החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

ובחרת בחיים

מאת:
הוצאה: | 2018-08 | 206 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

17.50

רכשו ספר זה:

אתם בחיים?

אני מתכוונת, באמת-באמת בחיים?

כן נו, אני יודעת שאתם נושמים ושיש שם דופק אבל אני בכל זאת שואלת, האם אתם פה?

כשאתם מתהפכים במיטה בלילה אחרי עוד יום עבודה בינוני, בחיים בינונים, אתם זוכרים לחיות?

לאהוב, לשנוא, לחלום, להסתכן, לקבל, לכאוב, להיטלטל, לאבד, ולהיות נוכח.

הספר הזה הוא בחירה בחיים, בחירה בכל אלה. בעמוד אחד הוא יבעט לכם ישר בפנים, ובשני ילטף.

הוא לא מסודר על פי נושאים, הוא מבולגן, מעט לא קריא, מאוד לא מתחנף ועם זאת מקושט בנקודות של אושר, ממש כמו החיים עצמם.

אמיצים מספיק לעבור איתי את החוויה המטורפת הזו שנקראת לחיות?

נראה אתכם.

 

גפן כנעני, ילידת קריית גת, צעירה עם נשמה עמוסה, פרועה ומנוסה.

את שירייה הראשונים פרסמה בעיתונות מקומית ועד מהרה כבשה בכתיבתה את הרשתות החברתיות וזכתה לתגובות נלהבות.

פמיניסטית, אקטיביסטית, חובבת טבע ואומנות.

מתגוררת כיום באזור המרכז. זהו ספרה הראשון.

 

"גפן קורעת את המסכה מעל החיים. והכל תפור בכישרון ענק, שגורם לך לאבד לפעמים נשימה. מההפתעה. נדיר ומהפנט."

ליהיא לפיד

מקט: 4-1272-237
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


דָפוק עם דופק

 

חיים פעם אחת, אבל למות? למות אפשר פעם, פעמיים או שלוש פעמים.

למות אפשר גם באמצע שאתה חי. ממש באמצע, כשעוד לא הספקת לינוק מהתשוקה והרגש והיופי.

יוני הוא אדם מת עם דופק. זה מה שהוא.

והפער הזה בין החוץ לפנים, יכול לשגע בנאדם. יכול לדפוק אותו לגמרי.

הוא לפעמים תוהה איך אף אחד לא שם לב למה שקורה איתו.

קצת מאניה קצת דפרסיה, מה אתם מפחדים מטומטמים? זה לא כאילו שהוא הולך לרצוח את שני ההורים. כן, הוא רוצה, אבל הוא אדם הגיוני, את זה הוא לא יעשה.

וכאילו לא חסר לו חרא בחיים, היא עזבה אותו. והוא חשב שכשיש לך חברה אתה צריך לעשות הרבה סקס, כמויות של סקס, כי כשהיא תעזוב אותך באמצע שאתה אוהב אותה, היא תשאיר אותך חרמן ונורא עלוב ושקרן.

תהיו ילדים טובים ולכו להזדיין כשאומרים לכם, חברים.

באמצע שינקין היא אמרה לו להתראות. ממש באמצע שינקין.

וככה, עם סיגריה בזווית של הפה וכוס קולה קרה מאוד, הוא מת. ממש מת. מת על אמת. על המדרכה. כולו מרוח, מתקלף, צורח, מתעוות.

אנשים עוברים לידו. אלה שמכירים שואלים מה איתו ואיך הוא עכשיו, כשיצא מהאשפוז. חלקם מחייכים. ויש כאלה שסתם מחלקים עלונים של בחורות על מכסי מנוע משומנים.

הוא לא מבין איך אף אחד לא שם לב לזה שיוני גמור לגמרי.

לזה שהוא הולך להפסיק להיות ממש עוד רגע, שהוא מחוק בטירוף.

אז הוא מתיישב ליד הומלס ומצמיד שתי אצבעות לאיפה שמרגישים דופק, כמו בקורס ההוא במד”א בכיתה י’.

הוא שם להומלס ההוא עשר אגורות בכוס, והאיש רוטן, ויוני חושב שזה גם כסף ושאולי אם הוא היה מחייך טיפה יותר, היה לו שם שקל שלם של ממש.

הוא מביט סביב ומחכה עד שהוא יפסיק לפרפר וימות טוטאלית, ואז קצת חושב שאולי כדאי שיחזור שוב לאשפוז, ולוקח בחזרה את עשר האגורות שלו ומדלג מעל הגופה של עצמו.

ובולע שני כדורים כחולים. וממשיך ללכת.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ובחרת בחיים”