החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הרפתקאות דוד אריה 5 ביערות הסהרה

מאת:
הוצאה: | 2012 | 96 עמ'
קטגוריות: ילדים ונוער

42.00

רכשו ספר זה:

מָה עוֹשָׂה פֵיָה כְּשֶׁמַּפְרִיעִים לָהּ לִישֹׁן בַּצָּהֳרַיִם? מָה מַרְגִּישִׁים כְּשֶׁבּוֹקְעִים מִבֵּיצָה עֲנָקִית? וְאֵיפֹה שְׁנַת לִמּוּדִים שְׁלֵמָה נִמְשֶׁכֶת רַק רֶבַע שָׁעָה? לֹא יוֹדְעִים? תִּשְׁאֲלוּ אֶת דּוֹד אַרְיֵה! הוּא גִּלָּה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲחֵרִים בְּמַסָּעוֹ הַמַּפְתִּיעַ בְּיַעֲרוֹת הַסָּהָרָה.

מקט: 15100796
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


דּוֹד אַרְיֵה יָשֵׁן יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה

בְּיוֹם רְבִיעִי אִמָּא הוֹדִיעָה שֶׁהַחֹרֶף מַתְחִיל וְשֶׁחַיָּבִים לְהִצְטַיֵּד בִּבְגָדִים. אַחַר כָּךְ הִיא וְאִילְאִיל יָצְאוּ לִקְנִיּוֹת. כְּשֶׁהֵן חָזְרוּ, אִמָּא הֶרְאֲתָה לְכֻלָּנוּ אֶת כָּל הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים שֶׁל אִילְאִיל: שְׂמָלוֹת, חֻלְצוֹת, מִכְנָסַיִם.

‘בְּגָדִים חֲדָשִׁים!’ חָשַׁבְתִּי. ‘הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁקָּנוּ לִי בֶּגֶד חָדָשׁ הָיְתָה לִפְנֵי מָאתַיִם שָׁנָה! לְפָחוֹת!’ בְּעֶצֶם, כִּמְעַט כָּל הַבְּגָדִים שֶׁלִּי הָיוּ פַּעַם שֶׁל אָחִי הַגָּדוֹל יִנּוֹן. הוּא מְקַבֵּל בְּגָדִים חֲדָשִׁים, וְאַחֲרֵי שֶׁהוּא גָּדֵל יוֹתֵר מִדַּי וַאֲנִי גָּדֵל מַסְפִּיק, אֲנִי מְקַבֵּל אֶת הַבְּגָדִים הַמְּשֻׁמָּשִׁים שֶׁלּוֹ. כָּכָה יִנּוֹן וְאִילְאִיל מְקַבְּלִים בְּגָדִים חֲדָשִׁים יָשָׁר מֵהַחֲנוּת, וַאֲנִי — לֹא.

‘לָמָּה אִילְאִיל מְקַבֶּלֶת בְּגָדִים חֲדָשִׁים?’ אָמַרְתִּי לְאִמָּא.

‘קֹדֶם כֹּל,’ אָמְרָה אִמָּא. ‘אִילְאִיל לוֹבֶשֶׁת גַּם חֻלְצוֹת שֶׁהָיוּ שֶׁלְּךָ. חוּץ מִזֶּה, אִילְאִיל הִיא בַּת. קָנִיתִי לָהּ שְׂמָלוֹת וּבְגָדִים שֶׁל בָּנוֹת.’

‘זֶה לֹא הוֹגֵן! יִנּוֹן בֵּן, וְגַם לוֹ קוֹנִים בְּגָדִים חֲדָשִׁים.’

‘אֲנִי הָאָח הֲכִי גָּדוֹל,’ אָמַר יִנּוֹן. ‘מָה אַתָּה רוֹצֶה, שֶׁאֲנִי אֲקַבֵּל בְּגָדִים מֵאַבָּא?’

‘מָה פִּתְאוֹם!’ אָמַר אַבָּא. ‘אֲנִי לֹא מְוַתֵּר עַל הַבְּגָדִים שֶׁלִּי!’

וְאָז דּוֹד אַרְיֵה הִגִּיעַ.

‘דּוֹד אַרְיֵה,’ שָׁאַלְתִּי. ‘הַבְּגָדִים שֶׁלְּךָ חֲדָשִׁים אוֹ שֶׁגַּם אַתָּה מְקַבֵּל מְשֻׁמָּשִׁים?’

‘אֶת הַשְּׁלֵיְקֶס וְהַחֻלְצָה קָנִיתִי לִפְנֵי שְׁנָתַיִם, אֲבָל הַמִּכְנָסַיִם הָאֵלֶּה בְּנֵי יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה.’

‘מָה? יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה?’ הִתְפַּלֵּאתִי.

‘הֵם בֶּאֱמֶת נִרְאִים בְּנֵי מָאתַיִם,’ אָמְרָה אִמָּא. ‘טוֹב, אֲנַחְנוּ נַחְשֹׁב מָה עוֹשִׂים בְּנוֹגֵעַ לַבְּגָדִים שֶׁלְּךָ,’ הִיא אָמְרָה לִי וְהָלְכָה עִם אִילְאִיל לְסַדֵּר אֶת הַבְּגָדִים בָּאָרוֹן. דּוֹד אַרְיֵה, יִנּוֹן וַאֲנִי הִתְיַשַּׁבְנוּ בַּמִּרְפֶּסֶת.

‘אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַמִּכְנָסַיִם הָאֵלֶּה בְּנֵי יוֹתֵר מִמָּאתַיִם?’ שָׁאַלְתִּי. ‘הֵם לֹא נִרְאִים כָּל כָּךְ יְשָׁנִים.’

‘נָכוֹן,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה. ‘הֵם לֹא נִרְאִים יְשָׁנִים כִּי רֹב הַזְּמַן רַק יָשַׁנְתִּי בָּהֶם, לָכֵן הֵם לֹא נִשְׁחֲקוּ.’

יִנּוֹן וַאֲנִי הִבַּטְנוּ בְּדוֹד אַרְיֵה וְלֹא הֵבַנּוּ לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן.

‘אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה. ‘כְּשֶׁטִּיַּלְתִּי בְּיַעֲרוֹת הַסָּהָרָה, קָרָאתִי בְּסֵפֶר הַדְרָכָה יָשָׁן נוֹשָׁן שֶׁבְּיַעַר הָאֳרָנִים הַגָּדוֹל יֵשׁ עֵץ צַפְצָפָה יָחִיד. בְּרֹאשׁ הָעֵץ הַזֶּה חַיָּה הַפֵיָה מִיגְרֵנָה שֶׁמַּגְשִׁימָה מִשְׁאָלוֹת. כָּל מָה שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמִּיגְרֵנָה מִתְגַּשֵּׁם. הֶחְלַטְתִּי לָצֵאת מִיָּד לַדֶּרֶךְ אֶל עֵץ הַצַּפְצָפָה וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַפֵיָה!

‘כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶל יַעַר הָאֳרָנִים, חִפַּשְׂתִּי עֵץ עִם עָלִים בֵּין עֲצֵי הַמַּחַט. לְבַסּוֹף הִבְחַנְתִּי בְּעֵץ כָּזֶה. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו. זֶה הָיָה עֵץ צַפְצָפָה גָּבוֹהַּ וְרָחָב. לְגֶזַע הָעֵץ הָיָה מְמֻסְמָר שֶׁלֶט. נִגַּשְׁתִּי אֶל הַשֶּׁלֶט וְרָאִיתִי שֶׁכְּתוּבוֹת עָלָיו מִלִּים:

‘הֵבַנְתִּי שֶׁהִגַּעְתִּי לָעֵץ הַנָּכוֹן. הִבַּטְתִּי מַעְלָה, אֶל צַמֶּרֶת הָעֵץ. קִוִּיתִי שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַפֵיָה. אֲבָל לֹא רָאִיתִי שׁוּם דָּבָר, חוּץ מֵעֲנָפִים וְעָלִים. חִכִּיתִי שֶׁמִּיגְרֵנָה תּוֹפִיעַ, אֲבָל לֹא קָרָה כְּלוּם. הֶחְלַטְתִּי לְטַפֵּס עַל הָעֵץ וּלְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ. טִפַּסְתִּי וְטִפַּסְתִּי, וְאַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל עָנָף.

”פֵיָה! פֵיָה! אֵיפֹה אַתְּ?’ קָרָאתִי.

‘לֹא שָׁמַעְתִּי שׁוּם תְּשׁוּבָה.

”פֵיָה! סְלִיחָה, אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ מִשְׁאָלָה?!’ קָרָאתִי שׁוּב.

‘לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי קוֹל זוֹעֵף. ‘חֻצְפָּן! אַתָּה תָּמִיד מַגִּיעַ לְבָתִּים שֶׁל אֲנָשִׁים בֵּין שְׁתַּיִם לְאַרְבַּע וּמֵעִיר אוֹתָם מֵהַשֵּׁנָה בִּצְעָקוֹת?’ הִבַּטְתִּי וְרָאִיתִי אֶת הַפֵיָה. הִיא הִתְעוֹפְפָה לְעֶבְרִי בִּגְלִימָה, בְּמִשְׁקָפַיִם סְגֻלִּים וּבְשֵׂעָר מְנֻפָּח. הִיא רָגְזָה, ‘אֲנִי כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה לֹא מַגְשִׁימָה שׁוּם מִשְׁאָלָה לְאַף אֶחָד! פָּרַשְׁתִּי מִזְּמַן. אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? הַיּוֹם אֲנִי כֵּן אַגְשִׁים מִשְׁאָלָה — אֶת הַמִּשְׁאָלָה שֶׁלִּי! וְהַמִּשְׁאָלָה שֶׁלִּי הִיא שֶׁאַתָּה תִּלְמַד לֶקַח. לִי לֹא נָתַתָּ לִישֹׁן, אֲבָל עָלֶיךָ תִּפֹּל תַּרְדֵּמָה! אַתָּה תִּישַׁן וְתִישַׁן וְתִישַׁן וְלֹא תִּתְעוֹרֵר לְעוֹלָם!’

”מָה?!’ אָמַרְתִּי. ‘סְלִיחָה! אֲנִי מִצְטַעֵר. לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַפְרִיעַ. זוֹ הָיְתָה טָעוּת. קָרָאתִי עָלַיִךְ בְּסֵפֶר הַדְרָכָה נוֹשָׁן. הַסֵּפֶר כַּנִּרְאֶה לֹא מְעֻדְכָּן. בְּבַקָּשָׁה אַל תַּרְדִּימִי אוֹתִי!’

”יָשׁוֹן תִּישַׁן שֵׁנָה דּוֹמֶמֶת!’ הִכְרִיזָה מִיגְרֵנָה וְנוֹפְפָה בְּשַׁרְבִיטָהּ. ‘נוֹם תָּנוּם תְּנוּמָה עוֹמֶמֶת!’

”מִיגְרֵנָה, בְּבַקָּשָׁה!’ קָרָאתִי. ‘רַחֲמִי עָלַי. נָפְלָה כָּאן טָעוּת! לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי. אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ יְשֵׁנָה, לֹא הָיִיתִי צוֹעֵק.’

‘הַפֵיָה עָצְרָה מִלּוֹמַר אֶת מִלּוֹת הַכִּשּׁוּף. הִיא שָׁתְקָה לְרֶגַע וְאָז אָמְרָה בְּקוֹל פָּחוֹת כָּעוּס, ‘אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ אֵיזֶה כְּאֵב רֹאשׁ יֵשׁ לִי. אֲנִי שׁוֹכֶבֶת פֹּה בַּמִּטָּה כְּבָר שָׁעָה וּמְנַסָּה לְהֵרָדֵם, וְאָז, כְּשֶׁאֲנִי סוֹף־כָּל־סוֹף מַצְלִיחָה, פִּתְאוֹם אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַצְּעָקוֹת שֶׁלְּךָ. אֲנִי מְבִינָה שֶׁזֹּאת הָיְתָה טָעוּת, אֲבָל אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְבַטֵּל אֶת מִלּוֹת הַכִּשּׁוּף שֶׁאָמַרְתִּי. אֲנִי יְכוֹלָה רַק לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן,’ עָנְתָה מִיגְרֵנָה וְאָז אָמְרָה, ‘יָשׁוֹן תִּישַׁן שֵׁנָה דּוֹמֶמֶת, נוֹם תָּנוּם תְּנוּמָה עוֹמֶמֶת, וְלֹא תָּקוּם אֶלָּא אִם… אֶלָּא אִם… יְעִירוּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲנָשִׁים!’

‘כָּךְ אָמְרָה הַפֵיָה, וּמִיָּד חַשְׁתִּי מְטֻשְׁטָשׁ, סְחַרְחַר וּמִתְנוֹדֵד. נָפַלְתִּי מֵהָעֵץ לָאָרֶץ וְנִרְדַּמְתִּי,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה וְעָצַם עֵינַיִם.

‘אֲבָל דּוֹד אַרְיֵה,’ אָמַרְתִּי. ‘אֵיךְ הִתְעוֹרַרְתָּ? עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲנָשִׁים? זֶה הָמוֹן!’

דּוֹד אַרְיֵה פָּקַח עֵינַיִם וְסִפֵּר, ‘יָשַׁנְתִּי וְיָשַׁנְתִּי יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה, וְלֹא יָדַעְתִּי מָה קָרָה בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁנְתִּי. רַק אַחֲרֵי שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי גִּלִּיתִי מָה אֵרַע כָּל אוֹתוֹ זְמַן: כְּשֶׁהָיִיתִי בְּצַמֶּרֶת הָעֵץ, הִתְיַשְּׁבוּ לְמַרְגְּלוֹתָיו שְׁנֵי רוֹעֵי צֹאן. כְּשֶׁנָּפַלְתִּי מֵהָעֵץ, הֵם נִגְּשׁוּ אֵלַי.

”מִי אַתָּה?’ הֵם שָׁאֲלוּ.

”דּוֹד אַרְיֵה…’ הִסְפַּקְתִּי לוֹמַר וּמִיָּד שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה.

”אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ? מָה הוּא אָמַר?’ שָׁאַל הָרוֹעֶה הַקֵּרֵחַ.

”לֹא שָׁמַעְתִּי בְּדִיּוּק. אֲבָל זֶה לֹא יֵאָמֵן! הוּא נָפַל מֵהַשָּׁמַיִם!’ אָמַר הָרוֹעֶה הַפִּסֵּחַ.

”אֲנָשִׁים לֹא נוֹפְלִים מֵהַשָּׁמַיִם!’ אָמַר הָרוֹעֶה הַקֵּרֵחַ.

”אָז אֵיךְ תַּסְבִּיר אֶת זֶה שֶׁהוּא נָפַל מֵהַשָּׁמַיִם?’ אָמַר הַפִּסֵּחַ.

”הָיִיתִי שׁוֹאֵל אוֹתוֹ, אֲבָל תִּרְאֶה, הוּא יָשֵׁן,’ אָמַר הַקֵּרֵחַ. הוּא נִעֵר אוֹתִי, אֲבָל כַּמּוּבָן לֹא הִתְעוֹרַרְתִּי.

”תִּרְאֶה אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ,’ אָמַר הַפִּסֵּחַ. ‘יֵשׁ לוֹ אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ, אַרְבַּע שְׂעָרוֹת. בַּחַיִּים שֶׁלִּי לֹא רָאִיתִי אִישׁ עִם אַרְבַּע שְׂעָרוֹת.’

”רֶגַע! אוּלַי הוּא לֹא אִישׁ. אוּלַי הוּא מַלְאָךְ שֶׁנָּפַל מֵהַשָּׁמַיִם?’ אָמַר הַקֵּרֵחַ.

”לָמָּה אוּלַי? בָּטוּחַ! הוּא מַלְאָךְ שֶׁנָּפַל מֵהַשָּׁמַיִם! מַדְהִים!’ אָמַר הַפִּסֵּחַ וּמִיָּד הִשְׁתַּטֵּחַ עַל הָאָרֶץ וְאָמַר, ‘הוֹ, מַלְאָךְ מִשָּׁמַיִם! תּוֹדָה שֶׁיָּרַדְתָּ אֵלֵינוּ. יֵשׁ לִי מִשְׁאָלָה וְאוּלַי תּוּכַל לְהַגְשִׁים לִי אוֹתָהּ.’

”לָמָּה אוּלַי? בָּטוּחַ!’ קָרָא הַקֵּרֵחַ. ‘הוּא מַלְאָךְ. הוּא בָּטוּחַ מַגְשִׁים מִשְׁאָלוֹת! קָרָאתִי פַּעַם בְּמַדְרִיךְ אֶחָד שֶׁבָּעֵץ הַזֶּה יֵשׁ פֵיָה מַגְשִׁימַת מִשְׁאָלוֹת. אֲבָל זֹאת כַּנִּרְאֶה טָעוּת. זוֹ לֹא פֵיָה. זֶה מַלְאָךְ מַגְשִׁים מִשְׁאָלוֹת! תְּבַקֵּשׁ אַתָּה רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרֶיךָ.’

”מַלְאָךְ יָקָר,’ אָמַר הַפִּסֵּחַ. ‘כָּל הַחַיִּים הָיוּ לִי צָרוֹת צְרוּרוֹת. כָּל הַחַיִּים הָיוּ לִי קְשָׁיִים. בְּבַקָּשָׁה, תַּעֲשֶׂה שֶׁמֵּעַכְשָׁו הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.’

‘וְאָז הַקֵּרֵחַ הִשְׁתַּטֵּחַ וּבִקֵּשׁ, ‘מַלְאָךְ נִפְלָא, בְּבַקָּשָׁה תַּעֲשֶׂה… תַּעֲשֶׂה… שֶׁנֹּאכַל הָעֶרֶב פִּיצָה לַאֲרוּחַת עֶרֶב. אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֵב פִּיצָה!’

‘לְאַחַר שֶׁהִבִּיעוּ אֶת הַמִּשְׁאָלוֹת, עָזְבוּ אוֹתִי שְׁנֵי רוֹעֵי הַצֹּאן וּמִהֲרוּ כָּל אֶחָד לַכְּפָר שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׂר לְכֻלָּם שֶׁנָּפַל מֵהַשָּׁמַיִם מַלְאָךְ יָשֵׁן וּמַגְשִׁים מִשְׁאָלוֹת. בִּתְחִלָּה אַף אֶחָד לֹא הֶאֱמִין לָהֶם, אֲבָל כְּשֶׁהַמִּשְׁאָלוֹת הִתְגַּשְּׁמוּ, כֻּלָּם הָיוּ הֲמוּמִים: בְּאוֹתוֹ יוֹם אָכְלוּ פִּיצָה לַאֲרוּחַת עֶרֶב בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַקֵּרֵחַ, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת הַפִּסֵּחַ אִם גַּם הַמִּשְׁאָלָה שֶׁלּוֹ הִתְגַּשְּׁמָה, הוּא אָמַר, ‘כֵּן, מֵאָז שֶׁבִּקַּשְׁתִּי הַכֹּל נִרְאֶה לִי סַךְ הַכֹּל בְּסֵדֶר.’

‘אַנְשֵׁי שְׁנֵי הַכְּפָרִים הֵחֵלּוּ לְהַגִּיעַ אֵלַי וּלְבַקֵּשׁ מִשְׁאָלוֹת. הִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל סְבִיבִי בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁנְתִּי וְנָחַרְתִּי. אֲפִלּוּ בָּנוּ סְבִיבִי בַּיִת קָטָן, מִקְדָּשׁ מְיֻחָד. קִשְּׁטוּ אוֹתִי מִדֵּי בֹּקֶר וָעֶרֶב בִּפְרָחִים. שָׁרוּ לִי שִׁירֵי שֶׁבַח וְהַלֵּל. הִנִּיחוּ לְפָנַי מְנָחוֹת — אֹכֶל, שְׁתִיָּה וַאֲפִלּוּ תַּכְשִׁיטִים. אֲבָל אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁכָּל זֶה קוֹרֶה סְבִיבִי. רַק יָשַׁנְתִּי וְיָשַׁנְתִּי וְיָשַׁנְתִּי.

‘לְאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הִכְרִיז רֹאשׁ הַכְּפָר הַקָּטָן יוֹתֵר, ‘לְמַעַן הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִכְתֹּב אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָה מֵאָז שֶׁהַמַּלְאָךְ נָפַל מֵהַשָּׁמַיִם. נִקְרָא לַמְּגִלָּה עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ: מְגִלַּת דּוֹדָרִיָּה!’

‘תּוֹשָׁבֵי שְׁנֵי הַכְּפָרִים הִתְכַּנְּסוּ סְבִיבִי כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה. שְׁנֵי רָאשֵׁי הַכְּפָרִים הִכְתִּיבוּ לְסוֹפְרֵי הַכְּפָר:

 

מְגִלַּת דּוֹדָרִיָּה

תִּקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה! הַכּוּ בְּתֻפֵּי הַיִּרְאָה! שִׁירוּ הַלֵּל וָשֶׁבַח לַמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה, כִּי בַּיּוֹם הַהוּא נָפַל מַלְאָךְ נוֹחֵר מִשָּׁמַיִם וּשְׁמוֹ דּוֹדָרִיָּה וְלוֹ אַרְבַּע שְׂעָרוֹת. וְלָכֵן מֵעַתָּה יִהְיוּ אַרְבָּעָה יָמִים בְּכָל שָׁבוּעַ. בְּכָל חֹדֶשׁ אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת. בְּכָל שָׁנָה אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. מִדֵּי אַרְבַּע דַּקּוֹת, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, תֹּאמְרוּ אֶת שֵׁם דּוֹדָרִיָּה אַרְבַּע פְּעָמִים. מִדֵּי יוֹם תֹּאכְלוּ אַרְבַּע אֲרוּחוֹת. בְּכָל אֲרוּחָה תֹּאכְלוּ אַרְבַּע מָנוֹת.
אַרְבַּע פְּעָמִים בְּיוֹם תִּתְפַּלְּלוּ לְדוֹדָרִיָּה וּתְבַקְּשׁוּ שֶׁיַּגְשִׁים אֶת מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם. לְכָל מִשְׁפָּחָה יִהְיוּ אַרְבָּעָה יְלָדִים — לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.
כָּל הַפְּגִישׁוֹת תִּתְקַיֵּמְנָה בְּאַרְבַּע דַּקּוֹת לְאַרְבַּע — לִפְנוֹת בֹּקֶר אוֹ אַחַר הַצָּהֳרַיִם.

 

‘כָּךְ הִכְתִּיבוּ רָאשֵׁי הַכְּפָרִים וְאָז הֶחְלִיטוּ לִקְבֹּעַ יוֹם חַג שֶׁיִּקָּרֵא חַג דּוֹדָרִיָּה.

‘רֹאשׁ הַכְּפָר הַקָּטָן הִכְתִּיב, ‘מִדֵּי שָׁנָה תָּחֹגּוּ אֶת חַג הַדּוֹדָרִיָּה בְּיוֹם שֵׁנִי בַּשָּׁבוּעַ הָרְבִיעִי בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נָפַל הַמַּלְאָךְ מִשָּׁמַיִם.’

”מָה פִּתְאוֹם!’ קָרָא רֹאשׁ הַכְּפָר הַגָּדוֹל. ‘הַמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה נָפַל מֵהַשָּׁמַיִם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, לֹא שֵׁנִי. יֵשׁ לַחְגֹּג אֶת הַחַג בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בַּשָּׁבוּעַ הָרְבִיעִי בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי!’

”אַתָּה טוֹעֶה וּמַטְעֶה!’ קָרָא רֹאשׁ הַכְּפָר הַקָּטָן. ‘זֶה קָרָה בְּיוֹם שֵׁנִי!’

”שְׁלִישִׁי! אֲנִי זוֹכֵר אֶת זֶה כְּאִלּוּ זֶה קָרָה אֶתְמוֹל.’

”אֶתְמוֹל הָיָה יוֹם שֵׁנִי!’

”לֹא לָזֶה הִתְכַּוַּנְתִּי! צָרִיךְ לַחְגֹּג בְּיוֹם שְׁלִישִׁי!’ קָרָא רֹאשׁ הַכְּפָר הַגָּדוֹל.

”לֹא נָכוֹן!’

”אִם כָּךְ, נִשְׁאַל אֶת הַמַּלְאָךְ,’ הִצִּיעַ רֹאשׁ הַכְּפָר הַגָּדוֹל. הוּא פָּנָה אֵלַי וְשָׁאַל, ‘הַמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה הַקָּדוֹשׁ, הַאִם עָלֵינוּ לַחְגֹּג בְּיוֹם שְׁלִישִׁי?’

‘כֻּלָּם הִמְתִּינוּ לִתְשׁוּבָתִי. אֲבָל אֲנִי יָשַׁנְתִּי. ‘חְרְרְר… חְרְרְר…’ הִשְׁמַעְתִּי שְׁתֵּי נְחִירוֹת.

”הִנֵּה! הוֹכָחָה!’ קָרָא רֹאשׁ הַכְּפָר הַגָּדוֹל. ‘הוּא נָחַר פַּעֲמַיִם! הוּא אָמַר כֵּן!’

”מָה פִּתְאוֹם!’ קָרָא רֹאשׁ הַכְּפָר הַקָּטָן. ‘שְׁתֵּי נְחִירוֹת הֵן לֹא וָלֹא! נְחִירָה אַחַת הִיא כֵּן!’

”דַּי! מַסְפִּיק!’ קָרָא רֹאשׁ הַכְּפָר הַגָּדוֹל. ‘זֶה חִלּוּל קֹדֶשׁ! אַתֶּם טוֹעִים! אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁל דּוֹדָרִיָּה! אַתֶּם מְזֻיָּפִים! אַתֶּם שַׁקְרָנִים! אַתֶּם לֹא רְאוּיִים לְהֵחָשֵׁב מַאֲמִינֵי דּוֹדָרִיָּה!’

”בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ!’ הֵשִׁיב רֹאשׁ הַכְּפָר הַקָּטָן. ‘אַתֶּם שַׁקְרָנִים! אַתֶּם כּוֹפְרִים! אַתֶּם טוֹעִים!’

‘אַנְשֵׁי הַכְּפָר הַגָּדוֹל חָזְרוּ לִכְפָרָם, וְאַנְשֵׁי הַכְּפָר הַקָּטָן חָזְרוּ לִכְפָרָם. זֹאת הָיְתָה תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הָרִיב בֵּין שְׁנֵי הַכְּפָרִים. הָרִיב נִמְשַׁךְ וְנִמְשַׁךְ וְהִדַּרְדֵּר לְמִלְחָמָה. דּוֹר אַחַר דּוֹר שָׂנְאוּ בְּנֵי שְׁנֵי הַכְּפָרִים אֵלֶּה אֶת אֵלֶּה. דּוֹר אַחַר דּוֹר נִלְחֲמוּ זֶה בָּזֶה, פָּגְעוּ זֶה בָּזֶה, פָּצְעוּ וְהָרְגוּ. כָּךְ חָלְפוּ יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה, וְהַמִּלְחָמָה לֹא פָּסְקָה,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה וְהִנִּיחַ יָדַיִם עַל הַלְּחָיַיִם שֶׁלּוֹ.

‘דּוֹד אַרְיֵה, לֹא הִתְעוֹרַרְתָּ כָּל הַזְּמַן הַזֶּה?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

‘לֹא, לֹא הִתְעוֹרַרְתִּי. יָשַׁנְתִּי וְנָחַרְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי מָה קוֹרֶה סְבִיבִי. שְׁנֵי הַכְּפָרִים הֵקִימוּ צְבָאוֹת עֲצוּמִים, וּבְבוֹא הַיּוֹם עָמְדוּ זֶה מוּל זֶה סְבִיב הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבּוֹ יָשַׁנְתִּי. אֲנִי זוֹכֵר עַד הַיּוֹם אֵיךְ שָׁמַעְתִּי מִתּוֹךְ שֵׁנָה קְרִיאוֹת רָמוֹת שֶׁל הֲמוֹן אֲנָשִׁים. הֵם קָרְאוּ, ‘דּוֹדָרִיָּה! דּוֹדָרִיָּה! דּוֹדָרִיָּה!’ אֵלֶּה הָיוּ הַקּוֹלוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאָז שֶׁנִּרְדַּמְתִּי.

‘פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי, פִּהַקְתִּי, הִתְמַתַּחְתִּי, הִתְיַשַּׁבְתִּי וְשׁוּב פִּהַקְתִּי. לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה זְמַן עָבַר מֵאָז שֶׁנִּרְדַּמְתִּי. רָאִיתִי שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב בְּתוֹךְ מִקְדָּשׁ. נֶעֱמַדְתִּי. בַּתְּחִלָּה לֹא הֵבַנְתִּי אֵיפֹה אֲנִי נִמְצָא. יָצָאתִי הַחוּצָה אֶל הַצְּעָקוֹת. אָמְנָם רָאִיתִי אֶת עֵץ הַצַּפְצָפָה וְאֶת יַעַר הָאֳרָנִים, אֲבָל מִסְּבִיבִי עָמְדוּ כָּעֵת שְׁנֵי צְבָאוֹת עֲנָקִיִּים — צָבָא כָּחֹל וְצָבָא אָדֹם. הָיוּ שָׁם יוֹתֵר מֵעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיָּלִים, שָׂשִׂים וּמוּכָנִים לַקְּרָב. הֵם נוֹפְפוּ בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֶם וְצָרְחוּ.

‘צִבְאוֹת שְׁנֵי הַכְּפָרִים כִּמְעַט הִסְתַּעֲרוּ זֶה עַל זֶה, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהַחַיָּלִים רָאוּ שֶׁקַּמְתִּי, כֻּלָּם עָצְרוּ. כֻּלָּם הָיוּ הֲמוּמִים. כֻּלָּם הָיוּ מֻפְתָּעִים.

”הַמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה!’ קָרְאוּ. ‘הַמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה הִתְעוֹרֵר!’ כֻּלָּם הִנִּיחוּ אֶת כְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ.

‘הָיִיתִי כַּמּוּבָן מֻפְתָּע. הֲרֵי כְּשֶׁטִּפַּסְתִּי עַל עֵץ הַצַּפְצָפָה לֹא הָיוּ לְמַרְגְּלוֹתָיו לֹא מִקְדָּשׁ וְלֹא חַיָּלִים. לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה צָעֲקוּ בַּתְּחִלָּה וּמַדּוּעַ עַכְשָׁו הֵם מִשְׁתַּחֲוִים.

”מָה קוֹרֶה פֹּה?’ שָׁאַלְתִּי.

”הַמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה, אָנָּא הַגְשֵׁם אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ!’ קָרְאוּ חַיָּלִים.

”מָה? אֲנִי? מַלְאָךְ?’ הִתְפַּלֵּאתִי.

”כֵּן, אַתָּה מַלְאָךְ,’ עָנוּ חַיָּלֵי הַצָּבָא הַכָּחֹל. ‘הֲרֵי נָפַלְתָּ מֵהַשָּׁמַיִם לִפְנֵי מָאתַיִם שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים!’

”מָה פִּתְאוֹם! הוּא נָפַל לִפְנֵי מָאתַיִם שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְיוֹם!’ קָרְאוּ חַיָּלֵי הַצָּבָא הָאָדֹם.

”אֶה… אֲנִי מִצְטַעֵר. אַתֶּם כַּנִּרְאֶה מִתְבַּלְבְּלִים בֵּינִי לְבֵין מִישֶׁהוּ אַחֵר,’ אָמַרְתִּי. ‘אֲנִי לֹא מַלְאָךְ. לֹא נָפַלְתִּי מֵהַשָּׁמַיִם. נָפַלְתִּי מֵעֵץ הַצַּפְצָפָה הַזֶּה.’

”חָה־חָה־חָה!’ פָּרְצוּ כֻּלָּם בִּצְחוֹק. ‘הַמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה, לֹא יָדַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ לְךָ חוּשׁ הוּמוֹר!’

”לֹא, בֶּאֱמֶת!’ אָמַרְתִּי. ‘אֲנִי לֹא מַלְאָךְ. אֲנִי בֶּן אָדָם. קוֹרְאִים לִי דּוֹד אַרְיֵה.’

”דּוֹדָרִיָּה!’ קָרְאוּ כַּמָּה מֵהָאֲנָשִׁים.

”הַמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה, אֲנַחְנוּ נִלְחָמִים פֹּה בְּשִׁמְךָ! וַאֲנַחְנוּ נְנַצֵּחַ!’ הִבְטִיחַ מְפַקֵּד הַצָּבָא הַכָּחֹל.

”לֹא נָכוֹן!’ קָרָא מְפַקֵּד הַצָּבָא הָאָדֹם. ‘אֲנַחְנוּ נִלְחָמִים לְמַעַנְךָ! וַאֲנַחְנוּ נְנַצֵּחַ!’

”מִלְחָמָה לְמַעֲנִי? בִּשְׁבִילִי? בִּגְלָלִי? מָה פִּתְאוֹם?!’ הִזְדַּעְזַעְתִּי.

‘מְפַקֵּד אַחַד הַצְּבָאוֹת נִגַּשׁ אֵלַי וּמְגִלַּת דּוֹדָרִיָּה בְּיָדוֹ. ‘תִּרְאֶה, מַלְאָכֵנוּ, הַכֹּל כָּתוּב כָּאן, בַּמְּגִלָּה הַקְּדוֹשָׁה. אַתָּה יָכוֹל לִקְרֹא בְּעַצְמְךָ. אֵלֶּה דִּבְרֵי אֱמֶת!’

‘לָקַחְתִּי אֶת הַמְּגִלָּה וְאָמַרְתִּי, ‘בְּבַקָּשָׁה תְּנוּ לִי לִקְרֹא.’ נִכְנַסְתִּי חֲזָרָה לַמִּקְדָּשׁ. קָרָאתִי אֶת הַמְּגִלָּה בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵי הַצְּבָאוֹת הִמְתִּינוּ לִי בַּחוּץ. קָרָאתִי וְקָרָאתִי. בַּמְּגִלָּה הָיָה כָּתוּב כָּל מָה שֶׁקָּרָה מֵאָז שֶׁנִּרְדַּמְתִּי. קָרָאתִי עַל שְׁנֵי רוֹעֵי הַצֹּאן וְעַל הַמְּרִיבָה בֵּין שְׁנֵי הַכְּפָרִים. קָרָאתִי עַל הַמִּלְחָמָה הָאֲרֻכָּה. הָיִיתִי הָמוּם מִמָּה שֶׁקָּרָאתִי. הָיִיתִי עָצוּב.

‘הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, יָרַד הַלַּיְלָה, וְהִמְשַׁכְתִּי לִקְרֹא. רַק כְּשֶׁעָלָה הַשַּׁחַר סִיַּמְתִּי אֶת הַמְּגִלָּה. יָצָאתִי אֶל שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת, שֶׁהִמְתִּינוּ בַּחוּץ.

”הַמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה!’ קָרְאוּ כֻּלָּם וְהִשְׁתַּחֲווּ. ‘נוּ, קָרָאתָ? קָרָאתָ?’

”כֵּן, קָרָאתִי. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לוֹמַר לָכֶם אֶת זֶה, אֲבָל הַדָּבָר הַנָּכוֹן הַיָּחִיד שֶׁכָּתוּב בַּמְּגִלָּה הוּא שֶׁיֵּשׁ לִי אַרְבַּע שְׂעָרוֹת. כָּל הַשְּׁאָר, לְצַעֲרִי, טָעוּת. נָפַלְתִּי מֵהָעֵץ, לֹא מֵהַשָּׁמַיִם. אֲנִי בֶּן אָדָם, וְלֹא מַלְאָךְ. אֵין טַעַם שֶׁתַּמְשִׁיכוּ לְהִלָּחֵם אֵלֶּה בְּאֵלֶּה!’

”אַתָּה טוֹעֵן שֶׁמְּגִלַּת דּוֹדָרִיָּה הִיא שֶׁקֶר?!’ שָׁאֲלוּ בְּתַדְהֵמָה הַחַיָּלִים מִשְּׁנֵי הַצְּבָאוֹת.

”תִּרְאוּ, אֲנִי מִצְטַעֵר, אֲבָל הָיְתָה כָּאן אִי־הֲבָנָה,’ אָמַרְתִּי.

”אֵיזוֹ בּוּשָׁה!’ קָרְאוּ כַּמָּה חַיָּלִים. ‘אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז לוֹמַר שֶׁהַמְּגִלָּה הַקְּדוֹשָׁה לֹא נְכוֹנָה?!’ וְאָז קָרְאוּ כָּל הַחַיָּלִים, ‘בִּזָּיוֹן! חֶרְפָּה! חִלּוּל קֹדֶשׁ!’ הֵם נוֹפְפוּ בְּכַעַס בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֶם לְעֶבְרִי.

”תִּפְסוּ אוֹתוֹ! הוּא כּוֹפֵר! הוּא שַׁקְרָן! הוּא לֹא מַאֲמִין בַּמַּלְאָךְ דּוֹדָרִיָּה! הִגִּיעָה הָעֵת לְאַחֵד כּוֹחוֹת! הִגִּיעַ הַזְּמַן לִשְׁכֹּחַ אֶת מִלְחֲמוֹת הֶעָבָר! צָרִיךְ לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה כְּדֵי לְהָגֵן עַל כְּבוֹדָהּ שֶׁל מְגִלַּת דּוֹדָרִיָּה!’ הִכְרִיזוּ מְפַקְּדֵי שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת, וְכָל הַחַיָּלִים הִסְתַּעֲרוּ וְרָצוּ לְעֶבְרִי.

‘הִתְחַלְתִּי לִבְרֹחַ! רַצְתִּי וּבָרַחְתִּי. חִצִּים נָחֲתוּ לְיָדִי. כִּידוֹנִים שָׁרְקוּ לְיַד אָזְנַי. אַצְתִּי וְנַסְתִּי עַד שֶׁמָּעַדְתִּי וְנָפַלְתִּי לָאָרֶץ. הַחַיָּלִים הִתְקָרְבוּ אֵלַי. הַחַיָּל הָרִאשׁוֹן הִגִּיעַ אֵלַי וְהֵנִיף מֵעָלַי חֶרֶב עֲנָקִית!’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה וְכִסָּה אֶת הָרֹאשׁ בַּיָּדַיִם שֶׁלּוֹ.

‘אֲבָל, דּוֹד אַרְיֵה,’ שָׁאַלְתִּי, ‘הַחַיָּלִים בֶּאֱמֶת תָּפְסוּ אוֹתְךָ?’

‘כְּבָר הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁהַחַיָּלִים יַעֲשׂוּ מִמֶּנִּי סָלָט קָצוּץ. עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְהִתְכַּוַּצְתִּי. אֲבָל אָז קָרָה דָּבָר מַפְתִּיעַ מְאוֹד. הַחַיָּל שֶׁהֵנִיף מֵעָלַי אֶת הַחֶרֶב קָפָא בַּמָּקוֹם, וְכָל הַחַיָּלִים כֻּלָּם עָצְרוּ.

‘הִבַּטְתִּי בַּחַיָּלִים. לֹא הֵבַנְתִּי מָה קָרָה. הִבַּטְתִּי שׁוּב וְרָאִיתִי שֶׁהַחַיָּלִים הָפְכוּ לְאֶבֶן. הַיָּדַיִם שֶׁלָּהֶם הִתְנוֹפְפוּ, הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהֶם רָצוּ קָדִימָה, הַפָּנִים שֶׁלָּהֶם כָּעֲסוּ — אֲבָל הֵם הָפְכוּ לְפִסְלֵי אֶבֶן וְלֹא זָזוּ. הָיִיתִי הָמוּם.

‘עוֹד הִתְנַשַּׁפְתִּי מִפַּחַד כְּשֶׁלְּפֶתַע שָׁמַעְתִּי קוֹל מֻכָּר. ‘הֶחְלִיטוּ לָצֵאת לְמִלְחָמָה דַּוְקָא בַּיּוֹם שֶׁאֲנִי חוֹזֶרֶת מִבֵּית הַהַבְרָאָה! חֻצְפָּנִים! אֲנִי נוֹסַעַת לָנוּחַ, חוֹזֶרֶת רַעֲנַנָּה אַחֲרֵי קְצָת יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה, וּפִתְאוֹם — הֲמֻלָּה! רַעַשׁ! מְהוּמָה! חֻצְפָּנִים!’

‘זֹאת הָיְתָה הַפֵיָה מִיגְרֵנָה. הִיא קִפְּצָה מִפֶּסֶל לְפֶסֶל בִּזְמַן שֶׁדִּבְּרָה.

”נוּ, יָשַׁנְתָּ טוֹב?’ הִיא שָׁאֲלָה. ‘תַּגִּיד תּוֹדָה שֶׁיָּשַׁנְתָּ. הַלְוַאי עָלַי לִישֹׁן כָּכָה. אֲבָל עַכְשָׁו כָּל הַחַיָּלִים הָאֵלֶּה לָמְדוּ לֶקַח!’

‘נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה. אָמַרְתִּי, ‘תּוֹדָה לָךְ, מִיגְרֵנָה, תּוֹדָה. אַתְּ הִצַּלְתְּ אֶת חַיַּי! אֲבָל יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה, לָמָּה לֹא הִרְדַּמְתְּ אוֹתָם כָּמוֹנִי?’

”אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזֶה רַעַשׁ יִהְיֶה פֹּה אִם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיָּלִים יִנְחֲרוּ מִתַּחַת לָעֵץ שֶׁלִּי? חַס וְחָלִילָה!’

”וְלָמָּה לֹא הָפַכְתְּ גַּם אוֹתִי לְפֶסֶל?’ שָׁאַלְתִּי.

”אַתָּה אֶת הַלֶּקַח שֶׁלְּךָ כְּבָר לָמַדְתָּ, לֹא?’ אָמְרָה הַפֵיָה. ‘עַכְשָׁו אֲנִי אֵלֵךְ לְהַנִּיחַ רֹאשׁ וְלָנוּחַ מְעַט. קְצָת שֶׁקֶט — זֶה מָה שֶׁפֵיָה מְבַקֶּשֶׁת בַּחַיִּים שֶׁלָּהּ,’ הוֹסִיפָה וְהִתְעוֹפְפָה מִשָּׁם. וַאֲנִי קַמְתִּי וְהִמְשַׁכְתִּי הָלְאָה בְּדַרְכִּי.’

‘אֵיזֶה מַזָּל הָיָה לְךָ,’ אָמַרְתִּי. ‘מַזָּל שֶׁכָּל הַחַיָּלִים הֵעִירוּ אוֹתְךָ וּמַזָּל שֶׁבַּסּוֹף הֵם הָפְכוּ לְאֶבֶן.’

‘וְהַמִּכְנָסַיִם הָאֵלֶּה מֵאָז?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

‘כֵּן, אֵלֶּה מִכְנָסַיִם מְעֻלִּים, וְהֵם אַף פַּעַם לֹא יוֹצְאִים מֵהָאָפְנָה — כְּבָר יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה.’

בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב יָשַׁבְנוּ וְאָכַלְנוּ כְּשֶׁפִּתְאוֹם שָׁמַעְנוּ צְלִיל: ‘כְּחִיק!’

הִסְתַּכַּלְנוּ וְרָאִינוּ שֶׁאַבָּא הִתְכּוֹפֵף לְהָרִים אֶת אִילְאִיל מֵהָרִצְפָּה וְהַמִּכְנָסַיִם שֶׁלּוֹ נִקְרְעוּ מֵאָחוֹרָה. יִנּוֹן וַאֲנִי צָחַקְנוּ, וְגַם אִמָּא צָחֲקָה.

‘הוֹ! סוֹף־כָּל־סוֹף!’ הִיא אָמְרָה. ‘הַמִּכְנָסַיִם הָאֵלֶּה מִזְּמַן הִתְבַּלּוּ. אֶפְשָׁר לִזְרֹק אוֹתָם אוֹ לַהֲפֹךְ אוֹתָם לִסְמַרְטוּט.’

‘חַס וְחָלִילָה!’ קָרָא אַבָּא. ‘אֵלֶּה הַמִּכְנָסַיִם הָאֲהוּבִים עָלַי. אֲנִי אֶתְפֹּר אוֹתָם.’

‘אַתָּה קָנִיתָ אֶת הַמִּכְנָסַיִם הָאֵלֶּה עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִכַּרְנוּ, וּלְהַזְכִּירְךָ, זֶה הָיָה לִפְנֵי הַרְבֵּה מְאוֹד זְמַן.’

‘חֲבָל שֶׁלֹּא קָנִיתָ מִכְנָסַיִם מֵהַסּוּג שֶׁל דּוֹד אַרְיֵה,’ אָמַרְתִּי.

‘לָמָּה?’ שָׁאַל אַבָּא.

‘כִּי הֵם מַחְזִיקִים מַעֲמָד כְּבָר יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה!’ אָמַר יִנּוֹן.

‘יוֹתֵר מִמָּאתַיִם?’ נִדְהַם אַבָּא.

‘כֵּן!’ אָמַרְתִּי.

‘אֲבָל רֹב הַזְּמַן הוּא רַק יָשַׁן בַּמִּכְנָסַיִם שֶׁלּוֹ, אָז אֵין בָּהֶם אַף חֹר. כִּמְעַט,’ אָמַר יִנּוֹן.

‘הַלְוַאי שֶׁגַּם הַמִּכְנָסַיִם שֶׁלִּי יַחְזִיקוּ מָאתַיִם שָׁנָה!’ אָמַר אַבָּא.

‘לָמָּה?’ שָׁאֲלָה אִמָּא. ‘אַתָּה מִתְכַּוֵּן לִחְיוֹת יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה?’

אַבָּא חָשַׁב וְאָמַר, ‘בְּעֶצֶם, נִרְאֶה לִי שֶׁרַק דּוֹד אַרְיֵה יָכוֹל לִחְיוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן.’

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הרפתקאות דוד אריה 5 ביערות הסהרה”