החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

שלום אורח התחברות

הסתיו של מיכאלה

מאת:
הוצאה: | 2020 | 367 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

הסתיו של מיכאלה הוא ללא ספק הנועז, החצוף והמפתיע ביותר מבין ספריו של יוסי אבני־לוי.

מיכאלה, אשה בודדה, גדושת אהבה וחמלה, מתמנה לתפקיד בכיר בעיר זרה, שאולי קיימת במציאות, ואולי לא. היא שוקעת בעבודתה הדיפלומטית ומתגוררת לבדה בבית גדול וריק, עד שיום בהיר אחד היא פוגשת במרקו, צעיר יפהפה, אתלטי ומסתורי, ונמשכת אליו בעבותות של קסם.

אבל מרקו – ספק נוכל, ספק נאיבי – מסתיר ממנה סוד. ובעת שהוא סוחף אותה למסע גילוי חושני, מכושף ואפל, הוא גם כומס ממנה את מטרתו האמיתית.

מי מפתה את מי? הצעיר תאב החיים את האישה הבודדה? ואולי האישה בעלת המעמד את הבחור הפשוט והעני? ומי הם הכוחות המשחקים בתשוקתם ובחיי שניהם?

אם ראשיתו של הרומן האמיץ הזה ספוגה ארוטיות עזה ועשויה להיקרא כפנטסיה פרועה, הרי שמתוכה צומחת עלילה אחרת לגמרי, רומן ריגול מפותל שסופו בגידה, חרטה וחיפוש אחר סליחה.

ספריו הקודמים של יוסי אבני־לוי ("רוכלי האהבות", ״שירת החטאים", "איש ללא צל", "דודה פרהומה לא היתה זונה" ועוד), חתן פרס ראש הממשלה ליצירה בשנת 2007, עוררו התרגשות והערכה, וחלקם תורגמו לכמה שפות אירופיות. הוא שירת בנציגויות ישראל בברלין, ורשה ובלגרד, ומכהן כעת כשגריר ישראל בווילנה.

מקט: 15101226
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
הסתיו של מיכאלה הוא ללא ספק הנועז, החצוף והמפתיע ביותר מבין ספריו של יוסי אבני־לוי. מיכאלה, אשה בודדה, גדושת אהבה […]

1

היא לא היתה אישה יפה, והיא ידעה זאת היטב.

היה לה חיוך ביישני אבל סוחף ונהדר, שהתרחב בבת אחת לשאגת צחוק שובבית. היו לה פנים נעימות ועגלגלות ולחיים רכות בגוון של אפרסק. היה לה קול מתוק ורך להפתיע, ובעיקר — היה לה לב גדוש חמלה ורגישות. אבל יפה היא לא היתה.

גם מאושרת לא. כשנתיים ימים חלפו מאז הגיעה לנובי גראד, בירת סלאביה, כממונה זמנית וכממלאת מקום. את העולם שסבב אותה ראתה מבעד לחלונותיו הכהים של רכב שרד משוריין. בחוץ רחש סתיו מכושף המעלה על הלב געגוע למקומות מופלאים ולאנשים שהכירה פעם. אי־שקט תמידי ביעבע בתוכה, מאיים להעיף אלף מכסים שרחשו על אלף דוודים. משהו מופלא וטוב יקרה לי בסתיו הזה, הבטיחה לעצמה בכל פעם שעלתה על יצועה בבית הגדול שבו התגוררה.

ובוקר אחד נתקפה מיחושי גב.

'מיכאלה!' קראה לעברה מזכירתה. ואולי ברגע ההוא מתחיל הסיפור שלנו באמת. ברגע שבו הציתה המזכירה את הפתיל. 'קבעתי לך תור לעיסוי בשש בערב. הטיפול נמשך שעה וחצי, והמחיר הוא אלפיים ושבע מאות דינר!' קולה של המזכירה עלה וירד.

והרי כולם מטים אוזן מאחורי דלתות נעולות, היא חשבה בתרעומת. הם אומרים לעצמם: היא כנראה שובבה לא קטנה, הממונה הזמנית שלנו. לאן היא הולכת בערבים? לא לקונצרטים, לא לערבי זיכרון, אלא לעיסויים.

'בואי בבקשה לחדרי,' ביקשה מהמזכירה בפרצוף קודר. הגב התחתון שלה כאב. למה התכופפה בצורה בלתי זהירה כל כך?

'אבל אני עסוקה, מיכאלה. מיליון טלפונים מחכים לי,' המזכירה קמה ממקומה בחוסר חשק מופגן. 'אני חייבת לכתוב תשובות להזמנות שקיבלת לקבלות פנים, לקבוע לך פגישה עם שר האנרגיה, לתאם את סדר היום שלך עם השוטרים…' זקרה את החוטם וצעדה בריטון ללשכה המרווחת של הבוסית. 'בבקשה,' גררה כיסא ושלפה נייר ועט כדי לרשום את מבוקשה של ממלאת המקום והממונה הזמנית.

'בּוֹבּיצָה יקרה, את יודעת שאני אוהבת אותך. אבל באמת כולם צריכים לשמוע שאת קובעת לי תור לעיסוי?' מיכאלה לחשה במבוכה. 'הם חייבים לדעת הכול?' הורתה בראשה לעבר הדלתות של כרמלה צוק, לשעבר צוקרמן, מזה ושל נמרוד כהן מזה.

המזכירה המכונה בחיבה בוביצה פערה את פיה בעלבון. 'על דבר פשוט כזה לכעוס עלי?' עוד מעט תפרוץ בבכי. 'את אף פעם לא מרוצה ממני. תמיד בּוֹבּאנה לא בסדר. תמיד אני…'

'לא אמרתי שאת לא בסדר, ואני בהחלט סומכת עלייך. אבל בבקשה, טיפה יותר דיסקרטיות. טוב? אני מוקפת בכל רגע במאבטחים, שוטרים, נהגים, יועצים, סוכני חרש, מרגלים, מצותתים ומי יודע מה עוד. מאז שהגעתי הנה אין לי טיפה של פרטיות. אז בבקשה, תעזרי לי לחיות חיים רגילים. טוב?'

'טוב,' בובאנה המסורה נכלמה. 'את צודקת. אני ממש מצטערת. לפעמים אני שוכחת מה עובר גם עלייך. אני משתדלת להיות טובה לכולם, והם… הם…' היא הצביעה בסנטרה לעבר חדריהם הסגורים של כרמלה צוק ושל נמרוד כהן, שמן הסתם עשו את אוזניהם כאפרכסת. 'פשוט קשה לי,' היא ניגבה את דמעותיה. 'אף אחד לא אומר לי תודה. אף פעם לא מילה טובה,' בובאנה חזרה למקומה בראש מורכן. 'את באמת חושבת שיש כאן מרגלים?' לחשה בזעזוע.

'לא,' מיכאלה חייכה. 'אבל אם יש, גם הם לא צריכים לדעת הכול.'

שעה ארוכה נותרה יושבת בכורסה העמוקה שלה. אלה החיים שלי, היא הביטה סביבה בתימהון. אני ציפור עייפה, כבר לא צעירה, כלואה בכלוב של זהב. קדימה, דירבנה את עצמה. השעה כבר ארבע וחצי. בעוד שעה וחצי מחכה לך עיסוי בגב התחתון, מדאם ממונה זמנית. אז הפסיקי להתלונן. סעי הביתה והיכנסי לאמבטיה.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.