בטירתו המבודדת שלרגלי הרי הקרפטים, גנרל בדימוס ממתין לפגישה גורלית עם ידיד נפש שהסתלק במפתיע מחייו לפני ארבעים ואחת שנים וארבעים ושלושה ימים בדיוק. מאז מנסה הגנרל לפענח את טיבו של האירוע הדרמטי שפער פצע כה עמוק בנפשו, הביא להסתגרותו מן העולם ולהתנתקותו מאשתו, וגרם לחברו להרחיק עד האזורים הטרופיים ולא לשוב עוד למולדתו. מאחורי הדלתות המובילות לחדר ההסבה ולטרקלינים המוגפים זה שנים מקימים האומנת והמשרתים את הטירה לתחייה. רק ללילה אחד נוסף ואחרון. בקפידה רבה הם טורחים לשחזר את התפאורה שתשמש רקע למונולוג נוקב. ארבעים ואחת שנים של ציפייה עומדות להגיע לקיצן.
הנרות בערו עד כלות, שהוכתר כיצירת מופת בכל שפה שתורגם אליה, הוא שילוב של סיפור הנקרא בנשימה עצורה ומסה פילוסופית על טיבן של חברוּת, אהבה, נאמנות, בגידה וגאווה.
שאנדוׁר מאראי (1989-1900) נחשב לאחד הסופרים ההונגרים החשובים ביותר במאה העשרים, ואולי אף לחשוב שבהם. הוא הִרבה לעסוק בכתביו במעמד הבורגני השוקע בין שתי מלחמות העולם. זמן קצר לאחר שהמפלגה הקומוניסטית תפסה את השלטון ב–1948 גלה מארצו, ותחת השלטון החדש נמחה כל זכר ליצירתו. בעשור האחרון לחייו שקע בבדידות, דיכאון וחולי. בפברואר 1989, חודשים ספורים לפני נפילת הקומוניזם בהונגריה, שם קץ לחייו בביתו שבסן דייגו.
גילויו המאוחר של מאראי במערב (ב–1998) היה בבחינת אירוע מרעיש. בתוך שנים ספורות ראו ספריו אור בלמעלה משלושים מדינות, גרפו את שבחי הביקורת ועמדו חודשים רבים ברציפות בראש רשימות רבי–המכר.
אין עדיין תגובות