בומסי "הילד המהיר ביותר בעולם", חוזר אלינו בשני סיפורים חדשים (שניים במארז אחד). קטן קומה וצנוע, אוהב כלבים בפרט ובעלי […]
עֶגְלַת אַשְׁפָּה סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת כְּמוֹ כַּסֶּפֶת שֶׁל בַּנְק
כְּפַר שֶׁסֶק, יִשּׁוּב מְגוּרָיו שֶׁל בּוּמְסִי, יָדוּעַ בְּכָל הַסְּבִיבָה כִּכְפָר שֶׁל אוֹהֲבֵי כְּלָבִים. בִּגְלַל זֶה כָּל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהִפָּרֵד מֵחַיַּת הַמַּחְמָד שֶׁלּוֹ בְּמִינִימוּם נְקִיפוֹת מַצְפּוּן, יַעֲדִיף לַעֲשׂוֹת זֹאת בַּסְּבִיבָה הַבְּטוּחָה וְהַמְּחַבֶּקֶת שֶׁל כְּפַר שֶׁסֶק. אוֹתָם אֲנָשִׁים כַּמּוּבָן מִתְבַּיְּשִׁים בַּמַּעֲשֶׂה, וְלָכֵן מַגִּיעִים בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה, מַשְׁאִירִים אֶת כַּלְבָּם הַנָּבוֹךְ בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי שֶׁל הַיִּשּׁוּב וּמִסְתַּלְּקִים מִשָּׁם בִּמְהִירוּת. בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, כַּנִּרְאֶה בִּגְלַל הַמְּצוּקָה הַכַּלְכָּלִית הַמַּחְמִירָה בַּמְּדִינָה, גָּדַל מִסְפַּר הַכְּלָבִים הַמּוֹצְאִים אֶת דַּרְכָּם לְ”נֹפֶשׁ חִנָּם” בִּכְפַר שֶׁסֶק, וְלוּ רַק “בְּאֹפֶן זְמַנִּי” עַד שֶׁיִּרְוַח. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בֵּינֵיהֶם בַּעֲלֵי חַיִּים יְפֵהפִיִּים וּמְטֻפָּחִים שֶׁנִּקְנוּ בַּזְּמַנִּים הַטּוֹבִים בְּאַלְפֵי שְׁקָלִים.
אָמַרְתִּי שֶׁכֻּלָּם בִּכְפַר שֶׁסֶק אוֹהֲבִים כְּלָבִים. חַיָּבִים לְדַיֵּק וּלְסַיֵּג – כֻּלָּם חוּץ מִיְּחֶזְקֵאל. יְחֶזְקֵאל, בַּעַל חֲנוּת הַבָּשָׂר הַגְּדוֹלָה, הוּא תּוֹשָׁב יוֹצֵא דֹּפֶן בִּכְפַר שֶׁסֶק. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב כְּלָבִים, הוּא מַמָּשׁ מְתַעֵב אוֹתָם. וּמָה שֶׁמּוּזָר, הוּא אֲפִלּוּ מֵעֵז לְהַגִּיד אֶת זֶה בְּגָלוּי וּבְלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ. לוּלֵא הַנַּקְנִיקִים הַמַּטְרִיפִים וְהַפַּסְטְרָמוֹת הֲכִי רֵיחָנִיּוֹת וַהֲכִי טְעִימוֹת בָּעוֹלָם שֶׁהוּא מֵכִין, אַף אֶחָד לֹא הָיָה מִתְקָרֵב לַחֲנוּת שֶׁלּוֹ וְלֹא מַחְלִיף אִתּוֹ מִלָּה.
בּוּמְסִי מִסְתַּכֵּל עַל כֶּלֶב הַזְּאֵב הַמְּעֹרָב, הָאֲצִילִי, הָרוֹבֵץ תּוֹךְ זְקִיפַת אָזְנַיִם וּמַחְזִיר לוֹ מַבָּט בּוֹטֵחַ. רַק לִפְנֵי שָׁבוּעַ נֶעֱזַב כָּאן לְנַפְשׁוֹ, וּכְבָר תָּפַס אֶת מְקוֹמוֹ בְּרֹאשׁ הַלַּהֲקָה שֶׁל חַסְרֵי הַבַּיִת. לְצִדּוֹ בַּת זוּגוֹ הָרִשְׁמִית, כַּלְבַּת הַקּוֹלִי בַּעֲלַת הַפַּרְוָה הַגִּ’ינְגִ’ית הַגּוֹלֶשֶׁת. לֹא רָחוֹק מֵהֶם רְבִיעִיַּת כְּלָבִים וָתִיקִים יוֹתֵר – הַלַּבְּרָדוֹר הַלָּבָן בַּעַל הָעֵינַיִם הַחֲכָמוֹת, הַתַּחַשׁ הָאָרֹךְ בַּעַל הָאָזְנַיִם הַשְּׁמוּטוֹת, הַפּוּדֵל הַשָּׁחֹר שֶׁבּוּמְסִי קוֹרֵא לוֹ “כַּדּוּר צֶמֶר” וְהַפִּינְצֵ’ר הַקְּטַנְטַן וְהָרָזֶה הַכּוֹעֵס תָּמִיד. עַל כֻּלָּם אֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁגָּדְלוּ בְּבָתִּים שְׂבֵעִים וּמְבֻסָּסִים עַד שֶׁהַגּוֹרָל הִתְאַכְזֵר לָהֶם.
יְחֶזְקֵאל אֵינוֹ מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם. לֹא לְפִי “וֶתֶק” וְלֹא לְפִי גֶּזַע וְצֶבַע. אִם אֶחָד מֵהֶם חוֹפֵר לוֹ גֻּמָּה בֶּחָצֵר אוֹ מְנַקֵּב לוֹ אֵיזֶה צִנּוֹר הַשְׁקָיָה כְּדֵי לִשְׁתּוֹת מַיִם, הוּא לְעוֹלָם לֹא יַצְבִּיעַ עָלָיו וְיִקְרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ אֶלָּא מִיָּד יַאֲשִׁים אֶת כֻּלָּם. מִבְּחִינָתוֹ הֵם כֻּלָּם “הַיְּצוּרִים הָאֲרוּרִים הָאֵלֶּה”. הַמַּרְאֶה שֶׁלָּהֶם מְרַחְרְחִים חָפְשִׁי סְבִיב חָבִית שְׁאֵרִיּוֹת הַבָּשָׂר שֶׁלּוֹ מוֹצִיא אוֹתוֹ מִשַּׁלְוָתוֹ.
מֵאָז הִצְטָרְפוּתוֹ שֶׁל כֶּלֶב הַזְּאֵב לַלַּהֲקָה פָּחֲתָה הַהִתְרוֹצְצוּת. אֵין נְבִיחוֹת וּמְרִיבוֹת. כֻּלָּם רוֹבְצִים אוֹ עוֹמְדִים בְּמֶרְחָק וּמַמְתִּינִים בְּסַבְלָנוּת שֶׁהַזְּאֵב יַהֲפֹךְ בִּשְׁבִילָם אֶת חָבִית שְׁאֵרִיּוֹת הַבָּשָׂר שֶׁל יְחֶזְקֵאל. אֵין לוֹ שׁוּם בְּעָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה. הוּא רַק מַמְתִּין בְּחָכְמָה שֶׁהִיא תִּתְמַלֵּא עוֹד קְצָת, כְּדֵי שֶׁהַתְּכוּלָה שֶׁלָּהּ תַּסְפִּיק לְכֻלָּם. כְּלָל לֹא עוֹזֵר לִיחֶזְקֵאל שֶׁהוּא מֵנִיחַ אֶבֶן כְּבֵדָה עַל מִכְסֵה הֶחָבִית. נְגִיחָה אַחַת שֶׁל הַזְּאֵב מַשְׁכִּיבָה אוֹתָהּ בְּקַלּוּת. אִם קוֹרֶה שֶׁהַזְּאֵב עָצֵל מִדַּי אוֹ שָׂבֵעַ מִדַּי, גַּם מַכַּת כָּתֵף שֶׁל לַבְּרָדוֹר רָעֵב מַסְפִּיקָה. מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁמַּשְׁכִּיבִים אֶת הֶחָבִית, מַתְחִילָה הַהַצָּגָה הַיּוֹמִית שֶׁל בּוּמְסִי. מִגָּדוֹל עַד קָטָן, בְּסֵדֶר קָבוּעַ, כֻּלָּם מֻזְמָנִים לַסְּעוּדָה.
“וּוּוּף!” נוֹהֵם קְצָרוֹת הַזְּאֵב, וְכֻלָּם מִיָּד מְפַנִּים מָקוֹם. צְמוּדָה אֵלָיו כַּלְבַּת הַקּוֹלִי. “גְרְרְרְ…” רוֹטֵן הַלַּבְּרָדוֹר וּמִתְעַקֵּשׁ לִהְיוֹת הַשְּׁלִישִׁי בַּתּוֹר לָאֹכֶל, וְשֶׁלֹּא יִשְׁכְּחוּ שֶׁהַפַּעַם הוּא הָיָה זֶה שֶׁהִשְׁכִּיב לָהֶם אֶת הֶחָבִית. “וּוּוָאף… וּוּוָאף… וּוּוִיף… וּוּוִיף”, מְצַיְּצִים אַחֲרָיו כַּדּוּר הַצֶּמֶר הַשְּׁחַרְחַר וְהַתַּחַשׁ הָאָרֹךְ. אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן הַפִּינְצֵ’ר הַכּוֹעֵס תָּמִיד. “וִיהְרְר! וִיהְרְר!” הוּא נוֹבֵחַ שְׁתֵּי נְבִיחוֹת בַּחֲשִׂיפַת שִׁנַּיִם וּמִיָּד מְדַלֵּג אֲחוֹרַנִּית כְּאִלּוּ נָבַח מוּל מַרְאָה מַגְדִּילָה וְנִבְהַל מֵהַדְּמוּת שֶׁלּוֹ.
עַד שֶׁיְּחֶזְקֵאל יוֹצֵא אֲלֵיהֶם בְּרִיצָה עִם מַטְאֲטֵא הַקַּשׁ, כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּבָר חָטַף אֶת הָעֶצֶם הַשְּׁמֵנָה שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ וְהִסְתַּלֵּק לְגָרֵם אוֹתָהּ בְּאֵיזוֹ פִּנָּה בַּיַּעַר.
יְחֶזְקֵאל מְקַלֵּל בְּשָׂפָה לֹא מֻכֶּרֶת לְבּוּמְסִי, בּוֹעֵט בֶּחָבִית שֶׁאִכְזְבָה אוֹתוֹ וּבִתְנוּפַת יָד אַחַת מַעֲמִיד אוֹתָהּ עַל בְּסִיסָהּ. “זֶה הַסּוֹף שֶׁלָּךְ,” הוּא אוֹמֵר, חוֹזֵר וּבוֹעֵט בָּהּ וְנִפְרָד מִמֶּנָּה בְּמַכַּת אֶגְרוֹף.
אין עדיין תגובות