"הסערה", המחזה האחרון, ככל הידוע, שנכתב על-ידי שייקספיר, והמשקף, אי-לכך, את צוואתו המוסרית האישית מאד של הגאון, זוכה כאן לטיפול […]
מערכה א’, תמונה 1
(סערה משתוללת. ברקים ורעמים. הגלים מכסים את סיפון האניה.)
רב חובל: רִאשׁוֹן!
קצין ראשון: כָּאן, הַמְּפַקֵד! מָה הָעִנְיָנִים?
רב חובל: הַזְעֵק תַ’מַּלָּחִים! קָדִימָה, רוּץ כְּבָר – אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹלִים עַל שִׂרְטוֹן. זוּז!
(חוזר לנסות ולהשתלט על ההגה. שורק ממקומו. מלחים מגיעים בריצה.)
קצין ראשון: חֶבְרֶ’ה, מַהֵר, לַתֹּרֶן! קַפְּלוּ אֶת הַמְּפְרָשׂ הָעֶלְיוֹן! שִׂימוּ לֵב לַהוֹרָאוֹת שֶׁהַמְּפַקֵד מַעֲבִיר ֲלֵיכֶם בִּשְׁרִיקוֹת… (מקלל) שִׁרְקִי עַד שֶׁתִּפַּח רוּחֵךְ! כָּל עוֹד יֵשׁמַיִם מִתַּחְתֵינוּ…
(על הסיפון עולים אלונזו המלך, סבסטיאן אחיו, אנטוניו דוכס מילנו, פרדיננד בן המלך, גונזלו יועץ המלך ואחרים.)
אלונזו: קָצִין רִאשׁוֹן, תֵּן לַעֲבוֹר. אֵיפֹה הָרַב חוֹבֵל? תַּמְרִיץ קְצָת אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁלְּךָ.
קצין ראשון: תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה: רֵד לַתָּא.
אנטוניו: אֵיפֹה הָרַב חוֹבֵל, קָצִין?
קצין ראשון: מְצַפְצֵף שָׁם לְמַעְלָה! אַתֶּם מַפְרִיעִים לָנוּ לַעֲבֹד. רְדוּ! אַתֶּם עוֹזְרִים לַסְּעָרָה.
גונזלו: קְצָת סַבְלָנוּת, אִישׁ יָקָר.
קצין ראשון: כְּשֶהַיָּם כָּכָה? ‘סְתַלְקוּ. לַגַלִּים לֹא אִכְפָּת מִי כָּאן הַמֶּלֶךְ. לְמַטָּה! אַל תַפְרִיעוּ!
גונזלו: בַּחוּר, כְּדַאי שֶׁתֵּדַע מִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ.
קצין ראשון: לֹא מִישֶהוּ שֶׁיָקָר לִי יוֹתֵר מֵעַצְמִי. אַתָּה שַׂר חָצֵר? אָז פַּקֵּד עַל כֹּחוֹת-הַטֶּבַע שָׁם לְמַעְלָה שֶׁיַּפְסִיקוּ לְהִתְפָּרֵעַ וְיַשְׁקִיטוּ אֶת הַיָּם – וְאָז לֹא אֶצֲטָרֵךְ לִמְשֹׁך פֹּה בַּחֶבֶל. נִרְאֶה אוֹתְךָ, נוּ! וְאִם אַתָּה לֹא יָכוֹל, אָז תּוֹדֶה לֵאלֹהִים שֶׁאַתָּה עוֹד חַי וְתָכִין אֶת עַצְמְךָ בַּתָּא לְמַה שֶּעוֹמֵד עוֹד לִקְרוֹת. (למלחים) אֵיךְ הוֹלֵךְ שָׁם בַּחוּרִים? (לגונזלו) זוּז לִי מֵהַפָּנִים, אָמַרְתִּי לְךָ! (יוצא בריצה.)
גונזלו: (מצליח לדבר נגד הרוח)
כָּל הַכָּבוֹד לַבַּחוּר הַזֶּה… אֵין עָלָיו שׁוּם סִמָּן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִטְבֹּעַ– הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ בָּנוּי לְחֶבֶל-תְּלִיָּה, הַגּוֹרָל שֶׁלּוֹ זֶה לְהִתָּלוֹת, לֹא לִטְבֹּעַ, אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת זֶה: הַחֶבֶל שֶׁלּוֹ זֶה כֶּבֶל הַהַצָּלָה שֶׁלָּנוּ. זֶה הַסִּכּוּי הַיְּחִידִי שֶׁלָּנוּ. בִּלְעָדָיו – אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים.
קצין ראשון: (שב ומופיע)
תּוֹרִידוּ כְּבָר אֶת הַמִּפְרָשׂ… יוֹתֵר מַהֵר! יוֹתֵר נָמוּךְ, יוֹתֵר נָמוּךְ… תַחְזִירוּ אוֹתָהּ לַמַּסְלוּל!
(קריאות רמות מבטן האניה)
תַּפְסִיקוּ לִצְרֹח שָׁם לְמַטָּה! אִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַכָּכָה אֶת הַסְּעָרָה, גַּם לֹא אֶת הַפְּקֻדּוֹת…
(סבסטיאן, אנטוניו וגונזלו מופיעים שוב)
עוֹד פַּעַם? הֶחְלַטְתֶּם לְוַתֵּר עַל הַחַיִּים? מִתְעַקְּשִׁים לִטְבֹּעַ?
סבסטיאן: סְתֹם אֶת הַלֹּעַ, חֲתִיכַת כֶּלֶב אָרוּר!
קצין ראשון: אָז קַח אֶת הַחֶבֶל! (מעביר אליו את החבל.)
אנטוניו: לִתְלוֹת אוֹתְךָ, כֶּלֶב! צַרְחָן בֶּן זוֹנָה! מִי שֶׁמְּפַחֵד מֵהַסְּעָרָה זֶה אַתָּה!!
גונזלו: הוּא לֹא יִטְבַּע – זֶה בָּטוּחַ– אֲפִלּוּ אִם הָאֳנִיָּה הָיְתָה קְלִפַּת אֱגוֹז דּוֹלֶפֶת.
קצין ראשון: (צועק למעלה)
תְּשַׁנּוּ אֶת הַכִּוּוּן שֶׁלָּהּ, שַׁנּו כִּוּוּן לְמַסְלוּל מַקְבִּיל, לְכִוּוּן הַיָּם! שַׁנּוּ כִּוּוּן!
(הספינה נחבטת. כדורי אש מתגלגלים מהתרנים ולאורך הסיפון. מופיעים מלחים, רטובים מכף רגל עד ראש.)
ספנים: הַכֹּל אָבוּד! לְהִתְפַּלֵּל, לְהִתְפַּלֵּל! אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים!
קצין ראשון: (מוציא בקבוק, לאט)
זֹאת לֹא סִבָּה לָמוּת מִצָּמָא. (שותה.)
גונזלו: הַמֶּלֶךְ מִתְפַּלֵּל עִם הַנָּסִיךְ. נַחְזֹר אֲלֵיהֶם. גּוֹרָלָם – גּוֹרָלֵנוּ.
סבסטיאן: נִגְמַר לִי!
אנטוניו: נָפַלְנוּ לְיָדַיִם שֶׁל שִׁכּוֹר, חֲמוֹר מְקַלֵּל. הַלְוַאי שֶׁתָּמוּת בְּאֶלֶף טְבִיעוֹת!
גונזלו: הוּא יָמוּת בִּתְלִיָּה, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם – אֲפִלּוּ אִם כָּל הָעֵדֻיּוֹת מַצְבִּיעוֹת נֶגֶד.
קריאות מבטן האניה:
רַחֲמִים! הִיא נִשְׁבֶּרת! אִשְׁתִּי! בָּנַי! שָׁלוֹם לְךָ, אָחִי! אֲנַחְנוּ שׁוֹקְעִים, שׁוֹקְעִים, שׁוֹקְעִים.
אנטוניו: נֵרֵד, נָמוּת עִם הַמֶּלֶךְ.
סבסטיאן: נִפָּרֵד מִמֶּנּוּ! (יוצא עם אנטוניו.)
גונזלו: הָיִיתִי נוֹתֵן עַכְשָיו אֶלֶף מִילִים שֶׁל יָם תְּמוּרַת חֶלְקַת אֲדָמָה קְטַנָּה, יְבֵשָׁה, מְכֻסָּה קוֹצִים. “הַכֹּל יֵעָשֶׂה כִרְצוֹנְךָ” – אֲבָל בְּכָל זֹאת הָיִיתִי מַעֲדִיף לָמוּת יָבֵשׁ.
(המון מתפרץ אל הסיפון, מואר בכדורי האש. הרעש נפסק לרגע – ומתחדש, תוך זעקות של קולות רבים.)
אין עדיין תגובות