החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

פרגמנטים

מאת:
הוצאה: | 2014-06 | 384 עמ'
קטגוריות: עיון
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

פרגמנטים הוא ספר לאנשים חופשיים מדעות קדומות ומדעותיהם הקודמות; הוא דרך של שחרור עצמי.

ייחודו של הספר, מלבד צורתו הפרגמנטרית, הוא שתוכנו הוגה ונוגע בכלל תחומי החיים האנושיים: תרבות; דת; אמנות; אסתטיקה; מדינה; אנרכיזם; אתיקות; אסטרטגיה; חֶסֶר; סובייקט. ונוצר שילוב נדיר של צורה ותוכן — פרגמנטים הנורים לכל עבר כמו חיצים מתוך הקרביים; הם מכתמי דם על נייר לבן, והוא כמו כהן דת המטיף לחסל את עבודת האלילים.

פרגמנטים הוא הספר המקיף ביותר את משנתו של דניאל והוא גם ספרו האחרון. דניאל נפטר ביולי אשתקד ממחלה קשה.

דניאל אפרתי פרסם את הפילוסופיה והפסיכואנליזה של ז'אק לאקאן (הוצאת משרד הביטחון, 2007) ואת טקסטים (גוונים, 2013).

"פרגמנט הוא האופן שבו פורצת הסובייקטיביות החוצה, בעוד שכתיבה לינארית היא שוב ושוב בתוך מסגרת נתונה מראש, חזרה על דפוסים קיימים".

"תבונה – הבחירה בתשוקה".

"זוהמה היא לחיות את מאווייך על חשבון אחרים".

"יהדות = צדק ומלחמה בעבודה זרה".

מקט: 4-86-1009
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


"הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ"

גורלו של דניאל נחרץ בטרם לידתו, ברחם אמו ששרדה את עינויי דוקטור מנגלה, ושאר הצוררים הנאצים, ומשהביאה אותו לעולם.

דניאל חרץ את גורלה של הפסיכואנליזה לדיראון (כמו זה של הפסיכואנליטיקאים), משנפל ברשתה ומשהשקיע את נשמתו, קרבו, וקרעיו, שרף את ממונו ולא עלתה בידו.

גורלן של הכתות הלאקאניאניות נחרץ במשנתו לשבט, משאמצו באורחות חייהם מעשי אוון ועוול תוך שהם נתלים ב"איון השפיטה המוסרית" בתורתו של לאקאן, משקדשו באיוולתן את כתביו (הפוך מסברתו של מורם הנערץ), ומשסרסו את תורתו כשטענו שאמת אחת מצוייה והיא זו המצוייה בידן. גם את לאקאן תיעב בערוב ימיו משחש שזה "עף על עצמו" כלשון העם.

"צדק צדק" רדף כל ימיו, לכל וללא סייג, סימֵן כאחוז תזזית עבודת אלילים, בין בעיבה, בין בעיצומה ובין באחריתה תיעבה ורדפה, נלחם בשררה מיסודה, יהודי היה!!! עדין נפש היה!!!

עד יומו האחרון חלם לחלוק את חייו עם האחת. אהב הרבה נשים ואהבן הרבה. לא ציפה לגמול והכיר בנצחיות חֶסרן. מאן להיות "מניאק", סרב להיות "מנוול". והנשים בחייו, מהן שאהבוהו מעת לעת, מהן שקרעו ממנו את ילדיו עד שהתאבל, כילו את ממונו והביאוהו לפת לחם, ומהן שהפשיטו את כבודו ודחפוהו לסף ה"אובייקט". מעט נחת רווה, מעט מדי.

לעג, להג, ביקר והתנכר להוגים מעוקרי ומעקרי תשוקה, שהרי תשוקה היא היא ממאפייני הסובייקט סבר, מפיה חי ולא הפסיק להשתוקק. בתבונה ובבדידות האמין, ולכן בסובייקטיביות בחר, חידד את מהות היות הסובייקט כמי שהכיר בהיותו בעל חֶסר, והכיר בחסרו הוא.

נלחם באומץ בהוגים נבובים ומטיפי זוהמה ושקר המפיצים הכרה ללא סייג בתרבויות ובזכויות של אלו, שלעולם לא יכירו בזכויותיהם של אחרים; ובכללם אותם נביאי השקר, שגם לחיות לא יתנו להם. פוסטמודרניזם בתחילתה כנאציזם בסיומה, פסק.

אומץ חדש, אומץ אחר, אומץ בדמות שימור הסובייקטיביות, ולו רק בדמות יריקה בפרצופו של הקלגס הנוגש. אמיץ היה, אמיץ מת.

דן טוחנר

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “פרגמנטים”