חמש נקישות בדלת

1.
הריאיון

בכיר חמאס סאלח אל־עארורי ישב נינוח באולפן הטלוויזיה בביירות ותיאר באוזני מראיינו פרטים מתוך נייר עמדה בעברית. היה זה ב־25 באוגוסט, שבועות מעטים לפני מתקפת חמאס על יישובי עוטף עזה. ערוץ החדשות הלבנוני 'אל־מיאדין' ביקש לקבל מפיו תמונת מצב של המאבק הפלסטיני בעת ההיא. הוא ומראיינו, העיתונאי כמאל ח'לף החליפו שאלות ותשובות. נייר העמדה אליו אל־עארורי התייחס היה 'תוכנית ההכרעה' של השר בצלאל סמוטריץ' לסיום הסכסוך עם הפלסטינים. היא פורסמה במלואה שש שנים לפני כן בכתב העת 'השילוח', בימה להגות ימנית.

מעטים הישראלים שהכירו את אל־עארורי. מעטים גם התוודעו למאמר של סמוטריץ'. בתוך שנים מעטות יקבעו זה וגם זה סדר יום עבור המיליונים שלא הכירום. אשר לשניהם, ספק אם סמוטריץ' ידע מיהו אל־עארורי. אולי שמע עליו בחצי אוזן. אלה לא היו פני הדברים בצד השני. סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס הכיר את סמוטריץ' מכתביו ומהופעותיו בתקשורת, וכבר אז התייחס אליו ברצינות רבה.

בספטמבר 2017, כאשר פרסם את תוכניתו, היה סמוטריץ' פוליטיקאי מתחיל בן 37, חבר כנסת בכהונתו הראשונה. שש שנים אחר כך, ובזמן שידור הריאיון, כבר כיהן כשר בממשלת נתניהו השישית, האחראי על שני משרדים: תיק האוצר, ושר במשרד הביטחון. יחד עם שותפו לקואליציה, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, הם השפיעו על החלטות הממשלה, על העומד בראשה ועל סדר היום הציבורי. מעמדם היה איתן, ובלעדיהם, הקואליציה לא הייתה יכולה לקום.

סמוטריץ' פתח את מאמרו בקביעה כי בשטחה הצר של ארץ־ישראל נאבקות לשווא שתי שאיפות לאומיות סותרות. המשך קיומן מבטיח שנים של שפיכות דמים, ורק ויתור של אחד הצדדים, מרצון או מאונס, יביא את השלום המיוחל. הצדק ההיסטורי וההיגיון נותנים, כתב חבר הכנסת הצעיר, כי הערבים הם אלה שצריכים לוותר. יש להניח כי הם לא יעשו זאת ביוזמתם, לכן ישראל נדרשת לפתוח בסדרת צעדים שיכריעו את הסכסוך.

תחילה יש להכריז על השטח ממערב לירדן כשטחה של המדינה היהודית ולהחיל עליו ריבונות מלאה. יש לפתוח במאמץ התיישבותי נרחב ולהקים ערים וישובים ביהודה ושומרון כדי ליצור עובדות בשטח ולצרוב בתודעת הערבים, כי אין מקום לשתי מדינות בין הים לנהר. מי שיהיה מוכן לוותר על שאיפתו הלאומית, מוזמן להישאר ויזכה למעמד של תושב במדינת ישראל. הם לא יהיו אזרחים ולא יורשו להצביע בבחירות, וכך יישמר רוב יהודי בקבלת ההחלטות. מי שירצה להגר לחו'ל, המדינה תסייע לו בנדיבות, ואלה שיגיבו במעשי טרור, צה'ל יישלח לדכאם. בהמשך, הוא כותב, יהיה אפשר לשפר את הרכיב הדמוקרטי של התוכנית ולאפשר לתושבים הערבים להצביע בירדן, ואף לשתפם בהחלטות בתחום האזרחי. אלה שיגלו נאמנות מוחלטת, ניתן להעניק להם אזרחות וזכות הצבעה, כפי שניתנו לדרוזים.

בניגוד לישראלים רבים, אל־עארורי לא התרשם כי סמוטריץ' ובן גביר הם רודפי כותרות בלבד, וכי בעלותם לשלטון יאולפו לשמש עושי דברו של נתניהו. הוא עקב אחריהם שנים ארוכות והיה משוכנע כי הם מובילים את הממסד הישראלי לממש את ההכרעה. עדות לכך מצאו הפלסטינים גם בביקוריו המתוקשרים של בן גביר בהר הבית. ביקורים אלה זכו לתמיכה ציבורית והתקבלו בהבנה על ידי ממשלות ישראל. רחבת אל־אקצא היא מקום קדוש למוסלמים, וכל מעשה מן הסוג הזה נתפס על ידם כחילול קדושתו של המקום. הם ראו במגמה המתחזקת סימן להשתלטות בוטחת על אל־אקצא. בשיאה, הם חששו, תנגוס ישראל נתח משטח ההר ותכריז עליו, ליהודים בלבד. התקדים שבו נתלו היה מערת המכפלה.

אל־עארורי עשה אחד ועוד אחד. אם זו תוכניתם של סמוטריץ' ומחנהו, ואם הם כבשו את פירמידת השלטון בישראל, מן הסתם הם יחתרו להוציאה לפועל. האמריקאים, כדרכם, יתמכו בכל מהלך ישראלי. מדינות ערב יעמדו אדישות מהצד, וידה של הקהילה הבינלאומית תקצר מלהושיע. אין דבר שיבלום את המגמה המתחזקת, זולת הפלסטינים עצמם.

כעת אנו בממשלת סמוטריץ' ובן גביר […] זו איננה ממשלת נתניהו, אלא הממשלה שלהם. הם אומרים, נסלק את העם הפלסטיני מהגדה המערבית. כך נראית תוכנית ההכרעה שלו. אנו רוצים להביא מיליון מתנחלים ורוצים להשתלט על מסגד אל־אקצא, הוא יהיה שלנו. בן גביר נכנס למסגד ואמר, עלינו להטיל ריבונות על המקום הזה. מתוך מסגד אל־אקצא. וכמובן, הם עושים דברים. הורסים, הורגים, ואומרים: אנו רוצים עוד שפיכות דמים. והורגים את זה וגם את זה.

הוא המשיך ואמר:

הממשלה הזו עומדת על קרקע יציבה… היא חצתה את השלבים הקשים ביותר, והיא תדלג על כל המשוכות ותשלים את כהונתה עד תומה. בסוף הכהונה כבר יאבד הכלח על הניסיון להתמודד עם כל דבר בגדה המערבית. לכן המחשבה להמשיך כרגיל ולהגיד שהמציאות עוד תשתנה, או האמריקאים (יתערבו) או האירופאים, או החברה הציונית, או שמא הממשלה תוחלף — אלה דיבורים חסרי כיסוי. אנו בפני מבחן אחרון וקצר מועד. שנתיים-שלוש לכל היותר — הסיפור הזה ייגמר. לא תהיה לנו ברירה אם נמתין. או שנבנה על העתיד, או שלא נתמודד עם הבעיות כלל. אם לא נעמוד בפני ההתנחלות כעת, כשמספרם 850 אלף בגדה המערבית, אזי בעוד שנתיים הם יהיו שני מיליון. נצטרך להיאבק בהם אחרי שהם השתלטו על ירושלים והשתלטו על מסגד אל־אקצא, אחרי שהכיבוש הישראלי יתנחל בכל בית. לכן עלינו…

'אתה מדבר על עימות קרוב?' ח׳לף קטע את דבריו.

אל־עארורי השיב:

עלינו להיאבק בהם מעכשיו. זה מאבק מיידי המוטל על בני העם הפלסטיני. בגדה המערבית ובירושלים תחילה. אחר כך המאבק הזה יתפשט, וידרוש עוד דברים, אלא אם כן נגיע לעימות כולל שבו נכריע את המערכה. לכן אנו בתנועת חמאס אומרים במפורש, ואיתנו רוב הפלגים הפלסטיניים… כי עלינו לנהל את המערכה נגד ההתנחלות היום.

לתחושתו, האגף הניצי בימין הישראלי ממילא חותר לעימות. לא מלחמה לשם מלחמה, אלא כדי להשיג יעדים אסטרטגיים הדרושים להכרעת הסכסוך, כמו למשל גירוש. 'מי שחושב לשים את ידו על אל־אקצא, ולחלק את שטחו, יודע כי הוא יגרום סכסוך ומלחמה אזורית. גם מי שחושב על חיסולים,' אמר אל־עארורי.

ח׳לף ביקש הבהרה. הוא שאל, אם ממשלת ישראל רוצה בכך במודע, או שמא מעשיה יקרבו את המלחמה.

אל־עארורי הסביר:

יש (בהם) כאלה שרוצים, ויש המתכננים מהלכים שיביאו לכך. סמוטריץ', שהוא הכי אידיאולוגי ואסטרטגי בממשלה הזו — רוצה בזה. בממשלה הקודמת הוא היה שר התחבורה. לא בממשלת לפיד, אלא בממשלת נתניהו הקודמת. הוא דיבר על הגדה המערבית. ומה הלוך רוחו? הימין הציוני הזה, הדתי, חושב כי הגדה היא ליבה האמיתי של מדינת ישראל, ולא תל אביב וגוש דן. אבל איך לב המדינה היהודית יהיה הגדה, אם שלושה-ארבעה מיליון פלסטינים חיים בה? זאת שאלה שהם מתמודדים איתה. אתה רוצה לייהד את הגדה המערבית, מה תעשה עם המיליונים שנמצאים (הפלסטינים)? כעת, בתוכנית ההכרעה, יש להם פתרונות. למשל, שלא תקבל אזרחות ישראלית. אולי תוֹשבוּת. אולי יצביעו בבחירות בירדן, ואולי ואולי. בפעם הקודמת, כשהיה שר התחבורה, הוא סיפר את מה שהם אומרים בחדריהם הסגורים. כי אנו באזור סכסוכים, והסכסוכים הללו מובילים להגירה. לכן הוא רוצה לחולל סכסוך באזור, שבאמצעותו הוא יסלק את העם הפלסטיני. לא רק בגדה אלא גם בשטחי 1948. כלומר, יש אנשים בקבינט הישראלי, הסבורים כי הם יכולים לסלק את העם הפלסטיני.

אל־עארורי שוחרר מהכלא בשנת 2010, מצויד במוטיבציה רבה להמשיך את המאבק שבו החל 18 שנים לפני כן. בכלא רכש עברית שוטפת שתסייע לו להבין טוב יותר את הישראלים גם בפרק הבא של חייו. בכל מקום בו התגורר מאז — בדוחא, באיסטנבול או בביירות — נהג לצפות בערוצי הטלוויזיה בישראל ולצרוך חדשות מאתרים ישראליים. גם שותפו לדרך, יחיא סנוואר, למד עברית בשנותיו הרבות בין הסורגים. חברם תוופיק אבו נעים, ראש מנגנון ביטחון הפנים של חמאס ברצועה, ידע אף הוא עברית ועקב בהתמדה אחר החדשות מישראל. כך גם חוסאם בדראן, בכיר חמאס בדוחא. כולם דמויות מרכזיות בדרג מקבלי ההחלטות בצמרת התנועה, שעקבו אחר ישראל בשפתה.

'הכלא הוא בית הספר הטוב ביותר שבו למדתי,' אמר לי לפני שנים רבות אסיר משוחרר מן הפת'ח, מוסלמי שגדל בין נוצרים במזרח ירושלים. גם הוא רכש את העברית שבפיו בין הסורגים. 'שם עברתי את טקס ההטבלה.' הטבלה? תמהתי. 'כן,' ענה, 'הטבלה פוליטית.'

ספק אם בצמרת הישראלית, בממשלה ואפילו בפורום מטכ'ל, הייתה אי־פעם חבורה של דוברי ערבית בדרג הגבוה ביותר, מעין קבינט מזרחני שעוקב אחר האויב כמעט על בסיס יומי ומבין את שפתו ומחשבותיו. אמנם יש ערביסטים בדרגים שונים בשדרות השלטון בישראל, ופה ושם היו שרים או קצינים בכירים שהבינו ודיברו ערבית, אבל תמיד הם היו מעטים, בלתי מאורגנים, וכהונתם ממילא הייתה קצובה. לאורך שנות הסכסוך, היה היתרון הזה שמור לצד הפלסטיני בלבד.

במועד שידורו של הריאיון איתו, יום שישי בערב, 25 באוגוסט 2023, כיהן אל־עארורי כסגנו של אסמאעיל הנייה בראשות הלשכה המדינית של חמאס. הוא נשא בתפקיד מספר שתיים זה שש שנים, ועלה על הנייה בכישוריו ובניסיונו. בתפקידו זה הוא הגה ודחף את המאבק המתעורר ביהודה ושומרון בתקופה שלפני 7 באוקטובר. זו הייתה מערכה צבאית מאורגנת שנוהלה מרחוק על ידי מפקדת חמאס בלבנון בעזרת איראן וחזבאללה ובשיתוף הג'יהאד האסלאמי, שנהנה מנוכחות טובה בעיקר בג'נין. מטרת המבצע היתה לפגוע בחיילי צה'ל ובמתנחלים ולבסס משילות בערים הפלסטיניות. הרשות נתפסה על ידי חמאס כקבלן אבטחה בשירות מערכת הביטחון בישראל. אם תצליח לערער את מעמדה, היא תרוויח פעמיים ושלוש — תפגע בביטחונם של המוני ישראלים, תחליש את מי שמגן עליהם, ואולי גם תקרב את היום שבו תתפוס את מקומה. אל־עארורי וחבריו הרגישו כי סיכוייהם להצליח גבוהים מאי־פעם. לעזרתם נרתמה שחקנית מפתיעה: בעשור שלפני הטבח אימצו גם ממשלות ישראל, כל אחת מסיבותיה, מדיניות של ערעור הרשות הפלסטינית.

המערכה יצאה לדרך במחצית השנייה של 2021, אחרי מבצע 'שומר החומות', ובזה אחר זה הוקמו מול פרצופה של ישראל מעוזי לחימה פלסטיניים. תחילה בשכם, אחר כך בג'נין ובעקבותיהן בטולכרם. לתוך השטחים הוברח, דרך ירדן, נשק בהיקפים נרחבים. לצעירי הגדה שהצטרפו להתארגנויות הובטחה קצבה חודשית. ההתארגנויות העניקו לעצמן שמות חדשים. 'גוב אריות', 'גדודי ג'נין', 'התגובה המהירה'. ישראל מצאה את עצמה במלחמת גרילה והגיבה ביד ברזל. היא ביצעה מעצרים נרחבים, הפעילה כוחות צבא במוקדי ההתרחשות ויצאה למבצעים מיוחדים בלב הערים הפלסטיניות. אבל גל האלימות רק הלך וגבר. פיגוע דמים רדף את קודמו, ודם יהודי נשפך. לא רק בכבישי יהודה ושומרון, אלא גם בערים הגדולות בישראל. דריסה, סכינאות ושימוש בנשק חם. היו אף ניצנים ראשונים של ירי רקטי לעבר יישובי הגלבוע. ביוני 2023, בפעם הראשונה מאז האינתיפאדה השנייה, תקף צה'ל והרג מהאוויר חוליה שביקשה לצאת מג'נין כדי לרצוח ישראלים.

כך הכריזו הפלגים הפלסטיניים מלחמה על ישראל עוד לפני 7 באוקטובר. אל־עארורי וחבריו צפו מרחוק כיצד השטחים מתעוררים לחיים, או למוות, וחיככו את ידיהם בהנאה.

'איראן הקימה לכם בסיס ליד עפולה,' הטיח באוזניי מכר פלסטיני.

לקראת בואם של חגי תשרי החליטה ישראל לתגבר את נקודות החיכוך. הפרט הזה לא נעלם מעינה של הנהגת חמאס. אותו ערב, באולפן 'אל־מיאדין', התגאה אל־עארורי כי צה'ל העתיק 30 גדודים לשכם, ג'נין, חברון וערים נוספות, במאמץ להתגבר על המרי. הוא הסיק מכך מסקנה מבצעית:

אם מאות אנשי התנגדות כעת גורמים לַכיבוש כל כך הרבה לחץ, מה אם יהיו אלפים? אם יהיו מאות אלפים? למה לא יהיו מאות אלפים? לכל צעיר פלסטיני בגדה המערבית צריך להיות חלק בהתנגדות. בכל מה שאתה יכול. השתתף בהתנגדות. שלא יעבור שבוע ולא תעשה משהו נגד הכיבוש. במקום שיעבור על צבא הכיבוש והשב'כ שלו חודש עם חמשת אלפים מפגעים, שיהיו מאתיים אלף מפגעים. הכיבוש לא יוכל לעמוד בזה.

אל־עארורי סיכם את התחושה שאחזה בצמרת חמאס ובמחנה ההתנגדות. תוכניתו של סמוטריץ' איננה אות מתה על הנייר אלא פקודת יום. ביחד עם בן גביר, השניים הללו אינם ילדים חורגים אלא המנוע הסילוני של הפוליטיקה הישראלית. להבנתו, הם לא רק הבטיחו את קיומה של קואליציית השלטון בראשות בנימין נתניהו, אלא גם ישבו בצומת קבלת ההחלטות.

בהמשך, אל־עארורי המשיך להפגין ידע בנבכי הפוליטיקה הישראלית: אריאל שרון ויצחק רבין, הוא אמר, הגיעו לכיסא ראש הממשלה אחרי שכיהנו בתפקידים בכירים בצבא. לעומתם, הצמרת הפוליטית הנוכחית מנותקת מן הצבא. 'יש בתוכה כאלה שלא שירתו בו כלל, ולמרות זאת הם מצוידים בשכנוע עמוק ורעיונות הנשלטים על ידי הקיצוניות האידיאולוגית, בלי לכבד את ההחלטות של הדרג המקצועי ואת הערכות המצב שלו. כך הם עושים טעויות שיפילו אותם בעזרת האל.'

המראיין הביט בו בתמיהה, ואל־עארורי הבהיר. המלחמות בנות ימינו, הוא הסביר בנחת, השתנו ואינן דומות למלחמות בעבר. גם לארגונים לא מדינתיים יש כיום נשק חכם, יכולות סייבר ואמצעים קטלניים ומדויקים. ישראל בנתה מיום הקמתה, הוא המשיך ואמר, על מלחמות קלאסיות. אבל כאלה, למשל כמו ב־1967, שבה הושמדו חילות האוויר הערביים על הקרקע, לא תחזורנה. במערכה החדשה, המרחב האווירי של ישראל ייסגר, וגם המרחב הימי, שיבושים יחולו באספקת החשמל והמים, וגם ברשת התקשורת, והכלכלה תיפגע.

את דבריו סיכם במילים אלה:

אם נגיע לעימות כולל, ישראל תובס באופן חסר תקדים בהיסטוריה שלה. אנו בטוחים. תיכפה עליה מציאות חדשה. על מעמדה. על האופן שבו העולם מסתכל עליה, על הביטחון של הישראלים בעצמם ועל היכולת שלהם להמשיך עם הפילוג החד הזה בתוך החברה. וגם אצל אלה שתולים בהם תקוות, שהם העירבון וההגנה. הכול ישתנה.

סאלח אל־עארורי הספיק לחזות בהתגשמות חזונו לגבי פתיחה במאבק כולל, אבל לא האריך ימים מעבר לכך. צה'ל הרג אותו בתקיפה אווירית ב־2 בינואר 2024. הוא הגיע לדירת מפגשים של חמאס בדרום ביירות, ושם פגעו בו שני טילים. ארבעה חודשים לפני כן, בריאיון ההוא, הוא הביע פליאה בפני מראיינו על כך שבגילו, חמישים ושבע, הוא עדיין מתהלך בעולם. 'לא חשבתי שאגיע לגיל הזה,' גילה והוסיף, 'אין דבר שאפשר באמצעותו לאיים עלינו. אנו אנשים מאמינים, הסבורים כי מות קדושים הוא הניצחון הגדול ביותר. כאשר התחלנו בדרך הזו, קיבלנו על עצמנו לשלם את מלוא המחיר.'

כשנתיים לפני כן, במאי 2021, הסביר גם יחיא סנוואר את ההיגיון מאחורי תפיסת ההקרבה. 'המתנה הגדולה ביותר שהאויב יכול לתת לי היא להרוג אותי. אמות מות קדושים ואמשיך לאלוהים הנשגב והנעלה,' אמר סנוואר בנאום שנשא בתום מבצע 'שומר החומות'. הוא היה אז בן חמישים ותשע וידע כי זמנן של בריות מסוגו ממילא קצוב: 'אני מעדיף למות מירי אף־16 או מטילים, מאשר למות מקורונה, משבץ, בתאונת דרכים, או מכל מיני דברים שאנשים מתים מהם ברחוב. מוטב לסיים כשהיד ולא כגופה מרקיבה.'

***

ב־14 בדצמבר 2022 חגגה תנועת חמאס מלאות 35 שנים להיווסדה. אלפים הגיעו לעצרת המונים שהתקיימה בעיר עזה. סנוואר היה הנואם המרכזי. 'בעזרת האל,' הוא פנה לישראלים מעל אותה בימה, 'נבוא אליכם במבול שוצף. נבוא בטילים אין־ספור, במבול חיילים אין־ספור, נבוא אליכם במיליונים מבני אומתנו, גל רודף גל.'

בימים שאחרי 7 באוקטובר חזרו רבים לנאום הזה, פשפשו בו ומצאו בתוכו את קריאת המבול. מנהיג חמאס ברצועה הניח אז בפני השומע את תוכנית הפעולה של הטבח בשמחת תורה. אותם ימים ממש, שבהם הוא וחסידיו חגגו את ייסודם בכיכר בעזה, הלכה והורכבה בירושלים ממשלה חדשה, ובישראל עסקו כולם במגעים שהבשילו. הייתה זו ממשלת ישראל ה־37. בנימין נתניהו בראש, ולצידו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' בתיקים חשובים ורמי מעלה. שבועיים אחרי אותו נאום הממשלה הושבעה בחגיגיות אצל כבוד נשיא המדינה.

סנוואר התעניין מאוד בהתפתחות הפוליטית בישראל. בנאומו הוא אמר:

אנחנו הבנו, והערכות המודיעין של אל־קסאם וגורמי הביטחון אישרו לנו, כי ב־2023 ניצבות בפנינו התמודדויות לאומיות גדולות. הם העריכו כי הימין הפשיסטי יעלה ויתחיל לרסק את כל העקרונות ולחצות את כל הקווים האדומים. עוד העריכו, כי ההתמודדויות של עמנו מול הדבר כולו — בכל מקום שבו הוא נמצא, ושל ההתנגדות שלנו, ושל ציר ההתנגדות עצמו — יהיו גדולות וכבדות. הימים שחלפו הוכיחו, כי איננו אומרים מילים נבובות. אם אנחנו שותקים, שתיקתנו היא הֲכָנָה; אם דיברנו, אזי ההדק דיבר בשמנו.

כאן ציטט סנוואר שורה ידועה מאת המשורר הערבי בן המאה השישית, טרפה אבן אל־עבד, שבה הוא רומז על הפתעה צפויה: 'הימים יגידו אשר לא ידעת, ואת החדשות יישא זה שלא שיגרת.' אחריה השמיע את פסוקי המבול. המילה הזו, מבול או שיטפון, לקוחה מן הקוראן. 'ויאחזם המבול, והם פושעים', נכתב בסוּרת העכביש, בפסוק 13, על בני עמו של נוח. בבוקרו של 7 באוקטובר, לפי תכנון מראש, הודיעה הנהגת חמאס בעזה, כי הפלישה הגדולה לשטחי ישראל תיקרא 'מבול אל־אקצא'.

בנאומו של סנוואר בדצמבר 2022 ניתן למצוא סימנים נוספים למתקפה הצפויה. את הנאום הוא חתם בפסוק ידוע מסוּרת 'האסֵפה' בקוראן. בפרק מסופר על סופם של בני השבט בַּנוּ נד'יר מהעיר אל־מדינה, אחד משלושת השבטים היהודיים בחצי האי ערב. על פי המסורת המוסלמית, תכננו ראשי השבט להרוג את מוחמד בשל יחסים מתוחים ביניהם. בתגובה, הנביא הכריז מלחמה עליהם והחליט לטהר את העיר מהם. הוא הטיל על העיר מצור בן שבועיים. בסיומו נכנעו בני השבט וגורשו בבושת פנים צפונה, וחלקם התיישבו בנווה המדבר ח'ייבר. את נחלתם, הנביא לקח לעצמו וחילק גם למקורביו.

שלוש שנים לאחר הגירוש צרו מוחמד וצבאו על ח'ייבר והכניעו את העקורים היהודים. רבים מגברי השבט נהרגו, ואלה שנותרו הורשו להישאר לעבד את אדמותיהם, ובלבד שיעלו מס למוסלמים. יורשו של מוחמד, עומר בן אל־ח'טאב, גירש אותם לגמרי מן העיר. במסורת האסלאמית, ח'ייבר היא סמל לניצחונם המוחלט של מוסלמים על יהודים.

בעומדו על הבימה, מול האלפים המריעים, קרא סנוואר בפאתוס את הפסוק השני מתוך סורת 'האספה':

הוא אשר הוציא את הכופרים מאנשי הספר מחצרותיהם באספה הראשונה. לא חשבתם כי יֵצאו, והמה דימו כי יגנו עליהם מבצריהם בפני האלוהים, ויבואֵם אלוהים מאשר לו פיללו וַיפֵּל בליבם את הפחד. יחריבו את בתיהם בידיהם ובידי המאמינים. קחו אפוא מוסר, אנשי ראות.

את הנאום הוא חתם במילים: 'השלום עליכם ורחמי האל וברכותיו. להתראות בחצר אל־אקצא, משוחרר ומטוהר בעזרת האל.'

איש בישראל לא התייחס בכובד ראש לאיומים שנשלחו מן הבימה המרכזית בעזה. גם לא לאלה שיצאו תשעה חודשים אחר כך מן האולפן בביירות. נכון שהם נראו מופרזים, פעמים גם קצת פומפוזיים. ועדיין, הייתה זו הכרזת מלחמה. את כותרות העיתונים לאחר הריאיון עם אל־עארורי תפסו עניינים בוערים אחרים. היה זה שבוע לפני התחלת הלימודים בתיכונים, והמורים איימו על משרד האוצר כי לא יפתחו את השנה אם שכרם לא יעודכן. שר החוץ, אלי כהן, נפגש בחשאי עם עמיתתו מלוב, שרת החוץ נג'לא אל־מנקוש. הפגישה התקיימה ברומא, ובארצה התחוללה סערה בעקבות הגילוי. ברחוב הערבי המשיכה להשתולל האלימות. אלמונים פלשו לבית בכפר כנא, ירו ופצעו שישה מיושביו.

ביום ראשון, 10 בספטמבר, העניקה חמאס לישראל עוד הזדמנות להכיר את תוכניותיה לאשורן. חדר המבצעים המשותף של הפלגים החמושים בעזה פרסם הודעה: יומיים אחר כך, נמסר בה, יתקיים התמרון הצבאי 'מבצר עוז' זו השנה הרביעית ברציפות. מטרתו לתרגל חדירה ליישובים וחטיפה של חיילים. 'מבצר עוז' הוא ביטוי מפרשת לוט בקוראן. בבוא המלאכים אליו, חשב לוט בטעות כי אלה הם תושבי סדום, ותהה כיצד יוכל לחמוק מעונשו של אלוהים. 'מי ייתן לי כוח לעמוד בפניהם או אימלט אל מבצר עוז,' תהה.

פלישה ליישובים ישראליים, מעל פני הקרקע, הייתה דפוס קבוע באימוני הזרוע הצבאית של חמאס. בדצמבר 2021 ביצעו הפלגים תרגיל דומה, אמנם בהיקף קטן יותר. גם אז המטרה המוכרזת הייתה ירי לעבר טנקים, פריצה לבסיסי צה'ל וליישובים וחטיפת חיילים. צוות אל־ג'זירה הוזמן לסקר את המאורע. 'זה מסר לאסירינו, כי לא נטשנו אותם,' הכריז איימן נוופל, מפקד חטיבה בזרוע הצבאית של חמאס. 'אתם,' הוא פנה לאסירים הפלסטינים בכלא בישראל, 'בראש סדר העדיפויות שלנו.'

12 בספטמבר הוא המועד שבו ציינו בעזה את סיום השליטה הישראלית. אותו יום בשנת 2005 יצא אחרון חיילי צה'ל את הרצועה וחתם את התהליך שזכה לכינוי החלבי, 'התנתקות'. בבוקרו של יום, שלושה ימים לפני ראש השנה תשפ'ד, נפרשׂו החמושים בשטחים הנרחבים, הבלתי מיושבים, סמוך לגבול עם ישראל, וביצעו תרגילים באש חיה. צוותי עיתונאים הוזמנו לחדר הפיקוד המרכזי ולשטחי האימונים כדי לסקר את תנועת הלוחמים בים וביבשה. מתקפה על מוצב, ירי על טנק, תנועה בשטח בנוי, פשיטה על בסיס ימי (בסירות גומי ואמודאים) ולקיחה של חיילים בשבי. עיקרי התרגיל נקלטו בעדשות המצלמות של צה'ל שהוצבו לאורך הגבול. ערוץ הטלוויזיה של חמאס העביר את התמונות בשידור חי.

***

אחרי 7 באוקטובר חזרתי ליומונים המצריים שיצאו לאור בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. הם שמורים בארכיון העיתונות של מרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, ונגישים לכל דיכפין. כאז כן עתה, כוונות המלחמה של האויב לא הסתתרו באותיות הקטנות, אלא תפסו מקום מרכזי בשיח של אותה תקופה. בכותרות ראשיות, במאמרים ובהצהרות.

ב־17 במרץ 1973 כינס סאדאת את הנציגים הערבים בארגון האינטרנציונל הסוציאליסטי לפגישה בקהיר. 'מצרים פועלת בשני קווים מקבילים,' אמר לאורחיו, 'מהלך מדיני נמרץ לצד פעולה מתמדת לשחרור האדמה.' שמונה ימים אחר כך הוא הכריז על הקמת ממשלה חדשה, ושם את עצמו בראשה. 'החלה המערכה לעימות הכולל', הכריז היומון 'אל־אח'באר' בכותרתו הראשית.

בפגישה בת שעתיים עם קבינט השרים החדש אמר סאדאת: 'בניגוד לכל מה שקיוויתי, הגעתי להחלטה שאני אשא את גורלי בעצמי בשלב הזה. כפי שכל אדם נושא את גורלו שלו בידיו ובכוחות עצמו. יש רגעים בהיסטוריה שבהם אדם נדרש להתקדם ולשאת את גורלו, ושאלוהים יעשה כרצונו.'