חולם בעיניים פקוחות

אוגוסט 2015

עד היום הם מגלגלים את הסיפור בראש ומסכימים שאף אחד לא היה יכול לחשוב על תסריט כזה.

'תוריד אחי, תקטין, תתחבר למציאות.'

'מי יאמין לך.'

'דברים כאלה קורים בסרטים. יודע מה, גם בסרטים לא. בהוליווד אין שליש מזה, נטפליקס היו פוסלים אותך על חוסר אמינות. אין מצב שכל זה קרה באמת.'

ארבעה ימים לפני התאונה היתה שם סופת שלגים מטורפת, כל המדרון התמלא בפודרה. מזל, אחרת הוא לא היה שורד את הנפילה. הראש היה מתפצפץ לעשרים חתיכות, עף קיבינימט.

אבל לא רק השלג. כשהוא נפל היתה על ההר קבוצה של מטפסים, על המזל שלו היו שם המדריכים הכי מנוסים באזור. הם שמעו אותו נופל אבל חשבו שמידרדר תיק, התחילו להעיף את כולם שלא ייפגעו. ופתאום המדריך הבכיר קולט ידיים מתנופפות ואומר פאק, זה בנאדם. המדריך קשר את עצמו לחבר שלו והם התחילו לרוץ באלכסון, אם היו באים ישירות אליו הם לא היו מצליחים לבלום אותו. ככה הדפו אותו מצד לצד, כמו כדור, עד שהצליחו להתגלגל איתו והוא נעצר.

ולא שזה היה טרק מסוכן במיוחד. אחרי כל הטיפוסים והמסעות שלו, זה טרק שהוא פינאטס בשבילו, כולה הליכה עם מקל מטיילים. היה איזה סלע בפסגה, בגלל השלג השביל היה מטושטש. היה צריך לעקוף אותו מימין וג'ינג'י עקף משמאל. ככה. כזה קטן. הוא לא ראה שמצד שמאל מתחיל מדרון וניסה לתקוע את המקל, אבל לא היה לו סיכוי והוא עף כל הדרך למטה.

והבלון חמצן. מה הסיכוי שהמדריכים ההם ייקחו בלון חמצן גדול לטרק פשוט כזה? אבל הם לקחו. אחד גדול ואחד קטן. ואחרי שהמדריך בלם את ג'ינג'י כמו שוער הוא הבין שהוא לא נושם וחיבר אותו לבלון. וג'ינג'י נאנק מכאבים, לא נושם, אבל מתפתל, וכולם סביבו לא יודעים מה עוד לעשות, תופסים את הראש עם הידיים על הראש ומחכים.

ניר היה הראשון שקיבל את הטלפון. מהשגרירות.

הוא לא זכר איך הם הגיעו בדיוק אליו, מה היו הפרטים המדויקים שהם מסרו. פגיעת ראש, חור בריאה, מצב קריטי.

הוא כן זכר את ההבנה הזו — החותכת — שהפעם זה לא סִנג'ור ג'ינג'י קלאסי. זה לא כמו אז במסע, כשהוא איבד את הדרכון או נגמר לו הכסף או התקלקלו לו האופניים. הפעם זה אחרת. יש סיכוי שזה הדבר האחרון שהוא יעשה בשבילו.

כשהוא הגיע לבית של ההורים של ג'ינג'י, אורן כבר היה שם. עמד במרפסת עם סיגריה כבויה, נשען על המעקה, הזדקף ושוב נשען.

'מה אנחנו יודעים?' הוא שאל, ואורן אמר לו, 'זה רציני הפעם, רציני מאוד.' הוא התקרב אליו קצת, מוודא שאמא של ג'ינג'י לא בטווח שמיעה.

'דיברת עם איילה?'

'שיט,' ניר אמר. 'לא.'

'איזה מסכנה,' אורן אמר. 'היא היתה אמורה להצטרף אליו, לא?'

'כן. שבוע הבא.'

'טוב. אני אעדכן אותה. איזה סרט, יא אללה.'

'כן,' ניר הסכים. 'הוא באמת אוהב אותה. נשמע שיש שם משהו אחר.'

'אולי.'

'היא בחורה חזקה,' ניר עודד אותו. 'תגיד לה את כל מה שאנחנו יודעים. אל תחסוך.'

'מאה אחוז.'

'אתה חושב שהוא ימות?'

'מאז שפינו אותו הוא מת כבר פעמיים,' אורן אמר, 'ממה שהבנתי, הוא עבר כבר שתי החייאות.'

ניר ראה איך הפנים הבהירות של אורן נעשות בהירות קצת יותר. 'הוא כנראה במצב קשה,' ניר אמר, 'קשה מאוד. אבל למות זו לא אופציה לג'ינג'י.'

'איך אתה יכול להיות בטוח?' אורן שאל.

'כי זה כאילו החלק שהיה חסר לו במסע.'

'הודו או התאונה?'

'לא הודו, ולא בדיוק התאונה עצמה,' ניר ניסה למצוא את המילים, 'אבל כל מה שיבוא אחריה. הקימה. המשמעות. להקיף את העולם באופניים זה דבר אחד, לקום מפגיעת ראש זה כבר מסע אחר לגמרי.

'הוא ישתקם,' ניר אמר, 'אתה תראה. אנשים ידברו על איך הוא הצליח לעשות את זה. הוא יראה לכל העולם מה זו השראה.'

'עזוב אותי מהשראות,' אורן אמר ונכנס לסלון, 'בוא נתחיל מזה שהוא יחיה.'

לפני שנתיים, אולי שלוש, ניר לא זכר בדיוק, קצת אחרי שחזר מהמסע, הוא וג'ינג'י טיילו למערת קשת. השביל נהיה צר והם מצאו את עצמם נותנים ידיים, הולכים כמו זוג גייז ומנדנדים את הידיים למעלה ולמטה. ניר סיפר מה שהוא זכר מהקורס משצ'ים, שהמערה נוצרה בתהליך קארסטי, שהסלעים התמוססו לתוך עצמם. ג'ינג'י חזר על המילים במבטא גרמני. קארסט, קאסט, ואז המשיך משם, קאץ קאץ קאץ. ומאז קרא לו ככה, קאץ. ג'ינג'י נתן לכל אחד כינוי, וכל פעם שנדמה שזה נשכח, ג'ינג'י עם הזיכרון שלו היה דואג להחזיר את זה לקדמת הבמה. 'מה איתך, קאץ', 'בוא נאכל משהו, קאץ'. בכל פעם ג'ינג'י היה צוחק בדיוק כמו באותו רגע שבו המציא את הכינוי ובכל פעם ניר היה חושב שג'ינג'י הוא האדם הכי מיוחד שהוא מכיר.

בטיול ההוא ניר סיפר לו על אבא שלו. הם ישבו שלוש שעות מתחת לאיזה עץ בלי עלים, זזים כל פעם עוד קצת ימינה יחד עם הצל. זאת היתה הפעם הראשונה שסיפר למישהו, שבוע אחרי שהם קיבלו את האבחנה. גם הפעם הראשונה שבה הוא בכה על זה.