ההוראה כסיפור

הקדמה

ספר זה מוצע כגישה חלופית לתכנון ההוראה. חלופה למה, ואיזה סוג של חלופה? זוהי חלופה להליך השולט המומלץ לתכנון שיעורים ומערכי שיעור, ולכמה מהעקרונות השולטים המומלצים לבחירת תכנים להוראה. כמעט בכל התוכניות להכשרת מורים מלמדים את הסטודנטים שבתכנון שיעורים ומערכי שיעור עליהם תחילה לזהות ולפרט את מטרותיהם, אז לבחור תכנים וחומרים, אז לבחור שיטות הולמות, ולאחר מכן להחליט על תהליכי הערכה. עוד מלמדים את פרחי ההוראה כעקרונות מנחים, שהלמידה של הילדים מתקדמת מן הקונקרטי אל המופשט, מן הידוע אל הלא ידוע, מן הפשוט אל המורכב, וממניפולציה אקטיבית אל המשגה סימבולית.

משימתי הראשונה תהיה לנסות להראות שאנו כן צריכים חלופות למודל זה ולעקרונות אלה. אטען שהמודל: מטרות — תוכן — שיטות — הערכה, יכול להוביל לדרך חשיבה מכנית ובלתי הולמת על תכנון ההוראה. באופן דומה, אנסה להראות שהעקרונות לגבי למידת ילדים הם לקויים במקרה הטוב, ובמידה רבה מובילים אותנו להתעלם מהכלים החזקים ביותר ללמידה שילדים מגיעים איתם לבית הספר. המודל והעקרונות השולטים נגזרים ממחקר ותיאוריה חינוכיים שהתעלמו כמעט לחלוטין מהכוח של דמיונם של ילדים ומהשימוש החינוכי בו.

מוטיב מרכזי החוזר בספר זה הוא שדמיונם של ילדים הוא כלי הלמידה החזק והאנרגטי ביותר. תיאוריות הלמידה המשפיעות ביותר שלנו נוצרו מתוכניות מחקר שהתמקדו במידה רבה מאוד במנעד מוגבל של מיומנויות חשיבה לוגית של ילדים. תוכניות אלה זנחו במידה רבה את הדמיון, כי אחרי הכול, הדמיון הוא דבר שקשה להשיג בו אחיזה ברורה. כתוצאה מכך, תיאוריות הלמידה השולטות, שהשפיעו עמוקות על החינוך וסייעו ליצור את המודל ואת העקרונות השולטים שהוזכרו לעיל, כמעט שלא התייחסו כלל לדמיון. אם כך, התמקדות עקיבה של ספר זה תהיה בתחומי הפעילות האינטלקטואלית של ילדים שבהם אנו יכולים לראות את הדמיון בעבודה או במשחק. אתמקד במיוחד בסיפורי ילדים, בעיקר סיפורי פנטזיה. על ידי הצבת הפעילות האינטלקטואלית הדמיונית בחזית, אנסה לתקן חוסר איזון בהשקפתנו הכללית על הילד כלומד.

איזה סוג של חלופה מוצע כאן? זהו מודל לתכנון הוראה המעודד אותנו לראות שיעורים או יחידות כסיפורים טובים שיש לספרם, ולא כמערכי מטרות שיש להשיג. זוהי גישה אורגנית המציבה את המשמעות במרכז הבמה; גישה הנשענת על עקרונות הולמים יותר של למידה; עקרונות העושים שימוש בדמיונם של הילדים ומגרים אותו. ספר זה בנוי סביב מודל תכנון חדש להוראה; מודל העוסק בעיקר בלהעניק לילדים גישה למשמעות עשירה ומעורבות בה.

זה לא ספר המדריך איך ללמד באמצעות סיפורים בדיוניים, וגם לא איך לספר סיפורים בצורה יעילה. במקום זאת, הוא מסביר איך להשתמש בכוחה של צורת הסיפור כדי ללמד כל תוכן באופן מרתק ומשמעותי יותר.

צורת הסיפור היא תופעה תרבותית אוניברסלית; כולם בכל מקום נהנים מסיפורים. הסיפור, אם כך, אינו סתם בידור מזדמן; הוא משקף תבנית בסיסית ועוצמתית שדרכה אנו מבינים את העולם ואת החוויה. ואכן, יש הטוענים כי צורת הסיפור משקפת מבנה בסיסי של תודעתנו (Lévi–Strauss, 1966). כך או אחרת, ברור שסיפורים גורמים לילדים לגלות מעורבות בקלות ובעוצמה. ספר זה הוא ניסיון לעצב מודל המסתמך על כוחה של צורת הסיפור, ומשתמש בכוח זה בהוראה.

אתאר את המודל בפירוט, ואתן דוגמאות מספר לשימוש בו בתחומי לימוד שונים. ומכיוון שהוא מתנגש בנקודות אחדות עם כמה מהעקרונות והנהלים השולטים כיום, נראה שעדיף להתחיל בדיון בעקרונות ובנהלים אלה.

אם כך, בפרק הראשון אתייחס לעקרונות בולטים כמו ‘מן הקונקרטי אל המופשט’ ו’מן הידוע אל הלא ידוע’. מובן שרק מעטים מתייחסים אליהם כאל נכונים באופן אוניברסלי, אבל אנסה להראות כיצד לעקרונות כאלה יש השפעה עצומה, לפעמים באופנים חמקמקים.

בנוסף, אנסה להראות כיצד השפעה זו יכולה להיות הרסנית מבחינה חינוכית. העניין העיקרי שלי יהיה להראות שמדובר בעקרונות למידה שנוסחו במידה רבה ללא התייחסות לדמיונם של ילדים. כאשר נביא בחשבון את דמיונם של הילדים, במיוחד כפי שהוא ניכר בסיפורי פנטזיה, נוכל לראות בבירור חלק מהליקויים של עקרונות אלה, ולנסח לעצמנו עקרונות הולמים ומעשיים יותר.

מאחר שהמודל מתבסס בעיקר על צורת הסיפור, בפרק השני אדון בסיפורים בפירוט. כמבוא למודל אתאר כמה מהיבטי הסיפורים. אתמקד רק בכמה היבטים — אלה החיוניים לכוחם של סיפורים לרתק ילדים. לאור זאת ייבחנו הליקויים של מודל: המטרות — תוכן — שיטות — הערכה.

בפרק השלישי אציג את המודל החלופי שלי לתכנון ההוראה. המודל הבסיסי הוא קומפקטי למדי, ומעוצב בעקבות הדוגמה של ראלף טֵיילר (1949 ,Tyler) כמערכת של שאלות, שהתשובות עליהן מספקות מערך שיעורים או שיעור. המטרה היא לעצב את מערכי השיעורים כך שייעשה שימוש בכוחה של צורת הסיפור לעורר מעורבות, ולהבטיח שהמשמעויות החשובות ביותר הטמונות בתוכֶן הסיפור יועברו. אראה את הדרך שבה המודל יכול לשמש בתכנון יחידה בנושא קהילות ושיעור על הוויקינגים.

בפרק הרביעי יינתנו דוגמאות נוספות שונות לשימוש במודל במגוון תחומי לימוד. אנו נוטים להניח שצורת הסיפור מסוגלת לעסוק רק באירועים, אך אנסה להראות כיצד היא יכולה לעצב גם את הוראת המתמטיקה והמדעים על מנת לממש את מטרת ההוראה המשמעותית.

בפרק האחרון אדון בכמה השלכות של העקרונות החלופיים שאני מציע לתוכנית הלימודים. מובן שלא ניתן להפריד בשום דרך מרחיקת לכת בין הוראה לתוכנית הלימודים. לניסיונות לערער על עקרונות המשמשים בבחירת תכנים לשיעורים מסוימים תהיה בהכרח מידה מסוימת של השפעה על הבחירה הכוללת בתכנים של תוכנית הלימודים ועל הרצף שלהם. אטען בזכות העשרה ניכרת של תוכן תוכנית הלימודים בבית הספר היסודי, במטרה לספק לילדים חומרים למחשבה, שיאתגרו ויגרו את כוחות הדמיון שבאמצעותם הם חושבים.