החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

דיאלוגים עם הסרטן

מאת:
הוצאה: | 2020 | 86 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

דיאלוגים עם הסרטן?

מי מדבר איתו בכלל? צריך להילחם בו!

האומנם?

"לא תכננתי לדבר איתו. בתחילה הייתה לי דעה נחרצת שסרטן זה סרטן ושהדרך הנכונה לנהוג בו היא כוח. כשזה לא הוכיח את עצמו, התחלנו לדבר. מאז אנחנו מדברים, רבים, צוחקים, מפחדים, בוכים ולפעמים נהנים, כן, אני מרשה לעצמי, לרגעים, ליהנות ממנו או נכון יותר, מנוכחותו בחיי".

ביולי 2018 שודר הפרק על חולים סופניים במסגרת הסדרה "סליחה על השאלה", בערוץ כאן 11. אתי, חולת סרטן המעי הגס גרורתי, לקחה חלק בפרק כמי שימיה היו ספורים. בסדרה "החיים על פי דביר" סיפרה אתי "כיצד חיים עם הידיעה שהיא עומדת למות". המוות נכח בחייה בשנים אלו. זו לא הייתה שאלה של אם, אלא שאלה של מתי.

אלא שאז התרחש טוויסט בעלילה. אתי החלה לקבל טיפול אימונותרפי ושש שנים לאחר שחלתה בסרטן, בניגוד לכל הדעות והידע הקיים בעולם האונקולוגי, חלה אצלה רמיסיה מלאה. במקביל לטיפול הפיזי, החלה אתי בתהליך נפשי עמוק, בכדי להבין את תפקיד הסרטן בחייה. היום, היא חיה חיים חדשים. היא מאמנת אישית לצמיחה מתוך משבר, ומקיימת מפגשים המספרים את סיפור חייה ואת דרך התמודדותה הייחודית עם הסרטן.

מקט: 4-698-818
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
דיאלוגים עם הסרטן? מי מדבר איתו בכלל? צריך להילחם בו! האומנם? "לא תכננתי לדבר איתו. בתחילה הייתה לי דעה נחרצת […]

מה עושים עם סרטן

‘הגוף שלך מלא בסרטן’, כך מלמלתי לעצמי בעודי מרימה את תחתוניי בשירותים. כאבי הבטן שקרעו את גופי בהתקפים חוזרים ונשנים בשנה האחרונה, הלכו והחמירו בחודשיים האחרונים. הלילה התעוררתי לראשונה מכאבים. אימה אחזה בי כשחלפה המחשבה בראשי. ניסיתי להדוף את המחשבות ולבטל אותן, לבטל את האינטואיציה שרצתה להשמיע את קולה. הבטתי במראה והרגשתי שזו האמת. מבועתת כולי, לקחתי שני כדורי אופטלגין ונכנסתי מייד למיטה. לישון. לברוח.

בחודשיים הבאים נאחזתי בשארית כוחותיי בשגרה. גם כשלא הצלחתי לנהל חיי שגרה בגלל העייפות הקשה והכאבים, הדפתי את המחשבה הטורדנית שצצה שוב ושוב. מצאתי והמצאתי תירוצים בשפע לעייפות הזו, כמו ידעתי שמרגע שמחשבה זו תקבל אישור רפואי, אין דרך חזרה.

אני בשני קולות

– מה קורה לך? תתאפסי על עצמך! אלה רק כאבי בטן.

– אולי תתעוררי כבר על עצמך? את משחקת באש!

– איזו אש? אף אחד עוד לא מת מכאבי בטן. עשית מזה סיפור. תראי, כמה ימים כבר נעדרתי מהעבודה? אם היה אפשר לפטר אותי היו עושים את זה!

– אני לא מבינה לאן כל זה מוביל. הרי ברור לך שמשהו כאן לא טבעי, לא נורמלי. אין לך כוחות בכלל, ירדת במשקל…

– כן, ראית? אכלתי את כל הבורקסים בחדר מורים בסוף שנה וירדתי במשקל, איזה כיף!

– את לא נורמלית! מה כיף? נראה לך שעלית על נוסחת פלא? את בורחת מהאמת.

– האמת היחידה כרגע היא שאני עייפה מאוד ורוצה לחזור לישון. די!

תשתקי כבר!

את יום הולדתי החמישים חגגתי בטיול שנתי. בסופם של יומיים עמוסים, כשאני מותשת מהטיול בצורה חריגה, הבטתי בשקיעה מבעד לחלון האוטובוס ושקעתי במחשבות על מה הלאה, מעין חשבון נפש לשנת היובל. העייפות המוגזמת הטרידה אותי. זה היה הטיול הראשון בו לא עשיתי מסלולים עם התלמידים. מה קורה לי? הייתי חסרת סבלנות לכל מה שהתרחש סביבי. כאבי הבטן ניהלו אותי והפחד שהם יתפסו אותי בקרבת אנשים הלחיץ אותי. בינתיים, הייתה זו רק מיקה שראתה אותי בהתקפי הכאב. מה יקרה אם זה נכון ואכן יש לי סרטן? אם לא אוכל לעבוד, איך אפרנס את מיקה? יכאב לי? ינשור לי השיער? אני איראה כמו בסרטים, אפורה? אני אמות?! דמעות הציפו את עיניי. הבטתי בשקיעה המרהיבה שניבטה מהחלון וכל גופי התכווץ מפחד.

אינטואיציה, שקט!

– תפסיקי עם המחשבות על מוות, אין לך סרטן, תפסיקי כבר!

– אם זה לא סרטן, אז מה זה? עברתי כבר את כל הבדיקות האפשריות. זה לא וירוס, לא חיידק, לא קלקול קיבה… כבר לקחתי אנטיביוטיקה, אומפרדקס ושלל משככי כאבים וזה לא נעלם.

– נכון, אבל בטח יש לזה הסבר אחר, זה לא סרטן! המחשבות השליליות האלו יביאו לך סרטן.

– אני מפחדת. אני יודעת שהוא שם בתוכי, עושה בי שמות.

– אם את כל כך בטוחה שזה סרטן, למה את בורחת למשככי כאבים? נורופן לא מרפא סרטן. את יודעת את זה, נכון? זה לא יעבור לבד.

– בסדר, בסדר, אני אלך שוב לרופא ביום ראשון. אוף, את לא יודעת להיות בשקט?

– תודה לאל שאני לא שקטה.

הגעתי הביתה מוטרדת. יום הולדת 50, יש לי חמישים סיבות לחגוג היום, ועם זאת אני לא מרגישה חגיגית בכלל ולא מתחשק לי לחגוג. מצב הרוח שלי ירוד והגוף שלי מותש. ברגליים כבדות אני הולכת לעבר דלת ביתי ובקושי רב נכנסת פנימה.

מיקה ערכה שולחן מקסים עם עוגה, נרות ומתנה. זר ורדים אדומים וחיוך רחב קיבלו את פניי. ברגע אחד שכחתי הכול. החיבוק והברכה שלה הצליחו להשכיח ממני את הקשים שבכאבים, את המחשבות הטורדניות ואת התסכול. חגגנו, מיקה ואני, חגיגה משלנו, נעימה ואינטימית. אחרי מקלחת חמה גררתי את עצמי ואת הלחץ בבטן למיטה, ובעזרת משככי כאבים נרדמתי.

בשבת, בזמן ארוחת צהריים אצל בן הדוד שלי, הכאב שוב הגיע. התכווצויות בלתי נסבלות בבטן. כאב משתק. התכנסתי בעצמי, מבוהלת.

‘את לא נראית טוב’, אמרה לי ענת, אשתו.

‘מאוד כואבת לי הבטן, אלך לנוח וזה יעבור’, מלמלתי.

מיקה ואני הקדמנו לעזוב.

‘אין יותר לאן לברוח, אתי’, שבה האינטואיציה להשמיע את קולה בעודי נוהגת הביתה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “דיאלוגים עם הסרטן”