החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

תספורת והרפתקאות אחרות

מאת:
מאנגלית: יהונתן דיין | הוצאה: | 2017 | 189 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

"הגיע הזמן להחזיר את רינג לרדנר למקום הראוי לו בפנתיאון הסיפור הקצר האמריקאי לצד בני דורו המינגוויי, ש’ אנדרסון, פיצג'רלד ופוקנר." משה רון

ויום אחד, כעבור שמונים שנות המתנה, תורגמו יצירותיו של רינג לרדנר לעברית. יצירות הכרחיות, פשוטות אך מכוננות, שעושות את הבלתי אפשרי בספרות: מעלות על פני כל סוגי הקוראים חיוך קבוע, "מטופש" ורחב לכל אורך הקריאה.

מדוע? משום שרינג לרדנר יודע להיות מצחיק בטירוף, שרמנטי, אירוני, שובב, חמוץ ומתוק, חסר פשרות: אחד האמנים האולטימטיבים של סוגת הסיפור הקצר במאה העשרים. הקריאה ביצירותיו של לרדנר פורשת בפנינו צילום רנטגן, מפה, דיוקן מופתי של ארצות-הברית של פעם: של אנשיה, נופיה ומחלותיה השכיחות. דמויותיו של לרדנר טרודות תמיד במרדף אחר כסף, הכרה, אהבה ונחמה. הן רצות מהאופרה למשחק בייסבול, ובין מפגשים משפחתיים לאירועים המתרחשים בשולי העיר. עולם ספרותי שלם, ציור צבעוני וענק ממדים של תרבות שנהפכה בחלוף הזמן ל"גלובלית".

אהוב ומוערך באותה המידה על ידי פוקנר, סלינג'ר, וירג'יניה וולף, סקוט פיצג'רלד והמינגוויי, הסיפורים של לרדנר הם תוספת ספרותית חיונית למדף הספרות המתורגמת בישראל, ואנו מתרגשים מהאירוע כאילו כתבנו את הספר בעצמנו.

"למיליונים רבים הוא העניק פורקן ועונג." סקוט פיצג'רלד

"הסופר האהוב עלי הוא אחי ד. ב. ואחריו רינג לרדנר." ג'. ד. סלינג'ר ב"התפסן בשדה השיפון"

"בכישרון ובקלילות היוצאים מגדר הרגיל, במשיכות המכחול שאין זריזות מהן, במגע הבוטח, ביכולת האבחנה הדקה מן הדקה." וירג'יניה וולף

"מִכרה של אמריקה האמיתית." ה. ל. מנקן

רינגולד וילמר לרדנר נולד ב-1885 למשפחה אמידה בעיירה קטנה במישיגן. בתחילת הקריירה המקצועית שלו עבד בכמה עיתונים קטנים ככתב ספורט, וזמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה הגיע ל"שיקגו טריביון". שם – בעיתון שהיה אז אחד הגדולים והחשובים בארצות-הברית – המשיך לכתוב על ספורט, אבל שימש גם ככתב פוליטי וכשליח לחזית מלחמת העולם הראשונה בצרפת. לצד עבודתו העיתונאית וכחלק ממנה כתב לרדנר גם סיפורים סאטיריים שתיארו את החיים בארצות-הברית ובחזית האירופית של מלחמת העולם הראשונה, כמו גם מערכונים, פזמונים ומחזות קצרים. לרדנר העיתונאי היה מיודד עם הסופר סקוט פיצג'רלד; נושאי כתיבתו היומיומיים וסגנונו הפשוט גם השפיעו ישירות על מחבר סיפורים צעיר ששמו ארנסט המינגוויי, שהשתמש בשם העט "רינג לרדנר" כשכתב לעיתון בית הספר שלו. לרדנר היה לא רק כותב מוכשר ובעל טור בעל אמירות חברתיות, אלא גם כתב קובצי סיפורים ונובלות בלתי נשכחים לפני שנפטר בטרם עת בניו יורק, ב-1933, ממחלת השחפת. הוצאת "תשע נשמות" תפרסם בהדרגה תרגומים של מיטב יצירותיו של הסופר.

מקט: 4-1298-27
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


קוֹנרַד גרין התעורר מדוכא, ולרגע לא הצליח להבין למה. ואז נזכר. הֶרמן פּלַנט מת. הרמן פלנט, שהיה המזכיר האישי שלו מאז נכנס לעולם ההפקות. שהיה הרבה יותר ממזכיר — אלוף, חסיד, מגן, שומר ראש, עבד נרצע, מעריץ מזדמן, ובור ניקוז לכל בדיחות הקרש שלו ומצבי רוחו הנבזיים. וכל זה בארבעים וחמישה דולר לשבוע.

הרמן פלנט מת, והלוּאיס הזה, שעליו המליץ עזרא פּיבּלס — מכר, אמרגן גם הוא — לא עשה אתמול רושם טוב במבט ראשון. נראה שלואיס אטום לרמזים. אתה חייב להגיד לו הכול בפּנים, וגם כשהוא מבין הוא מסתכל עליך כאילו שאתה אידיוט. והוא התעקש על משכורת של שישים דולר ישר על ההתחלה. ייתכן שפּיבּלס, ששנא את גרין — וגרין ידע זאת — כמעט באותה מידה שגרין שנא אותו, עשה לו עוד איזה תרגיל במסווה של טובה.

כבר אחרי עשר, ובכל זאת גרין לא ישן מספיק. השעה היתה כמעט שלוש כשהוא ואשתו הצעירה יצאו מהאירוע של הזוג בּרָיאנט־ווֹקר. גברת גרין, לשעבר מַרג’וֹרי מָנינג נערת ‘מקהלת ההבלים’, נסעה הביתה ללונג איילנד, ואילו הוא נשאר בחדרים שהחזיק תמיד במלון אמבסדור.

מרג’ורי רצתה לעזוב הרבה יותר מוקדם. הודות ללא מעט השקעה מצדה, היא זכתה להתעלמות כמעט מוחלטת מצד המארח והמארחת האריסטוקרטים ורוב האורחים. היא סיפרה לבעלה יותר מפעם אחת שנמאס לה מכל הככה־וככה של חבורת המי־ומי הזאת. מבחינתה הם יכולים כולם ללכת לעזאזל ולהישאר שם! אבל גרין הסתנוור מג’וֹיס בּריינַרד היפה ותאבת הבמה, אשתו של כוכב הפּוֹלוֹ הבינלאומי, והצליח להדוף בהצלחה את הפצרותיה של אשתו, עד שבני הזוג בריינרד עצמם עזבו.

כן, עוד קצת שינה היתה מועילה לו, אבל הזיכרונות מהמסיבה עודדו את רוחו. גברת בריינרד, שהתרגשה מההילה התיאטרלית שלו ומכמה קוקטיילים, היתה כמעט נחמדה. היא הבטיחה לבוא מתישהו למשרד שלו לדון על קריירת משחק, דבר ששניהם ידעו שלא יהיה אפשרי כל עוד בריינרד חי. אבל הדבר הטוב מכול הוא שמר וגברת גרין יוזכרו בעיתונים בין הנוכחים במסיבה של הזוג בריאנט־ווקר. עם בני הזוג וַנדֶרבֶּק, סָטן וסוויילֶר, וזה יוציא את העיניים לפּיבּלס ולעוד כמה לקקנים חברתיים מעסקי השעשועים. הוא יזמין כבר עכשיו את כל העיתונים ויחפש את שמו. לא. הוא מאחר וחייב להגיע למשרד. אי אפשר לדעת איזה בלגן יש שם בלי הרמן פלנט. ודרך אגב, אסור לו לשכוח את הלווייתו של פלנט היום אחר הצהריים.

הוא התקלח, התקשר להזמין ארוחת בוקר ואת הסַפּר החביב עליו, התלבש בסימפוניה של סגול ואפור ויצא בכיוון ברודוויי, מעמיד פנים שאינו שומע את ה’הנה קונרד גרין!’ המתפעל של צמד נערות אופנתיות ומתווך דירות אחד שעל פניהם חלף בדרכו.

גרין פתח בעצמו את הדלת למשרדו הפרטי, המרוהט בסגנון מפואר ואקזוטי, וקירותיו מקושטים בציורי נוף יקרים ותמונת דיוקן של אשתו שצוירה בידי זוּלוֹאָגָה. הוא הסיר מראשו את כובעו, כובע קטיפה בשווי עשרים וחמישה דולר, התרשם מעצמו במראה הגדולה, התיישב לשולחנו וצלצל לגברת ג’קסון.

‘את כל עיתוני הבוקר,’ הורה, ‘ותגידי ללואיס להיכנס.’

‘אני אצטרך לשלוח מישהו שיביא את העיתונים,’ אמרה גברת ג’קסון, אישה עייפת מראה, כבת ארבעים וחמש או חמישים.

‘מה זאת אומרת, לשלוח מישהו? חשבתי שיש לנו הסכם עם הילד ההוא שיביא לנו אותם כל בוקר.’

‘יש לנו. אבל הילד אמר שהוא לא יכול עוד להביא עיתונים עד שלא נשלם לו את החוב.’

‘כמה אנחנו חייבים?’

‘שישים וחמישה דולר.’

‘שישים וחמישה דולר! הוא מטורף! לא שילמת לו כל שבוע?’

‘לא. אמרת לי לא לעשות את זה.’

‘לא אמרתי לך שום דבר כזה! שישים וחמישה דולר! הוא מנסה לשדוד אותנו!’

‘לא נראה לי, מר גרין,’ אמרה גברת ג’קסון, ‘הוא הראה לי את פנקס החשבונות שלו. עברו יותר משלושים שבועות מאז שהוא התחיל, ואתה יודע שאף פעם לא שילמנו לו.’

‘מה פתאום! כל העיתונים בעולם לא שווים שישים וחמישה דולר! תגידי לו שיתבע אותנו! ועכשיו תשלחי מישהו שיביא את העיתונים ותעשי את זה מהר! מהיום נקנה אותם בפינה כל בוקר ונשלם עליהם. תגידי ללואיס שיביא לי את הדואר.’

גברת ג’קסון יצאה, ותוך זמן קצר הופיע המזכיר החדש. הוא היה גבר בן פחות משלושים, שנראה דומה יותר למורה בבית ספר מאשר מִשנה לגנרל תיאטראות.

‘בוקר טוב, מר גרין,’ הוא אמר.

מעסיקו התעלם מהברכה.

‘יש משהו בדואר?’ שאל.

‘לא משהו חשוב. כבר שלחתי תשובות לרוב המכתבים. הנה, יש כאן כמה דברים ממשרד הפרסום שלך ועוד מין התראה מאיזה תכשיטן מפילדלפיה.’

‘למה פתחת את זה?’ אמר גרין בכעס, ‘לא היה כתוב על זה אישי?’

‘תקשיב, מר גרין,’ אמר לואיס בשקט, ‘אמרו לי שיש לך מנהג להיות קשוח עם העובדים שלך. אני רוצה להזהיר אותך שאני לא רגיל ליחס כזה וגם לא מתכוון להתרגל אליו. אם תהיה הוגן אתי, אעבוד אצלך. אם לא, אני אתפטר.’

‘אני לא יודע על מה אתה מדבר, לואיס. לא התכוונתי להיות קשוח אתך. פשוט ככה אני מדבר. בוא ננסה לשכוח מזה ואני אשתדל לא לתת לך יותר סיבות להתלונן.’

‘בסדר, מר גרין. אתה אמרת לי לפתוח את כל דברי הדואר שלך, חוץ מאלה שיש עליהם את הסימן הקטן הזה —’

‘כן, אני יודע. עכשיו תביא את החומר ממשרד הפרסום.’

לואיס הניח את גזירי העיתונים על השולחן.

‘זרקתי בערך עשרה שהיו אותו דבר — ההודעה על זה שהחתמת את בּוֹני בּלוּ לעונה הבאה. יש כאן כתבה שמדברת על שותפות אפשרית בינך לבין סם סטיין — ‘

‘איזו חוצפה יש לו, לצאת בהצהרה כזאת. ממש, שאני אסתבך עם נוכל כמו סטיין! פיבלס אומר שהוא אח חורג של כנופיית האחים ג’יימס. ואם כבר מדברים אז גם פיבלס בעצמו אח חורג שלהם. מה יש בכתבה הארוכה הזאת?’

‘היא עוסקת במלחין הצעיר ההוא, קַספֶּר אֵטֶלסוֹן. כתב אותה דימס טיילור מ’העולם’. יש רק אזכור קטן שלך למטה.’

‘תקרא לי אותה, תעשה טובה. אימצתי את העיניים יותר מדי בזמן האחרון.’

הרמן פלנט המנוח שמע לראשונה על העיניים המאומצות האלה לפני עשרים שנה. והן הגיעו למצב של כמעט עיוורון מוחלט בכל הנוגע למילים שעלו על שתי הברות.

‘עד כה,’ לואיס הקריא, ‘עד כה לא הזדמן לאטלסון טקסט שיהלום את המוזיקה המשחקית ומלאת הדמיון שלו. איזו חגיגה זאת תהיה לשמוע את לחניו של אטלסון לליברטו מאת בָּרי בהפקה של גרין.’

‘מי זה הבָּרי הזה?’ שאל גרין.

‘אני חושב שזה ג’יימס מ. ברי,’ השיב לואיס, ‘האיש שכתב את פיטר פן.’

‘הייתי בטוח שכתב אותו איזה ברנש אנגלי,’ אמר גרין.

‘אני חושב שהוא מתגורר באנגליה. הוא נולד בסקוטלנד. אני לא יודע איפה הוא עכשיו.’

‘טוב, תברר אם הוא נמצא בניו יורק, ואם כן, תיצור אתו קשר. אולי הוא יכתוב כמה סצנות למופע הבא שלנו. תיכנסי, גברת ג’קסון. או, העיתונים!’

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “תספורת והרפתקאות אחרות”