החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מעבר לעצמי

מאת:
הוצאה: | 2014-03 | 160 עמ'
קטגוריות: ניהול ועסקים, עיון

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

20.00

רכשו ספר זה:

הספר הזה מביא את סיפוריהם של אנשים גדולים מהחיים. אנשים שעושים למען אחרים. אנשים שעושים למען החברה. והם עושים זאת שלא על מנת לקבל פרס ושלא על מנת לפאר את עצמם. הם אנשים צנועים וטובי לב ובעלי נפש ענקית המפיצים סביבם הילה של עשייה ונתינה, יזמה, ביצוע, קידום, בנייה, יצירה. הם מאפשרים לנו חיים טובים יותר וממלאים את העולם באהבה, בחמלה, ברגשות, ביופי. ביופי שאין כמותו.
יש בהם נכים קשים שחיים באושר בעולם שמונע מהם תנועה ותחושות ומגיעים להישגים גדולים; יש בהם אנשים שעושים למען איכות הסביבה ואיכות החיים; יש תורמי איברים שנותנים במתנה חיים במצבים חסרי תוחלת; יש פצועי מלחמה שהתגברו על מוראותיה ועל המגבלות שהשאירה בחייהם לנצח; יש מורים ומחנכים שעושים את עבודתם למען נפש האדם ולא רק ממלאים אותו בידע; יש מנהיגים שמשפיעים על הקהילה; יש משפחות אומנה שמאמצות ילדים חסרי בית, ממלאות את כל צורכיהם ועוטפות אותם באהבה. ויש עוד ועוד.

משה הוא דור רביעי למתנדבים, מתנדב בקהילה למעלה מארבעה עשורים במגוון תחומים, מגיל צעיר מהווה עבורו ההתנדבות ערך עליון בתחנות חייו השונות.
משה בוגר ראיית חשבון במכללה למנהל וובוגר לימודי ל.ה.ב. אוניברסיטת תל אביב. עבד במוטורולה ישראל כמנהל אגף הגבייה וחשבונות לקוחות. במסגרת עבודתו במוטורולה, התנדב לסייע לתלמידים במגוון מקצועות וכהוקרה על פועלו הוענק לו פרס מוטורולה העולמית להתנדבות.
מאז פרישתו ממעגל העבודה, בחר להקדיש את מירב מרצו וזמנו להתנדבות ולעשייה חברתית בפעילויות ונושאים שונים: מייסד ויו״ר עמותת ״זינוק לדרך חדשה״ הפועלת לצמצום פערים בחברה הישראלית; חבר הוועד המנהל על גיוס הכספים בעמותות ״מלוא הטנא״ המסייעת בסלי מזון לזקוקים; חבר הנהלת צ.א.ל.ה – צוותי אזרחים לשיפור החברה. בנוסף, חבר במיזם הלאומי להתנדבות בצוות – ״מידע ידע ומחקר״, מרצה ועוסק בייעוץ ליזמים צעירים בהקמת עמותות וארגונים עסקיים-חברתיים.
בעברו שימש כחבר הוועד המנהל בעמותת ״נדב – המרכז הישראלי להתנדבות נוער״ וכן כיועץ עיריית כפר סבא להתנדבות. על פועלו זכה ב״פרס להתנדבות יישובית בכפר סבא״.
בשנים האחרונות, משה משקיע רבות בתחום הפיתוח, המחקר ושימור הידע בנושא ההתנדבות. בתוך כך, הקים את הוצאת הספרים ״נדב״, לקידום תרבות ההתנדבות, הנתינה והמעורבות בחברה הישראלית. עד היום ראו אור 11 ספרים פרי עטו העוסקים בתחום ההתנדבות לגווניו:
* ״התנדבות בני נוער מתנדבים במאה ה-21״ – אוסף מאמרים מאנשי אקדמיה ושטח בתחום התנדבות ובני נוער מתנדבים.
* תכנית יישובית להתנדבות״ – תכנית שיטתית ורב שלבית להטמעת ההתנדבות ביישוב בכדי לענות על צרכי התושבים ולשפר את איכות חייהם.
* ״אנשים יפים באמת – סיפורי התנדבות״ – סיפוריהם של אנשים שההתנדבות היא חלק בלתי נפרד מאישיותם ומחייהם.
* ״האנושי שבגוף האדם״ (בעברית ובאנגלית) – חייו והגותו של יונתן כהן חולה קשה בניוון שרירים – מסע מרגש ומעורר השראה. חברות-התנדבות, התנדבות-חברות.
* ״מעבר לעצמי – למען החברה למען הזולת״ – סיפורים על אנשים יפים ומעשים יפים, על אנשים העושים למען הזולת ולמען החברה.
* האיש והעמותה״ – מארג עשיר ומרתק של עשייה ונתינה דרך סיפורם האישי של מייסדי עמותות לתפארת מדינת ישראל.
* ״התנדבות במציאות משתנה״ – סקירה מקיפה על עולם ההתנדבות המשתנה בעידן הגלובלי תוך שילוב נתונים והתפתחויות מהארץ ומהעולם.
* ״הזכות לשרת – 100 ארגונים למען החברה״ – שלושה ספרים מתוך סדרת ספרים על ארגוני המגזר השלישי, הסוקרים את ארגוני המגזר השלישי בתחומי פעילות מגוונים.

מקט: 978-965-548-069-6
מסת"ב: 978-965-548-069-6

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


הסיפור של שי

בארוחת ערב למטרות צדקה שהתקיימה למען בית ספר לילדים בעלי ליקויי למידה, קם אב של אחד התלמידים ונשא נאום אשר אף אחד מן הנוכחים לא ישכח. אחרי ששיבח רבות את בית הספר ואת הצוות המסור שלו, הוא שאל שאלה:

"כאשר שום דבר לא מפריע לו, הטבע עושה את הכול בשלמות. למרות זאת בני, שי, לא יכול ללמוד דברים שילדים אחרים יכולים. הוא לא יכול להבין דברים שילדים אחרים מבינים. איפה הסדר הטבעי של הדברים בבני?"

הקהל היה המום מהשאלה.

האב המשיך: "אני מאמין שכאשר ילד כמו שי, מוגבל פיזית ונפשית, מגיע לעולם, מגיעה הזדמנות לטבעו האמתי של האדם להציג את עצמה, והיא מגיעה בצורת ההתנהגות של אנשים אחרים כלפי אותו הילד." לאחר מכן הוא סיפר את הסיפור הזה:

שי ואביו טיילו ליד פארק שבו ילדים ששי הכיר שיחקו בייסבול. שי שאל: "אתה חושב שהם ייתנו לי לשחק?" אביו של שי ידע שרוב הבנים לא ירצו שמישהו כמו שי יהיה בקבוצה שלהם, אבל האב גם הבין שאם יותר לו לשחק, הדבר יעניק לו תחושת שייכות וקצת ביטחון בכך שאחרים יקבלו אותו למרות מגבלותיו.

אביו של שי, שלא ציפה להרבה, התקרב לאחד הילדים במגרש ושאל אם שי יכול לשחק. הילד הסתכל סביבו בחיפוש אחר הכוונה ואמר: "אנחנו מפסידים ויש לנו מעט שחקנים, המשחק כרגע בסיבוב השמיני. אני מניח שהוא יכול להיות בקבוצה שלנו, וננסה להכניס אותו לחבוט בסיבוב התשיעי."

שי הלך בקושי לכיוון הספסל של הקבוצה, לבש חולצה של הקבוצה עם חיוך רחב, והתיישב. לאביו הופיעה דמעה בקצה העין, והרגשת חמימות מילאה את לבו. הילדים ראו את שמחתו של האב על היחס שנתנו לבנו. בסוף הסיבוב השמיני הצליחה קבוצתו של שי להוסיף עוד נקודות, אך לא מספיק כדי לנצח. בתחילת הסיבוב התשיעי שם שי כפפה והלך לשחק בשדה הימני. למרות שלא חבטו לכיוונו כדורים, הוא היה נלהב רק מהיותו חלק מהמשחק ועל השדה. הוא חייך מאוזן לאוזן ונופף לאביו, שישב על הספסלים ביציע. עכשיו, כשכל הבסיסים מלאים וחסרות רק עוד נקודות ספורות לניצחון, היה זה תורו של שי לחבוט בכדור.

בצומת הזאת האם ייתנו הילדים לשי לחבוט ויוותרו על הסיכוי לניצחון במשחק? באופן מפתיע שי קיבל את המחבט. כולם ידעו שחבטה היא הכול מלבד אפשרית, מכיוון ששי לא ידע אפילו איך להחזיק במחבט וכמובן שלא לחבוט בכדור.

כשהתקרב שי לעמדת החבטה ראה המגיש שהקבוצה השנייה שמה את הרגשתו הטובה של שי מעל החשיבות של הניצחון והתקרב כמה צעדים כדי שיוכל לזרוק לשי כדור חלש יותר שיוכל לחבוט בו. ההגשה הראשונה הגיעה, ושי הניף את המחבט באופן מגושם ופספס. המגיש התקרב כמה צעדים נוספים וזרק שוב את הכדור בעדינות לכיוונו של שי. הפעם הצליח שי לחבוט בכדור וכיוון האדמה, והכדור התגלגל לכיוונו של המגיש.

המשחק היה אמור להסתיים בשלב זה, אך המגיש הרים את הכדור, ובמקום לזרוק אותו לילד בבסיס הראשון, הוא זרק את הכדור חזק וגבוה. שי היה יכול להיפסל, וזה היה סופו של המשחק.

המגיש זרק את הכדור בדיוק מעל לראשו של הילד שעמד בבסיס הראשון אל מחוץ להישג ידם של חברי קבוצתו. כל הקהל ביציעים וחברי הקבוצה החלו לצעוק: "שי, רוץ לבסיס הראשון!" שי מעולם לא רץ רחוק כל כך, למרות זאת הוא הגיע לבסיס הראשון. הוא התרוצץ ליד הבסיס הראשון מבוהל ופעור עיניים.

כולם צעקו: "רוץ לבסיס השני! רוץ לבסיס השני!"

שי רץ בצורה מגושמת לבסיס השני. חסר נשימה וקורן הוא נאבק להגיע לבסיס השני. כאשר היה שי בדרכו לבסיס השני, הילד ששיחק בצד הימני הרחוק של המגרש החזיק את הכדור. הוא היה הילד הקטן ביותר בקבוצה. זאת הייתה ההזדמנות שלו להיות הגיבור של קבוצתו בפעם הראשונה. הוא היה יכול לזרוק את הכדור לילד בבסיס השני ובכך לנצח במשחק, אך הוא ראה את כוונתו של המגיש, לכן זרק את הכדור בכוונה גבוה ורחוק ככל שיכל מעל לראשו של הילד שבתחנה השלישית. שי רץ לכיוון התחנה השלישית נרגש כולו, בזמן שחבריו לקבוצה המשיכו לרוץ ולהקיף את כל התחנות.

כולם צעקו: "שי, שי, שי, רוץ כל הדרך!"

שי עשה את דרכו לבסיס השלישי. הילד מהקבוצה הנגדית שעמד בבסיס הרביעי ואחרון רץ לשי לעזור לו וכיוון אותו לכיוון הבסיס השלישי. הילד צעק: "רוץ לשלישי! שי, רוץ לשלישי!" כששי הקיף את הבסיס השלישי, הילדים משתי הקבוצות ואלה שעמדו בצד וצפו צעקו: "שי, רוץ לבסיס הבית!" שי רץ לבסיס הבית, דרך על הבסיס, וכולם הריעו לו כגיבור שניצח את המשחק לקבוצה שהפסידה.

באותו היום המשיך האב את הסיפור בקול רך ודמעות זולגות, עזרו הילדים משתי הקבוצות להביא חלק אמתי של אהבה ואנושיות לעולם שלנו.

שי לא החזיק מעמד עוד קיץ. הוא נפטר באותו החורף. הוא לא שכח את היותו גיבור, וכמה עשה את אביו שמח, כמה שימח את אמו כשהגיע הביתה, את הדמעות שזלגו מעיניה, את החיבוק שנתנה לגיבור הקטן שלה!

כתב יצחק לב, פורסם במרשתת בשנת 2006

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מעבר לעצמי”