החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

חבורת ציק-טוף

מאת:
הוצאה: | 2013 | 112 עמ'
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

מי שזקוק לסיוע מול ילדים מציקים מוזמן לפנות אלינו:

חבורת צִיק־טוֹף — הצִיקטוֹפים

דואר אלקטרוני: [email protected]

לחמישה ילדים מכיתה ה' נמאס מבריונים שמציקים לסביבה שלהם.

אוריין, אריאל, עומר, אלון ונעמה מקימים את חבורת צִיק־טוֹף.

מטרתם: לסייע לכל מי שהבריונים פוגעים בו ולהעצים את החלשים.

הצִיקטוֹפים פועלים בחשאי ואסור שזהותם תיחשף. איך הם עושים זאת? מה הם לומדים כדי לשפר את יכולותיהם? איך יוכלו לפעול מבלי להפוך לבריונים בעצמם? החבורה היא מופת לנאמנות, לחברות טובה, להתנהגות נדיבה ולהתחשבות בזולת. חבורת צִיק־טוֹף הוא הספר הראשון בסדרת הציקטופים. עוד בסדרה: חבורת צִיק־טוֹף: חטיבת הביניים; חבורת צִיק־טוֹף: מחויבות ואחדות; חבורת צִיק־טוֹף: וָוגִ'יבּוּ־הֵשִימָה.

יהודה אופנר, הוגה שיטת 'תרפיה מותאמת אדם', פסיכותרפיסט ומורה לאמנויות לחימה, הוא מחברם של ספרים רבים לילדים ולמבוגרים. ספריו מתאפיינים בתפיסת עולם מפוכחת, באהבת אדם ובגישה המעצימה את הילד. בין ספריו: בארץ הכל הפוך; מועצת חכמי הטבע; אביר האומץ; ספר ילדים להורים נבוכים; גיבורי החלומות; תוּתוֹני התוּת לא יודע מה עושים בסיר; מוּץ המוֹצץ החמוּץ; האנשים במראה ממול; חרב פיפיות; מקום בשדה השכינה.

מקט: 4-86-950
מסת"ב: 978-965-534-468-4
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


כך זה התחיל

הכול התחיל לפני שנה במסיבת יום ההולדת של אחד התלמידים. איציק, שכולם מכנים אותו "מיציק", כי התחביב שלו הוא להציק לילדים, ובמיוחד לבנות, שפך קערת חטיפים על ראשה של אחת מבנות הכיתה שהעזה להרגיז אותו. למחרת בשעות אחר הצהריים נפגשו עומר, אוריין, אלון ונעמה בביתו של אריאל. אִמו של אריאל הניחה על השולחן מגש עמוס בחטיפים ובמשקאות קלים ויצאה מהחדר.

"אני כבר לא יכול לסבול את הבריונות הזאת," פתח אריאל בכעס.

"הילד המרגיז הזה לא מפסיק להציק לבנות," הוסיפה נעמה.

"אז מה נעשה עם המיציק הזה?" שאלה אוריין. "אני לא מוכנה לאפשר לו להמשיך בהתנהגות הזו. המזל שלו, שהוא לא מעז להציק לי."

כולם חייכו. חסר לו שיציק לאוריין — תוך שנייה הוא ימצא את עצמו מיילל על הרצפה.

"מה דעתכם שנקים חבורה שתטפל בילדים מהסוג של האיציק הזה?" שאל עומר.

כולם הביטו בו במבט מופתע.

"תמיד חלמתי להיות בחבורה המסייעת בחשאי לילדים," התלהב אריאל.

"גם אני, גם אני," מלמל אלון בהתרגשות.

"אנחנו צריכים לבוש אחיד ומסכות כדי להסתיר את הפנים שלנו," הציע עומר.

"זה חשוב מאוד, כיוון שחשיפת הזהות שלנו תביא לכך שהנהלת בית הספר תאסור עלינו לפעול. החשיפה גם תגרור פעולות נקמה מצד אלו שנגדם נפעל, ותסכן את שלומנו ואת שלום משפחותינו, ולא נוכל לסייע לזולת באופן חשאי," חיזק אלון את דבריו.

"נלבש בגדים שחורים, ונעטוף את הראש בשתי מטפחות שחורות — האחת לשֵׂער ולמצח והשנייה לפנים. כך אף אחד לא יזהה אותנו," הציע אריאל.

כולם הביטו בכולם, חייכו, והרהרו ברעיונות המרגשים שהועלו.

"איך נכנה את החבורה שלנו?" שאלה נעמה.

"אני מציע לכנות אותה חבורת 'צִיק־טוֹף', או בקיצור — 'הצִיקטוֹפים'," אמר אריאל.

"'ציק־טוף'?" שאלו החברים בפליאה.

"כן. 'ציק־טוף' הוא קיצור של 'מי שיציק — יחטוף,'" השיב אריאל.

החבורה פרצה בצחוק.

"השם הזה מתאים מאוד. מי בעד?" שאלה אוריין.

כולם הרימו את היד.

"אנחנו צריכים מקום שישמש אותנו כמפקדה ראשית," אמר עומר.

החבורה הביטה באוריין. כולם יודעים שבחצר הבית שלה יש צריף עץ קטן. "בסדר, הצריף יהיה המפקדה שלנו," הסכימה אוריין.

"אנחנו צריכים גם להמציא לעצמנו כינויים אחרים. לא נוכל להשתמש בשמות האמִתיים שלנו," העיר אלון.

למחרת עם תום הלימודים יצא איציק מבית הספר, דוחף בפראות ילדים שעמדו בפתח הדלת. הוא מיהר לביתו להחליף את בגדיו. כעבור שעה קלה יצא למגרש המשחקים. כדי לחסוך זמן, חצה איציק את גינת הרחוב, לא מהסס לדרוך בגסות על פרחים. הוא החיש את צעדיו, מבלי לשים לב לחבורת לובשי השחורים שחיכתה לו בפינת הרחוב.

הפעולה ארכה רק כמה שניות: אוריין אחזה באיציק ובתרגיל קונג־פו פשוט הושיבה אותו על המדרכה.

"איציק, איציק. עד מתי תציק לילדים אחרים?" שאלה אוריין.

איציק המבוהל התקשה לענות.

"אתם בטוחים שזה איציק? הילד המטופש הזה לא עונה," אמר אריאל.

אלון התיישב על רגליו של איציק. "בחיי שהוא נעים יותר מהספה שלי. אם הוא לא ידבר, אני תיכף אשב לו על הראש."

"אני איציק, אני איציק," יילל הילד.

"איזה מזל," אמר אלון, "לרגע חשבתי שהתיישבתי על ילד אחר."

"טוב, אז אם אתה איציק, אז כדאי שתרגיש מה ילדים חווים כשאתה מציק להם," אמר עומר, והוציא מכיסו שקית חטיפים, והוא ונעמה החלו לפורר את החטיפים ולפזרם על שֵׂערו של הילד המציק. אריאל קשר מטפחת לראשו ולעיניו של איציק, ואלון לחש באוזנו: "כדאי שתלמד לקח ותפסיק להציק לילדים, אחרת הציקטופים ימשיכו להעניש אותך."

"זה ברור?" שאגה נעמה באוזנו.

"הוא נראה טעים מאוד. אולי כדאי שאוכל אותו קצת?" שאל אריאל.

"אני חושב שיש לו יותר מדי גפיים על הגוף המטופש שלו, אולי כדאי שאתלוש לו יד או רגל?" שאל עומר.

"נורא מתחשק לי לתת לו כמה פליקים," הוסיפה אוריין.

"זה ברור?" שאגה נעמה בשנית.

איציק המבוהל הנהן בראשו, והחבורה נעלמה לפני שהצליח להסיר את המטפחת מראשו.

  1. :

    ספר אדיר! אני אבא לתאומים בני עשר. קיבלנו את הספר במתנה מחברים. סיכמתי עם התאומים פרק כל ערב. הלך עלי – התחלנו לקרא ולא הפסקנו! הילדים היו מבסוטים חבל על הזמן. צחקנו מלא. אני בתור אבא נגנבתי – בעצמי רציתי להיות ציקטוף כזה. הילדים קמו בבוקר ביקשו מדים כמו של הציקטופים. אחלא ספר שבעולם. ממליץ לאאלללה.

  2. :

    אהבתי מאוד את הספר "חבורת ציק-טוף" מאת הסופר יהודה אופנר. אני רוצה להמליץ עליו. זה סיפור על חבורת ילדים שמחליטה להתמודד עם בריונים. אהבתי שהציקטופים לומדים אומנויות לחימה ושיש להם לב טוב והם משתמשים בכוח שלהם עם הרבה מחשבה ושכל ועוזרים למי שקשה לו. אהבתי שלכל אחד מהחבורה יש מיומנות שהחליט ללמוד והם עוזרים אחד לשני. אהבתי את הציורים המצחיקים בספר וגם גיליתי שיש אתר של חבורת ציק טוף http://www.tsicktofim.com/

  3. :

    זמן רב אני מחפשת לבן שלי ספר שיתן לו גאווה. בן שלי עם בעיות של חוליגנים בבית ספר. המליצו בספרייה של מתנס "חבורת ציק טוף" מאת הסופר יהודה אופנר. ילד שלי מאוד אוהב דמויות שם. גם אני לקרא. עברית קלה. ספר טוף מאוד. אחר כך בן שלי נותן לחבר שלו הספר. הם לרצות לעשות חבורת ציק-טוף שלהם. אני להגיד לאמאות שבן שלהם צריך חיזוק לקרא ספר זה.

  4. :

    המורה של הבת שלי ביקשה מכל ילד להכין הרצאה קצרה על ספר שאהב. ככה גיליתי שבתי קראה את חבורת ציק טוף. הילדה מאוד התחברה לרעיון שלילדים יכול להיות כוח פיסי והם יכולים לעזור לילדים אחרים. היא גם סיפרה בהרצאה על זה שיש דיון מה עושים עם כוח כזה ואיך לא נהיים בריונים בעצמנו. מתוקה שלי. הופתעתי מאוד מהספר – מה לעשות, קראתי גם – סוף סוף ספר אמיתי, שמעצים את הילדים, ובמיוחד ילדות. ילדים צמאים לסיפורים כאלה – חינוכיים ומציאותיים. חובת קריאה בכל בית ספר!

הוסיפו תגובה