החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

לוחם הסוד והסתר

הוצאה: | 2021 | 121 עמ'
קטגוריות: עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

35.00

רכשו ספר זה:

רפי סיטון נמנה עם דור הולך ונעלם של אנשי מודיעין שצמחו מהשטח ולא למדו ערבית באולפנים ובקורסים למפעילים, אלא דברו את השפה בבית והיו בקיאים ברזי התרבות הערבית, מנהגיה והתנהלותה; אישים שהפכו את הידע ואת הניסיון שלהם לכליֵ עבודה מושחזים לכריית מידע בהפעלת מקורות חיים; דור של מפעילים שידע ליצור קשר אישי עם סוכניהם, לאתר את נקודות התורפה של יעדי הגיוס שלהם, להבקיע ולגייס.

רפי הוא בוודאי מהטובים, מהמנוסים ומהמקצועיים בחבורה זו של מייסדים שלאורם התחנכו דורות של אנשי "יומינט", שניסו – ועדיין מנסים – להיכנס לנעליהם הגדולות וליישם את תורתם. רפי העמיד דורות של חניכים לא רק בהפעלה בשטח, אלא גם בלימודי הערבית, עולם שלם של תרבות, מנהגים, משלים ופתגמים.

בדרכו הציורית המרתקת הוא שוזר בספריו תיאורי עשייה מודיעינית עשירה מיום גיוסו לצה"ל בשנת 1950 , בעודו עולה חדש מסוריה ומלבנון הדובר ערבית מבית, אך מתקשה בעברית, דרך שירותו בנח"ל במשך שנה, וכלה בשירותו בחיל המודיעין ביחידה 504 , היחידה שאוספת מודיעין באמצעות סוכנים ערבים, שהייתה ביתו במשך שנים רבות ובה הגיע להישגים מרשימים ביותר.

לאורך שירותו ביחידה ובהמשך במוסד באו לידי ביטוי כישוריו המיוחדים כמפעיל מחונן שהשמיים אינם הגבול בעבורו.

רפי סיטון לקח על עצמו משימה ייחודית: להנגיש את המעשה המודיעיני לקהל הרחב, וזאת על אף ההירתעות מחשיפה – האופיינית לכל אנשי המודיעין – בעיקר עקב הרגישות הביטחונית הטבועה בהם ושעליה התחנכו.

גם לי, תא"ל במיל' גדי זהר, מפקד היחידה לשעבר, היה העיסוק בפרסום פרשות מודיעיניות קשה במשך שנים רבות, ועד היום אני ממעט בו. עם זאת אני רואה בחשיפה מבוקרת כלי להנחלת המורשת של קהילת המודיעין ושל תרומתה העצומה לביטחון ישראל ולהפצת ערכיה.

רפי סיטון בורך בשפע בשתי תכונות חשובות: זיכרון עמוק לפרטי פרטים ויכולת מדהימה לספר סיפור ולרתק את קהל קוראיו ואת שומעיו. סיפוריו קולחים, עשירים וצבעוניים, ויש בהם תובנות רבות ולקחים הטובים לאנשי המודיעין, אך לא רק להם. הם מביאים את סיפורה של קהילת המודיעין ודרכה – את סיפור מאבקה של מדינת ישראל בעולמות אלה של מודיעין וביטחון. לכבוד הוא לי להיות שותף להנגשת ספרו של רפי סיטון לקהל הישראלי.

תא"ל במיל' גדי זהר, לשעבר מפקד יחידה

מקט: 4-1272-936
רפי סיטון נמנה עם דור הולך ונעלם של אנשי מודיעין שצמחו מהשטח ולא למדו ערבית באולפנים ובקורסים למפעילים, אלא דברו […]

 

פרק 11

סיפורו של עיתון שקראתי במטוס

 

במהלך שירותי באירופה, במשך חמש שנים, ביליתי יותר זמן במטוסים מאשר בבית. קו הטיסה שבין ביתי לבין השלוחה שעליה פיקדתי שירת אותי במהלך שהותי בשליחות, לעיתים אף כמה פעמים בשבוע, מבלי להביא בחשבון טיסות אחרות שהיו לי מדי שבוע לכמה בירות אירופיות.

 

באחת הטיסות מביתי לשלוחה, בשנת 1973, כאשר טסתי ביום ב' של השבוע בשעה מוקדמת, ישבתי במקום הקבוע שלי מאחורי תא הטייס סמוך לחלון. הטיסה בשעה כה מוקדמת לא הייתה עמוסה בנוסעים, ובדרך כלל המושב אשר לידי נשאר פנוי. בדרכי למושב, תמיד נטלתי לידיי עיתון צרפתי, "לה פיגארו", וסיימתי את קריאתו עם הגיע המטוס לשלוחה, כי זמן הטיסה הוא קצר, כשעתיים.

 

באחת הטיסות שלי בקו הזה, הופתעתי כאשר במושב הסמוך למושב שלי התיישבה גברת נאה ובידה עיתון בשפה האנגלית, "הארולד טריביון". כרבע שעה לאחר ההמראה, פנתה אליי הגברת הנאה בשפה הצרפתית ושאלה אותי אם נוכל להתחלף בעיתונים. עניתי לה בצרפתית בחיוב, נתתי לה את העיתון שלי והיא נתנה לי את העיתון שלה. כמה דקות אחר כך, פנתה אליי הגברת ושאלה מה מעשיי באותה עיר, עניתי לה כי אני חבר משלחת והגעתי כדי להשתתף בכינוס מטעם האו"ם. השאלה הבאה הייתה אם שריינתי לי חדר בבית מלון כי התקופה היא תקופה של ועידות רבות מטעם האו"ם וקשה מאוד למצוא חדר במלון. עניתי לה כי אכן שריינתי לי חדר במלון "רון", וכי אני למוד ניסיון בעיר ובבעיותיה. להפתעתי, היא הגישה לי כרטיס ביקור אישי שלה ואמרה לי: "אם תיתקל בבעיה כלשהי בקשר לחדר במלון, תתקשר אליי, זה הטלפון שלי." הודיתי לה. המטוס התחיל להנמיך לקראת נחיתה בנמל התעופה של העיר האירופית.

 

לאחר צאת הנוסעים מן המטוס, פנינו, הגברת ואני, כל אחד לדרכו. בהגיעי לדירה שבה התגוררתי מחוץ לעיר ולאחר מנוחה קצרה, שלפתי מכיסי את כרטיס הביקור של הגברת הנכבדה והתברר לי כי היא משמשת בתפקיד מנהלת קבלה באחד מבתי המלון המהודרים והידועים בעיר. אלא שסקרן אותי לדעת מה דחף גברת כה נאה לפנות ביוזמתה לגבר זר, בן גילה בערך, באמצע טיסה ולהציע לו את עזרתה. דקות ארוכות דשתי בעניין במחשבתי וגמרתי אומר לצלצל אליה ולנסות להבין זאת. השעה הייתה שמונה בערב. בתחילת שיחתנו, הודיתי לה על הצעתה. הגברת שאלה אותי מה אני עושה ואם בא לי לבוא אליה ולשתות כוס תה. עניתי בחיוב והיא אמרה כי כתובת ביתה רשומה בכרטיס הביקור שנתנה לי. הזמנתי מונית, וכעבור רבע שעה מצאתי את עצמי בדירה הדורה מרוהטת בטוב טעם ומלאה דברי אומנות למכביר. היא קמה ממקומה וביקשה רשות ללכת למטבח להכין עבורי את התה לאחר ששאלה אותי איזה תה אני אוהב. לאחר שעניתי לה "תה רגיל" ביקשתי את רשותה לסייר בסלון ולהתבונן בחפצי האומנות. עברתי מחפץ לחפץ עד שהגעתי לשתי ויטרינות גדולות עמוסות בדברי אומנות עשויים מכסף.

 

לפתע, הרגשתי מוכה בתדהמה, כאשר במרכז אחת הוויטרינות הוצגו מנורה בעלת שבעת קנים ולידה תמונה גדולה ובה מצולמים שתי נשים וגבר ליד הכותל המערבי, שני סמלים כה יהודיים – מנורה והכותל – בביתה של אישה שהכרתי באקראי. היה עליי להחליט מה לומר על כך בשעת שתיית התה. לאחר שהתיישבתי בכורסה, שאלתי את הגברת מה הם שני הפריטים שראיתי בוויטרינה. היא הסבירה לי כי המנורה היא סמל היהדות והתמונה מצולמת בירושלים במקום שאנחנו היהודים קוראים לו הכותל המערבי, וכי זהו מקום הקדוש ביותר לעם היהודי.וכן כי האנשים שבתמונה הם בתה העובדת כדיילת אוויר בחברת תעופה ידועה בינלאומית והגבר שלידם הוא גיסה ובתו. עד לאותו רגע, טרם חשפתי בפניה שגם אני יהודי והחלטתי להישאר בשלב זה "גוי". בשל השעה המאוחרת, התנצלתי כי למוחרת יש לי ישיבות רבות באו"ם ונפרדתי באומרה, "תהיה בקשר."

 

כאשר הגעתי לדירתי, התיישבתי וכתבתי דו"ח למשרד ובו פרטי פרטים על הגברת, מקום עבודתה, שם בית המלון שבו היא עובדת, השם של בתה ושם חברת התעופה שבה היא משמשת דיילת אוויר, כתבתי שלעיתים קרובות היא נוחתת בערי בירה של ארצות שמעניינות אותנו, וכן על כך שהיא יהודייה, ואפילו ציונית, ועוד פרטים חשובים אחרים. צירפתי כמובן את כרטיס הביקור שלה. מה שחשוב הוא, ציינתי, שאני נחשב בעיניה כגוי.

 

כעבור זמן מה, קיבלתי הנחיה מהארץ להדק את הקשר עם הגברת במטרה לנסות ולגייס את הבת, הדיילת, כי היא דרושה למוסד. כמו כן, הורו לי לחשוף את עצמי כיהודי־ישראלי, ואומנם כך עשיתי. באחד הימים, ביקרתי בבית המלון שבו היא משמשת מנהלת קבלה. היא קיבלה אותי בסבר פנים יפות. ישבנו לשתות קפה בצוותא ואז הצגתי את עצמי כישראלי. ההפתעה שלה הייתה מוחלטת, והיא שיבחה את העמדת הפנים שלי כגוי. פגישה זו שימשה להעמקת ההיכרות בינינו ולשם חשיפת זהותי האמיתית. היא הזמינה אותי לביקורים נוספים.

 

מהארץ התקבלו הנחיות לנסות לערוך היכרות עם הבת הדיילת ולהדק הקשר עם המשפחה. בפגישות הבאות הביעה הגברת את רצונה לסייע בכל דבר אפשרי וערכה לי היכרות עם הבת.

 

הקשר עם האם והבת נמשך תקופה לא מבוטלת, תרומתן הייתה חשובה לאין ערוך והקשר עימן נמשך זמן רב. הוא נמשך גם לאחר שעזבתי את התפקיד וחזרתי לארץ.

 

כל המבצע הזה צמח מכך, שבעלותי למטוס בדרכי לאותה העיר, נטלתי לידי עיתון בשפה הצרפתית "לה פיגארו". והשאלה היא אם האירועים שהתרחשו לאחר מכן היו מתרחשים לו נטלתי, למשל, עיתון בשפה האנגלית, "הטיימס אוף לונדון", לדוגמה. מי יודע.