הילד והילדה מציבים זה אל מול זה כבבואות קיום וחידלון, מציאות ואוטופיה, כוח ופועל, יש ואין. יחד הם חוברים לכדי יצירה אחת הֶנדיאָדית, בה הם נעים בצעדים מדודים ומקבילים באופן מופתי, האחד לזרועותיו של האחר עד למיזוגם המוחלט. בחלל היצירה מתנועעים גיבוריה כמו ברחם, כבהפוגה מן המציאות; הילדה שנולדה וגדלה להיות אם והילד שלא נולד לה הופכים אחד. השירים מעניקים להם קול וחושפים את עולמם המושהה, ההריוני, הלא מודע. שני הילדים בוחנים את קיומם ובוחרים את בחירותיהם ההפוכות בריקוד של השתקפויות מנוגדות ומשלימות, היוצרות יחד חוויית קריאה מרובדת ויוצאת דופן.
אין עדיין תגובות