העולם שוחרר מכבליו

הרומן האיקוני של ה.ג'. ולס, שפורסם ב-1914 וניבא את פיתוח פצצת האטום, הסתבר מאז כנבואי להפליא ואקטואלי במיוחד בימינו. ליאו סילארד (פיזיקאי יהודי־הונגרי) מייחס לספר זה את ההשראה שהובילה אותו לגילוי תגובת השרשרת הגרעינית ב־1933. באופן מפליא זוהי גם השנה בה הולסטיין, הפיזיקאי הבדיוני שבסיפור, מצליח לשחרר את האנרגיה האצורה באטום.

השלכותיה של אנרגיה זו משנות סדרי עולם ומובילות למלחמה כלל עולמית שזורעת הרס וחורבן. תוצאותיה האיומות מובילות לכינון סדר עולמי חדש ולשלטון גלובלי שמטרתו לשים קץ לכל המלחמות. בראשו עומדת ממשלה עולמית המתכנסת מדי שנה בכפר נופש בשווייץ, ופועלת באמצעות ועדות מומחים ליישום מדיניותה בכל התחומים: חלוקת אוכלוסין מחדש, שפה עולמית אחידה, עקרונות חינוך כלל עולמיים, נהלי בחירות (הצבעה בדואר), סדרי חקיקה, האחדת לוחות שנה, האחדת חגים, אחדות דעות, ועוד.

האם ספרות יכולה לנבא את המציאות, או אפילו להוות השראה ליצירתה כמו שקרה לליאו סילארד. האם גם החזון החברתי-כלכלי-פוליטי של ולס יגיע לידי מימוש – והאם תהיה זו אוטופיה או שמא דיסטופיה.

הסיפור נמסר בשילוב מבריק ומתעתע בין החזון השאפתני המוצג בו – שבו נראה כי הסופר מצדד – לבין דקירות הלגלוג שהוא מפנה לחלק מן הדמויות והנהלים של המשטר החדש.

זהו בלי ספק אחד משיאי יצירתו של ה. ג'. ולס.

"ברור שהמלחמה צריכה להיפסק לעד, פירמין. ברור שזה יוכל לקרות רק באמצעות הכנסת כל העולם תחת כנפי ממשלה אחת. הכתרים והדגלים שלנו עומדים בדרכה. ברור שהם חייבים להסתלק."

"כן, אדוני," קטע אותו פירמין, "אבל איזו ממשלה? איני רואה איזו ממשלה תקבל מוויתור כללי על כס המלוכה!"

"ובכן," אמר המלך כשידיו על ברכיו, "אנחנו נהיה הממשלה."

"הוועידה?" קרא פירמין.

"ומי עוד?" שאל המלך בפשטות.

"זה פשוט לגמרי," הוסיף לנוכח שתיקתו הרועמת של פירמין.

"אבל – אתה מוכרח שיהיה לך אישור!" קרא פירמין, "האם לא יהיו בחירות מסוג כלשהו למשל?"

"מדוע צריכות להיות?" שאל המלך בסקרנות רבת תבונה.

"הסכמת הנשלטים."

"פירמין, אנחנו רק הולכים להניח את המחלוקות שלנו בצד ולהשתלט על הממשל. בלי שום בחירות. בלי שום אישור. הנשלטים יַראו את הסכמתם בשתיקה. אם תתעורר התנגדות ממשית, נבקש מהם להצטרף ולעזור. האישור האמיתי של המלכות הוא האחיזה בסמכות. איננו הולכים להטריד את הבריות להצביע עבורנו. אני בטוח שההמונים אינם רוצים להיטרד בדברים כגון אלה. נמציא דרך לכל מי שמעוניין – להצטרף. זה מספיק בשביל הדמוקרטיה. אולי מאוחר יותר, כשהדברים כבר לא יְשַנּוּ."

)אגברט מלך אנגליה לפירמין, יועצו האישי, בדרכם לוועידת הייסוּד של הרפובליקה עולמית.)

 

מקט: 978-965-90017-5-0

הרומן האיקוני של ה.ג'. ולס, שפורסם ב-1914 וניבא את פיתוח פצצת האטום, הסתבר מאז כנבואי להפליא ואקטואלי במיוחד בימינו. ליאו […]

---

 

 

 

הקדמה

נוספה למהדורת 1921 ע’י המחבר

 

‘העולם שוחרר מכבליו’ נכתב ב־1913 ופורסם בתחילת 1914, והוא האחרון בסדרה של שלושה סיפורי פנטזיה על אפשרויות – סיפורים שכולם עוסקים בהתפתחויות עתידיות אפשריות של כוח עכשווי כלשהו או קבוצת כוחות שכאלה. ‘העולם שוחרר מכבליו’ נכתב בצלה הממשמש ובא של המלחמה הגדולה. כל בעל תבונה בעולם חש כי אסון מתקרב ולא ידע כיצד למונעו, אך רק מעטים בינינו הבינו במחצית הראשונה של 1914 עד כמה קרובה ההתרסקות. הקורא ישתעשע לגלות כי כאן היא נדחית ל־1956. ייתכן שמטֶבע הדברים ירצה לדעת את הסיבה לְמה שנראה כעת כעיכוב מופרז. כנביא, על המחבר להודות כי תמיד נטה להיות נביא איטי למדי. מטוס המלחמה למשל הקדים בעולם המציאות את התחזית שב–Anticipations בכעשרים שנה. אני מניח כי הרצון שלא לזעזע את תחושת ההרגל של הקורא הספקן, ואולי הנטייה – הראויה פחות לשבח – לזהירות, קשורים לתיארוך המאוחר של האירועים העיקריים בספר. אולם במקרה המסוים של ‘העולם שוחרר מכבליו’ היה כמדומני מניע נוסף לדחיית המלחמה הגדולה. היה זה כדי לאפשר לכימאים להתקדם באופן ניכר בתגלית השחרור של אנרגית האטום. 1956 – או 2056 לעניין זה – עשויה להיות לגמרי לא מאוחרת מדי למהפכה המדהימה הזו באפשרויות הגלומות באנושות. ופרט לגרירה של יותר מארבעים שנה, היה הניחוש לגבי שלב הפתיחה של המלחמה ממוזל למדי. התחזית לברית בין מעצמות מרכז אירופה, המערכה הפותחת דרך הולנד, ושיגור הצבא הבריטי נמצאו מוצדקים במציאות בטרם חלפו שישה חודשים מפרסום הספר. והחלק הפותח בפרק השלישי נותר כעת, לאחר שהמציאות התרחשה, אבחנה הולמת למדי של עיקרי העניין. קליעה משמחת אחת (בפרק השלישי חלק 2) שעליה יכול הכותב לטפוח על שכמו, היא התחזית שבתנאים המודרניים יהיה זה בלתי אפשרי לכל גנרל גדול באשר הוא לצאת כשידו על העליונה, ולהיות מוקד להתלהבות הצבאות בכל אחד מן הצדדים. לא יוכלו עוד להיות אלכסנדֶרים או נפוליאונים. ועד מהרה שמענו את חיל המדע ממלמל, ‘הזקנים הטיפשים האלה,’ בדיוק כפי שנחזָה כאן.

אולם אלו הם הפרטים הקטנים, וההחטאות בסיפור עולות בהרבה על הקליעות. אך התזה העיקרית שבו היא שעדיין מעניינת כעת. התזה גורסת כי עקב התפתחות הידע המדעי, מדינות ואימפריות ריבוניות נפרדות כבר אינן אפשריות בעולם של ימינו, ושהניסיון להמשיך לנהוג על פי שיטה מיושנת זו משמעו לערוֹם אסון על גבי אסון עבור האנושות, ואולי אף להשמיד את המין האנושי כליל. העניין שנותר בספר זה כעת הוא תקפותה העומדת בעינה של תזה זו והדיון במבנה אפשרי לסיום המלחמות על פני כדור הארץ. סברתי שתפרוץ מעין מגפת שפיות דעת בקרב שליטי המדינות ומנהיגי האנושות. ייצגתי את השכל הישר של המוח הצרפתי והאנגלי, שכן המלך אגברט נועד בבירור להיות ‘נציגו האנגלי של האל’ המוביל את האנושות למאמץ נועז ונחוש להצלה ובנייה מחדש. תחת זאת, כפי שאומרות הערות השוליים בספר לימוד, יש להשוות זאת לעיתון של ימינו. במקום התכנסות כנה ומכובדת של דמויות מובילות על גבעות בריסאגו – האנגלי פוגש את הגרמני והצרפתי את הרוסי, אחים בתוקפנותם ובאסונם – קם בז’נבה, בקצה השני של שווייץ, חבר לאומים¹ (בעלות ברית) קטן ועלוב (שאינו כולל את ארצות הברית, רוסיה, ומרבית ה’עמים הנתינים’ בעולם), הנפגש בערפל תוך התעלמות כלל עולמית, כדי לבצע מחוות חסרות ערך לבעיות המובילות של ההתמוטטות. או שהאסון לא היה עצום מספיק עדיין, או שלא היה מהיר דיו לגרום להלם המוסרי הנחוץ ולעורר את המיאוס המוסרי הנדרש. כשם שהעולם ב–1913 היה רגיל לשגשוג הולך וגובר, וחשב כי שגשוג זה יימשך לנצח, כך נראה כעת כי העולם מתרגל לגלישה מתמדת לעבר התפוררות חברתית, וסבור כי גם זו יכולה להימשך לעד ולעולם לא תגיע אל החבטה הסופית. אזי, בקרוב יתבססו הרגלים ושימושים, והשיעור הבוער והרועם מכול יחוויר עד התעלמות.

השאלה אם מין לבלאן כזה אפשרי עדיין, השאלה אם ניתן עדיין לחולל פרץ של שפיות דעת יוצרת בחברה האנושית ולמנוע את הגלישה המתמדת להרס – היא כעת אחת מן הדחופות בעולמנו. נהיר כי הכותב נוטה על פי מזגו לקוות כי ישנה אפשרות כזו. אך עליו להודות כי הוא אינו רואה סימנים רבים לרוחב הבנה שכזה ולאיתנות הרצון למאמץ יעיל לשנות את כיוונו של שטף הדרישות של הקיום האנושי. האינרציה של רעיונות שעבר זמנם ומוסדות מיושנים מובילה אותנו לעבר המפל. רק בכיוון אחד יש הכרה ברורה ברעיון של איחוד מדינות כדבר מה הגובר על כל שיקול לאומי ופטריוטי, והוא בתנועת מעמד הפועלים ברחבי העולם. איחוד עולמי של מעמד הפועלים קשור בקשר הדוק לתפיסות של מהפכה חברתית עמוקה. אם שלום עולמי נועד להיות מושג דרך איחוד כלל עולמי של מעמד הפועלים, השגתו תעלה במחיר של רקונסטרוקציה חברתית וכלכלית מוחלטת, ומעֲבר דרך שלב של מהפכה שיהיה בלי ספק אלים, שעלול להיות עקוב מדם, שעלול להימשך לאורך תקופה ארוכה, ועלול בסופו של דבר שלא להשיג דבר פרט לחורבן חברתי. עם זאת, נותרת עדיין העובדה כי במעמד הפועלים, ורק בו, הופיעה עד כה תפיסה של שלטון עולמי ושלום עולמי. החלום של ‘העולם שוחרר מכבליו’ – חלום על אנשים משכילים ומובחרים מאוד שינהיגו ויובילו, ויעמידו עצמם מרצונם לרשות המשימה לעיצוב מחדש של העולם – נותר עד כה בגדר חלום.

 

ה. ג’. ולס

איסטון גליב, דנמאו, 1921