דוברת השיר באישה פשוטה רושמת מילותיה בעיפרון דק שמאפשר לה מחיקות אין־ספור המורות על חוסר יכולתן של המילים לכלול את […]
דבר המשוררת
דוברת השיר כ”אישה פשוטה” רושמת מילותיה בעיפרון דק שמאפשר לה אין־ספור מחיקות המורות על חוסר יכולתן של המילים לכלול את כל מה שהיא מוכנה לומר.
חייה עומדים עוד לפניה, אהבתה גדולה, ואקט כתיבתה החפוז עדיין במיטבו. אין ספק שהדוברת בודדה ושמילותיה בודות מציאות דומה ללילה שממנו היא מבקשת להסתייג. גם כשהיא שרה “בקול גדול”, וגם כשהיא חורטת את שמה על דף דקיק, היא חיה בהזיותיה ומתנתקת ביודעין מן המציאות. רצונה העז הוא לזכות “בחיזיון גדול” ולצלול לרגעי קסמו של היום.
הדוברת חיה בשפע שירים כאילו נולדת בתוכם, ומתוכם היא בוקעת ויוצאת אל העולם הגדול עם שלל חרוזיה ופלומות אהבתה המתחדשת פעם אחר פעם כלואה גם בתעתועיה, ונבוכה בזיכרון מתנשא בשתיקתה המהורהרת. וכך היא מתקיימת מדיבור השיר ומקפידה לכתוב במילים מתבהרות על דפיה במחזוריות אינסופית ובאינטנסיביות מצמיחה שירים בשפה פשוטה, רהוטה הנמהלת בסיכום השיר.
הדוברת מעידה על עצמה:
אֲנִי אִשָּׁה פְּשׁוּטָה חֲרִישִׁית
אוֹסֶפֶת מִלּוֹתַי בִּכְמִיהָה כָּזֹאת
מִתְנַגֶּנֶת בְּחִבּוּר קַדְמוֹנִי
גּוֹעֶשֶׁת כְּמוֹ נוֹלֶדֶת מִן הַיָּם
בִּתְשׁוּקָה גְּרַנְדִּיּוֹזִית
קוֹלַעַת חֲרוּזַי בְּשִׁיר רוֹדֵף שִׁיר
מַאֲדִים בֵּין חֲרִיצֵי הַלַּיְלָה.
פשטותה של הדוברת מורכבת. מילותיה גועשות, “תשוקתה גרנדיוזית”, ושיריה רודפים זה את זה מימים ימימה ומתקיימים אפילו בין נקבובי האפל. הם מתהווים בתוכה ומתמזגים לקול אחד חי בשיר דינאמי, ענקי מכסה את היקום וגם את הדף בהיוליות מתעתעת ובמוזיקה מתנגנת באקסטזה צלולה מתנשאת בהרהוריה.
זרימת שירתה איננה פוסקת מכיוון שאחרי כל שיר נכון לה שיר חדש המתקיים גם בעצב וגם בהומור מצטרף לשיר מול כל האופציות והפחדים הבוקעים ממנה ומתלווים אחריה לכל מקום באובססיה מלאה חרוזים מתנשאים בזיכרונה המתקיים במילים הכי חפוזות. לעיתים היא משווה את עצמה לטרובדורית שרה בגובה הצליל ובחרוזים מתנגנים בכמיהה מיוחלת קולעת מילה במילה.
אין עדיין תגובות