ספרה של ציונה גרוסמרק, אגדת המסעות, דן בסיפורי מסע בספרות חז"ל. כסוגה ספרותית צמחו סיפורים אלה ממסורות בעל פה שסופרו […]
פרולוג
אני מבקשת לפתוח בשלוש אגדות, שתיים מן התלמוד הבבלי והשלישית ממדרש “פרקי דרבי אליעזר” שנתחבר בתקופת הגאונים:
א’ לי תא אחוי לך היכ’ דנשקי ארק’ ורקיע’ אהדדי שקלתא אתנחת’ לסלתאי בכוות’ דרקיע’ אדמצלינ’ לא אשכחת’ה אמינ’ לי’ איכ’ גנבי הכ’ א”ל האי גולגלא דרקיע’ הו’ דהדר נטר עד למחר כי השת’ הכ’ ומשכח’ לה.[1] [בא אראה לך היכן נושקים ארץ ושמים זה לזה. לקחתי את סלי והנחתי אותו בחלון של רקיע. לאחר שהתפללתי חיפשתי אותו ולא מצאתיו. אמרתי לו: האם יש כאן גנבים? אמר לי: זהו גלגל של רקיע שחג המתן עד מחר כאן ותמצא אותו].
גיבורי האגדה הם שניים: סוחר ערבי, “טיעא”, הוא המזמין את האמורא רבה בר בר חנה, המספר, לצאת למסע אל קצה העולם. אגדה זאת היא פיקציה ספרותית, המשקפת בתמציתיות רבה את תפיסת היקום של מחברהּ, כפי שנראה להלן, וקיימים בה כל המאפיינים של סיפור המסע כסוגה ספרותית. האגדה הקצרה היא חלק מקובץ ובו עשרים ואחד סיפורים במסכת בבא בתרא. כל סיפורי הקובץ אפופים הילה של פנטזיה וגוזמה העוטפת לעיתים קרובות את ז’אנר סיפורי המסע.[2]
האגדה הבאה מספרת על מסעו של רבי יהושע בן לוי אל גן העדן לצידו של מלאך המוות, ובהמשכה מסעו בגן העדן בלוויית אליהו הנביא:
ר’ יהושע בן לוי מיכרך בהו ועסיק בתורה מאי דרש אילת אהבים ויעלת חן אם יעלת חן על לומדיה אגוני לא מגנא כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך המות זיל עיבד ליה רעותיה אזל איתחזי ליה א”ל אחזי לי דוכתאי א”ל לחיי הב לי סכינך דילמ’ מיבעתת לי באורח’ יהבי’ ניהליה כי מטא להתם דלייה וקא מחוי ליה דלי לי פורתא טפי דלייה שוור נפל לההיא גיסא נקטיה בקרנא דגלימיה א”ל אישתבענא דלא אתינא אמ’ לו הק’ב’ה’ אי איתשיל אשבועתיה ליהדר ואי לא לא ליהדר א”ל הב לי סכינאי לא הוה קא יהיב ליה נפקא בת קלא ואמרה הבייה ניהליה דמיתבעי לברייתא. מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי אזל אשכחיה לר’ שמעון בן יוחי דהוה יתיב על תליסר טכסקי פיזא א”ל אנת הוא בר ליואי א”ל אין נראתה הקשת מימיך א”ל אין א”כ אין אתה בר ליואי ולא היא לא הוה מידי אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי.[3] [כאשר נטה רבי יהושע בן לוי למות, אמרו לו למלאך המות: לך מלא את בקשתו. הלך ונראה בפניו. אמר לו (רבי יהושע בן לוי): הראה לי מקומי. אמר לו (מלאך המוות): בסדר. אמר לו (רבי יהושע בן לוי): תן לי את סכינך שמא תפחיד אותי בדרך. נתנה לו. כאשר הגיעו לשם הרימו (מלאך המוות לרבי יהושע) והראה לו (את מקומו), קפץ (רבי יהושע בן לוי) ונפל לאותו צד. תפס אותו (מלאך המוות) בשולי גלימתו. אמר לו (רבי יהושע בן לוי): בשבועה שאיני בא. אמר הקדוש ברוך הוא: אם נכשל בשבועה יחזור, אם לא – לא יחזור.[4] אמר לו (מלאך המוות): תן לי את סכיני. לא השיב לו (רבי יהושע בן את הסכין למלאך המוות). יצאה בת קול ואמרה לו: השב לו (את הסכין) מאחר ונדרש לבריות. מכריז אליהו לפניו: פנו מקום לבר לוי. הלך ומצא את רבי שמעון בר יוחאי יושב על שנים עשר מצעות של משי זהב. אמר לו (שמעון בר יוחאי לרבי יהושע בן לוי): אתה הוא בן לוי? אמר לו (רבי יהושע בן לוי לרבי שמעון בר יוחאי): כן. אמר לו (רשב”י לריב”ל): נראתה קשת בימיך? אמר לו (ריב”ל לרשב”י): כן. אמר לו (רשב”י לריב”ל): אם כן אין אתה בן לוי. ולא כך הוא לא היה דבר [קשת?] אלא שלא רצה (ריב”ל) להחזיק טובה לעצמו].
האגדה ממסכת כתובות בתלמוד הבבלי משיחה על פרשת כניסתו של רבי יהושע בן לוי לעולם הבא בעודו בחיים, לאחר שהצליח להערים על מלאך המוות. ריב”ל, אמורא ארץ ישראלי ידוע שהיה מקורב בקשרי משפחה לבית הנשיאות, עסק גם בענייני הציבור. אגדת חז”ל עטתה לדמותו אצטלה אגדית. הוא נלווה למסעותיו של אליהו הנביא עלי אדמות. הסיפור על הדרך שבה הערים על מלאך המוות וגבר עליו מצוי בגרסאות אחדות בספרות חז”ל, וסיפור כניסתו לעולם הבא, בעודו בחיים, זכה להרחבה ניכרת בטקסטים אחדים מימי הביניים.[5]
האגדה השלישית מתארת את מסעו של יונה בבטן הדג:
ר’ טרפון אומ’ ממונה היה מששת ימי בראשית לבלוע את יונה, שנ’ ‘וימן ה’ דג גדול’ (יונה ב א), ונכנס לתוך פיו כאדם שנכנס בבית הכנסת גדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אמפומיות מאירות ליונה, ר’ מאיר אומ’ מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג והיתה מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, והיה רואה יונה כל מה שבים ובתהומות, שנ’ “אור זרוע לצדיק” (תהלים צז יא), אמ’ לו הדג ליונה אין אתה יודע שבא יומי להאכל לתוך פיו של לויתן, אמ’ לו הוליכני אצלו ואני מציל אותך ואת נפשי מפיו, והוליכו אצל לוייתן, אמ’ לו, לוייתן בשבילך ירדתי לראות את מדורך בים, ולא עוד אלא שאני מוכן לירד וליתן חבל בלשונך ולעלות אותך לסעודה גדולה של צדיקים, הראהו חותמו של אברהם, הביט לברית, וראה לויתן יונה, וברח מלפניו יונה מהלך שני ימים, אמ’ לו הרי הצלתיך מפיו של לוייתן, הראני מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיאנוס, שנ’ “ונהר יסובבני” (יונה ב ד), והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם, שנ’ “סוף חבוש לראשי” (יונה ב ו), וראהו מקום שנשברי הים וגליו יוצאין, שנ’ “כל משבריך וגליך עלי עברו” (יונה ב ד; תהלים מב ח), והראהו עמודי ארץ במכונה, שנ’ “הארץ בריחיה בעדי לעולם” (יונה ב ז), והראהו שאול תחתית, שנ’ “ותעל משחת חיי”, והראהו גיהנם שנ’ “מבטן שאול שועתי” (יונה ב ג), והראהו תחת היכל ה’, שנ’ “לקצבי הרים ירדתי” (יונה ב ז), מכאן אנו למדים שירושלם על שבעה הרים היא עומדת, וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות, וראה שם בני קרח עומדין ומתפללין עליה, אמרו לו ליונה הרי אתה עומד תחת היכל ה’ התפלל ואתה נענה מיד אמ’ לו לדג עמוד במקום עומדך שאני מבקש תפלה להתפלל, ועמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הב”ה…[6]
במרוצת הדורות היה סיפורו של הנביא הסרבן יונה לאבן יסוד שסביבה נרקמו מסורות רבות. סרבנותו למלא את השליחות שהוטלה עליו, ניסיונו הנואש להימלט בספינה, השלכתו מן הספינה על ידי המלחים ופרשת בליעתו על ידי הדג הגדול זכו לאין־ספור פרשנויות. סיפורו של יונה בבטן הדג היה בנצרות לפרדיגמה לסיפור תחייתו של ישוע.[7] פרשנים וחוקרים פירשו את הסיפור בדרכים שונות: כאלגוריה, כמסע אסכטולוגי, כמסע פסיכולוגי וכיו”ב.[8]
המחבר האנונימי של המדרש הרחיב והוסיף על הסיפור המקראי אגב ציטוט קטעי פסוקים מפרק ב בספר יונה (תפילת יונה בבטן הדג), שלהם הקנה משמעות חדשה. בכך ברא המחבר גרסה סיפורית חדשה. על פי פרק ט במדרש “פרקי דרבי אליעזר”, יונה הוא שעזר לדג הגדול להיחלץ ממלתעות הלווייתן, ובתמורה הראהו הדג הגדול את נפלאות האוקיינוס, את נתיב מסעם של בני ישראל בים סוף, את עמודי תבל שעליהם נשענת הארץ ועוד כהנה וכהנה.[9]
לשלוש האגדות הקצרות שהובאו לעיל אין מאפיינים משותפים, הן לא נתחברו באותה עת ובאותו מקום. שני הסיפורים הראשונים מצויים בתלמוד הבבלי בשתי מסכתות שונות, ואילו הסיפור השלישי מקורו במדרש מהמאה השמינית לספה”נ. שניים מגיבורי הסיפורים היו אמוראים – רבה בר בר חנה היה אמורא בבלי בן הדור השלישי, ורבי יהושע בן לוי היה אמורא ארץ ישראלי, מחשובי חכמי לוד, בדור השלישי. גיבורה של האגדה השלישית הוא הנביא הסרבן יונה בן אמיתי, דמות מקראית, ועם זאת חוט אחד מקשר בין שלושת הסיפורים ושוזר אותם יחד – כל השלושה מספרים על מסע. באגדה הראשונה מתואר מסעו של רבה בר בר חנה לקצה העולם; האגדה השנייה מתארת את מסעו של רבי יהושע בן לוי לעולם הבא ואילו באגדה השלישית מתואר מסעו של הנביא יונה בבטן הדג.
סיפורי מסע סופרו מאז יצא אדם למסע לראשונה, מראשית היות האדם ליצור תבוני מתקשר. כסוגה ספרותית צמחו סיפורי המסע ממסורות בעל פה שפרחו לאורך דרכי המסחר של העולם העתיק. הפריחה הגדולה של המסעות התחוללה בעידן הרומי, כאשר התנאים הגיאו־פוליטיים אפשרו את יצירתן של תשתיות של דרכים ושירותים אחרים סביב אגן הים התיכון והחבלים הנושקים לו. דרכי האימפריה המו מתנועה של לגיונות, אנשי ממשל ומינהל, סוחרים, אנשים שנסעו לאתרי מרפא ואחרים שנסעו לצורך לימוד ואיסוף חוויות, מעין צורה ראשונית של תיירות.[10] נוסע שחזר לביתו מארצות רחוקות סיפר לשומעיו, בני משפחה וחברים, על אודות החוויות שחווה והמראות שראה במסעו. לעיתים סיפר הנוסע את ששמע מנוסעים אחרים שפגש בדרכים או בתחנות הלילה בפונדקים. כדי להעביר את עוצמת החוויה נהגו נוסעים להפריז ולהגזים. סיפורים אלה סופרו שוב ושוב, חוצים גבולות גיאוגרפיים וכרונולוגיים. כדרכן של מסורות אוראליות הם השתנו תדיר, לבשו ופשטו צורה סביב גרעין עלילתי קבוע. מדי פעם בפעם לאורך הדורות נשאבו סיפורים מן המאגר האין־סופי הזה של סיפורי המסע ושולבו ביצירות כתובות. כאשר שולב סיפור מסע ביצירה כלשהי, הוא שינה את צורתו והותאם למסגרת הספרותית שבה נשזר. כאלה הם גם סיפורי המסע שמצאו את דרכם אל עולמם של חכמים.
ספרות המסעות נחלקת לשתי קבוצות עיקריות: עם הראשונה נמנים סיפורים המתארים מסע למקום דמיוני כלשהו כגון העולם הבא, גן העדן, העבר או העתיד. הנוסע היוצא למסע כזה חייב להיעזר באמצעי מאגי או אגדי כדי להגיע ליעדו – מנהרת זמן, דרקון מעופף, משקה או משחת קסמים. הסיפור הוא בדיה מוחלטת.[11] עם הקבוצה השנייה נמנים מסעות אל מקומות ריאליים: מסע אל מעבר לים או אל מעבר להרים, מסע למדבר. הנוסע חוצה את הגבול שבין הארץ הנודעת אל הארץ הבלתי נודעת (terra incognita). הוא יוצא לדרך בשיירה, רכוב על סוס או מפליג בספינה. עם זאת גם סיפורי מסע אלה, הנארגים ממסכת של פרטים ריאליים, עשויים להיות דמיוניים.
שתי קבוצות אלו מצויות בספרות חז”ל. האגדה על רבי יהושע בן לוי ומלאך המוות שייכת לקטגוריה הראשונה. לקטגוריה זאת שייך גם מסעו של יונה בבטן הדג. גיבורן של מסורות רבות, הנמנות עם הקטגוריה השנייה, הוא רבה בר בר חנה. רבה בר בר חנה נסע בים ובמדבר. הוא יצא לדרכו בספינה או בשיירה, ועם זאת סיפוריו דמיוניים. דמותו הספרותית, בעיקר זו העולה מן התלמוד הבבלי, היא דמות הנוסע הבדאי, מעין סינדבד המלח או ברון מינכהאוזן תלמודי.
החיבור שלהלן ינסה להתחקות אחר סיפורי המסע בספרות חז”ל, תפקידיהם ומקורותיהם. הסיפורים ייבחנו על רקע היסודות העממיים־אוניברסליים מחד גיסא ועל פי הקשריהם לעולמם של חכמים מאידך גיסא.
חלקו הראשון של החיבור יוקדש למושגים מרכזיים שיהיו מעין פרקי מבוא ותשתיות לדיון בחלקים הבאים. לאחר סקירה קצרה שתתמקד בספרות חז”ל ובשאלת “הביוגרפיה התלמודית” יוקדש פרק לספרות המסעות.
בחלקים הבאים אעסוק באנתולוגיה של עשרים ושנים סיפורי מסע ממסכת בבא בתרא (עג ע”א – עד ע”ב). זה קובץ תמוה של סיפורי גוזמה. סיפורי הקובץ יקובצו על פי נושאיהם אגב ניסיון לבחון הקשרים בין־תרבותיים הנלמדים מן הסיפורים. להלן אציע כי סיפורי הקובץ נולדו בקרב נוסעים בדרכי המסחר של המזרח הקדום ונטוו לעולמם של חכמי בבל על ידי חכמים שנסעו בין בבל לארץ ישראל.
בשני הפרקים שבחלקו השלישי של הספר אדון בשני סוגים של סיפורי מסע לעולמות אחרים, האחד הוא מסעות לעולם הבא והאחר יוקדש למסעו של יונה בבטן הדג באגדות חז”ל.
החלק הרביעי בחיבור יתמקד באגדות שנולדו בדרך או באכסניית הדרכים ובשאלת סיפורי עלייה לרגל בספרות חכמים.
חלקו האחרון של הספר יציע עיון בדמויותיהם של שלושה אישים, שניים מהם אישים אמיתיים והשלישי דמות ספרותית, שיצאו למסע מזרחה. חלק זה חורג מהמסגרת הכרונולוגית של הספר ומטרתו להאיר בקצרה את העובדה “כי עוד נמשכת השלשלת” (כשמו של חלק זה), שלשלת הנוסעים ושלשלת מספרי סיפורי המסע בעולם היהודי.
[1] בבלי, ב”ב עד ע”א (לפי כתב יד מינכן 95). [חזרה]
[2] מחזור סיפורי המסע של רבה בר בר חנה יעמוד במרכזו של פרק ב – “אנתולוגיה של סיפורי מסע בתלמוד הבבלי”. [חזרה]
[3] בבלי, כתובות עז ע”ב. [חזרה]
[4] נראה כי כוונת המספר הייתה ללמד כי רבי יהושע בן לוי מעולם לא הפר שבועה. [חזרה]
[5] דיון רחב באגדה זאת ראו להלן בחלק ג בפרק “מסעות לעולם הבא”. [חזרה]
[6] פדר”א, ט, מהד’ היגער, חורב 8 (תש”ד), 117-119, נדלה מאתר [חזרה]
[7] מתי יב לט-מא; טז ד; לוקס יא כט-לב; Bowman 1987, 1-12 [חזרה]
[8] Ephros, 1999; Heerden, 2003 [חזרה]
[9] האגדה הזאת תעמוד במרכז הפרק “מסע בבטן הדג”. [חזרה]
[10] Casson, 1974, 56-57; Hunt, 1984, 391-401; Constable 2003; Grossmark, 2006, 55-66 [חזרה]
[11] Gove, 1975, 3-5 [חזרה]
אין עדיין תגובות