החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הקרנת בכורה

מאת:
הוצאה: | 2016-09 | 160 עמ'
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

"עם כל שיר שאני שולח לרדיו חתיכה גדולה ממני נשלחת יחד איתו. יום אחד התקשרתי ובקשתי פגישה עם מנהל הרדיו. אספתי את עצמי ונסעתי לירושלים כדי למסור לו את כל האלבומים והסינגלים שהקלטתי עד היום. הוא אמר שיקשיב ושאבוא אחרי שבוע. חזרתי אליו פעם נוספת ושאלתי אותו שאלה פשוטה: איפה טעיתי? אני מעוניין ללמוד ולתקן. עדיין לא מאוחר. לא טעית, הוא השיב לי. אולי בקשר אליך אנחנו ברדיו טעינו… אמר ולא יסף."

ספרו האוטוביוגרפי של הזמר והיוצר ראובן ארז מתאר את המסע המרתק שעבר ב"תעשיית החלומות" של המוזיקה הישראלית – הסודות, הפחדים, האכזבות, ההצלחות, הריגושים, הסיפורים האישיים מאחורי הקלעים ולצידם גם התמודדות עם מחלה קשה.

ראובן ארז יליד תל אביב. כנער היה סולן להקת הנוער העובד והלומד. השתתף בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" וזכה במקום הראשון. בוגר להקת פיקוד דרום. השתתף בכ-7 פסטיבלי זמר, ייצג את ישראל בארוויזיון יחד עם יזהר כהן בשיר "א-ב-ני-בי". ביצע את השיר "שורשי" בפסטיבל הזמר "דרור" וזכה להצלחה גדולה. עד היום הוציא לאור 8 אלבומים וערך הופעות רבות בארץ ובעולם. כיום מריץ את המופע שלו "דרך השירים" שחגג למעלה מ-1,600 הופעות בכל רחבי הארץ.

מקט: 001-2720-001
לאתר הספר הקליקו כאן
קטע וידאו/אודיו קשור
קטע וידאו/אודיו נוסף
סקירת הספר באתר סימניה
עמוד הפייסבוק

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


בראשית

1955, 11 לנובמבר, דרום ת"א, נולדתי למשפחה חמה ואוהבת.

בית חילוני מסורתי. אמא ספרדיה. עקרת בית. דור חמישי בארץ. אבא איש נאה, שדמה בצעירותו לשחקן הקולנוע עומר שריף. נולד במצריים לאב תימני ואמא מצריה, עלה לארץ בגיל שלוש עשרה והיה שכיר כל חייו. נהג דן. אני הילד השלישי מתוך ארבעה. רגיש במיוחד, עם אהבה גדולה מאוד למוסיקה. בילדותי חלמתי על אורות הבמה ועל קהל מריע. כבר בגן חיה עמדתי על כיסא וניצחתי על תזמורת הילדים. במהלך השיעורים בבית הספר העממי, הייתי מדפדף אל סוף המחברת ובמבט חולמני מצייר במה וסט תופים במרכז, פסנתרן משמאל, בסיסט מימין ובאמצע גיטריסט ששר למיקרופון כשסביבו המון רמקולים…

בכיתה ח' בשיעור מלאכה כולם בנו ארגזי עץ אבל אני בחרתי לבנות גיטרה קלאסית. היה ברור לי מעל לכל ספק שזהו ייעודי ולשם אני הולך. שמונה שנות לימוד יסודי בבית ספר בלפור בת"א, טיפוס על עצי תות עם חברים, מחבואים, תופסת, סטנגה, מחניים. ילדות צנועה, פשוטה ומאושרת. גרנו במרכז ת"א בבניין שוקק חיים עם שכנים חמים והרגשנו איתם כמו משפחה. רומנים, מרוקאים, פרסים, עיראקים, תימנים.

אהה כן – הייתה גם שכנה פולניה שלימדה את אמא שלי לדבר אידיש. כמעט כל קיבוץ הגלויות שהיה בארץ. מאוחר יותר אבין שקיבוץ הגלויות הזה השפיע לא מעט על חיי.

כאשר סיימתי עממי, רציתי מאד ללמוד לנגן אך המצב הכלכלי היה קשה. הורי לא יכלו לממן לי שעורי גיטרה ושלחו אותי לבית ספר מקצועי כדי שאלמד מקצוע ואוכל לעזור בפרנסת הבית. בלי יכולת לבחור, עבדתי שלוש שנים כחשמלאי רכב ולמדתי אחר הצהרים בבית ספר אורט. ערב אחד הגיעו לבית הספר נציגים של תנועת הנוער העובד והלומד ושאלו מי אוהב לשיר לרקוד או לשחק? ניגשתי למבחנים והצטרפתי ללהקת הנוער העובד והלומד בסניף ת"א, להקה שהופיעה במתכונת של להקה צבאית עם מעבד מוסיקלי וכוריאוגרף מקצועי. באותה תקופה עברה ישראל שינויים לטובה שנוצרו בעקבות מלחמת ששת הימים. הייתה תחושה של אחווה ואנשים חשו פשטות בסיסית שחסרה מאד היום…

בלהקה היינו חבורה של עשרים נערים ונערות הנפגשים פעמיים בשבוע לטפח את כישרונם. עשרות הופעות, נסיעה אחת לגרמניה והופעה אחת ממלכתית בכנס להקות מכל הארץ שהתקיים במכון ויצמן ברחובות ונערך בנוכחות ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. כסולן שרתי שני שירים עם הלהקה והתרגשתי מאד מהמעמד. כשירדתי מהבמה, חשתי טפיחה קלה על הכתף. הסתובבתי לאט. מולי עמדה נערה יפיפייה עם חיוך מבויש ובטון ילדותי אמרה:

"אני מלהקת המחול. רציתי רק להגיד לך שהיית מרגש ושרת יפה מאד."

"תודה" אמרתי נבוך, והיא שאלה אם יש לי במקרה מברשת לשיער. קצת מופתע וקצת מבויש בחנתי אותה ארוכות. היה לה שיער פחם חלק שגלש עד לחגורת הג'ינס הצמוד. "בטח", אמרתי בטון שמזכיר את אריק איינשטיין בסרט "מציצים". בתקופה ההיא היינו מושפעים ממנו עד מאד… אהה מברשת אמרת?! נגשתי אל המזוודה האדומה של הלהקה ושלפתי מברשת צהובה. של מי המברשת? שאלה, של חבר, השבתי. היא חייכה ופיזרה את שיערה לראווה. אני כבר הייתי הרוס מיופייה אבל ממשיך לשחק את אריק כי ככה קל יותר להפיג את הבושה… רגע! תגידי לי רגע! לא אמרת לי איך קוראים לך? נכון כי לא שאלת… אני אורלי מלהקת המחול של קריית גת. קריית מה? קריית גת! איפה זה? ליד רמת גן? שאלתי בחיוך.

קרית גת נמצאת בדרום.

אהה בטח. אורלי שם יפה. הרבה אור…

אז תרשום, היא אמרה ושלפה מהכיס פתק ועט. שד' העצמאות 40\766 קרית גת. זה מס' הטלפון שלך? שאלתי כי אז היו מספרי הטלפון בעלי חמש ספרות בלבד והתקשורת עוד הייתה בהתהוות. זה לא מס' טלפון זאת הכתובת שלי. תרשום היא אמרה וסובבה אלי את הגב כדי שאוכל לכתוב עליו…

התלהבות ילדותית אחזה בשנינו אבל הלב כבר סימן את הבאות. אחר כך הייתה לחיצת יד עדינה כיאה לנערים מתבגרים בשנות השבעים. היא אמרה שלום ובזמן שהתרחקה בדילוגים קראה לעברי:

אל תשכח! מחכה למכתב!…

נשארתי שם עוד רגע, ילד מופתע על גבול המאוהב עם פתק מבושם ביד. לימים אקרא לה אשתי אבל לא לפני שנראה יחד בפעם השביעית את הסרט "נורית" ו"קזבלן" שאהבנו כל כך… וכן, כמעט שכחתי –

"נגור ברמת גן שליד קריית גת".

חמש שנים תמימות בנוער העובד והלומד, מלאות בחוויות בגרות ואושר גדול כסולן הלהקה. אורלי ואני התחלנו להתכתב בתדירות של שני מכתבים בשבוע, מתחילים להכיר אחד את השניה עם אהבה שהלכה וגדלה. פעם נסעתי לקרית גת ופעם אורלי הייתה מגיעה לתל אביב. יחד היינו מקשיבים למוסיקה ולמערכונים. להקות צבאיות, אריק איינשטיין, שלום חנוך, שלמה ארצי, יוסי בנאי, שייקה אופיר, הגשש החיוור. בסתר אצל חברים היינו שומעים ביטלס ופינק פלויד, וכמו הרבה ישראלים גאים אהבנו את הזמר מייק בראנט שעשה קריירה ענקית בצרפת.

באותה תקופה חבר מהלהקה התקבל לתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" – סוג של "כוכב נולד" נוסח שנות השבעים. הוא ביקש שאלווה אותו לפגישה עם המנצח שמעון כהן שניהל מוסיקאלית את התוכנית. כשהגענו אליו הוא שאל אותו מי החבר שהצטרף. הצגתי את עצמי וסיפרתי בביישנות שאני שר יחד איתו באותה להקה נוער. הוא הביט בי ארוכות וביקש שאשיר משהו באופן ספונטני. התרגשתי מאד ובחצי פה שרתי שיר ילדים.

אחרי שתיקה קצרה הוא חייך ואמר:

"תכין שני שירים. גם אתה התקבלת לתוכנית…".

אני זוכר איך אושר גדול הציף אותי. בערב התחרות של "תשואות ראשונות" הגעתי למקום הראשון ובעקבות כך הוזמנתי להופעת בכורה בתכנית הטלוויזיה לנוער "עלם ועלמה" שהנחה דן כנר. במהלך שהותי בלהקת הנוער העובד הספקתי לגשת למבחני קבלה ללהקה צבאית, ועברתי את כולם בהצלחה. מבחני במה קראו לזה אז, לא אודישן. מבחנים. השפה העברית הייתה מקור לגאווה.

כבר בקבלת תעודת הזהות, החלפתי את שם המשפחה לארז ובבית הורי קיבלו את זה כחלק ממרד נעורים שעוברים בגיל ההתבגרות. הם הבינו ונכנעו לנער שמתחיל לטפח את חלומו הגדול להיות זמר

  1. :

    שלשום הונח על סף דלתי הספר שלך…
    פתחתי אותו כדי לקרוא שורה ראשונה .. ומשם לא הצלחתי להפסיק.
    נשאבתי דף אחר דף, אל תוך השורות. בשעתיים וחצי גמעתי את כולו !
    *
    מצאתי בין הדפים אדם שהמשפחה היא שורש חיים עבורו , אדם נאמן לעצמו ולעקרונותיו !
    אב מסור וגאה ובעל אוהב !
    *
    הספר שלך מרחיב יריעה ופותח צוהר לרבים אחרים, הנמצאים באותו מצב בדיוק . יוצר כישרוני, המחפש אדמה לנחות עליה, ובכל פעם שהוא מגיע לשדה תעופה, לא מאשרים לו לנחות.
    *
    הכתיבה מרגשת, סוחפת בתשוקה לרוץ הלאה לפרקים הבאים,להשתתף, לשמוח, לכאוב, לקוות , להתייסר,להתחבר לדרך הארוכה ,המתישה שעברת , להושיט יד, לומר לך :
    "עזוב אותם, אלו שלא מצאו לנכון להעריך אותך , כבר הצלחת מזמן ! ברגע שעלית על הבמה באירוויזיון, כבר ניצחת"!!
    *
    ומעבר לכך,,, הכי חשוב !!: אתה זרמת ועדיין זורם, דרך עשרות אלפי לבבות של מעריצים ואוהבים, הקשורים אליך בעבותות !
    *
    אולי לא נועדת למכור אלבומים, אלא לרגש מול ובתוך הקהל הנאמן
    שאוהב אותך כל כך שנים על גבי שנים ?!
    אולי חלומות מתגשמים לא בדיוק בדרך בה רצינו ?
    אולי חלק מהחלומות עדיין ממתינים לך שתיכנס אל תוכם?
    אולי האושר הנכסף חולף דרכינו ולא שמנו לב שהוא שם?
    אולי אם היית מוותר על האמת שלך, היית מצליח – אבל לא מאושר?
    *
    מודה לך על הספר הנפלא, על תחושות המגיעות, נוגעות ומציפות בתוך וברצף האירועים, המתרחש כמו סרט נע מול העיניים !
    *
    אני ומאחלת לך הפתעות רבות ומרגשות בהמשך דרכך.. שירים
    חדשים, פריצה והתחדשות. לחיים יש דרכים רבות להפתיע אותנו !!
    ולסיום, אושר, בריאות, ונחת בכל מעשיך, ראובן.
    הוכחתַ שאין צורך להיות סופר , כדי לספר סיפור – מספיק עולם שלם של רגש ואדם
    השלם עם עצמו ותחושותיו."

  2. :

    קראתי את הספר שכתבת "הקרנת בכורה" ורק בסוף הבנתי למה קראת לספר "הקרנת בכורה"
    אני אישית לא קורא הרבה ספרים אבל כשהתחלתי לקרוא את העמוד הראשון משהו ריתק אותי להמשיך לקרוא ולקרוא ולקרוא ולא יכולתי להפסיק עד העמוד האחרון.
    הספר מתמצת סיפור חיים מעניין מרגש ומרתק עם המון הצלחות כמו גם כישלונות ואכזבות ויפה תיארת את זה "להגיע לבאר הכי קרוב ולא יכול לשתות ממנה"
    בספר אתה מגלה את האדם שבך, רגיש, אוהב, צנוע, נאמן, אמן בנפש ואדם עם המון נשמה, אדם בגובה העיניים, חבר אמיתי.
    אני מאחל לך מכל הלב הצלחה רבה בהפצת הספר והצלחה רבה בדרכך כאמן ויוצר והכרה בינלאומית ביצירותיך היפים.

  3. :

    "ראובן יקר

  4. :

    לא…לא טעית.
    מושלם! מרגש! מתסכל! מנחם! מפרגן!מחמם את הלב! מכעיס! נתון להערצה! סוחף! ובקיצור… מפתיע!!
    נהנתי מכל רגע.
    שמחתי התרגשתי בכיתי .
    ולרוב מתסכול ואכזבה.
    מאנשי התקשורת המושחתים.
    אבל לרגע לא עלתה בלבי המחשבה שהפסדת במערכה.
    מהרגע הראשון שהכרתי אותך ידעתי שאתה אומן איכותי ברמ"ח אבריך.
    אדם שחונך וגדל על ערכי ארץ ישראל המכבד את מעמדו ומכבד את אוהביו באשר יהיו.
    אני מדור הקבוצה שנסעה אחריך לאילת למלך שלמה ,ונהנתה מכל צליל שיצא מקולך ביאכט פאב.
    ותמיד ידעת להתייחס לכל אחד ואחת.
    ובזה הצלחת לסחוף את כולם אחריך.
    נכון שבאיזה שלב התחתנו והקמנו משפחות וקצת זנחנו את היציאות בערבים.
    אבל לרגע לא יצאת מראשי ומליבי (על זה יעידו בעלי וילדי) .
    גם שהיית לא במיטבך (בדיעבד) ובעלי רצה להפתיע אותי בבר מצווה של ילדי הבכורים.(היום בני 21) והתקשר אליך להגיע לאירוע ולשיר שיר ,ללא מחשבה שנייה נענתה בחיוב והגעת להופיע.
    ראובן היקר.
    תודה שאתה קיים,אני מאחלת לך עוד שנים רבות של יצירה מבורכת ,שתמיד תזכה לתת מעצמך כמה שאתה יכול.
    שתמשיך לכבד, בקיצור שתמיד תהיה ראובן ארז האחד והיחד.
    נהנתי מכל רגע.
    תודה שאתה קיים.
    באהבה גדולה גדולה
    סימונה

  5. :

    ראובן יקירי
    זה עתה סיימתי לקרוא ברצף את הספר….
    כמי שהייתה לצידך והייתה עדה לרוב האירועים בספר
    (לפחות משנת 1984)…אני חייבת להודות שהתרגשתי…כמעט על סף דמעות….כל מילה בספר פרטה על נים אחר בגופי …
    מי כמוני יודעת כמה נלחמת בטחנות הרוח המוזיקליות. …
    כמה הטחנות האלה מפסידות אומן/יוצר/זמר עם איכויות כמו שלך…. (הן מוזיקליות והן אישיות)….כמה יש לך לתרום למוזיקה ולתרבות הישראלית….
    אל תתנצל. … אמרת נכון
    זה שלך ואף אחד לא יוכל לקחת את זה ממך….
    אוהבת אותך חבר יקר….

  6. :

    בשבת גמעתי בשקיקה את הספר האוטוביוגרפי שלך."הקרנת בכורה"
    לסיכום ? פספוס גדול..
    ההפסד הוא של מדינה שלמה שלא חוותה ונהנתה מעוד זמר ענק ויוצר נדיר כמוך.
    אנחנו נמשיך לאהוב, להעריץ ולהוקיר לך תודה שהיית חלק (גדול!) מנוף חיינו.
    תודה לך.

  7. :

    מרגישה צורך לשתף ולפרגן לעשייה הבלתי נדלית של ראובן שתמיד הצליח ותמיד מצליח לרגש. ראובן יקירי

  8. :

    אתמול רכשתי את הספר וכבר סיימתי לקרוא אותו. אכן הוא כתוב מדם לבך ! הוא ישיר, אמיתי, כואב ומעל הכל ועל אף הכל, מלא באופטימיות. ידוע שעולם ה"זוהר" ממש איננו זוהר אלא כבה וחבל שכך. אך אתה בעזרת מקורבייך, אהובייך ומשפחתך המדהימה, הוכחת מעל לכל ספק שאתה זה אתה ויש לך הרבה מה להציע ולתת מעצמך. אתה מוכשר מאוד, אתה מכיר ויודע את תפקידך על הבמה והעיקר שכל הופעה שלך שרואים פעם אחת, משאירה טעם של עוד להגיע לעוד הופעות. מאחלת לך בריאות עד סוף ימייך, תמשיך לעשות מה שאתה מכיר ויודע לעשות הכי טוב ובעיקר תזכור שהכל זה בזכותך ולא בזכות אף אחד. המון הצלחה בכל.

  9. :

    ראובן אכן גמעתי הלילה את ספרך, ללא יכולת לעזוב, אנחנו מכירים שנים רבות כל כך, והכי אני שמחה לראות שוב את היכולות שלך הכישרון העצום, יכולת הביטוי המרגשת שלך, נגעת בנימי נפשי הכי עדינים, מאד מעריכה את העמידה האיתנה שלך בפניי הפיתויים העומדים בדרכם של אומנים רבים וכפי שכולנו יודעים לא כולם מסוגלים לעמוד מנגד ולהתנגד, על כך יישר כוח, אתה תמיד נשאר נאמן לעצמך גם כאדם וגם כאומן, מאד מעריכה את פועלך לאורך השנים, עם המשפחה היפה שלך והאישה שאתך לאורך כל הדרך, שתמיד תרוו נחת זו מזה ומהילדים המוכשרים שלכם. תמיד שמחה להגיע להופעותיך ונהנת לשיר אתך בקהל וללוותך, מאחלת לך בריאות,סיפוק, הנאה, והכרה מלאה בהצלחתך, כי באמת אתה גדול. אוהבת אותך מלן תודה חבר.

  10. :

    ממליץ בחום, קראתי את הספר המרתק של ראובן ארז,חובה לרכוש אותו. יצחק "הבידור הבינלאומי"

  11. :

    גמעתי בשקיקה כל מילה שכתובה בספר.
    הספר מרתק, מרגש וסוחף, כתוב בטוב טעם
    ופשוט מהמשפט הראשון אי אפשר להניחו לרגע.
    כל פרק מרגש מקודמו. אכן מורגש שנכתב מדם ליבך. מהיכרותינו וחברותינו רבת השנים לא הופתעתי וידעתי שכתיבתך תהיה יוצאת מגדר הרגיל, מלאת רגש, אהבה ועדנה כמוך. מי כמוני יודעת איך במשך שנים עברת דרך חתחתים כדי לקבל מעט במה במדיה אך… במדינה שלנו התרבות איבדה כל תרבות.
    יקירי!!!! הצלחת ובגדול!!!!
    הופעותיך בכל הארץ והוצאת הספר הם ההוכחה לכך.
    תודה על היותך מי ומה שאתה,
    אחד יחיד ומיוחד !!!!

הוסיפו תגובה