עתה הנני המוות, מחריב העולמות

ריאיון זה, שהוקלט ב־12 בספטמבר 1965 וככל הנראה לא נערך, וכן ונספחיו, אינם מיועדים למדעני גרעין או למלומדי אקדמיה שהתמחותם בהיסטוריה של האטום בארצות הברית. להם, קרוב לוודאי, הדברים לא יחדשו דבר. אבל אנחנו, כהדיוטות גמורים בנושא, מצאנו בו עניין והזדמנות להרחיב את אופקינו ולהעשיר את ידיעותינו הדלות בתחום הזה, ולהתרשם מאישיותו של הגאון הטרגי שעתיד האנושות – או השמדתה – נתונים במידה לא מעטה בידיו, רוברט אופנהיימר. אנחנו מקווים שתמצאו בו גם אתם עניין ואולי גם משמעות.

מקט: 4-644-1149

ריאיון זה, שהוקלט ב־12 בספטמבר 1965 וככל הנראה לא נערך, וכן ונספחיו, אינם מיועדים למדעני גרעין או למלומדי אקדמיה שהתמחותם […]

---

סטפן גרוייב: ברצוני להתחיל מן ההתחלה. הספר שלי, אני מתכוון להתחיל בשנת 1942 מפני שאחרת לא יהיה גבול. חודשים מספר לפני “מחוז מנהטן” וההחלטה לפעול —

ג’ רוברט אופנהיימר: ההחלטה לקבל את העניין ברצינות בעצם התקבלה ב־6 בדצמבר.

גרוייב: 1941?

אופנהיימר: אכן.

גרוייב: אחרי פרל הארבור?

אופנהיימר: לפני פרל הארבור.

גרוייב: לפני פרל הארבור.

אופנהיימר: אומנם כך, בוודאי, התגלית הראשונה[8] והפרשנות עליה ב־1939 משכה את תשומת הלב של כולם. אני שוחחתי באופן אקראי על המצבורים הקריטיים וכדומה, אבל לא התעניינתי בביקוע. היה לי עניין בנושאים מקצועיים אחרים ולא הכניסו אותי לעניין עד בערך ספטמבר 1941 וגם אז בשל חוסר שיקול דעת — אורח בריטי בכיר החל לדבר על כך עם לורנס[9] ואיתי.

גרוייב: היית פרופסור בברקלי?

אופנהיימר: אכן כן. וברור שמקור הידע הסודי שלו הייתה עבודתו של (רודולף) פירלס[10] באנגליה והוא אמר שממש נורא שאנריקוֹ פֶרמִי ואני איננו מעורבים בכך.

גרוייב: מי אמר את זה, האנגלי?

אופנהיימר: האנגלי. וזה נתן ללורנס את הרעיון שעליי ללכת איתו לאקדמיה ולוועדה שדנה בבעיות אלו. ובהכנות לכך התחלתי להתבונן בזה, כמה רעיונות הגיוניים על מתחם סביר של מצבורים קריטיים ואפשרות השימוש במה שנקרא דוחסן, מצבור סביר, ולדון עליהם במפגש ההוא, לדעתי בצורה שמרנית אבל חיובית.

גרוייב: היה מפגש, איפה?

אופנהיימר: בעצם בסְקֵנֶקטִידי.

גרוייב: סקנקטידי.

אופנהיימר: ייתכן באוקטובר. אין לי תאריך.

גרוייב: ואחרי המפגש הזה יצאת עם —?

אופנהיימר: לאחר הדיון.

גרוייב: לאחר הדיון עם לורנס. האם היה זה אוֹליפַנְט?[11]

אופנהיימר: אתה תצטרך לתת את השם כי אני לא אעשה זאת.

גרוייב: אוקיי.

אופנהיימר: ולאחר זאת התחלתי להתעניין. ללורנס הייתה שיטה אלקטרומגנטית פנטסטית אשר אני פעלתי בדרכים שונות להגדיל את האפקטיביות שלה במידה רבה, אבל בעצם זו רק הייתה בעיה איך לתכנן שדות מגנטיים. ולאחר פרל הארבור תוכננה פגישה להקמת מעבדה מטלורגית ואני השתתפתי בה.

גרוייב: זה היה בשיקגו.

אופנהיימר: זה היה בשיקגו, כנראה ב־2 בינואר או ב־26 בדצמבר — זה היה מייד לאחר חג המולד או ראש השנה האזרחית. אתה יכול לברר זאת. ובאביב קיבלתי מסר מברייט[12] ששאל אם אני מוכן לעבוד איתו, אבל מסיבות ידועות, אשר אינן מובנות לי לגמרי, קומפטון[13] חשב שהוא רוצה שתהיה לו קבוצה במעבדה המטלורגית שתחקור בעיות ממשיות של הפצצה ולא של הכור. ואני חושב שהוא רצה שקרל אנדרסון,[14] פיזיקאי בתחום קרניים קוסמיות מקלטק יהיה ממונה, אבל אנדרסון סירב. הפרויקט היה במצב לא טוב. חשבו שהוא אינו מנוהל כראוי, שלעולם לא ישיגו משהו, ושיש דברים מועילים יותר לעשות למען המלחמה. באתי לשיקגו וקומפטון ביקש ממני שאהיה אחראי עליה. השאר, נראה לי, תועד לאחרונה.

גרוייב: ובכן, עד שהצטרפת למעבדה המטלורגית עבדת משהו כמו עבודה מזדמנת?

אופנהיימר: בעצם, באופן רשמי כלל לא עבדתי.

גרוייב: היית עוזר.

אופנהיימר: נפגשתי עם אנשים ועשיתי עבודה אחת תועלתית, לא מרַגשת ביותר.

גרוייב: לא הייתה לך איזו מטלה מסוימת לסיים כמו שהייתה ללורנס או לקומפטון או לאנשים האחרים?

אופנהיימר: לא, אם כי הבנתי שלפנינו משימה שחייבים לעשות, לא חשבתי שהיא שלי או שהכרתי בה כשלי. אבל זה השתנה באביב 1942 ואני גיליתי לראשונה מה היא הייתה וראיתי שהיא לוקה באופן חמור בחוסר תקשורת, בתפיסת סודיות שגויה ובחוסר הנחיה תאורטית, אבל כל זה היסטוריה.

גרוייב: אם כן, אפילו אז מההתחלה, אתה עבדת על הבעיות של מצבור קריטי?

אופנהיימר: זה התחיל בסתיו 1941.

גרוייב: לא כל כך בהפרדה.

אופנהיימר: לא, חוץ מקצת עזרה בפרויקט קליפורניה.

גרוייב: אני מבין.

אופנהיימר: ועליי לומר, מזמן שגילו את הביקוע ודיברנו באורח רומנטי על מה שאני מכנה “ניסוי מוהאבי” — הסתבר שזה היה המדבר הלא נכון — עד לזמן שעסקנו בכך שוב בסתיו של 1941, אני חשבתי על בעיה לגמרי אחרת. ומה שהיה אחר כך מתועד היטב. אינני צריך לחזור.

גרוייב: האם אתה זוכר את נסיבות הפגישה הראשונה שלך עם גרובס?

אופנהיימר: כן.

גרוייב: נדמה לי שהוא אמר שזה היה ברכבת.