החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

פעם כשאהיה יותר צעיר

מאת:
הוצאה: | 2016-05 | 272 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

0.00

רכשו ספר זה:

"אני יליד 1948. עד כמה שידוע לי איני עומד למות בקרוב ועם זאת, זה זמן שאני בדיאלוג עם ההכרה כי אם רק אצליח להתבונן אחורה ולעשות את חשבון חיי לא באחריתם אלא בעודי בריא וערני, אוכל להעניק להם משמעות שלא אשיג בכל דרך אחרת: להבין מבעוד מועד מתי מוחנו אחוז ההטיות מתעתע בנו, מתי שאיפתנו להכרה ומעמד חברתי מחבלת באושרנו, ומתי נכון לשתף פעולה ולהשקיע במערכות יחסים שיצדיקו את ההשקעה אפילו אם רק בעתיד. ובעשר מילים: לדעת לחשב את מסלול החיים מחדש לפני שיהיה מאוחר מדי".
בספרו החדש פעם כשאהיה יותר צעיר בוחן יעקב בורק בדרכו השנונה והמפוכחת את המניעים ותהליכי קבלת ההחלטות, שנבצר מאיתנו לגלות ממבט שגרתי במראת הנפש שלנו. בהתבסס על המחקר המתקדם בתחום מדעי ההתנהגות, מודעות חברתית עמוקה וניסיון חיים של איש עסקים שהצליח אך למד בעיקר משגיאותיו, מנסה בורק למצוא תשובות לשאלות שמרכיבות את מבחני חיינו:
⋅ מהם עשרת הכללים לאושר שכולם בשליטתנו?
⋅ מדוע אירועים שליליים משפיעים עלינו יותר מאירועים חיוביים?
⋅ מדוע אנשים נבונים עושים טעויות טיפשיות?
⋅ מה מבחין בין בירוקרטים ליזמים?
⋅ מה ההבדלים הפסיכולוגיים בין ליברלים לשמרנים?
⋅ באילו נסיבות נכון לוותר על פרטיותנו?
⋅ האם מתן אמון משתלם?
⋅ כיצד מסייעת יריבותנו עם אחרים להגדיר את עצמנו?
פעם כשאהיה יותר צעיר הוא ספר מאיר עיניים ומעורר מחשבה, קריאת חובה למי שחוששים להתבונן יום אחד על החיים שחלפו ולשאול את עצמם: האם החיים שלא חיינו היו הראויים יותר?

יעקב בורק הוא איש עסקים, סופר ופעיל חברתי. הקים את חברת ההשקעות "אוורגרין", מהחלוצות בתחום הון הסיכון בישראל ומכהן כחבר הוועדה הציבורית של "עיגול לטובה", המעודדת אזרחים לעגל דרך קבע את סכומי רכישותיהם בכרטיסי האשראי ולתרום את ההפרשים המצטברים לעמותות ראויות. יזם והמו"ל של כתב העת הדיגיטלי אלכסון www.alaxon.co.il המפרסם מאמרים בתחומי ההגות, האמנויות, המדע והתרבות.
פרסם ארבעה רבי מכר: האם שימפנזים חושבים על פרישה (2007), רעש (2009), מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדות (2011) ואיך מוצאים חתול שחור בחדר חשוך (2013).

מקט: 15100601
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


הקדמה איך מחשבים מסלול מחדש באמצע הדרך אני יליד 1948. איני עומד למות בקרוב ועד כמה שידוע לי מצבי הבריאותי טוב. עם זאת, זה זמן שאני בדיאלוג עם ההכרה כי ימי ספורים גם אם המספר עדיין גבוה. מצאתי שאם רק אצליח לאמץ את נקודת מבטם של מי שכבר חשים בקצם הקרוב אוכל להעניק לחיי משמעות שלא אשיג בכל דרך אחרת. ובעצם, מדוע לא? מדוע לא לבחון את חיינו בעודנו בריאים, ערנים ומלאי חיות באמצעות נקודת מבטם של מי שעושים חשבון נפש באחרית ימיהם? האם לא לשם כך זכינו במה שהוגדר כבר כמותר האבולוציוני של האדם על המינים האחרים: היכולת לתור בתודעתנו על פני הזמן? יכולת מופלאה זאת היא שמאפשרת לנו לשתף פעולה, לתת אמון ולהשקיע במערכות יחסים ובנכסים שיצדיקו את ההשקעה בהם רק בעתיד. אך לצד הברכה שביכולת זאת מתקדר גם ענן כבד מעל ראשנו: אנו גם המין היחיד בטבע שמודע בעת ובעונה אחת לחייו ולסופם הבלתי נמנע. כתוצאה מכך איננו יכולים שלא לדמיין מצבים עתידיים שבהם נתבונן על החיים שחלפו ונשאל את עצמנו אם החיים שלא חיינו היו אולי ראויים יותר. זהו מצב בלתי נמנע של הקיום האנושי והוא משותף לכולנו. הספר שלפניכם משופע בממצאי מחקרים שסייעו למסע האישי שלי בבירור השאלה שעל הפרק. עם זאת, אני מאמין שהצגת תוצאות מחקרים, במיוחד כאלה הנערכים על ידי חוקרי מדעי ההתנהגות, הן בבחינת חומר למחשבה, לא פחות, ולעתים קרובות אף יותר מכפי שהן ציון דרך מדעי. המחקרים החשובים ביותר בתולדות הפסיכולוגיה לא היו מצליחים לעמוד באמות המידה הנוהגות כיום במחקר המדעי. ניסוי הציות לסמכות של סטנלי מילגרם לא היה עובר היום סף מינימלי של נוהל אתי ואילו ניסוי המרשמלו המפורסם של וולטר מישל (שזיהה כי משמעת עצמית בילדות מנבאת הצלחה בבגרות) לא היה עומד היום במבחנים סטטיסטיים אלמנטריים של מחקר מדעי. אלא שמתברר שכל הפגמים המחקריים הללו אינם חשובים באמת כשמסקנותיהם של המחקרים עולות בקנה אחד עם תובנות אנושיות ראשוניות שאינן זקוקות לאף חוקר כדי לאשש אותן. אני מאמין שהמחקרים שהזכרתי זכו להד מדעי וציבורי עם פרסומם על רקע הממצאים שהציגו, אך נותרו בזיכרון הקולקטיבי שלנו בעיקר משום שהם מעוררים מחשבה ודיון בכמה מהערכים האישיים והחברתיים החשובים לנו ביותר. ראוי להזכיר כי הבחירה אילו מהמחקרים להציג בספר אינה אקראית וגם לא מבוססת על חשיבותם המדעית. הבחירה, אבוי, מוטה בעליל על ידי אמונותיו של המחבר ונועדה לשרת את השקפת עולמו. כתיבה עיונית בעידן הרשת היא אוצרוּת של מחשבות, וכתיבה עיונית בנושאי מדעי ההתנהגות היא בסופו של דבר אוצרות של מחקרים בתחום. עם זאת, יוזכרו כאן גם מקורות אחרים לתובנות וממצאים שהם פרי סקרנות כנה, כזאת שלא הושחתה בעמדות קדומות של המחבר. האם חשוב להבדיל ביניהם? לא בהכרח אם מבינים שאלה גם אלה הם זרזים של מחשבה ובכך עיקר חשיבותם. ובכל מקרה כדאי לזכור כי דווקא הזמן ולא המחבר הוא האוצר הטוב ביותר וכי הכלל הגובר כאן הוא שמה שחשוב אינו חדש ומה שחדש כנראה אינו חשוב. הספר מחולק לארבעה שערים המקבצים כל אחד בתורו שישה־שבעה מאמרים. רוב החומרים שבספר ראו אור בעבר בכתב העת האינטרנטי "אלכסון" (www.alaxon.co.il) ובמוסף "הארץ". בשער חיים על פי מידה תגלו את נזקי ה"פומו", כך מגדירים המדענים את החשש להפסיד התרחשות חברתית או אחרת, המטלטל אותנו בתזזיתיות בין הגאדג'טים האלקטרוניים שלנו. אך השאלה החשובה באמת היא האם אנו באמת מפסידים משהו אם ממילא נגזר על רובנו לנהל חיים של הישרדות רוחנית וחוסר משמעות. בשער זה גם נגלה את חשיבותו המוגבלת של מבחן התוצאה, את השקט המבורך שמייצרת הענווה ואת עשרת הכללים לאושר שכולם בשליטתנו וחלקם, יש לומר, אינם מובנים מאליהם. השער למה אנשים נבונים מקבלים החלטות טיפשיות ממפה כמה מההטיות היותר שכיחות שמלוות את החלטותינו בשגרת היום יום. תגלו שם כי אנו כמעט זרים לעצמנו וכי הבורות הסטטיסטית שלנו כשהיא משולבת בעודף ביטחון הופכים לתערובת נפיצה של החלטות מוטעות. גם כאן זוקפת הענווה את ראשה בביישנות אופיינית ומבהירה כי חוכמה אינה ידע אלא איכות מוסרית של מי שדווקא מכירים במגבלות הידע שלהם. השער סדר שיהיה כאן סוקר כמה מהכלים האנושיים השכיחים להכנסת סדר בתוהו שמזמנים לנו החיים. חלקם במודע כמו רשימות המטלות שאנו מכינים בשקדנות אובססיבית וחלקן שלא במודע כמו הנטייה שלנו להעניק משקל גדול יותר לשלילי על פני החיובי. מתברר כי אירועים שליליים נחרטים במוחנו עמוק יותר מאירועים חיוביים ורוב הנוירונים שבאזורי המוח המקושרים לפעילות רגשית תרים אחרי חדשות רעות. אבל מדוע בעצם? השער פריחת הנרקיסיסטים עוסק בשיבוש האיזון ההיסטורי בין רצוננו להטביע חותם כאינדיווידואלים ובין הצורך החברתי שלנו להשתייך. צירוף חריג של אמצעים טכנולוגיים ושחיקת ערכים חברתיים, כגון אמון בין־אישי, סוללים את הדרך לעידן שהוגדר כבר כעידן הנרקיסיסטי. האם המטוטלת החברתית עוד יכולה להחזיר את המצב לאיזון? פרק זה גם מנסה לענות לשאלה האם אנו יותר דומים איש לרעהו או יותר שונים ומפענח את שורשי התיעוב שאנו חשים ליריב מר. אני מקווה כי, כמוני, תוכלו גם אתם למצוא את עצמכם בין הדפים.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “פעם כשאהיה יותר צעיר”