אירועים בתולדות היישוב בארץ

אירועים בתולדות היישוב בארץ הוא מסע נדיר בין פריטים מקוריים וסיפורים שלא סופרו על ההיסטוריה של היישוב בארץ ישראל.
יותר מארבעים שנה אוסף אברהם לינהרט מסמכים, מכתבים, תמונות וחפצים אותנטיים המתארים רגעים מכריעים בתולדות היישוב בארץ ישראל. כל פריט מקורי, רבים מהם ייחודיים לחלוטין – כאלה שלא תמצאו באף מוזיאון. כעת, לראשונה, הם נחשפים בפני הקוראים.
בעשרות הרצאות שניתנו בהתנדבות לילדים, מבוגרים וקשישים, הפך המחבר את האוסף החבוי למסע חי, נושם ומרגש. הוא אינו מספר היסטוריה מרחוק, אלא מניח בידי שומעיו את המקור עצמו, ומאפשר להם להרגיש כאילו הם עומדים בלב האירוע.
התגובות הנלהבות, ההזדהות העמוקה והעידוד מהמשפחה ומהחברים הביאו להחלטה להפוך את האוצר הזה לספר. בין דפיו תמצאו תיעוד כרונולוגי של פריטים נדירים, מלווה בהסברים בהירים ורקע היסטורי חי ותוסס — חוויה שמקרבת את הקורא אל ההיסטוריה בדרך בלתי אמצעית.
הספר אינו מתיימר לכתוב מחדש את תולדות עם ישראל, אלא לפתוח חלון אישי וייחודי אל מאגר יוצא דופן של חומרים מקוריים, שמהם אפשר ללמוד, להתרגש ולגלות מחדש את מה שכבר כמעט שנשכח.
יצירה זו ממשיכה את ספרו הקודם של לינהרט, השואה בראי המציאות, המבוסס גם הוא על אוסף פריטים נדירים שברשותו.
אברהם לינהרט, יליד תל אביב, מוותיקי העיר חולון, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה כללית ומדעי המדינה, ממייסדי קיבוץ יוטבתה שבערבה, כיהן במשך 43 שנים בתפקידים בכירים בשירות הציבורי. תקופה קצרה כיהן כיו"ר הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח, ובמשך 13 שנים כמנכ"ל קרן "ידע" (קרן השתלמות לאקדמאים). יזם והקים את "בית האקדמאי", המשמש מכללה ארצית להשתלמויות של האקדמאים במדעי החברה והרוח. הינו חבר ופעיל בגופים שונים, מקומיים וארציים, הפועלים לטובת הציבור. היה עורכו הראשי של הירחון "שדמות". כיום לינהרט מרצה בנושאי השואה ואירועים בתולדות היישוב בארץ. בזמנו הפנוי הוא גם מלחין ופזמונאי, אשר רבים משיריו שודרו בתחנות הרדיו השונות.

מקט: 4-575-966

אירועים בתולדות היישוב בארץ הוא מסע נדיר בין פריטים מקוריים וסיפורים שלא סופרו על ההיסטוריה של היישוב בארץ ישראל. יותר […]

---

הקדמה

במשך תקופה ארוכה בת ארבעים שנה ויותר אני אוסף מסמכים, מכתבים, תמונות ומוצגים הקשורים לאירועים שונים בתולדות היישוב בארץ ישראל. כולם מקוריים ורובם ייחודיים, אינם נמצאים בשום מוזאון בעולם ומוצגים כאן לראשונה.

החומר מאוחסן בארכיב ציבורי ועומד לרשות הציבור בכל עת.

רצוני הוא לשתף כמה שיותר אנשים בפלח ההיסטורי שברשותי, ואני עושה זאת באמצעות הרצאות שאני נותן בהתנדבות לכל מבקש. אני מרצה בפני ילדים, מבוגרים וקשישים כאחד ונהנה לראות את ההתעניינות שהם מגלים בחומר המוצג בפניהם. ייתכן שהדבר נובע גם מצורת הצגת הדברים, כי אינני מרצה בפני השומעים הרצאה שוטפת, אלא מציג בפניהם את החומר המקורי שבידי הקשור לנושא זה ומספר ומבהיר את הרקע של כל פריט, לפי הרצף ההיסטורי שלו. בכך אני יוצר אצלם הזדהות עם האירועים ותחושה שהם חווים אותם במציאות.

בעקבות תגובות ההזדהות מצד המשתתפים בהרצאות הללו וכל אותם שראו ושמעו את מה שיש לי לספר בנושא, גמלה בליבי ההחלטה להוציא לאור ספר ובו מקבץ של חלק מהחומר שברשותי. החלטה זו נבעה גם מהעידוד ומהדחיפה של בני משפחתי, של חבריי ושל ידידיי — והתוצאה לפניכם.

אינני מתיימר לשכתב בספר את ההיסטוריה של עם ישראל — אני רק מציג בו כרונולוגית, פחות או יותר, את החומר שיש ברשותי בנושא, מלווה בהסברים לפריטים השונים.

אני מקווה שתמצאו עניין בספר ושתוכלו להפיק ממנו דבר מה או שתצליחו לרענן את זיכרונכם, מהמוצגים הכלולים בו.

ספר זה הוא המשך לספר קודם שכתבתי ואשר ראה אור, בנושא השואה — המבוסס על אוסף מקורי מקביל שנמצא ברשותי.

אברהם

לינהרט

 

 

היישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה

התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל במהלך המאות ה־18 וה־19 הביאה עימה גלי עלייה שבהם לקחו חלק יחידים, משפחות, קבוצות ושיירות מאורגנות, ממגוון ארצות. עשרות ומאות העולים הצטרפו אל היישוב היהודי שכבר היה בארץ באותן שנים — בעיקר אל הקהילות היהודיות בירושלים ואל הקהילה ביפו. תופעה זו ראויה לציון על רקע העוינות הרבה של השלטונות העות'מניים, תנאי המחיה הנחשלים, פגעי הטבע, המגפות והתמותה הרבה שפקדה חלקים רבים של היישוב בארץ. רבים מהעולים הגיעו לארץ ישראל בשל קשיים שחוו בגולה — כמו עוני, אפליה, גיוס כפוי לצבא ועוד. ברבע האחרון של המאה ה־19 התגברה ההגירה של היהודים, בעיקר ממזרח אירופה — בשל משברים כלכליים, התגברותה של האנטישמיות ורדיפות ופוגרומים נגדם. רובם היגרו לאמריקה ומערב אירופה. הקשר הדתי וההיסטורי לארץ ישראל ועלייתה של התנועה הציונית הניעו חלק קטן מהם לעלות לארץ ישראל. מקצתם ביקשו לחיות חיי עבודה מתוך הכרה לאומית חדשה. עולים אלה הביאו לתוספת ולתרומה משמעותית עבור היישוב היהודי בארץ.

מקובל לחלק לחמש את העליות ההמוניות משלהי המאה ה־19, אשר בנו את היישוב החדש, בשל ההבדלים במאפייניהן:

* תקופת העלייה הראשונה החלה ב־1881. נכללת בה עליית יהודים מתימן.

* בעלייה השנייה (משנת 1904 עד קיץ 1914) הגיע לארץ ישראל, שהייתה אז תחת שלטון האימפריה העות'מנית, גל עולים של כ־35,000 נפש — רובם ממזרח אירופה ומתימן. בסיומה, בקיץ 1914 מנתה האוכלוסייה היהודית בארץ כ־85,000 נפש.

* העלייה השלישית החלה בשנת 1919, בסיום מלחמת העולם הראשונה, ונמשכה עד ראשית שנת 1924, כאשר הסתיים המשבר הכלכלי העולמי. רוב העולים באו מאירופה, ובמידה רבה ממניעים ציוניים. באותה תקופה עלו ארצה כ־35,000 נפש.

* העלייה הרביעית, שנקראה גם "עליית גרבסקי", התקיימה בשנים 1931-1924.

מספר העולים בתקופה זו מוערך בכ־70,000 נפש. באותה תקופה ירדו מהארץ כ־20,000 נפש.

* העלייה החמישית התקיימה מראשית שנות ה־30 עד מלחמת העולם השנייה, ובה עולים שהגיעו מאירופה ומאסיה. עלייה זו, שהחלה בממדים צנועים, התגברה בשנים 1935-1933 בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. המאורעות שהחלו בפרוץ המרד הערבי הגדול בשנת 1936, החלישו את זרם העלייה, אך בשנים 1939-1938 הוסיפו לעלות רבבות עולים, מקצתם באורח בלתי חוקי. עלייה זו הסתיימה בתחילת מלחמת העולם השנייה. מספר העולים בעלייה זו מוערך בכ־180,000 נפש.

בשנות ה־40 באו עולים רבים במסגרת תנועת ההעפלה, שנבלמה על ידי שלטונות המנדט הבריטי. מתקופת העלייה הראשונה ב־1881 ועד ליום הכרזת המדינה ב־14 במאי 1948, גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מ־28,000 נפש לכדי 650,000 נפש. לאחר הקמת מדינת ישראל באו גלי עלייה רבים מתפוצות הגולה. לכל אחת מהעליות היו מאפיינים ייחודיים משלה, לפי ארצות המוצא ותרומת העולים. כל עלייה הביאה עימה מנהגים, הרגלים ותרבות חדשה ושונה למדינת ישראל. הייתה זו עליית פליטים ברובה — ניצולי השואה מאירופה ופליטים ממדינות ערב. עלייה זו הביאה לגידול עצום באוכלוסיית המדינה הצעירה, כאשר תוך 18 חודשים בלבד הוכפלה האוכלוסייה מ־650,000 ל־1,300,000 תושבים. זהו שיעור גידול חסר תקדים בהשוואה לארצות אחרות קולטות הגירה. קליטת העלייה היא אחד היעדים המרכזיים של מדינת ישראל ומהווה מנוף לקידומה של המדינה.