אילו פצעים סמויים וגלויים הותירה בנו משפחתנו? לאיזה תפקיד גייסה אותנו המשפחה וכיצד ניתן להתפטר ממנו? מדוע הצלילה האנליטית אל עולמנו הפנימי אינה מצליחה כשלעצמה לספק מזור למכאובינו?
כשאדם נולד הוא עובר מרחם אימו אל הרחם השני בחייו – רחם המשפחה. כמו רחם האם, הקן המשפחתי נועד אף הוא לייצר את התנאים הנדרשים להתפתחות תקינה – למשל אהבה, רבלה, השגחה, הכוונה ותמיכה. אבל רבים מאיתנו לא קיבלו את כל התנאים הללו, וכך אנו מגיעים לא פעם לבגרות עם לקויות מהותיות בהזנה ההורית. זהו פצע נפשי המסרב להגליד ומלווה בתחושות של כאב, חרדה, בדידות וחוסר ערך; תחושות שאנו מחפשים להן מזור, תיקון או פיצוי מהעולם, מבן או בת הזוג, מילדינו או מהורינו המבוגרים, אבל המענה ההולם מבושש לבוא.
שיטת SAT – Self-Adoption Therapy – מזמינה אותנו להשלים לידה נוספת: להיוולד מהרחם השני, המשפחתי, אל הרחם השלישי – אנו עצמנו. זו גישה טיפולית של הורות עצמית מתקנת שבמרכזה נטוע רעיון האימוץ העצמי; ההכרה שבבגרותנו רק אנחנו יכולים למלא עבור עצמנו את התפקיד ההורי המיטיב והאוהב של דאגה לכל צרכינו. שיטה זו מבוססת על גישת הטיפול המשפחתי, ומיישמת אותה באמצעות טיפול פרטני המשלב רעיונות וכלים מהגישות הפסיכודנימיות, הקוגניטיביות-התנהגותיות ואחרות.
ספרו של דן גיא, הרחם השלישי, מציג את השיטה בבהירות בעזרת סיפורי מקרה ודימויים טיפוליים; הוא משרטט מפה מעשית ונגישה לריפוי ולהתפתחות עבור מטפלים ומטופלים כאחד. מטפלים ימצאו בספר זה מסגרת אינטגרטיבית לעבודתם, אבל גם קוראים ללא ידע תיאורטי מוקדם יוכלו להיעזר בו כמדריך להורות עצמית מיטיבה.
ד"ר רן גיא הוא פסיכולוג קליני ומדריך מוסמך בטיפול משפחתי וזוגי, בעל ניסיון קליני של יותר מארבעים שנה. שימש בתפקידים בכירים במכונים לטיפול משפחתי וזוגי – "מגון שינוי" שבו היה מנהל משותף, ו"מכון ברקאי" שאותו ניהל ושימש בו גם ראש התוכנית להכשרת מטפלים משפחתיים.
קטגוריות: עיון, פסיכולוגיה ופסיכותרפיה
40.00 ₪
מקט: 4-585-1890
מבוא
יפתח, גבר גרוש בשלהי שנות החמישים לחייו, הגיע אליי לטיפול בעקבות פרדה מהאישה שהייתה בת זוגו בשנים האחרונות. הוא היה עצוב, מתוח והתקשה להיות לבדו אפילו לרגע.
מאיה, אישה כבת שלושים, הגיעה כשהיא מובטלת וללא כיוון תעסוקתי, היפוכונדרית, עצובה ולחוצה, מלאה בפחדים, בחרדות וברעיונות שליליים לגבי עצמה.
סטיב, רווק בשנות השלושים לחייו, הגיע כשהוא לחוץ לנוכח דילמות לגבי הקריירה שלו ולגבי הישארותו בארץ, ולנוכח חששו לגבי מידת יכולתו ליצור קשר זוגי מוצלח ובר קיימא.
יפתח, מאיה וסטיב כבר היו בעבר בטיפולים פסיכותרפיים אחרים. שלושתם שונים מאוד זה מזה, אך עם זאת, במצבם כשהגיעו לטיפול היה הרבה מהמשותף. עם שלושתם עבדתי לפי השיטה שהתפתחה אצלי ושאותה יישמתי גם לפני שהגעתי להכרה שדרכי הטיפולית התגבשה לכלל "שיטה".
שלושתם, כמו כולנו, הגיעו לעולם תינוקות חסרי אונים, תלויים לחלוטין במבוגרים, בהורים, שמהם קיבלו את הזנתם החומרית, המנטלית והרגשית.[1] בתמהיל התזונתי שקיבלו השלושה היה חוסר של ממש באבות מזון חיוניים מחד גיסא, ונוכחות ניכרת של מרכיבים רעילים מאידך גיסא. כך, שלושתם הגיעו לבגירותם עם פגיעות ניכרות שצבעו את הרגשתם והכתיבו להם דפוסי התנהלות לא מוצלחים, כאלה שלאורך בגרותם פגעו פגיעות נוספות בפצעיהם המקוריים ויצרו את המצוקות שהביאו אותם לפנות לטיפול.
שלושת המטופלים למדו במהלך הטיפול לזהות את החוסרים ואת הרעלנים שהיו בתזונה ההורית שקיבלו, ואת הפגיעוֹת שאלה יצרו ואשר ממשיכות להתקיים בהם. הם למדו את האפשרות לבחור בעמדה הורית כלפי עצמם, לאמץ את עצמם, מתוך הכרה שהם מאמצים ילד פגוע שאינו רך נולד, אלא כזה שיש לו צרכים מיוחדים הנובעים מחוויותיו בעבר; ילד הזקוק לחוויה מתקנת, כלומר, להורות מתקנת המודרכת על ידי היכרות מקרוב עם הליקויים בהורות המקורית ועם הפגיעות שיצרה ושממשיכות להתקיים בקרבם כשהם מבוגרים. בתפקיד הורים־מטפלים של עצמם, שלושתם למעשה קיבלו מהמטפל הדרכה הורית.
זאת, בקליפת אגוז, מהות השיטה שאותה אני מציג בהרחבה בספר זה; זהו ספר על טיפול אישי, כפי שאני עובד עם מטופליי וכפי שאני מיישם על עצמי. הוא עוסק בשיטה שהתפתחה אצלי במהלך הזמן, מתוך זיהוי יסודות חשובים – תֵמוֹת, נושאי מיקוד, טכניקות, דימויים, המשגות, הסברים – החוזרים שוב ושוב עם מטופלים שונים, בווריאציות ובקומבינציות שונות. השם שנתתי לשיטה הוא הכותרת של ספר זה: הרחם השלישי: תרפיה באימוץ עצמי. באנגלית: Self-Adoptive Therapy, ובראשי תיבות – SAT. במובנים רבים, SAT היא שיטה של טיפול משפחתי בַּפרט.
SAT היא שיטה של טיפול נפשי, פסיכותרפיה, המארגנת ומשלבת אלמנטים של רעיונות, של מפות, של תהליכים ושל טכניקות, אלמנטים שלמדתי ממקורות שונים במהלך העשורים שבהם הוכשרתי ועסקתי בטיפול ובהתפתחות אישית, וגם מתהליך הריפוי וההתפתחות האישי שלי. מדובר בשיטה לטיפול פרטני בבגירים בחברתנו העומדים בתנאי סף מינימליים מבחינת מצבם.
SAT מבוססת על פיתוח של מרכז פנימי של שליטה ובקרה עצמית, מעמדה של חתירה להיטיב עם העצמי באופן המקיף והכולל ביותר – מרכז של הנהגה עצמית "הורית".
הורות מיטיבה היא האנלוגיה הבין־אישית הקרובה ביותר לנמשל של היחסים הפנים־אישיים בין אותו מרכז פנימי ובין העצמי בכללותו.
אנלוגיה בין־אישית נוספת להנהגה כזאת היא מנהל מפעל המבצע את תפקידו כהלכה – הוא דואג להכיר את המחלקות השונות של הארגון, את הציוד ואת מצבו, את אופני שיתוף הפעולה והתקשורת בין המחלקות השונות, את הנהלים השונים, את האספקה שהמפעל מקבל, את התוצרים שהוא מפיק ואת ההתקשרויות שלו עם גורמי חוץ. מנהל אפקטיבי נדרש לחקור במידת הצורך ולהבין מה פוגע בתפקוד הארגון ומה נדרש כדי לשפר את מצבו. הוא יתערב כדי לשנות את הנדרש: הכשרה נוספת לעובדים, הצטיידות, שינוי נהלים, שינוי סדרי עדיפויות, שינוי של ספקים או של לקוחות, שינוי בהתקשרויות חוץ, וכל דבר אחר שביכולתו ובסמכותו לשנות לטובת הארגון מתוך מבט־על כלל־מערכתי. אנלוגיה נוספת היא מנהיג מערכת שלטונית במדינה המסור לשירות העם, כמו מלך השואף להיטיב עם ממלכתו ועם נתיניו. רק שבמקרה של הנמשל, "המדינה זה אני!" ו"המלך זה אני!" זאת אכן המציאות.
סוג המנהיגות הפנימית שאליה שיטת ה־SAT מכוונת היא כזאת שממש רוצה להיטיב עם המונהג, כזאת האֲמונה על ראיית המונהג על מורכבותו, משגיחה עליו, קשובה לו, מזינה אותו, מגינה עליו, מכוונת אותו ותומכת בו, תוך איזון בין צרכים שונים וטווחי זמן שונים. האנלוגיה החיצונית שהכי תואמת למנהיגות כזאת, והשימושית ביותר לצורך טיפול, היא האנלוגיה של המנהיגות ההורית.
התהליך הטיפולי שאותו אני מציג מבוסס על כינון של הנהגה פנימית כזאת ועל שכלולה.
אמנם עמידתו של אדם בתנאי הסף של השיטה להתחלת טיפול, מבחינת רמת התפקוד, מעידה על קיומה של הנהגה פנימית כלשהי אצלו, אבל המצוקה שבעטיה הוא פנה לטיפול בדרך כלל מעידה על כך שההנהגה הפנימית שלו עדיין אינה עומדת בקריטריונים ההכרחיים לקיום התהליכים הנחוצים לריפוי ולשיקום עצמי.
ניתן להמשיל את תהליך הטיפול בשיטת SAT בכמה אופנים שונים. למשל:
מנהלת מפעל שאולי מילאה תפקידים ניהוליים מסוימים בעבר, כאשר המפעל פועל כבר לאורך זמן על טייס אוטומטי לפי שיטות, סדרים, נהלים והסכמים שנקבעו בעבר – ולא על ידה – והמפעל נתון בצרות. ואז, יום אחד היא מגלה שהמפעל שייך לה ומחליטה לנהלו מעתה לפי מיטב הבנתה כדי להביא לשגשוגו. היא סוקרת את המפעל על היבטיו השונים ומשנה חלק מהשיטות, מהנהלים ומסדרי העדיפויות שהיו מקובלים לאורך זמן. היא משקיעה בתיקון ובפיתוח של מה שנדרש לפי הבנתה. באנלוגיה הזאת, המטפל הוא מעין מנטור־מאמן למנהלת החדשה.
מלך ששכח או לא גילה שהוא המלך החוקי בארצו, וזו מתנהלת לפי סדרים ועם מוסדות שלא הוא קבע, תוך מאבק בין מוקדי כוח במגזרים שונים באוכלוסייה, ואולי תחת השפעת יתר של גורמים חיצוניים, והארץ נתונה בצרות. יום אחד הוא מתעורר ומזהה את תפקידו ולוקח אותו על עצמו: הוא מתיישב על כס המלכות, עונד את טבעת החותם ונוטל לידו את השרביט. הוא דואג לשמור על גבולות ארצו, על עצמאותה ועל קשריה הטובים עם ממלכות אחרות. הוא תר את ארצו ושומע את הקולות השונים של האוכלוסייה, ומתוך היכרות והבנה גדלות והולכות, הוא פועל כמיטב יכולתו להיטיב עם כל חלקי עמו תוך איזון ביניהם ותוך איזון בין הצרכים המיידיים ובין תוכניות לטווחים ארוכים יותר. באנלוגיה הזאת המטפל הוא הווזיר הראשי, המגלה למלך שהכתר שייך לו וחונך אותו ברזי השלטון.
יתום שהותיר את עצמו מיותם, כשהוריו ואחרים כבר אינם יכולים למלא את התפקיד ההורי עבורו והוא אינו ממלא אותו בעצמו. בשלב מסוים הוא מסכים ליטול לידיו את התפקיד של דאגה לעצמו, ולצורך כך הוא מתפנה ממילוי תפקידים אחרים היוצרים ניגוד עניינים עם התפקיד החדש. הוא מפסיק את מיקור החוץ (אם יש כזה), את מסירת חלקים מהתפקיד של דאגה לו לידי אחרים. כך הוא מאמץ את עצמו, על פציעותיו, כדי למלא בעצמו את הפונקציות ההוריות וכדי ללמוד לעשות את זה טוב יותר מכפי משהוריו עשו. הוא לוקח את התפקיד ומספק הורות משופרת לעצמו גם באופן שוטף, גם במבט לעתיד, וגם בהתייחס אל העבר – בכך שהוא לומד לספק הורות משופרת ומתקנת לילד שהוא היה, הילד השוכן עדיין בקרבו. במונחים אלה, תפקיד המטפל הוא "הדרכה הורית" – הדרכה, תמיכה וליווי להורה הפנימי.
השיטה המוצגת כאן כוללת רעיונות ודרכי עבודה שמקורם בגישות רווחות שונות בשדה הפסיכותרפיה ובשדה ההתפתחות האישית:
גישה משפחתית – דגש על הֶקְשר בין־אישי ועל יחסי גומלין מעגליים; הבנת המטופלים ומצבם בהווה על רקע המיפוי, המבנה והדינמיקה של משפחת המוצא שלהם כפי שהייתה בעת גדילתם, כולל מיצובם ותפקידם בה; הבנת התפקידים שהמשפחה ממלאת עבורם ושהם ממלאים בה בהווה (כולל זוגיות ומשפחה חדשה, אם יש); התערבות טיפולית משפחתית; התייחסות לדינמיקה הפנימית של המטופלים במונחים של הורות.
גישה פסיכודינמית – התייחסות למיפוי של מבנים ושל דינמיקות בלתי מודעים בנפשם של המטופלים והקשר שלהם לחוויות ילדות; הבאה למודעותם של המטופלים תכנים נסתרים בנפשם שהכרתם והבנתם רלוונטית לריפויים ולהתפתחותם.
גישת CBT – התייחסות לחשיפת אמונות ודפוסי חשיבה משובשים של המטופלים; זיהוי דפוסי התנהגות היוצרים ומתַחזקים את בעיותיהם, עם הנחיה להתנסוּת ולתרגול של דרכים חדשות.
גישה תמיכתית – חתירה ליצירת מרחב בטוח ותומך עבור המטופלים; נקיטת עמדה אוהדת, אמפתית, מקשיבה, מכבדת, תומכת, ומקבלת ללא כל שיפוטיות.
גישה הומניסטית אקזיסטנציאליסטית – הנכחת המטפל את עצמו, כאדם, במפגש מכבד "בגובה העיניים", תוך נכונות לשקיפות, עם הכרה בכך שכל אחד מהמטופלים הוא עולם שלם וייחודי בפני עצמו, עולם שאין שיעור לפוטנציאל הגלום בו; התייחסות לאחריות ולבחירה אישית, למימוש עצמי ולנושאי הליבה של בדידות, של משמעות, של חופש, של מוות.
גישות אסטרטגיות, פרדוקסליות, והיפנו־תרפיה – הנחיות להתנסות בהתנהגויות חדשות במערכות משמעותיות של יחסים בין־אישיים, מתוך זיהויו של המטפל את האפקט הצפוי שלהן, הן על המטופלים והן על יתר חברי המערכת – הפרה של הדפוסים המגבילים והמכאיבים שהמערכת מתַחזקת; התערבויות מסוג "פרדוקסלי"[2]; הכרה בעוצמת כוחה של השׁאה (סוגסטיה) בכלל ובהקשר של טיפול בפרט, ושימוש בשׂום שכל באפקט ההשפעה המתקיים ממילא; שימוש נרחב בדימויים ובמטפורות; דמיון מודרך.
רכיבים ש־SAT שואבת משיטות שהתפתחו לפני המסורת של הפסיכותרפיה המערבית או מחוץ לה (חלק מהרכיבים האלה כבר נוכסו לאחרונה על ידי הפסיכותרפיה, בעיקר תחת השם "מיינדפולנס") – למידה ואימון בהתבוננות בזמן אמת באספקטים שונים של החוויה ובחוויה בשלמותה; פיתוח עמדת המתבונן המובדל; פיתוח יכולת הבחירה בהפניית תשומת הלב. נוסף לכך, השיטה כוללת התייחסות לגוף־נפש כשלם ועושה שימוש בסוגים שונים של מדיטציות, בתרגולים מנטליים ובדמיון מודרך ממסורות שונות.
השיטה שואבת מהמקורות המגוונים הללו ומציעה דרך לארגון הרעיונות והשיטות לכדי מסגרת קוהרנטית, מושגית ומעשית, כמפה היכולה לשמש להתוויית מסלולים מעשיים להולכים בדרך הריפוי וההתפתחות האישית.
בכלליות, בעבודתי עם מטופליי לפי SAT אני מציג להם בפירוט את המבנה הכללי של השיטה, כחלק מיישומה, ואת החלקים הרלוונטיים יותר – לפי המטופל או המטופלת והשלב המסוים שבו הם נמצאים.
אין צורך במודל מורכב לפסיכותרפיה פרטנית אם נסתפק בשאלות: מה נחוץ לנו להבין מבחינה מעשית? מה צריך לראות? והדברים האלה הם די פשוטים. אם, למשל, אדם נוזף ועולב בעצמו מבפנים, אכן יהיו לזה פנים שונים ודרגות שונות מאדם לאדם, אבל אין צורך במבנים מורכבים כמו אגו וסופּר־אגו כדי להסביר זאת. אפשר לומר את זה בשפה הכי פשוטה וכל אחד יכול להבין, גם האקדמאים וגם המטופלים: "לבנאדם רצות בראש כל מיני ירידות, כל מיני נזיפות בעצמו". לאורך הטיפול, כל הרעיונות מוצגים למטופלים בשפה רגילה, ללא הזדקקות לעגה מקצועית או אקדמית. זו גם השפה בספר הזה.
הקוראים אינם נזקקים להיכרות עם מושגים מהשיח הפסיכותרפי האקדמי או לידע קודם ספציפי כלשהו.
הספר הנוכחי והשיטה שאני מציג בו אינם מתיימרים להיות מדעיים או אקדמיים או מדויקים, ממש כפי שהטיפול שאני עושה, ומה שמנחה ומכוון אותו מבחינתי, אינו כזה. לפי מיטב הבנתי, התחום של פסיכותרפיה אינו אקדמי במהותו אלא מהסוג של אומנות או אמנות (בדומה למשל למשחק או בימוי תיאטרון) ואינו מתאים למחקר מדעי (לדיון מורחב לגבי שדה הפסיכותרפיה בכללותו והרלוונטיות של אקדמיות או מדעיות לתחום – ראו נספח "השונות בין SAT לגישות רווחות אחרות בתפיסת מהותה של פסיכותרפיה").
השימוש שלי במילים כאן, כמו אלה שאיתן אני מדבר עם מטופלים, הוא ניסיון להצביע באמצעים פשוטים על דברים מורכבים המאורגנים בסכמות פשוטות, בתקווה שהמילים יעזרו להפנות את המבט לכיוון הנכון, או לעדשה המתאימה, ולראות כך את אותם הדברים העשויים להיות שימושיים.
הספר מיועד לפסיכותרפיסטים מכל הסוגים ולכל אדם המתעניין בתהליכי ריפוי והתפתחות נפשית.
הספר הזה כשלעצמו אינו מתיימר לספק למטפלים או למטופלים (על ידי עצמם) יכולת למימוש מלא של הדרך המותווית בו. עבור מטפלים רבים תידרש הדרכה מעשית בשיטה כדי שיוכלו להפיק את מרב התועלת ממנה בעבודתם עם מטופליהם.
מסיבות מהותיות הקשורות בין היתר למשמעות של הקשר עם המטפל, עבור רוב האנשים המעוניינים בריפוי ובהתפתחות של עצמם, הספר אינו יכול להיות תחליף מלא לליווי של איש מקצוע ביישום השיטה על עצמם. אני מקווה שהוא כן יתרום לקוראים תובנות והכוונות מועילות לעבודתם עם אחרים או עם עצמם.
מכיוון שהגישה המוצגת בספר זה שונה בחלק מהנחות היסוד שלה, או מעיקרי תפיסת העולם שלה, מהגישות העיקריות הרווחות בפסיכותרפיה ומהייצוג שלהן לקהל הרחב במדיה, הצגתה דורשת הקדמות המבארות את אותם הבדלים.
בחלק הראשון של הספר אציג את התפיסות ואת הרעיונות שבבסיס השיטה, ובחלק השני את אופן הטיפול ואת שלביו, כולל הדגמות בסיפורי מקרה.
את דרכי המקצועית התחלתי בהתמחות בטיפול משפחתי וזוגי. שנים רבות עסקתי בתחום זה בתפקידֵי מטפל, מורה, מדריך ומנהל במכונים פרטיים. במובנים רבים, SAT היא מבחינתי המשך, הרחבה ופיתוח של הגישה המשפחתית אל טיפול פרטני. כדי להבין את שיטת ה־SAT יש צורך בהיכרות ובהבנה, לפחות ברמה בסיסית, של התפיסה המשפחתית בטיפול, ולכן החלק הראשון כולל פרק המציג את עיקריה.
הסיפורים ותיאורי המקרה המובאים בספר זה מבוססים על חוויותיהם של אנשים אמיתיים שעימם נפגשתי לאורך שנות עבודתי. כדי להמחיש ולהנגיש בבהירות תובנות פסיכולוגיות מרכזיות, ותוך כך להגן על פרטיותם של המטופלים שנתנו בי את אמונם, ערכתי בסיפורים שינויים מהותיים: פרטים מזהים ושמות שונו, ונסיבות חיים טושטשו. במקרים רבים, הדמויות והתיאורים הם מיזוג של כמה מקרים דומים לכדי סיפור אחד.
השקעתי מחשבה רבה בשפת המגדר שבה השתמשתי לאורך הטקסט. ניסיתי למצוא דרך שתייצג באופן שוויוני את כלל המגדרים, אבל השפה העברית נוקשה מדי מהבחינה הזאת, וכל ניסיון נראה בסופו של דבר מגושם או מעורפל. לכן במקומות שבהם אני מדבר באופן כללי על בני אדם מכל המגדרים נאלצתי להיצמד לשפת המגדר הרווחת של שימוש בלשון זכר או בלשון רבים.
[1] כשלא מצוין אחרת, ההתייחסות לתזונה בספר זה היא במובן הרחב המתייחס לכל ההספקה המעשית החומרית, המנטלית והרגשית. [חזרה]
[2] הכוונה כאן היא לווריאציות של טכניקות שבבסיסן "התוויית הסימפטום" (Symptom prescription). [חזרה]
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הרחם השלישי”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות