החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

קריאה פסיכולוגית סקרנית

מאת:
הוצאה: | 2022 | 168 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

35.00

רכשו ספר זה:

מישל דה מונטיין, המלומד הצרפתי בן המאה ה-16, המציא את הסוגה הספרותית הקרויה "מסה". במבוא לספרו "המסות" נכתב: "מונטיין פונה בלי הרף אל הקורא, משתף אותו, מגרה אותו… נוצרת תחושה של קרבה ואפילו של היכרות, תופעות המאפיינות שיחה בעל פה".

 

תיאור הציטוט הזה מובא כאן, כדי להחיל את אופיין של מסות אלו על סדרת הרשימות של הכותבת, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה. ספר זה אף הוא ערוך כסדרת רשימות דיאלוגית החושפת את עולמה של הכותבת בעודה מהרהרת לתומה בשאלות הנוגעות לשיפור תוצאות הטיפול, ובתהליכים הקורים בין המטפל למטופל בכלל.

 

"הנימה הידידותית יוצרת מסגרת תקשורתית לכותבת לחשוף את עולמה הפנימי ואת מחשבותיה באווירה של אינטימיות שהדיבור והמחשבה נפרשים בה בחופשיות. בחלקים המציגים גישה פסיכולוגית סדורה מצטטת הכותבת את הידע המחקרי המעודכן בתחום. אני ממליץ על קריאת סדרת הרשימות הזו. אני אישית נהניתי מאוד מקריאתן".

נחי אלון, פסיכולוג קליני זה 45 שנים, מדריך בהיפנוזה, ממייסדי בית הספר לתורת הנפש הבודהיסטית "פסיכו-דהרמה"

 

כפסיכולוגית קלינית, המחברת מוטרדת לא אחת משתי שאלות הנובעות זו מזו: מהו הידע המחקרי בסוגיית הגדלת סיכויי ההצלחה של טיפולים פסיכולוגיים? וכיצד להתמודד עם תהליכים המתרחשים בין המטפל לבין המטופל בחדר?

 

רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית מומחית כבר שלושים שנה, אשר למדה באוניברסיטה העברית בירושלים והתמחתה בעיר זו. ב-2014 התפרסם ספרה הראשון, "93 כלים לאושר" וזכה להצלחה. רחל גדלה במשפחה ספרותית. היא עובדת בקליניקה פרטית ומול מכון הקבע של צה"ל ואגף השיקום של משרד הביטחון, מטפלת ביחידים בכל הגילאים, בזוגות ובמשפחות.

מקט: 4-1272-1399
מישל דה מונטיין, המלומד הצרפתי בן המאה ה-16, המציא את הסוגה הספרותית הקרויה "מסה". במבוא לספרו "המסות" נכתב: "מונטיין פונה […]

 

הקדמה לסדרת רשימות

 

מישל דה מונטיין, המלומד הצרפתי בן המאה השש־עשרה, המציא את הסוגה הספרותית הקרויה “מסה.”

במבוא לספרו זה, המסות, נכתב: “נקודת המוצא משתנה ממסה למסה, שכן הכול משמש תירוץ ללכוד את המחשבה ולגלגל אותה: מראה עיניים, זיכרון שצץ בו ברגע, שיחות שניהל מונטיין, זוטות מחיי היום יום… הוא כותב כמי שמהרהר בקול באוזני קורא שאליו הוא פונה כאל ידיד. אין טעם לנסות לצייר את דמותו של הקורא הזה, כיוון שמדובר בדמות וירטואלית, ועם זאת היא משווה למסות צביון של דיאלוג… ומציבה את הטקסט במישור של תקשורת חברתית. הוא פונה בלי הרף אל הקורא, משתף אותו, מגרה אותו… נוצרת תחושה של קרבה ואפילו של היכרות המאפיינים שיחה בעל־פה… הנימה הידידותית יוצרת מסגרת תקשורתית מהותית למסות: היא מאפשרת למונטיין לחשוף את עולמו הפנימי ואת מחשבותיו באווירה של אינטימיות שהדיבור והמחשבה נפרשים בה בחופשיות…” (עמ’ 14־15).

רשימת כותרותיהן של המסות של מונטיין נראית אקראית, לכאורה ונטולת־סדר: “על הבטלה; על השקרנים; על הדיבור המהיר או האיטי; על חיזויי העתיד; על כוח ההתמדה; על נוהלי פגישה בין מלכים…”

עם זאת, מעבר לריבוי האקראי של הנושאים, מצוי היגיון פנימי שעליו עמדה כותבת המבוא.

ציטוט זה מובא כאן לא כדי להשוות בין הכותבת ובין מונטיין, אלא כדי להחיל את התיאור של מסות אלו על סדרת הרשימות של הכותבת, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה. תיאור זה אף הוא ערוך כסדרת רשימות דיאלוגית, אקראית לכאורה, הנעה בין דברים קטנים וגדולים, סדרה החושפת את עולמה של הכותבת בעודה מהרהרת לתומה.

גם היא “הוא פונה בלי הרף אל הקורא, משתף אותו, מגרה אותו… נוצרת תחושה של קרבה ואפילו של היכרות המאפיינים שיחה בעל־פה… הנימה הידידותית יוצרת מסגרת תקשורתית מהותית למסות־לכותבת, לחשוף את עולמה הפנימי ואת מחשבותיה באווירה של אינטימיות שהדיבור והמחשבה נפרשים בה בחופשיות…”

סדרת הרשימות אומנם עוסקת בעיקרה בפסיכולוגיה, אבל היא איננה מהווה משנה פסיכולוגית סדורה ואף אין זו מטרתה. סדרה זו גם איננה מייצגת גישה פסיכולוגית ספציפית סדורה, ובוודאי אינה מייצג גישה קנאית לאידיאולוגיה טיפולית אחת, זו או אחרת. אדרבא, הכותבת עוסקת באינטגרציה של גישות טיפוליות, מושג שעד לפני עשורים ספורים עורר בקרב אנשי מקצוע רבים עמדה ביקורתית; רבים מהם ראו את העיסוק ב״אינטגרציה של גישות טיפוליות״ עין בעין, כפי שחרדים רבים רואים כיום את היהדות הרפורמית – תחליף זול, נטול מחויבות ואף מזיק לראייה ה”אמיתית” וה”עמוקה”. למרבה המזל, גישה “חרדית” זו השתנתה בפסיכולוגיה, בד בבד עם התפתחות החשיבה הפוסט־מודרנית הספקנית, ועם העמקת המחקר והידע על טיפולים ויעילותם. חשיבה אינטגרטיבית בטיפול, באופן יחסי, היא בהכרח שונה מהחשיבה האורתודוקסית. היא הססנית, מלווה באי־ודאות ומתרחקת מאמיתות נחרצות. זאת מכיוון שאינה שואלת מהו הטיפול הנכון, אלא ״אילו כלים יתאימו לאילו מטופלים באילו מצבים?״ בחשיבה אינטגרטיבית יש יסוד רחב יותר של העלאת השערות טנטטיביות ובדיקתן על דרך הניסוי והטעייה. היא גם דמוקרטית יותר, משום שהמטפל ויתר על היומרה להיות נציגה המוסמך של האמת, והזמין את המטופל להיות שותף פעיל בחקירה ובניסוי. הסוגה של מסות פסיכולוגיות ואחרות, נוסח מונטיין, מתאימה עד מאוד לעמדה פסיכולוגית זו, ומתאימה לסגנונה של הכותבת, ולא לחינם היא פרסמה חלק מן המסות הללו באתר אינטרנטי, במה המתאימה מאין כמוה לדיאלוג עם דמות וירטואלית של קורא־ידיד. הכותבת נעה בין שיחות יומיום על הקפה שהיא שותה, על דיאטות ושאר עניינים, ובין שיחות על טיפולים, ערכם, מגבלותיהם, כמו גם המלצות לחיים. יש בה רגעים של גילויי לב, וידויים קטנים, שיתוף בחלומות, ויש בה רגעים של אמירות מבוססות בנות סמכא על ממצאי מחקר זה או אחר. כמו במסות של מונטיין, סדרן של השיחות כאן כאילו אקראי. סדרת הרשימות אומנם מחולקת לכמה שערים בפרקים הללו, אבל מעבר לכך עולים כמה מוטיבים מרכזיים, חוזרים ונשנים: ערכו של טיפול פסיכולוגי במגוון גדול של כאבי חיים; המקור הגדול ליעילותם של טיפולים נובע מגורמים כלליים, לא ספציפיים, המשותפים לכל הטיפולים: אמפתיה, כבוד למטופל, שיתוף בין מטופל למטפל, חקירה משותפת, מקום מוגן וכיוצא בזה. הרחבת ההסתכלות המקצועית נעשית כאן – החל מהתמקדות בלעדית בסבל ובגורמיו, הבעיות הנפשיות וגורמיהן ועד לעוצמתו של המטופל, האומץ והיצירתיות שבו, הערך שאפשר להפיק מן הבעיות. בחלקים המציגים גישה פסיכולוגית סדורה, מצטטת הכותבת את הידע המחקרי המעודכן, ובכך היא מסייעת בתהליך הקרוי “חינוך פסיכולוגי”. זהו דבר נדיר, בספרות המקצועית המיועדת לאנשי מקצוע, ובעל ערך רב במה שמכונה “ספרות מקצועית פופולרית” – סדרת רשימות זו היא דוגמה משובחת שלה. מה עושה אפוא הכותבת בשיחותיה אלו? היא משוחחת עם עצמה וחולקת את הרהוריה ולבטיה בדברים קטנים וגדולים.

היא מוסרת מידע פסיכולוגי, מחקרי וכללי יותר.

היא מתארת מקרים טיפוליים, ומשלבת בהם ידע מחקרי.

היא משתפת את הקורא בגילוי לב מהן מחשבותיה כמטפלת במהלך תיאורי מקרה טיפוליים.

היא משתפת בדברים שלמדה והסיקה – “כאשר מגיעים לאותו עיקרון משדות מחקר שונים, הדבר נותן משנה תוקף לעיקרון.”

היא מביאה את קולו הנדיר של השכל הישר, מוצר שחסר בחלק לא מבוטל של הספרות הפסיכולוגית.

המחברת כותבת בהומור על עניינים קטנים וגדולים, כמו גם משתמשת באירוניה בריאה בדברה על עצמה. היא עכשווית. כמו טיפול אינטגרטיבי טוב, מטרתה של סדרת הרשימות הזו להביא תועלת לאנשים שונים בצורות שונות, איש איש על פי מזגו, על פי תחומי העניין שלו ועל פי צרכיו. כל מי שמבקש להבין מה טומן בחובו רגע נתון ימצא את מבוקשו כאן. כמוהו זה המבקש עצה לחיים, או השואף להבין את עולמה ומחשבותיה של מטפלת, כמו גם מי שסתם רוצה להיחשף להרהורים של יום יום בבית הקפה. לכל אלה אני ממליץ על קריאת סדרת הרשימות הזו. אני אישית נהניתי מאוד מקריאתן.

נחי אלון הוא פסיכולוג קליני מזה 45 שנים, עוסק בהיפנוזה ובמדיטציה, מדריך בהיפנוזה, ממייסדי בית הספר לתורת הנפש הבודהיסטית “פסיכו־דהרמה”

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.