"אוטופיה היא המציאות היחידה" [אליזה רקלו] "אלה התוקפים אותה יכולים לעשות זאת במצפון שקט. אין ספק שתנועת השינוי תוביל למעשי […]
1.
אנרכיה אינה כלל תאוריה חדשה. המילה עצמה, שפירושה “העדר ממשל” או “חברה ללא מנהיגים”, הגיעה אלינו ממקור עתיק והייתה בשימוש זמן רב לפני פרודון.[1] בכלל, איזו חשיבות יש למילים? שהרי היו אקראטיים[2] לפני היות האנרכיסטים, והאקראטיים, כלומר שוללי השלטון הללו, לא תיארו לעצמם עדיין ששמם מתקופת התארגנותם יוליד את המילה אנרכיה[3] לדורי דורות. מאז ומתמיד היו אנשים חופשיים, אנשים שרחשו בוז לחוק, אנשים שחיו ללא אדונים, מכוח הזכות הבסיסית, הפונדמנטלית של קיומם ושל מחשבתם. אפילו בזמנים קדומים אנו מוצאים במקומות שונים שבטים של אנשים המנהלים את חייהם כרצונם, ללא חוקים הנכפים עליהם, בלא כללי התנהגות אחרים מלבד רצונם, ובהתאם לכבוד שחלקו כלפי בורר שהכרעתו הייתה מקובלת עליהם — אם להסתייע בדבריו של רַבּלֶה. הם אף היו מוּנָעים על ידי רצונם לייסד התאגדויות כמו “האמונה העמוקה”, “אבירים עזי נפש” ו”הגברות החמודות” שהתאספו במנזר תֶלֶם.[4]
אבל אם האנרכיה עתיקת יומין היא וימיה כימי האנושות, הרי המממשים אותה בתקופתנו מביאים משהו חדש לעולם. הם בעלי מודעות מדויקת של מטרתם ומכל כנפי תבל הם מאוחדים ברצונם להדוף כל צורת ממשל. חלום החירות העולמית חדל להיות אוטופיה פילוסופית וספרותית טהורה, כפי שהיה עבור מייסדי “עיר השמש”[5] או של “ירושלים השמימית”[6]; החופש העולמי הפך ליעד מעשי, מבוקש באופן אקטיבי, והמוני בני אדם מאוחדים משתפים פעולה בנחישות למען הולדתה של חברה, שבה לא יהיו עוד אדונים ולא עוד שומרים רשמיים על המוסר הציבורי; לא יהיו בה עוד סוהרים או תליינים, לא עוד עשירים או עניים אלא רק אחים הנושאים יחדיו בנטל להשגת פת לחמם היומית, אנשים שווי זכויות, שומרים על השלום בשל אחדותם הנלבבת ולא בשל ציות לחוקים, הכרוכים תמיד באיומים אימתניים להטלת עונשים, אלא באמצעות כבוד הדדי לאינטרסים המשותפים לחברה, ומתוך בחינה מדעית של חוקי הטבע.
אין ספק שהאידיאל הזה נראה כִימֵרִי לרבים מכם, אבל אני גם בטוח שהוא נראה רצוי לרובכם בעודכם רואים בעתיד את הדימוי, המעורפל עדיין, של חברה שלווה, שבה אנשים יתפייסו מעתה, יניחו לחרבותיהם להחליד, יתיכו את תותחיהם ויפרקו את ספינותיהם מנשקן. יותר מכך, האם לא הייתם אתם אלה שבמשך זמן רב, תאמרו אלפי שנים, עובדים בבניין מקדש השוויון? אתם “בנאים” למען מטרה אחת ויחידה: “בנייה” של בניין בעל מידות מושלמות, שבשעריו יבואו רק אנשים חופשיים, שווים ואחים, הפועלים ללא הרף למען שלמותם ונולדים מחדש מכוח האהבה לחיים חדשים של צדק ושל חסד. בכך מדובר, האין זאת, ואתם אינכם בודדים! אינכם מתיימרים כלל להחזיק בבלעדיות על רוח הקדמה וההתחדשות. אתם אינכם נוהגים אפילו באותו אי־צדק של שכחת יריביכם, אלו האוררים אתכם ומטילים עליכם חרם, הקתולים השרופים המאחלים גיהינום לאויבי הכנסייה הקדושה, אך אינם מנבאים פחות מכך את בואו של עידן שלום מוחלט. פרנצ’סקו מאָסִיזִי, קתרין מסְיֵנָה, תֵרֵסָה מאָוִילָה[7] ורבים נוספים מקרב חסידיה של אמונה שאינה שלכם, רחשו ודאי לאנושות אהבה כנה ביותר ועלינו למנות אותם עם אלה שחיו למען אידיאל של אושר אוניברסלי. וכיום מילוני סוציאליסטים מכל הזרמים והמגמות נאבקים אף הם למען עתיד שבו ירוסק כוחו של הקפיטל ובני האדם יוכלו סוף סוף לראות את עצמם כ”שווים”, ולא באירוניה!
אין עדיין תגובות