אם אמות מחר אני רוצה לדעת שעפתי, הסתערתי, העזתי. שטרפתי את החיים וניצחתי כל פחד אפשרי. שהאהבה כבשה אותי, את […]
כוס תה
זה היה עוד ערב סגרירי וקפוא. מבעד לחלון היה ניתן לשמוע את החורף בשיא תפארתו. רוח חזקה נשבה לה מצד לצד כאילו רוקדת עם עצמה לצלילי הגשם. בין הענטוזים שלה היא חדרה ישר לתוך חלל ביתי וקיררה את גופי אפילו שהיה מכוסה בפוך נוצות יקר שהזמנתי בשנה שעברה מבודפשט.
זפזפתי בין ערוצי הטלוויזיה מתוך חוסר מעש ונכנעתי לחדשות. “ספרו לי משהו טוב הערב”, פלטתי לקולה של יונית לוי ברקע. למה היא תמיד כזו רצינית? בהיתי בה כמה שניות ומצאתי את עצמי סורקת את פניה הקפואות, מחפשת את הקמטוטים סביב שפתיה, שלפחות הם יסגירו אותה ויחשפו אם היא מחייכת מדי פעם. מה שכן, היא יפה למות.
רטט מהטלפון קטע את מחשבותיי הריקות מתוכן. על מסך הטלפון הופיעה ההודעה “אני מתגעגע לריח שלך, יא משוגעת אחת”. נשימתי נעתקה וגם נשמתי. יש לו נטייה כזו להופיע ברגעים הכי בודדים שלי, ולא יכולתי שלא לתהות אם הוא מחפש אותי ברגעים הכי בודדים שלו. תוך כדי שהמחשבות החלו להתעורר בזו אחר זו, בלי לשים לב כתבתי לו “הלוואי שהיית פה” ושלחתי. הבטן שלי התהפכה מהתרגשות. השתבללתי בתוך הפוך כשאני מכסה את פניי במין מבוכה שעטפה אותי והשתלטה על כולי. לא חלפה דקה והוא כבר שלח לי שהוא בדרך. “אני על המסלול היישר לתוך הנשמה המטורפת שלך”.
מייד הרתחתי מים בקומקום, תלשתי כמה עלי נענע מהאדנית וכמה מקלות קינמון מהמגירה. אין על התה שלנו, כזה שמחמם את הבטן ואת הלב. סגרתי מעט את החלון כדי לחמם את הבית, אך אפשרתי לאוויר קר להיכנס. בכל זאת, אין כמו לשתות תה כשקר. הברשתי את שערי שהיה רך מתמיד, דמיינתי איך אצבעותיו ילטפו ויברישו את שערי וכף ידו תנוח מעט על צווארי בתנועות חמות, בדיוק כמו שאני אוהבת. תוך כדי שאני בוהה באוויר נשמעה דפיקה בדלת. שמתי בתנועה זריזה את הבושם שהוא אוהב, ניגשתי בנונשלנטיות לדלת ופתחתי אותה קלות.
“כן, אדוני, כבר תרמתי”, אמרתי דרך החריץ וצחוק בלתי רצוני התגלגל משפתיי. בבת אחת, בתנועה חדה ואגרסיבית, הוא פתח את הדלת, הצמיד אותי לקיר ובכף רגלו טרק את הדלת והצמיד את גופו לשלי. גל חום הציף אותי מהאצבעות ברגליים ועד לאחרונת השערות שעל ראשי. כפות ידיו עטפו את צווארי משני הכיוונים כשאגודליו מתחת לסנטרי בתנועה מעלה במטרה שעיניי יפגשו את עיניו. “כמה התגעגעתי אלייך, משוגעת אחת”, אמר בלחש תוך כדי שהוא מסניף אותי עמוק, ותוך שניות לשונו חדרה לפי ורקדה עם הלשון שלי סלואו צמוד ורטוב. הרגשתי איך הטעם שלו מתמזג עם שלי ומציף לי את הגרון. טעם של תשוקה לא נורמלית. שפתיו על שפתיי בתנועות עמוקות וכפות ידיו משחררות את צווארי וגולשות למותניי. הוא הידק את האחיזה והצמיד אותי אליו אפילו יותר ממקודם, גם לחמצן לא היה מקום בין שנינו. שפתיו התנתקו משפתיי. כמה אכזרי ומתוק הרגע הזה. כשהחל לנשק את צווארי זרקתי את ראשי לאחור בכניעה. מדי פעם הרגשתי את שיניו נותנות את אותותיהן, כאילו מסמנות טריטוריה. אנחה נפלטה מפי ועיניי נעצמו באיטיות כשסחרחורת פקדה את ראשי. “בואי”, הוא אמר ואחז במותניי, מושך אותי לכיוון הספה. נתתי לו להוביל אותי ללא כל התנגדות. הרי איך אפשר להתנגד לדבר כל כך יפה כמוהו? יופי תהומי. שפתיו משורטטות על ידי אלוהים, עיניו עיני שקד, גדולות וחזקות, והחיוך שלו משמח אותי. הידיים שלו חזקות, בדיוק כמו שאני אוהבת. הוא חזק מספיק כדי להרים אותי, לסובב אותי, להפוך אותי, להחזיק אותי חזק ולא לתת לי לברוח. הוא התיישב על הספה והושיב אותי עליו כשפניי מול שלו, ידיי סביב צווארו, יד אחת מלטפת את שערו בעוד השנייה אוחזת בעורפו. “את משגעת אותי, את מבינה?” אמר. זרועותיו עטפו אותי וריח התשוקה אפף את כל הסלון. הוא הוריד את חולצתי וזרק אותה הצידה. נשיקות קטנות על עצמות הבריח. הוא הזיז בעדינות שלא אופיינית לו את רצועת החזייה וקירב את כתפיי לשפתיו. נשיכה עדינה אך מורגשת הפתיעה אותי והתחלתי להתפתל. הוא נאנח מפיתוליי עליו והצמיד אותי אליו אף יותר. כפות ידיו ליטפו את גבי לכל אורכו, ובתנועה חדה הוא קם בעודו מרים אותי והופך אותי על גבי. בלי שהספקתי להבין מה קורה הוא משך את מכנסיי כלפי מטה וחולצתו עפה עוד הרבה לפני.
שפתיו החלו לעבור ברפרוף על הבטן, והוא נישק כל פיסת עור בשקיקה. עולה מעט לחזה ושוב לאט לאט סולל לו בביטחון את הדרך לבין רגליי ובחיי, לרגעים אחדים הרגשתי כאילו גם הלב שלי שם, והוא ליקק ונישק אותו כאילו לשם כך הוא נברא, לנשק את הלב שלי. אם יש דבר כזה אורגזמה רגשית, אני בטוחה שכך היא מרגישה. אני מרגישה את הלשון שלו רוקדת עליי באינטנסיביות, וידיו אוחזות במותניי כשאני מתפתלת ללא הכרה. “את רוצה את זה?” הוא לפתע עצר ושאל כשהוא נועץ בי מבט שהכניע אותי לחלוטין. לא היה לי ספק למה הוא מתכוון. הנהנתי בהסכמה. אצבעותיו חדרו לתוכי כשעיניו בעיניי ואני קרובה לאבד את זה לגמרי. תנועותיו היו גסות ולא השאירו לי ברירה ואני גנחתי את נשמתי. בלי הכנה מוקדמת הוא הוציא את אצבעותיו והכניס את עצמו אל גופי הצר, ואני הרגשתי איך בן רגע אנחנו הופכים לאחד. נשמה אחת. הרי לי יש חוק אחד – מי שלא חודר לי ללב, לא חודר אליי. והוא, כמובן, חדר לכל טריטוריה אפשרית. בעיקר למחשבות שלי לפני השינה, מריצה אלפי סיטואציות שקרו או שיכולות לקרות. ובכולן הוא מנשק, מחבק ומפרק לי את הצורה.
תוך כדי שהוא חודר אליי הוא שאל, “טוב לך? אני רוצה לדעת שטוב לך”. הוא הזיע ומצחו היה לח ומאדים. הוא העיף את ידיי מעל לראשי והצמיד אותן לספה כשהוא בשלו בתנועות חדות מרעיד את כל כולי. אני מכורה לנשימות שלו. איך הוא מתכונן, איך הוא סורק כל הבעה על פניי, והמבט המרוצה הזה שלו כשהוא רואה את עיניי מתכווצות מעונג וכאב יחד. הרגשתי איך גל חום מתקרב ומציף אותי. דגדוג מחשמל עובר בעצמותיי וצעקה עמוקה יצאה מנבכי נשמתי ושניות ספורות הוא אחריי, קורס לצידי על הספה כששנינו מתנשפים כאילו סיימנו מרתון.
“את משוגעת, אמרתי לך כבר?”
“אני לא משוגעת, אני נורמלית בסטנדרטים שלי”, עניתי,
והכנתי לו כוס תה.
אין עדיין תגובות