פתיחה:
כמה מילים בקיטוּר נמרץ

אהבה, מוות, ילדוּת וילדים, פילוסופיה יום־יומית, פנטזיות, אובססיות, חפצים, פוליטיקה, אוכל, השפה העברית, משמעות החיים ועוד. מבחר שירים־פזמונים, חלקם קצרצרים, וחלקם ארוכים יותר, מקצתם משתדלים להצחיק, ומקצתם שואפים לעורר מחשבה ואף להטריד קמעה.

המרירות, החמיצות, התוגה הנרגנת, הטרוניה והתלונה, ובמילה אחת ה’קיטוּר’ — מורשת יהודית־ישראלית־ציונית מפוארת, שאחראית ללא מעט מהשיאים התרבותיים שלנו — כמו יצא משום־מה מהאופנה. אולי זה בגלל הציווי של הפוליטיקלי־קורקט בן זמננו לקבל, להכיל, לא להיות ‘שיפוטיים’, להעמיד פנים מפויסות ולשמוח בחלקנו. הקוּטֶרים נאלצו להידחק לקרן זווית ולהתבייש. הם הואשמו בהשבתת שמחות, בהתנשאות, בדטרמיניזם, בפרישה מהכלל. קראו להם ‘מנוכרים’ ו’פסימיסטים’. המאשימים לא הבינו, באיוולתם, שהקיטוּר הוא בכלל תוצר של נפש רומנטית וחזון אצילי, והוא אהבת המולדת, העם והאדם האמיתית. שלא לדבר על הנחמה ושמחת החיים הגלומות בו. אבוי לציבור שמחייו נפקד מקומו של הקיטוּר — קיטור בצוותא או לבד.

הספר הזה נועד לאפשר לקיטור, ולמקטרים, להרים ראש, והוא נשען — בענווה הנדרשת – על מסורת מפוארת ומגוונת, שהתוו נתן אלתרמן, חיים חפר, יורם טהרלב, יהונתן גפן, אפרים סידון, יהודה אטלס, חנוך לוין ואחרים.

תודה לכל השותפים והתומכים: לדני קרמן על האיורים הנפלאים, לאורי קרמן העורך והמעצב המוכשר והיקר, לאשתי טלי ולילדיי האהובים, שנאלצו לשמוע את כל הקטעים גם בשעות מוזרות ולחייך, או לפחות לנסות.

מקווה שתיהנו, ואם לא — לפחות יהיה לכם משהו לקטר עליו.

רמי