"הדרך הכי טובה לחזות את העתיד היא להמציא אותו". אלן קיי תארו לעצמכם עולם ללא אינטרנט. תארו לעצמכם […]
הקדמה
מה הביא לכתיבת הספר שלפניכם
המחשב והאינטרנט הם מן ההמצאות החשובות ביותר של תקופתנו, אך רק מעטים יודעים מי יצרו אותם. הם לא הומצאו בעליית הגג או בחניה בידי ממציאים שפעלו בגפם, כאלה שמתבקש לפרסם את דיוקנם על שערי מגזינים או להזכיר בנשימה אחת עם אדיסון, בֵּל ומורס. למעשה, רוב חידושי העידן הדיגיטלי הם פרי עבודה משותפת. בעבודה הזו השתתפו אנשים מרתקים רבים, ובהם כמה הוגים מבריקים ואף כמה גאונים. זהו סיפורם של החלוצים, ההאקרים, הממציאים והיזמים הללו — מי היו, איך חשבו, מה עשה אותם לאנשים כה יצירתיים. זהו גם הסיפור על המלאכה שעשו במשותף ועל האופן שבו יכולתָם לעבוד בצוות סייעה להם להיות יצירתיים אף יותר.
סיפור עבודתם המשותפת חשוב, משום שבדרך כלל איננו נוטים לתת את הדעת על חשיבותה העצומה של המיומנות הזאת בכל הנוגע לחדשנות. אלפי ספרים מתארים גבוהה־גבוהה אנשים אשר אנחנו, הביוגרפים, מציירים או מעלים על נס כממציאים יחידים. אני עצמי כתבתי כמה ספרים כאלה. חפשו ב’אמזון’ את הביטוי ‘האיש שהמציא את’ — תוצאות החיפוש יכללו 1,860 ספרים. מעטים מאוד הסיפורים המתארים יצירתיות משותפת, אף שלמעשה היא חשובה יותר בבואנו להבין מה הוביל למהפכת הטכנולוגיה של ימינו. ואם לא די בכך, לא פעם היא גם מעניינת יותר.
כיום אנו נוטים לדבר על חדשנות בתדירות כזו, שהמילה עצמה כבר נעשתה מעין תג סתום וריק מתוכן. אם כן, בספר שלפניכם ביקשתי לתאר כיצד מתרחשת החדשנות הלכה למעשה, בעולם האמיתי. כיצד ניגשו החדשנים עתירי הדמיון ביותר של תקופתנו אל רעיונות הופכי עולם ועשו אותם למציאות? התמקדתי בכתריסר מפריצות הדרך המשמעותיות במיוחד של העידן הדיגיטלי ובאנשים שמאחוריהן. אילו רכיבים הניבו את קפיצות הדרך היצירתיות שלהם? אילו מיומנויות הועילו להם במיוחד? כיצד הנהיגו וכיצד עבדו יחד? מדוע היו בהם כאלה שהצליחו ואחרים שנכשלו?
אבחן גם את הכוחות החברתיים והתרבותיים שמספקים את הסביבה המתאימה לחדשנות. בבואנו לבחון את העידן הדיגיטלי, יש למנות עם הכוחות אלה אקוסיסטמה מחקרית, שטופחה בעזרת השקעות ממשלתיות ונוהלה בשיתוף פעולה צבאי–תעשייתי–אקדמי. עליה יש להוסיף ברית פתוחה של מארגני קהילות, היפים שוחרי קומונות, חובבי ‘עשה זאת בעצמך’ והאקרים תוצרת בית, שרבים מהם לא נטו חסד לסמכות ריכוזית.
ניתן לכתוב גרסאות שונות של ההיסטוריה, וכל אחת תייחס מידה שונה של חשיבות לכל אחד מן הגורמים שמניתי לעיל. דוגמה אחת היא המצאת ‘סימן I‘ של הרווארד ו־IBM, המחשב האלקטרומכני הגדול הראשון. אחת המתכנתות, גרייס הופר, כתבה היסטוריה המתמקדת ביוצר המרכזי של המחשב, הווארד אייקן. IBM הציגה גרסה אחרת, שהתמקדה בִּצוותים של מהנדסים עלומי שם שתרמו את החידושים המצטברים שהפכו לחלק מן המחשב, החל במונים וכלה במזיני כרטיסים.
אין תמימות דעים גם בנוגע למידת החשיבות שיש לייחס לאינדיווידואלים דגולים לעומת מידת החשיבות שיש לייחס למגמות תרבותיות; באמצע המאה ה־19 הכריז תומס קרלייל ש’ההיסטוריה של העולם אינה אלא הביוגרפיה של אנשים דגולים’, והרברט ספנסר הגיב בתיאוריה אשר הדגישה דווקא את תפקידם של כוחות חברתיים. אקדמאים ואנשים שהשתתפו באירועים עצמם נוטים לראות את האיזון אחרת. ‘כפרופסור, אני נוטה לחשוב שההיסטוריה מנוהלת בידי כוחות א־פרסונליים’, אמר הנרי קיסינג’ר לכתבים במהלך מסעות הדילוגים שערך במזרח התיכון בשנות השבעים. ‘אבל כשאתה רואה אותה מתרחשת ממש, אתה רואה איזה הבדל האישיות יכולה לעשות’.1 חדשנות בעידן הדיגיטלי, ממש כמו מגעים לשלום במזרח התיכון, מושפעת ממכלול של כוחות אישיים ותרבותיים; בספר שלפניכם ביקשתי להציג אותם יחד, בכפיפה אחת.
במקורו הוקם האינטרנט ככלי המעודד ומאפשר שיתוף פעולה. מחשבים אישיים, לעומת זאת, ובייחוד אלה שנועדו לשימוש ביתי, נוצרו ככלים שתכליתם לשרת את היצירתיות האינדיווידואלית. במשך עשר שנים ויותר, מאז ראשית שנות השבעים, התפתחו הרשתות והמחשבים הביתיים בנפרד אלה מאלה. לבסוף, בשלהי שנות השמונים, חברו יחד עם הופעתם של מודֵמים, שירותים מקוונים והרשת העולמית. כשם שהשילוב בין מנוע הקיטור לבין תכנון מכונות מבריק הניע את המהפכה התעשייתית, השילוב בין מחשבים לבין רשתות מבוזרות הוביל למהפכה הדיגיטלית שאיפשרה לכל אחד ליצור, להפיץ ולגשת לכל מידע בכל מקום.
לעתים נמצא כי היסטוריונים של המדע אינם ממהרים להכתיר תקופות של שינויים גדולים בתואר ‘מהפכות’. הם מעדיפים לראות את ההתקדמות כתהליך אבולוציוני. ‘מעולם לא היה דבר שניתן לכנותו בשם ‘המהפכה התעשייתית’, שהיא נושא הספר שלפניכם’, מכריז ביבושת המשפט הפותח את ספרו של סטיבן שאפין, פרופסור מאוניברסיטת הרווארד, העוסק בתקופה. אחת הדרכים המשמשות את שאפין כדי להיחלץ מן הסתירה ההומוריסטית־למחצה היא לציין כי דמויות המפתח של התקופה ‘עמדו בתוקף על כך’ שהן חלק ממהפכה. ‘במידה רבה, הן המקור לתחושתנו באשר להתהוותו של שינוי רדיקלי’.2
בדומה לכך, רבים מאיתנו שותפים כיום לתחושה שההתקדמויות הדיגיטליות של חצי המאה האחרונה מחוללות שינוי, ואולי אף מהפכה של ממש, בדרך החיים שלנו. אני זוכר איזו התרגשות התעוררה לנוכח כל פריצת דרך. אבי והדודים שלי היו מהנדסי חשמל, וכמו רבים מן האישים המתוארים בספר, גם אני גדלתי בבית שבמרתפו היתה סדנה עם מעגלים חשמליים שצריך להלחים, מקלטי רדיו שצריך לפתוח, שפופרות שֶיֵש לבדוק וארגזי טרנזיסטורים ונגדים הממתינים למיון ולשימוש. בתור גיק אלקטרוניקה וחובב רדיו (WA5JTP) שרוחש חיבה לערכות של חברת ‘הית”, זכור לי מתי החליפו הטרנזיסטורים את שפופרות הוואקום. בקולג’ למדתי תכנות באמצעות כרטיסי ניקוב, ואני זוכר את התעלות הרוח שאחזה בנו כאשר עול עיבודי האצווה הוסר מעלינו והוחלף באינטראקציה הישירה. בשנות השמונים נכבשתי בקסם הצרצורים והצפצופים שפלטו המודמים, כאשר פתחו בפנינו את מחוזות הקסם המשונים של לוחות ושירותים מקוונים, ובראשית שנות התשעים סייעתי לנהל חטיבה דיגיטלית ב’טיים’ וב’טיים וורנר’ שהציגה שירותי רשת ואינטרנט בפס רחב. כמו שאמר וורדסוורת’ על העדים לראשיתה של המהפכה הצרפתית, ‘שִׂמחה היא לחיות בזה השחר’.
את העבודה על הספר התחלתי לפני יותר מעשור. הוא נולד מתוך העניין העז שעוררו בי ההתפתחויות שחזיתי בהן, כמו גם מתוך הביוגרפיה שחיברתי על בנג’מין פרנקלין, שהיה חדשן, ממציא, מו’ל, חלוץ דואר וכן יזם ושוחר מובהק של רשתות מידע. רציתי הפוגה מן העיסוק בביוגרפיות, הנוטות להדגיש את תפקידם של אינדיווידואלים ראויים לציון, ולכתוב שוב ספר ברוח ‘The Wise Men‘, שחיברתי במשותף עם קולגה ועסק בעבודתם המשותפת והיצירתית של שישה חברים שעיצבו את מדיניותה של ארצות הברית בתקופת המלחמה הקרה. במקור תיכננתי להתמקד בצוותים שהמציאו את האינטרנט, אך כשראיינתי את ביל גייטס, הוא שיכנע אותי שהופעתם של האינטרנט ושל המחשב האישי בעת ובעונה אחת היא סיפור עשיר פי כמה. בראשית שנת 2009 הפסקתי את העבודה על הספר, כשהתחלתי בעבודה על הביוגרפיה של סטיב ג’ובס. אלא שסיפורו של ג’ובס ליבה את העניין שלי באופן שבו נשזרו זו בזו התפתחותו של האינטרנט והתפתחותו של המחשב, וברגע שסיימתי לכתוב, חזרתי לעבוד על סיפורם של חדשני העידן הדיגיטלי.
הפרוטוקולים של האינטרנט עוצבו בעבודת צוות והניבו מערכת אשר הנטייה לשיתוף פעולה כזה טבועה כביכול בקוד הגנטי שלה ממש. הכוח ליצור ולהעביר מידע הופץ במלואו בין כל צומת וצומת, דבר שאיפשר לעקוף כל ניסיון לכפות שליטה או מבנה היררכי. גם בלי ליפול לטלאולוגיה ולייחס לטכנולוגיה כוונות או אישיות, אפשר לומר כי כמו מכבשי הדפוס שקדמו לה, מערכת של רשתות פתוחות המחוברות למחשבים הנתונים לשליטה עצמאית נוטה להפקיע את השליטה בהפצת המידע מידיהם של שומרי סף, רשויות מרכזיות ומוסדות שהעסיקו סופרים ולבלרים. לאנשים מן היישוב קל יותר ליצור תוכן וקל יותר לחלוק אותו.
שיתוף הפעולה שיצר את העידן הדיגיטלי התקיים לא רק בין עמיתים, אלא גם בין דורות. רעיונות עברו מחבורת ממציאים אחת לזו שבאה אחריה. עניין נוסף שעלה מן התחקיר שלי הוא שהמשתמשים נטו לרתום את החידושים הדיגיטליים ליצירת כלים לתקשורת ולרישות חברתי. היה מעניין לגלות גם כי כמעט בלי יוצא מן הכלל, הניסיון להתקדם לקראת יצירה של אינטליגנציה מלאכותית — מכונות שיכולות לחשוב בכוחות עצמן — היה פורה פחות מהניסיון ליצור שותפות או סימביוזה בין אנשים למכונות. במילים אחרות, שיתוף הפעולה היצירתי, שהוא ממאפייני העידן הדיגיטלי, כולל גם שיתוף פעולה בין אנשים למכונות.
גילוי מרתק אחרון היה כי מיטב גילויי היצירתיות של העידן הדיגיטלי הגיעו מאת האנשים שהשכילו לחבר בין האמנות למדע והאמינו בחשיבותו של היופי. ‘כשהייתי ילד תמיד חשבתי שאני טיפוס הומני, עם נטייה למדעי הרוח, אבל אהבתי אלקטרוניקה’, סיפר לי ג’ובס כשהתחלתי בעבודה על הביוגרפיה שלו. ‘ואז קראתי משהו שאמר אחד האנשים הנערצים עלי, אדווין לנד מפולארויד, לגבי חשיבותם של אנשים שמסוגלים לחבר בין רוח ומדע, והחלטתי שזה מה שאני רוצה להיות״.
האנשים שמצאו את מקומם בנקודת המפגש הזאת בין מדעי הרוח לטכנולוגיה סייעו ליצור את סימביוזת האדם־מכונה הניצבת בלב־לבו של סיפורנו.
כמו פנים רבות אחרות של העידן הדיגיטלי, גם הרעיון שלפיו מקורה של החדשנות הוא בחיבור בין אמנות למדע אינו חדש. ליאונרדו דה וינצ’י היה מופת של יצירתיות העולה כפורחת במפגש שבין מדעי הרוח למדעים. אלברט איינשטיין היה נוהג לשלוף את הכינור בזמן שהתקשה בעבודה על תיאוריית היחסות הכללית ולנגן מוצרט עד שהיה שב ומתחבר למה שכינה ‘הרמוניית הספֵרות’.
ואם במחשבים עסקינן, יש דמות היסטורית אחת, מפורסמת פחות, המפליאה לגלם את השילוב בין אמנויות למדעים. כמו אביה המפורסם, היא הבינה את קסמה הרומנטי של השירה — אך בניגוד אליו, היא ראתה גם את הרומנטיקה הצפונה במתמטיקה ובמכשור. ובה נפתח את סיפורנו.
אין עדיין תגובות