האנושות מצאה את הדרך למסע בין הכוכבים, אך היא עומדת לאבד אותה לנצח. היקום פועל בהתאם לשֶטֶף – רשת מסתורית […]
פרולוג
המורדים דווקא היו מצליחים אם השֶטֶף לא היה קורס.
יש, כמובן, דרך חוקית ותקנית למרד של צוות, פרוטוקול שקיים בגילדות זה מאות בשנים. איש צוות בכיר, רצוי סגן המפקד או החובלת הראשונה, אבל הוא יכול להיות גם המהנדסת הראשית, הטכנאי הראשי, הרופא הראשי או, בנסיבות חריגות באמת ובתמים, נציגת הבעלים, מגיש לנספח הקיסרי של הספינה מסמך רשמי שכותרתו ״שטר תלונות תואם מרד״, העולה בקנה אחד עם פרוטוקול הגילדות. הנספח הקיסרי נועָץ בקצין הדת הראשי של הספינה, מזמן עדים ואוסף עדויות אם יש צורך, ובתוך לא יותר מחודש שני הצדדים נענים במסמך ״הצדקת מרד״ או מנפיקים ״שלילת מרד״.
במקרה הראשון, קצין הביטחון הראשי מדיח ומבודד באופן רשמי את קפטן הספינה. הקפטן יעמוד לשימוע רשמי מטעם הגילדה ביעד הבא של הספינה, ועלול להיענש בדרכים שונות, החל מאיבוד הפיקוד על הספינה, איבוד דרגתו ואיבוד זכות התנועה שלו בחלל, ועד למשפט אזרחי ופלילי של ממש שיוביל למאסר בכלא לתקופה מסוימת, ובמקרים החמורים ביותר — גזר דין מוות. במקרה השני, איש הצוות המתלונן הוא שנשלח בידי קצין הביטחון הראשי לשימוע רשמי בגילדה, וכן הלאה.
אף אחד לא ינקוט הליכים כאלה, זה הרי ברור מאליו.
לעומת זאת ישנה הדרך שבה מרידות מתרחשות הלכה למעשה, כולל כלי נשק, אלימות, מוות פתאומי, קצינים שתוקפים זה את זה כמו חיות, ואנשי צוות שמנסים להבין מה לעזאזל קורה כאן. ואז, בהתאם לאיך שמתנהלים העניינים, הקפטן נרצח ונזרק לרִיק, ולאחר מכן הכול נרשם בדיעבד ומתואר כאילו היה חוקי ונאה, או שהקצינים ואנשי הצוות המורדים זוכים לראות את הנוף מהצד השני של מנעל אוויר והקפטן ממלא טופס ״תזכיר מרד לא חוקי״, שמבטל את ההטבות והפנסיה של המורדים שנותרו בחיים, כך שבני ובנות זוגם וילדיהם גוועים ברעב ונשללת מהם הזכות למלא תפקידים בגילדה במשך שני דורות, כי מתברר שמרדנות עוברת בתורשה, כמו צבע עיניים או נטייה למעי רגיז.
על גשר הספינה ״מה אתה אומר״ הייתה קפטן אַרוּלוֹס גִינֶאוֹס עסוקה בהתמודדות עם מרד הלכה למעשה, לא מרד על הנייר, וברגעים שבהם חשבה על הנושא במלוא הכּנוּת היא הכירה בעובדה שמצב העניינים אינו נוטה במיוחד לטובתה, נכון לעכשיו. חשוב יותר, מרגע שהקצין הראשון שלה והצוות שלו יפרצו ברתכת הכבדה את המחיצה, גינאוס וצוות הגשר שלה יהיו בדרכם להפוך לקורבנות של ״תאונה״ שתתועד בדיעבד.
״ארון הנשק ריק,״ אמר הקצין השלישי נֶוִוין בֶּרְנוּס, אחרי שבדק זאת. גינאוס הנהנה. כמובן. ארון הנשק היה מקודד לפתיחה בידי חמישה אנשים בדיוק: הקפטן, קציני המשמרת וקצין הביטחון הראשי, בְּרֶמָן. אחד מהחמישה רוקן את כלי הנשק במשמרת קודמת. המסקנה ההגיונית הייתה שמדובר בסגן המפקד אוֹלִי אִינְוֶור, שהיה עסוק כרגע עם חבריו בפריצת המחיצה.
גינאוס לא הייתה נטולת נשק לחלוטין. היה לה דוחק חיצים במהירות נמוכה שהחזיקה במגף, הרגל שאימצה בנעוריה, בזמן חברותה בכנופיית ״הכלבים המהירים״ בסמטאות גרוּסְגוֹט. החץ היחיד בו היה מיועד לשימוש מקרוב. ממרחק של יותר ממטר הוא מסוגל רק לעצבן את מי שייפגע ממנו. גינאוס לא שגתה באשליה שדוחק החיצים שלה יציל אותה או את הפיקוד שלה.
״דוח מצב,״ אמרה גינאוס ללִיקָה דָאן, שהייתה עסוקה ביצירת קשר עם הקצינים האחרים של ״מה אתה״.
״שום דבר מהנדסה מאז הדיווח של צ'יף פָאנוֹצִ'י,״ אמרה דאן. אֶוָוה פאנוצ'י הפעילה ראשונה את האזעקה כשהתחילה השתלטות על המחלקה שלה בידי צוות חמוש בהנהגת הקצין הראשון, מה שגרם לגינאוס לנעול את הגשר ולהפעיל מצב כוננות בספינה. ״הטכנאי הראשי ווֹסְנִי לא עונה. גם לא ד״ר יוּטְמֶן. ברמן ננעל במגורים שלו.״ פיטר ברמן היה קצין הביטחון הראשי של ״מה אתה״.
״מה עם אֶגֶרְטִי?״ לוּפּ אגרטי היה נציג הבעלים, ברוב הנסיבות גורם חסר תועלת ממש כמו ציצים על חזיר יבלות, כפי שנהוג לומר, אבל סביר להניח שלא היה מעורב במרד, כיוון שמרידות גרועות לעסקים.
״שום דבר. שום דבר גם מסְלַאבִין או פְּרִין.״ שני אלה היו הנספח הקיסרי וקצין הדת. ״גם הקצין השני נִיִין לא דיווח.״
״הם כמעט מגיעים אלינו,״ אמר בֶּרְנוּס והצביע על המחיצה.
גינאוס עיוותה פנים לעצמה. היא אף פעם לא הייתה מרוצה במיוחד מהקצין הראשון, שהגילדה כפתה עליה בתמיכתו של בית טוּאָה, הבעלים של ״מה אתה״. הקצין השני, ניין, היה הבחירה של גינאוס לסגן המפקדת. היא הייתה צריכה להתעקש. בפעם הבאה.
אם כי עכשיו כבר לא תהיה הפעם הבאה, חשבה גינאוס. היא חשובה כמתה, הקצינים הנאמנים לה ימותו, אם לא מתו כבר, וכיון ש״מה אתה״ נמצאת בשטף ותישאר בו למשך חודש נוסף, אין שום דרך לשגר את הקופסה השחורה של הספינה כדי לספר למישהו מה קרה באמת. עד ש״מה אתה״ תצא מהשטף יעשו סדר בבלגן, יארגנו מחדש את הראיות ויתאמו את כל העדויות. ממש טראגי מה שקרה לגינאוס, הם יאמרו. פיצוץ. רבים כל כך מתו. והיא חזרה באומץ לב אדיר כדי לנסות להציל עוד כמה מאנשי הצוות שלה.
או משהו כזה.
המחיצה רותכה עד לצידה השני, וכעבור רגע נפל על הסיפון לוח מתכתי, ושלושה אנשי צוות חמושים במטולי חזיזים נכנסו דרכו כשהם מכוונים את נשקיהם לעבר צוות הגשר. אף אחד מאנשי הצוות לא זז, לא היה טעם. אחד החמושים קרא ״בדוּק״ והקצין הראשון אולי אינוור חמק מבעד לחור במחיצה ונכנס לסיפון. הוא הבחין בגינאוס וניגש אליה. אחד מהחמושים כיוון את מטול החזיזים שלו היישר לעברה.
״קפטן גינאוס,״ אמר אינוור בברכה.
״אוֹלי,״ השיבה גינאוס בברכה.
״קפטן ארולוס גינאוס, על פי סעיף 38, תת־סעיף 7 של הקוד האחיד של גילדות ספינות הסחר, הריני —״
״אל תבלבל במוח, אולי,״ אמרה גינאוס.
אינוור חייך. ״אין בעיה.״
״אני חייבת לומר שעשית עבודה די יפה עם המרד. להשתלט קודם על מחלקת הנדסה כדי שאם משהו ישתבש תוכלו לאיים לפוצץ את המנועים.״
״תודה, קפטן. למעשה, ניסיתי להוביל אותנו במעבר במספר מזערי של נפגעים.״
״זאת אומרת שפאנוצ'י עדיין חיה?״
״אמרתי 'מזערי', קפטן. צר לי לומר שצ'יף פאנוצ'י לא שיתפה פעולה במיוחד. סגן הצ'יף הַייבֶּרְן קיבל קידום.״
״כמה קצינים נוספים יש לך?״
״אני לא חושב שאת צריכה להטריד את עצמך בנושא, קפטן.״
״טוב, לפחות אתה לא מעמיד פנים שלא תהרוג אותי.״
״למען הפרוטוקול, צר לי שהגענו למצב הזה, קפטן. אני באמת מעריך אותך.״
״כבר אמרתי לך לא לבלבל את המוח, אולי.״
חיוך נוסף של אינוור. ״אף פעם לא חיפשת חנופה.״
״אתה רוצה לספר לי למה תכננת את ההתקוממות הזאת?״
״לא ממש.״
״תעשה לי טובה. הייתי רוצה לדעת למה אני עומדת למות.״
אינוור משך בכתפיו. ״כסף, כמובן. אנחנו מובילים משלוח גדול של כלי נשק המיועדים לצבא קצֶה כדי לסייע להם להילחם בהתקוממות הנוכחית שם. רובים, מטולי חזיזים, משגרי טילים. את הרי יודעת, חתמת על שטר המטען. פנו אליי כשהיינו באַלְפַּיין בבקשה למכור אותם דווקא למורדים. עם עמלה של שלושים אחוזים. זאת נראתה לי עסקה טובה. אמרתי כן.״
״אני סקרנית, איך תכננת להעביר אליהם את כלי הנשק? נמל החלל של קצה נמצא בשליטת הממשלה שלהם.״
״הם לא היו מגיעים לשם בכלל. אנחנו נצא מהשטף ונותקף בידי 'פיראטים' שייקחו את המטען. אַת ואנשי הצוות האחרים שלא יסכימו לתוכנית תמותו בהתקפה. פשוט, קל, כל מי ששורד מרוויח יפה ומאושר.״
״בית טואה לא יהיה מרוצה,״ אמרה גינאוס, בשם הבעלים של ״מה אתה״.
״יש להם ביטוח על הספינה והמטען. הם יהיו בסדר.״
״הוא לא יהיה מרוצה בעניין אגרטי. תצטרכו להרוג אותו. הוא החתן של יַאנֶר טואה.״
אינוור חייך למשמע שמו של הפטריארך לבית טואה. ״מקור אמין שלי אומר שטואה לא ירגיש מפח נפש גדול אם הבן החביב עליו יהיה לאלמן. יש לו בריתות אחרות שנישואים יכולים לחזק.״
״אז תכננת הכול.״
״זה לא עניין אישי כלפייך, קפטן.״
״אני דווקא לוקחת את זה אישית כשאני נרצחת תמורת כסף, אוֹלי.״
אינוור פתח את הפה כדי לענות, אבל אז ״מה אתה אומר״ יצאה מהשטף, והפעילה מערכת אזעקות שאיש על סיפון ״מה אתה״ — כולל גינאוס ואינוור — לא שמע אף פעם מחוץ לסימולציות באקדמיה.
גינאוס ואינוור עמדו שם לכמה שניות ופערו פה מול האזעקות. ואז שניהם ניגשו לעמדותיהם והתחילו לעבוד, כי ״מה אתה״ יצאה מהשטף באופן בלתי צפוי, ואם הם לא ימצאו דרך לחזור לתוכו הם בצרה חסרת תקנה, בלא שמץ של ספק.
וכאן כדאי להוסיף קצת חומר רקע.
ביקום הזה לא קיימת תנועה ״מהירה ממהירות האור״. מהירות האור היא לא סתם רעיון טוב, היא חוק. אי אפשר להגיע אליה. ככל שמאיצים ומתקרבים יותר לעברה, כך צריך יותר אנרגיה כדי להמשיך לנוע קדימה, וממילא זה רעיון נורא להתקדם מהר עד כדי כך, כי החלל ריק רק ברובו, וכל דבר שספינת חלל שברירית תתנגש בו בשיעור מדיד ביחס למהירות האור יהפוך אותה לגושי מתכת מפוצצים. ועדיין יעברו שנים, בעשרות או במאות, עד ששברי ספינת החלל הזאת יעברו בחטף על פני המקום המקורי שאליו תכננו שתגיע.
אין תנועה במהירות גדולה יותר ממהירות האור. אבל יש שטף.
השטף, המתואר בדרך כלל להדיוטות כנהר של מרחב־זמן חלופי שמאפשר תנועה מהירה יותר ממהירות האור ברחבי הקיסרות הקדושה של מדינות התלות ההדדית וגילדות הסחר, מכונה בקיצור ״התלות ההדדית״. הגישה לשטף נעשית באמצעות ״שפכים״, הנוצרים כאשר כוח הכבידה של כוכבים וכוכבי לכת פועל באופן הדדי ומדויק עם השטף, באופן שמאפשר לספינות להחליק פנימה ולשוט על הזרם אל כוכב אחר. השטף הבטיח את הישרדותה של האנושות אחרי שאיבדה את כדור הארץ, כיוון שאִפשר מסחר משגשג בין גורמי התלות ההדדית כך שכל יישוב אנושי יקבל את המשאבים שהוא זקוק להם לקיומו — משאבים שכמעט אף אחד מהם לא יכול היה לספק לעצמו.
זאת, כמובן, דרך מגוחכת לראות את השטף. השטף אינו דומה כלל לנהר — מדובר במבנה מטאקוסמולוגי רב־ממדי דמוי רוּמית המצטלב עם הזמן־מרחב המקומי באופן מורכב טופוגרפית, ומושפע חלקית וכאוטית, אך לא כגורם השפעה עיקרי, מכוח הכבידה. הספינות שיש להן גישה אל השטף לא נעות בשום מובן מסורתי, אלא רק מנצלות את טבעו הוֶוקטורלי, יחסית למרחב־זמן המקומי, שאינו כבול בחוקי היקום שלנו בכל הנוגע למהירות סקלרית או וקטורית ולאנרגיה, מה שיוצר רושם של תנועה במהירות גדולה ממהירות האור מבחינת משקיפים מקומיים.
ואפילו זאת דרך מחורבנת לתאר אותו, כי השפות האנושיות מחורבנות בתיאור של כל דבר שמסובך יותר מהרכבת בית עץ. הדרך המדויקת לתאר את השטף כוללת מתמטיקה מסדר גבוה, כזאת שכנראה רק כמה מאות בני אדם מבין המיליארדים במרחב התלות ההדדית מסוגלים להבין, ועוד פחות מכך יכולים להשתמש בה בעצמם כדי לתאר אותו כראוי. סביר להניח שאת או אתה אינכם ביניהם. ובעצם גם לא קפטן גינאוס או הקצין הראשון אינוור.
אבל גינאוס ואינוור ידעו לפחות את זה: כמעט בלתי אפשרי — ולא נשמע כמעט מעולם במהלך מאות שנות קיומה של התלות ההדדית — שספינה תצא מהשטף באופן בלתי צפוי. בקע אקראי בשטף עלול להותיר ספינה במרחק שנות אור מכל יישוב או כוכב לכת מאויש. ספינות הגילדה אמורות להיות מסוגלות לקיים את עצמן במשך חודשים ואפילו שנים — וכך צריך להיות, כיוון שזמן המעבר שלהן בין מערכות התלות ההדדית באמצעות השטף אורך בין שבועיים לתשעה חודשים — אבל יש הבדל בין קיום עצמאי שנמשך חמש שנים או עשור, יכולת הקיימת בספינות הגילדה הגדולות ביותר, ובין קיום עצמאי שנמשך לנצח.
כי אין דבר כזה, תנועה במהירות העולה על מהירות האור. רק השטף קיים.
ואם נזרקים ממנו בצורה אקראית, במקום עלום בין הכוכבים, מתים.
״אני צריך קריאה על המיקום שלנו,״ אמר אינוור מהעמדה שלו.
״אני על זה,״ אמרה ליקה דאן.
״אז תרימי את האנטנות,״ אמרה גינאוס. ״אם נזרקנו, יש שפך יציאה. אנחנו צריכים למצוא שפך כניסה.״
״אני כבר פורשֹ,״ אמר ברנוס מלוח הבקרה שלו.
גינאוס פתחה תקשורת למחלקת הנדסה. ״צ'יף הייברן,״ היא אמרה. ״חווינו יציאת בקע מהשטף. אנחנו צריכים שהמנועים יפעלו מייד ואני צריכה שתוודא שיש לנו מספיק כוח שדה דחיפה להתמודדות עם תמרונים בכבידה קיצונית. אנחנו לא רוצים להיות דייסה.״
״אאאאהההה,״ נשמעה התשובה.
״נו, באמת,״ אמרה גינאוס והביטה אל אינוור. ״הוא עובד בשבילך, אוֹלי. תטפל בו אתה.״
אינוור פתח את מעגל התקשורת שלו. ״הייברן, זה הקצין הראשון אינוור. יש לך בעיה להבין את הפקודות של הקפטן?״
״לא היינו באמצע מרד?״ שאל הייברן. הייברן היה ילד פלא בתחום ההנדסה, והתקדם במהירות בסולם הדרגות בגילדה. אבל הוא היה צעיר מאוד.
״הרגע יצאנו מהשטף, הייברן. אם לא נמצא דרך לחזור אליו בקרוב, כולנו אבודים. אז אני פוקד עליך לציית להנחיות של קפטן גינאוס. מובן?״
״כן, המפקד,״ נשמעה התשובה אחרי רגע. ״אני על זה. מתחיל פרוטוקול חירום למָנוע. חמש דקות עד כוח מלא. אה, זה כנראה ידפוק את המנועים בצורה חמורה, המפקד. המפקדת.״
״אם הם יחזירו אותנו לשטף נטפל בהם אחר כך,״ אמרה גינאוס. ״תן לי סימן ברגע שהם מוכנים.״ היא סגרה את קישור התקשורת. ״בחרת זמן רע מאוד למרד,״ היא אמרה לאינוור.
״יש לנו מיקום,״ אמרה דאן. ״אנחנו במרחק כעשרים ושלוש שנות אור מקצה, שישים ואחת משִירָאק.״
״יש בארות כבידה מקומיות?״
״לא, המפקדת. הכוכב הקרוב ביותר הוא גמד אדום במרחק כשלוש שנות אור. אין שום דבר מהותי אחר בסביבה.״
״אז איך יצאנו אם אין באר כבידה?״ שאל אינוור.
״אווה פאנוצ'י כנראה הייתה יכולה לתת לך תשובה,״ אמרה גינאוס. ״אבל רצחת אותה.״
״זה לא הזמן לדיון בנושא, קפטן.״
״מצאתי!״ אמר ברנוס. ״שפך כניסה, מאה אלף ק״מ מאיתנו! אבל —״
״אבל מה?״ שאלה גינאוס.
״הוא מתרחק מאיתנו,״ אמר ברנוס. ״והוא מתכווץ.״
גינאוס ואינוור הביטו זה בזה. למיטב ידיעתם, שפכי הכניסה והיציאה של השטף הם תמיד קבועים מבחינת גודלם ומיקומם. משום כך אפשר בכלל להשתמש בהם לתנועת סחר באופן יומיומי. שפך נע ומתכווץ היה חוויה חדשה עבורם, פשוטו כמשמעו.
תביני את זה אחר כך, חשבה גינאוס לעצמה. ״כמה מהר הוא נע יחסית אלינו, וכמה מהר הוא מתכווץ?״
״הוא מתרחק מאיתנו במהירות של כעשרת אלפים ק״מ לשעה, ונראה שהוא מתכווץ כעשרה מטרים לשנייה בערך,״ אמר ברנוס אחרי רגע. ״אני לא יודע לומר לך אם אלה שיעורים קבועים, גם מבחינת המהירות וגם מבחינת הגודל. זה פשוט מה שאני רואה עכשיו.״
״תשלח לי את הנתונים על השפך,״ אמר אינוור לברנוס.
״אכפת לך לומר לנאמנים שלך לחכות בחוץ?״ שאלה גינאוס את אינוור והצביעה לעבר החמושים. ״קשה לי להתרכז כשמטולי חזיזים מכוונים לי לראש.״
אינוור העיף מבט לעבר אנשי הצוות החמושים והנהן. הם פנו לעבר החור במחיצה ועברו דרכו. ״אל תתרחקו,״ אמר אינוור כשהם יצאו.
״אז מה, אתה יכול לתכנן מסלול לשם?״ שאלה גינאוס. ״לפני שהוא ייסגר לנו?״
״תני לי רגע,״ אמר אינוור. שתיקה שררה בגשר בזמן שהוא עבד. ואז, ״כן. אם הייברן יפעיל לנו את המנועים בדקות הקרובות, נגיע, אפילו לא ברגע האחרון.״
גינאוס הנהנה ופתחה תקשורת להנדסה. ״הייברן, איפה המנועים שלי?״
״עוד שלושים שניות, המפקדת.״
״מה מצב שדות הדחיפה? אנחנו נתקדם מהר.״
״תלוי כמה תאמצי את המנועים, המפקדת. אם תיקחי הכול כדי להניע את הספינה, היא תיאלץ לקחת את שארית האנרגיה הזאת מאיפשהו. היא תיקח קודם מכל מקום אחר, אבל בסופו של דבר היא תיקח מהשדות.״
״אני מעדיפה למות מהר ולא לאט. מה איתך, הייברן?״
״אאההה,״ הייתה התשובה.
״המנועים זמינים,״ אמר אינוור.
״אני רואה.״ גינאוס חבטה על המסך שלה. ״יש לך ניווט, אוֹלי,״ היא אמרה לאינוור. ״תוציא אותנו מפה.״
״יש לנו בעיה,״ אמר ברנוס.
״לא חשבתי אחרת,״ אמרה גינאוס. ״מה עכשיו?״
״השפך מאיץ ומתכווץ מהר יותר.״
״אני על זה,״ אמר אינוור.
״נצליח להגיע?״ שאלה גינאוס.
״כנראה. לפחות חלק מהספינה.״
״מה זאת אומרת?״
״זאת אומרת שתלוי כמה השפך גדול. יכול להיות שחלק מהספינה לא יעבור. יש לנו גבעול ויש לנו טבעת. הגבעול הוא מחט ארוכה. הטבעת בקוטר קילומטר. אולי הגבעול יעבור. אולי הטבעת לא.״
״זה יהרוס את הספינה,״ אמרה דאן.
גינאוס נדה בראשה. ״אנחנו הרי לא נפגע במחסום פיזי. כל מה שלא יצליח להיכנס לתוך היקף השפך פשוט יישאר מאחור בלי לעבור בו. הוא ייחתך, כמו בסכין. אם נאטום את המחיצות לחישורי הטבעת נוכל לשרוד.״ היא החזירה את תשומת ליבה אל אינוור. ״אבל רק אם נוכל לעצב את הבועה.״ הבועה הייתה מעטפה קטנה של מרחב־זמן מקומי, מוקפת שדה אנרגיה שיצרה ״מה אתה״, אשר ליוותה את הספינה בכניסה לשטף. טכנית, בתוך השטף אין שָם. כל ספינה שלא מביאה איתה כיס של מרחב־זמן לתוך השטף מפסיקה להתקיים, בכל מובן שיש לו משמעות.
״אנחנו יכולים לעצב את הבועה,״ אמר אינוור.
״אתה בטוח?״
״אם לא, זה ממילא לא ישנה.״
גינאוס רטנה ופנתה אל דאן. ״תפעילי אזעקה בכל הספינה, שכולם יעברו מהטבעת לגבעול.״ היא שבה ופנתה לעבר אינוור. ״כמה זמן יש לנו עד שנגיע לשפך?״
״תשע דקות.״
״קצת יותר,״ אמר ברנוס. ״השפך עדיין מאיץ.״
״תגידי להם שיש להם חמש דקות,״ אמרה גינאוס לדאן. ״אחר כך נאטום את הטבעת. אם הם עדיין יהיו בצד הלא־נכון, יכול להיות שהם לא יעברו איתנו.״ דאן הנהנה והכריזה. ״אני מניחה שתשחרר חלק מהאנשים שנעלת במגורים שלהם,״ היא אמרה לאינוור.
״סגרנו את פיטר בריתוך,״ אמר אינוור בנוגע לקצין הביטחון הראשי. הוא הביט במסך שלו ועשה תיקונים קטנים במסלול של ״מה אתה״. ״אין הרבה זמן לתקן את העניין.״
״נהדר.״
״לא בטוח שנצליח, את יודעת.״
״להגיע לשפך?״
״כן. אבל התכוונתי, אם נעבור בלי הטבעת. אנחנו מאתיים אנשים בספינה. כמעט כל האוכל והציוד נמצאים בטבעת. אנחנו עדיין במרחק חודש מקצה. אפילו בתנאים הטובים ביותר לא כולנו נשרוד.״
״נו,״ אמרה גינאוס. ״אני מניחה שאתה כבר מתכנן לאכול את הגופה שלי קודם כול.״
״זה יהיה קורבן אצילי מצידך, קפטן.״
״אין לי מושג אם אתה צוחק, אוֹלי.״
״נכון לעכשיו, קפטן, גם לי אין מושג.״
״נראה לי מתאים לומר לך עכשיו שאף פעם לא מצאת חן בעיניי.״
אינוור חייך, אבל הוא לא הסיט את תשומת ליבו מהמסך. ״אני יודע, קפטן. בגלל זה, בין השאר, לא הייתה לי בעיה עם המרד.״
״וגם בגלל הכסף.״
״כן, גם בגלל הכסף,״ הסכים אינוור. ״עכשיו תני לי לעבוד.״
הדקות הבאות היו הוכחה מצד אינוור לכך שלמרות כשליו כקצין ראשון הוא ככל הנראה הנווט הטוב ביותר שראתה גינאוס מימיה. שפך הכניסה לא נסוג מ״מה אתה״ באופן ליניארי: נראָה שהוא חומק ומדלג, קופץ הלוך וחזור, מעין רקדן בלתי נראה שהמעקב אחריו נעשה באמצעות המהומים קלושים ביותר של תדרי רדיו, במקומות שבהם השטף נצמד לזמן־מרחב. ברנוס עקב אחרי השפך והכריז על הנתונים העדכניים ביותר, בזמן שאינוור עשה התאמות וקירב את ״מה אתה״ בלא לאוּת אל השפך. זה היה אחד ממעללי המסע בחלל הדגולים ביותר, אולי בכל ההיסטוריה של האנושות. למרות הכול, גינאוס הרגישה שהייתה לה זכות להיות עדה לו.
״אאאהההה, יש לנו בעיה,״ אמר המהנדס הראשי הזמני הייברן בקווי התקשורת. ״אנחנו בנקודה שבה המנועים צריכים להתחיל לקחת אנרגיה ממערכות אחרות.״
״אנחנו צריכים שדות דחיפה,״ אמרה גינאוס. ״על כל השאר אפשר להתמקח.״
״אני צריך ניווט,״ אמר אינוור מבלי להרים עדיין את מבטו.
״אנחנו צריכים שדות דחיפה וניווט,״ תיקנה גינאוס. ״על כל השאר אפשר להתמקח.״
״מה דעתנו על קיום חיים?״ שאל הייברן.
״אם לא נעשה את זה בשלושים השניות הבאות לא יהיה משנה אם אנחנו מסוגלים לנשום או לא,״ אמר אינוור לגינאוס.
״תפסיק הכול חוץ מניווט ושדות דחיפה,״ אמרה גינאוס.
״קיבלתי,״ אמר הייברן, והאוויר ב״מה אתה״ התחיל מייד להיות קריר ומעופש יותר.
״השפך ירד כבר כמעט לקוטר שני ק״מ,״ אמר ברנוס.
״יהיה דחוק,״ הסכים אינוור. ״חמש־עשרה שניות עד השפך.״
״1.8 ק״מ.״
״אנחנו בסדר.״
״1.5 ק״מ.״
״ברנוס, סתום בבקשה.״
ברנוס סתם. גינאוס נעמדה, סידרה את בגדיה, וניגשה לעמוד ליד הקצין הראשון שלה.
אינוור ספר לאחור את עשר השניות האחרונות, זנח את הספירה בשש והכריז שהוא מעצב את בועת המרחב־זמן, ואז המשיך בשלוש. כשהגיע לאפס, ראתה גינאוס, שעמדה מאחוריו ומעט לצידו, שהוא מחייך.
״נכנסנו. הכול בפנים. כל הספינה,״ הוא אמר.
״זאת הייתה עבודה מדהימה, אוֹלי,״ אמרה גינאוס.
״כן. גם אני חושב. אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו.״
״אתה מוזמן להעיד על עיסתך. הצוות חי בזכותך.״
״תודה, קפטן,״ אמר אינוור. הוא פנה לעבר גינאוס, כשהוא עדיין מחייך, ואז היא תקעה את קנה דוחק החיצים ששלפה בדיוק מהמגף שלה לתוך ארובת עינו השמאלית, ולחצה על ההדק. החץ נורה לתוך העין שלו בקול נקישה קלוש. עינו האחרת של אינוור נראתה מופתעת מאוד, ואז הוא צנח על הרצפה, מת.
מצידה האחר של המחיצה נאמניו של אינוור צעקו בבהלה והרימו את מטולי החזיזים שלהם. גינאוס הרימה את ידה, ובדרך פלא הם נעצרו. ״הוא מת,״ היא אמרה, ואז הניחה את ידה האחרת על מסך העמדה של אינוור. ״והרגע הפעלתי פקודה שתפרוק כל מנעל אוויר שיש בספינה אל הבועה. בשנייה שהיד שלי עוזבת את המסך, כל מי שבספינה מת, כולל אתם. כך שעכשיו אתם יכולים להחליט מי ימות היום: אוֹלי אינוור, או כולם. אם תירו בי, כולנו נמות. אם לא תזרקו את הנשק בעשר השניות הבאות, כולנו נמות. תבחרו.״
כל השלושה זרקו את מטולי החזיזים שלהם. גינאוס סימנה לדאן, שניגשה ולקחה אותם, מסרה אחד לברנוס ואז נתנה את האחר לקפטן שלה, שהסירה את ידה מהמסך כדי לאחוז בו. אחד הנאמנים פער פה.
״נו, באמת, אל תהיה תמים כל כך,״ אמרה לו גינאוס, כיוונה את מטול החזיזים לירי לא קטלני וירתה בשלושתם ברצף מהיר. הם נפלו, מחוסרי הכרה.
היא פנתה אל דאן וברנוס. ״מזל טוב על הקידום,״ היא אמרה להם. ״קדימה. אנחנו צריכים לטפל במורדים. לעבודה.״
אין עדיין תגובות