חוכמת החמורים – חלק א'

חוכמת החמורים הוא אוסף משלים בשלל נושאים המוכרים לכולנו מחיי היומיום. לכל משל נלווה נמשל, ושני החלקים כתובים בחריזה מלאה המשלבת משחקי מילים שנונים אשר הופכים את הקריאה לחוויה משעשעת.
המסרים המועברים דרך המשלים בעלי ערך רב ומאפשרים לקוראים בגילים שונים לקחת את הסיפורים למקום האישי שלהם ולהפיק מהם רבות.

מקט: 4-1272-697

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

חוכמת החמורים הוא אוסף משלים בשלל נושאים המוכרים לכולנו מחיי היומיום. לכל משל נלווה נמשל, ושני החלקים כתובים בחריזה מלאה […]

---

הַפָּשׁוֹשׁ הַמְּזַמֵּר

בְּתוֹךְ חֻרְשַׁת עֲצֵי הַבְּרוֹשׁ
חַי לוֹ בְּשַׁלְוָה פָּשׁוֹשׁ.
הוּא כָּל הַיּוֹם נָהַג לָשִׁיר,
הָיָה לוֹ קוֹל כְּשֶׁל זָמִיר.
כָּל הַחַיּוֹת שֶׁבַּסְּבִיבָה
עָטְפוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה,
כִּי הוּא הָיָה כָּל כָּךְ מֻכְשָׁר,
נוֹלַד כְּדֵי לִהְיוֹת זַמָּר.
וְכֻלָּם הָיוּ יוֹדְעִים,
גַּם אִם לֹא הָיוּ מוֹדִים,
שֶׁשִּׁירַת הַפָּשׁוֹשִׁים
הִיא תָּמִיד דָּבָר מַרְשִׁים.
יוֹם אֶחָד חוֹחִית צִיְּצָה:
“פָּשׁוֹשׁ, הִנֵּה לְךָ עֵצָה:
אִם יִעוּדְךָ הוּא לְזַמֵּר,
אָסוּר לְךָ לְהִתְפַּשֵּׁר!
צֵא מִן הַחֻרְשָׁה מַהֵר
וְעוּף ‘לַיַּעַר הַזּוֹהֵר’.
זֶה יַעַר מֵהָאַגָּדוֹת,
שָׁם גָּרוֹת אַלְפֵי חַיּוֹת,
שָׁם תַּכִּיר עוֹד צִפּוֹרִים
וְתָשִׁיר הֲמוֹן שִׁירִים,
שָׁם תִּקְצֹר יוֹתֵר שְׁבָחִים
וּפְרָסִים מְשֻׁבָּחִים,
תְּהַלֵּךְ בֵּין הָעֵצִים
וְתַחְתֹּם לְמַעֲרִיצִים”.
הַפָּשׁוֹשׁ עָנָה: “נָכוֹן,
יֵשׁ בִּדְבָרַיִךְ הִגָּיוֹן.
בַּחֻרְשָׁה אָמְנָם נֶחְמָד,
אֲנִי כְּבָר בַּעַל מַעֲמָד,
אוּלָם לְדַעְתִּי,
הַיַּעַר הוּא בֵּיתִי.
לְשָׁם אֲנִי עוֹבֵר
כִּי מַגִּיעַ לִי יוֹתֵר!”
שָׁם בַּיַּעַר הַמַּבְטִיחַ,
קִוָּה מְאוֹד שֶׁהוּא יַצְלִיחַ.
הוּא פָּגַשׁ, כְּפִי שֶׁשִּׁעֵר,
מִילְיוֹן חַיּוֹת, אוּלַי יוֹתֵר.
הִכִּיר שִׁירִים וּלְחָנִים,
גַּם זַמָּרִים וְנַגָּנִים.
הַפָּשׁוֹשׁ הָיָה נִרְגָּשׁ
כִּי זֶה גַּן עֵדֶן שֶׁל מַמָּשׁ!
אֲבָל מֵרֹב הַכִּשְׁרוֹנוֹת
וְהַשִּׁירוֹת הַמְּגֻוָּנוֹת
הוּא לֹא שִׁכְנֵעַ אַף אֶחָד
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד.
הוּא מַהֵר מְאוֹד הִפְנִים
שֶׁהוּא אֶחָד מִנִּי רַבִּים,
וְכָל מִי שֶׁאָהַב אוֹתוֹ
סָגַד לְעוֹד רַבִּים כְּמוֹתוֹ.
אִם זַמָּר אֶחָד זִיֵּף
אוֹ אִם לְרֶגַע הִתְעַיֵּף,
אַף אֶחָד לֹא הִתְרַגֵּשׁ,
אַף אֶחָד לֹא הִתְעַקֵּשׁ,
כִּי הֶעֱדִיפוּ לַעֲבֹר
הָלְאָה אֶל הַבָּא בַּתּוֹר.
הֲרֵי מַדּוּעַ לְוַתֵּר
וּלְהַחְלִיט כָּל כָּךְ מַהֵר,
אִם אֶפְשָׁר לִמְצֹא אַחֵר
שֶׁהוּא לָבֶטַח טוֹב יוֹתֵר?
הַפָּשׁוֹשׁ הַמְּאֻכְזָב
הֶחְלִיט לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתָיו.
הוּא עָשָׂה טָעוּת קָשָׁה
כְּשֶׁעָזַב אֶת הַחֻרְשָׁה.
שָׁם בּוֹדְדִים עִם כִּשָּׁרוֹן
וְרַק מְעַט מִכָּל סִגְנוֹן:
בָּלָדָה, רוֹק אוֹ חֲסִידִי,
אַךְ כָּל אָמָּן הוּא יִחוּדִי.
לְכָל זַמָּר מָקוֹם בַּלֵּב –
גַּם לַפָּשׁוֹשׁ, גַּם לָעוֹרֵב.

בָּאָמָּנוּת, בָּאַהֲבָה
וּבְחִפּוּשׂ מִשְׂרָה טוֹבָה
חָשׁוּב לִזְכֹּר בְּכָל שָׁלָב
שֶׁלֹּא כָּל הַנּוֹצֵץ זָהָב.
כְּכָל שֶׁהַמִּבְחָר גָּדוֹל,
דָּבָר יָקָר הוֹפֵךְ לְזוֹל.
מֵרֹב שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ
אַף אֶחָד לֹא מָעֳרָךְ.
יֵשׁ מִין זִלְזוּל,
תְּחוּשַׁת בִּטּוּל,
בִּקָּרְתִּיּוּת כֹּה אַדִּירָה
וְתַחְלוּפָה דֵּי מְהִירָה,
אִם מְחַפְּשִׂים אֶת הַמֻּשְׁלָם
כְּשֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה דָּגִים בַּיָּם.