החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הדבר האחרון שהוא אמר לי

מאת:
מאנגלית: קטיה בנוביץ׳ | הוצאה: | 2022 | 272 עמ'
קטגוריות: מתח ופעולה
הספר זמין לקריאה במכשירים:

48.00

רכשו ספר זה:

לכל אחד יש סודות

לפני שאוֹוֶן מייקלס נעלם, הוא משאיר פתק לאשתו הטרייה והאהובה: תגני עליה. למרות הבלבול והפחד שלה, האנה הול יודעת בדיוק למי מתייחס הפתק — בתו בת השש־עשרה של אוון, ביילי.

ביילי, שאיבדה את אִמהּ באופן טרגי בילדותה. ביילי, שממש לא רוצה שום קשר עם אִמהּ החורגת החדשה.

החיפושים הנואשים של האנה אחרי אוון נכשלים. האף־בי־איי עוצר את הבוס של אוון, וסוכנים פדרליים פושטים על ביתה בסוסאליטו ללא הודעה מוקדמת. האנה מבינה שבעלה הוא לא מי שאמר שהוא, ושייתכן שהמפתח לזהותו האמיתית נמצא בכלל בידי ביילי, כמו גם התשובות לנסיבות היעלמותו.

האנה וביילי יוצאות יחד לגלות את האמת. אבל כשהן מתחילות לחבר את פיסות העבר של אוון, מתברר להן במהרה שהן גם בונות עתיד חדש, לא צפוי.

לורה דייב היא מחברת רבי־מכר בינלאומיים שתורגמו ל־38 שפות. היא כותבת בניו יורק טיימס, במגזין O, בניו יורק אובזרבר ובכתבי עת מובילים אחרים. מתגוררת עם משפחתה בסנטה מוניקה.

"לא ניתן להניח מהיד."                           אנטרטיינמנט ויקלי

"מותחן מרגש ומלא חמלה על הקורבנות שאנו מקריבים למען האנשים שאנו הכי אוהבים."                                  ריל סימפל

"אי־אפשר להאמין שזה ספר המתח הראשון של לורה דייב — הוא פשוט עשוי כל כך טוב."                                   בוק ריפורטר

מקט: 15101532
לכל אחד יש סודות לפני שאוֹוֶן מייקלס נעלם, הוא משאיר פתק לאשתו הטרייה והאהובה: תגני עליה. למרות הבלבול והפחד שלה, […]

פתח דבר

אוֹוֶן נהג להקניט אותי על כך שאיבדתי הכול, על כך שבדרכי שלי, הבאתי את האובדן לדרגת אמנות. משקפי שמש, מפתחות, כפפות, כובעי בייסבול, בולים, מצלמות, טלפונים סלולריים, בקבוקי קוקה קולה, עטים, שרוכים. גרביים. נורות. תבניות קרח. הוא לא טועה. אכן הייתה לי נטייה להניח דברים שלא במקומם. דעתי הייתה מוסחת. שכחתי.

בדייט השני שלנו, כשיצאנו לאכול, איבדתי את כרטיס החניה. הגענו במכוניות נפרדות. בהמשך אוון התבדח על כך — הוא אהב להתבדח על כך שהתעקשתי לנהוג לבד לדייט השני שלנו. הוא הזכיר את זה אפילו בליל הכלולות שלנו. ואני התבדחתי על כך שערך לי חקירה צולבת באותו ערב, שאל אינספור שאלות על העבר שלי — על הגברים שהשארתי מאחור, על הגברים שעזבו אותי.

הוא קרא להם הבחורים־שכמעט. הוא הרים כוס לכבודם והודה להם על כך שלא ענו על הצרכים שלי, ולכן הוא זכה לשבת מולי.

אתה בקושי מכיר אותי, אמרתי.

הוא חייך. אני דווקא מרגיש שאני מכיר אותך.

גם אני הרגשתי ככה. זה היה מדהים, הדבר הזה שחי בינינו מהרגע הראשון. אני אוהבת לחשוב שבגלל זה דעתי הוסחה. בגלל זה איבדתי את כרטיס החניה.

חנינו בחניון של ה’ריץ־קרלטון’ בדאונטאון סן פרנסיסקו. הסדרן צעק שלא אכפת לו אם בסך הכול אכלתי במסעדה.

הקנס על אובדן הכרטיס היה מאה דולר. ‘יכולת להשאיר כאן את המכונית במשך שבועות,’ אמר הסדרן. ‘מנין לי שאת לא עובדת עליי? מאה דולר פלוס מיסים על אובדן כרטיס. תקראי את השלט.’ מאה דולר פלוס מיסים כדי לחזור הביתה.

‘את בטוחה שאיבדת אותו?’ שאל אוון. אבל הוא חייך, כאילו זה הפרט העסיסי ביותר שלמד עליי במהלך הערב.

הייתי בטוחה. ובכל זאת בדקתי כל סנטימטר בוולוו השכורה שלי ובמכונית הספורט המפוארת של אוון (אפילו שלא נסעתי בה מעולם), וגם על הרצפה האפורה הבלתי אפשרית של החניון. שום כרטיס. בשום מקום.

שבוע אחרי שאוון נעלם, חלמתי שהוא עומד בחניון הזה. לבוש באותה החליפה — עם אותו חיוך מוקסם. בחלום הוא הסיר את טבעת הנישואים שלו.

תראי, האנה, הוא אמר. עכשיו איבדת גם אותי.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.