החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

התחברות או הרשמה נדרשים רק בעת גישה לספריתך או ביצוע תשלום

על ברק אטקין

ברק אטקין הוא כתב צבאי בעברו. כיום מחזאי, שחקן, סופר ומרצה וותיק לחינוך. ברק אטקין מלווה את הקריירה הארוכה שלו כמחנך ביצירה בלתי פוסקת. ספרו "למד אותנו בונפרט", אותו כתב יחד עם שישה מתלמידיו, נבחר בשנת 1996 על ידי אקו"ם ... עוד >>

עיר לא קדושה

מאת:
הוצאה: | 2020 | 159 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

37.00

רכשו ספר זה:

נזיר יווני נמצא פצוע קשה ומחוסר הכרה בסמטת עזרת ישראל בירושלים. חוקר המשטרה הירושלמי איתן שפרוט נשלח לגלות מי פגע בנזיר לכאורה חסר אויבים. ואולי שיפרוט נשלח למטרה אחרת לגמרי? האם לראש אגף החקירות במשטרה ולמפקדיו הישירים של החוקר יש קשר לכל המכשולים והסכנות ששיפרוט נתקל בהם בדרך?

מלווה בחולה נפש, שנמלט מבית החולים, אחות רחמנייה וצייר גרפיטי מוכשר יוצא שפרוט לפתור תעלומה בעלת ממדים היסטוריים ודתיים שהוא איננו מסוגל כלל לשער.

מקט: 978-965-571-281-0
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
ביקורת על הספר
נזיר יווני נמצא פצוע קשה ומחוסר הכרה בסמטת עזרת ישראל בירושלים. חוקר המשטרה הירושלמי איתן שפרוט נשלח לגלות מי פגע […]

שמרון ביקר בקומה שלנו וכרגיל נתן הופעה של דוגמן, לפחות תמונת שער של ירחון המשטרה. פרסומת לשירות משטרתי משמעותי, למנהיגות מעוררת הערצה ולטיפול שיניים יקר מאוד. על שפתיו חיוך כובש. כובש זו ללא ספק המילה. ידיו מונחות לצידי גופו, מוכנות להצדעה בכל עת שזו תידרש או לחיבוק בעת הצורך. שוטר־על. ולו במובן זה שיש כובע על ראשו. השוטר היחיד שאני מכיר שחובש כובע בכל עת, גם מחוץ לטקסים. מסתבר שיש לו על מה לכסות. עלי הגפן וענפי הזית לבלבו על כתפיו בהתלהבות לקול ציוץ להקת ציפורים בבניין המטה הארצי.
הציפורים, כתמיד, לצידו: נתי וכהן, סיטבון מ־433, ודגנית, ראש לשכתו. וגם צ'ומי, ששוב השתרך מאחור, מחפש את עצמו בין הסדקים של המרצפות. פמליה של ממש! התרגשתי.
דגנית פסעה במהירות סמוך אליו, מנופפת בכל מה שהיא יכולה לנופף בו, והקשיבה לו בדריכות מסורה בשעה שדיבר חרישית. כביכול שם ממש, במסדרון הקומה הרביעית, נחרצים בזמן אמיתי עניינים שברומה של משטרה לאוזניה של שוטרת שעל דלות האינטלקט שלה מפצה גזרה חטובה וערנית.
כשהבחין בי ניסיתי להביט דרכו. כמו תמיד. לדמיין את קו הרכס של הר הזיתים, שהיה נשקף אליי אם לא היה שם בניין ולא היו שם קירות בטון וארונות ותריסים ונציאניים בחלונות. אלא שאז הוא האט מהליכתו וכחכח בגרונו. הר הזיתים נעלם באחת, הקירות והווילונות התעופפו חזרה ואני, משום מה, עצרתי שלושה צעדים ממנו. מרחק מסוכן לכל הדעות. לפחות לאחד משנינו.
עמדנו רגע זה מול זה ואז הוא עשה דבר מדהים שתפס אותי לחלוטין לא מוכן: הוא חייך! המשיך ללכת והתרחק משם. נשארתי נטוע במסדרון, לא מצליח להתנער מן הקיפאון. הוא חייך אלי! מה לעזאזל קורה כאן?

 

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.