"רק מיעוטם של המוסדות החברתיים עוצבו ביודעין, ואילו רוב רובם פשוט 'צמחו', כתוצאה בלתי מתוכננת של מעשי אנוש" (קרל פופר). […]
פרולוג
ספר זה יתמקד בתהליכי החקיקה ובתהליכים הפוליטיים שהובילו לגיבוש שיטת הבחירות במדינת ישראל, מן הימים טרום הקמת המדינה ועד לתום כהונתה של הכנסת השלישית, בשלהי שנת 1959. מדובר בתקופה שבה התגבשה באופן סופי חוקת הבחירות במדינת ישראל, הנהוגה עד ימינו — שיטת הבחירות היחסית, שעל פיה הארץ כולה מוגדרת כאזור בחירה אחד.
קיימת הנחה שעל פיה “כללים וחוקים נועדו לשרת את מי שיצר אותם״; אין ספק כי הצעות לשינוי שיטת הבחירות לכנסת (לרבות הכנסת תיקונים לשיטה הקיימת) נועדו לשרת בדרך כלל את המחוקקים שיזמו אותן ואת מפלגותיהם. עם זאת, ראוי לבחון לעומק את המודלים התאורטיים, את הנימוקים ואת הטענות שעמדו מאחורי כל הצעה לתיקון ו/או שינוי השיטה ואת מקורות ההשראה של הצעות אלה. בפני הקורא ייפרסו, מלבד נוסח ההצעות שהוגשו, גם הרקע והנסיבות שבהם נולדו, השיקולים של יוזמי ההצעה לשינוי והנימוקים והטיעונים בעדה ונגדה, כפי שהוצגו במליאת הכנסת, בוועדותיה ובעיתונות המפלגתית של אותה התקופה.
בטרם אצלול לפירוט מבנה הספר ואסקור את המקורות שבהם הסתייעתי במסעי זה, חשוב לי לציין כי זה היה עבורי מסע מהנה ומרתק אל תוך נדבך חשוב של ההיסטוריה הפוליטית של ישראל; תהליך שבו נחשפתי למאבקים הרבים שנוהלו סביב שיטת הבחירות ולאחר מכן סביב הניסיונות להביא לשינוי השיטה וכן לנסיבות שהביאו לבסוף לגיבושה במתכונת שבה היא נהוגה עד היום.
מתוך המטרה לבחון לעומק את התהליכים שהובילו, בסופו של דבר, לגיבוש שיטת הבחירות בישראל, בכוונתי לסקור תחילה במבט תאורטי את השיטות מרכזיות לקיום מערכת בחירות דמוקרטית לבית נבחרים. במסגרת זו אעסוק בגרסאות השונות לשיטות הקיימות ברחבי העולם הדמוקרטי לקיום מערכת בחירות ובנסיבות ההיסטוריות שהובילו להתגבשותן. בהמשך אעסוק במורשת ההיסטורית של המוסדות הציוניים ומוסדות היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי. כפי שעוד נראה, מורשת זו השפיעה באופן מובהק על שיטת הבחירות שהונהגה במדינת ישראל. במסגרת זו אסקור בקצרה את האירועים שהובילו את מייסדי המדינה לבחור דווקא בשיטה היחסית לצורך קיום מערכת הבחירות לאסיפה המכוננת, שהפכה סמוך לאחר הבחירות לכנסת הראשונה. לאחר מכן אסקור לעומק את תהליכי החקיקה שהובילו לגיבוש סופי של שיטת המשטר בשלוש הכנסות הראשונות, תוך התייחסות לשיטות החלופיות שהועלו על ידי חברי הכנסת מהסיעות השונות. בד בבד עם סקירת המאבק היצרי שהתנהל סביב שיטת הבחירות, אידרש בקצרה גם לאירועים שעמדו מאחורי עקרונות נוספים הנוגעים לאופן שבו נערכות הבחירות בישראל, ובכלל זה הזכות לבחור ולהיבחר, אחוז החסימה והנסיבות שהובילו להגבלות על תעמולת הבחירות. לבסוף אידרש לשאלות העולות ביחס לממצאים שהתגלו.
רוב ההכרעות שנפלו בעניין שיטת הבחירות לכנסת תקפות עד ימינו אנו. ניכר כי תקופה זו עיצבה באופן סופי את המודל שעל פיו אנו בוחרים עד היום את נציגינו בכנסת (למעט שינויים קלים, דוגמת ההחלטה להעלות כמה פעמים את אחוז החסימה ברבות השנים). על רקע הביקורת הרבה הנשמעת חדשות לבקרים על “השיטה״, חשוב מאוד לטעמי לעמוד על השיקולים שהנחו את “האבות המייסדים״ של המדינה המתגבשת בקביעת שיטה זו — הכול תוך מתן תשומת לב ראויה לחלופות שהוצעו ולנימוקים בעד ונגד שהושמעו על ידי הנבחרים בדיונים הסוערים שהתקיימו בנושא זה. הוויכוחים סביב שיטת הבחירות נמשכים עד ימינו אנו, ודומה כי השיח הציבורי והפוליטי על שיטת הבחירות המתאימה ביותר למדינת ישראל אינו עומד לפוג בשנים הקרובות. אף אפשר להעריך כי יימשך בעשורים הקרובים. מדובר בסוגיה שפנים רבות לה, והדיון בה מתנהל כבר מן הימים שבהם נוסדה המדינה.
לצורך המחקר הסתייעתי במקורות רבים. המרכזיים שבהם היו הפרוטוקולים של מועצת המדינה הזמנית ודברי הכנסת. נעשה אף שימוש נרחב בפרוטוקולים הרלוונטיים של ועדת החוקה, חוק ומשפט ובפרוטוקולים של דיוני ממשלת ישראל שעסקו בנושא. בכל הנוגע לסקירה התאורטית של שיטות הבחירה הנהוגות ברחבי העולם הדמוקרטי, נעזרתי בפרסומים פרי עטם של חוקרים מתחום מדע המדינה, ובראשם פרופ׳ אשר אריאן. לצורך כתיבת הרקע ההיסטורי, טרום הקמת המדינה, הסתייעתי רבות בכתביו של פרופ׳ יצחק גל-נור. בגוף המחקר הסתייעתי רבות במאמר פרי עטו של מורי ורבי, פרופ׳ גדעון רהט.
לאוטו פון ביסמרק, קנצלר גרמניה בתקופת הקיסרות הפרוסית, מיוחסת האמירה ש”חוקים הם כמו נקניקיות ולכן עדיף לא להתחקות אחר אופן יצירתם”. יתכן בהחלט שביסמרק צדק בנוגע לייצור נקניקיות, אך אין הדבר כך ככל שהדבר נוגע למסע המרתק אחר התהליך שהביא היווצרותם של החוקים שהולידו את שיטת הבחירות הנהוגה עד היום במדינת ישראל. תהליך עליו אעמוד בהרחבה בספר זה.
אין עדיין תגובות