החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הרפתקאות דוד אריה 3 במדבר השויצרי

מאת:
הוצאה: | 2010 | 80 עמ'
קטגוריות: ילדים ונוער

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

42.00

רכשו ספר זה:

מָה תַּעֲשׂוּ אִם תַּגִּיעוּ לְמַמְלָכָה שֶׁכֻּלָּהּ שׁוֹקוֹלָד? אוֹ תִּמְצְאוּ אֶת הַתְּרוּפָה לְכָל הַמַּחֲלוֹת בָּעוֹלָם? אוֹ תִּפְגְּשׁוּ מִשְׁפָּחָה שֶׁל מִפְלָצוֹת שֶׁיִּרְצוּ לְהָכִין מִכֶּם שְׁנִיצֶל? זֶה לֹא יִתָּכֵן? וַדַּאי שֶׁכֵּן! תִּשְׁאֲלוּ אֶת דּוֹד אַרְיֵה. כָּל זֶה בֶּאֱמֶת קָרָה לוֹ בְּמַסָּע מְשַׁעֲשֵׁעַ וּמְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן בַּמִּדְבָּר הַשְּׁוֵיצָרִי.

מקט: 15100010
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


דּוֹד אַרְיֵה כּוֹכַב־עָל

אֶתְמוֹל, כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ בַּסָּלוֹן, יִנּוֹן לָקַח אֶת הַשַּׁלָּט וְהֶעֱבִיר עָרוּץ בִּזְמַן שֶׁרָאִיתִי טֵלֵוִיזְיָה. זֶה נוֹרָא עִצְבֵּן אוֹתִי, אָז קָרָאתִי לְאִמָּא.

אִמָּא נִכְנְסָה לַסָּלוֹן וְלָחֲשָׁה, ‘אַל תַּרְעִישׁוּ!’

‘זֶה לֹא הוֹגֵן!’ אָמַרְתִּי. ‘יִנּוֹן הֶעֱבִיר לִי עָרוּץ.’

‘לָמָּה תָּמִיד חַיָּבִים לִרְאוֹת מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה?’ שָׁאַל יִנּוֹן. ‘יֵשׁ עַכְשָׁו ‘מִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם’. אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת!’

‘רֵאשִׁית כֹּל, אַל תִּצְעֲקוּ, אֲחוֹתְכֶם יְשֵׁנָה,’ אָמְרָה אִמָּא. מֵאָז שֶׁאִילְאִיל נוֹלְדָה הִיא יְשֵׁנָה הָמוֹן, וְאִמָּא תָּמִיד רוֹצָה שֶׁנִּהְיֶה בְּשֶׁקֶט. ‘וְחוּץ מִזֶּה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְכַבּוֹת אֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה.’

‘מָה?!’ הִתְפַּלֵּאנוּ יִנּוֹן וַאֲנִי.

‘לָמָּה?’ שָׁאַלְתִּי.

‘שְׁשְׁשְׁ… אִי אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת כָּל הַיּוֹם מוּל הַמִּרְקָע,’ עָנְתָה אִמָּא.

‘זֶה לֹא הוֹגֵן!’ אָמַרְתִּי. ‘לֹא רָאִינוּ שׁוּם דָּבָר שֶׁאֲנִי בָּחַרְתִּי!’

אֲבָל אִמָּא לָקְחָה אֶת הַשַּׁלָּט וְכִבְּתָה אֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה. ‘לְכוּ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ אַחֵר,’ הִיא הִצִּיעָה. ‘אוּלַי תְּשַׂחֲקוּ בְּמַשֶּׁהוּ?’ אָמְרָה וְיָצְאָה מֵהַסָּלוֹן.

יִנּוֹן וַאֲנִי נִשְׁאַרְנוּ עַל הַסַּפָּה.

‘הַכֹּל בִּגְלָלְךָ!’ לָחַשׁ לִי יִנּוֹן. ‘בִּגְלָלְךָ אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת עַכְשָׁו ‘מִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם’. לָמָּה קָרָאתָ לְאִמָּא?’

לֹא הָיְתָה לִי תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁל יִנּוֹן, אָז לָחַשְׁתִּי, ‘לָמָּה הֶעֱבַרְתָּ לִי עָרוּץ בָּאֶמְצַע?’

יִנּוֹן שָׁתַק. כַּנִּרְאֶה גַּם לוֹ לֹא הָיְתָה תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁלִּי.

שָׁתַקְנוּ שְׁנֵינוּ, וְאָז יִנּוֹן אָמַר בְּשֶׁקֶט, ‘כְּשֶׁאֲנִי אֶהְיֶה גָּדוֹל, אֲנִי אֶהְיֶה מְפֻרְסָם.’

‘מָה תַּעֲשֶׂה?’ שָׁאַלְתִּי.

‘אֲנִי אֶהְיֶה מְפֻרְסָם, וְכֻלָּם יַכִּירוּ אוֹתִי.’

‘כֵּן, אֲבָל בְּמָה תַּעֲבֹד?’

‘מָה זֶה מְשַׁנֶּה? הָעִקָּר שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה מְפֻרְסָם,’ אָמַר יִנּוֹן.

בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִכְנַס לַחֶדֶר דּוֹד אַרְיֵה. שָׁאַלְתִּי בְּשֶׁקֶט, ‘דּוֹד אַרְיֵה, אַתָּה מְפֻרְסָם?’

‘מָה פִּתְאוֹם!’ קָרָא יִנּוֹן. ‘מִי שֶׁמְּפֻרְסָם מוֹפִיעַ בַּטֵּלֵוִיזְיָה וּבָעִתּוֹן. דּוֹד אַרְיֵה לֹא מוֹפִיעַ שָׁם.’

‘נָכוֹן, אֲנִי לֹא מוֹפִיעַ בַּטֵּלֵוִיזְיָה וּבָעִתּוֹן, אֲבָל פַּעַם הָיִיתִי מְפֻרְסָם,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה.

‘מָתַי?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

‘כְּשֶׁבִּקַּרְתִּי בִּכְּלוּמְנִיסְטָן.’

‘כְּלוּמִי — מָה?’ שָׁאַלְתִּי.

‘כְּלוּמְנִיסְטָן,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה.

‘מָה זֶה? אֵיפֹה זֶה?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

דּוֹד אַרְיֵה הִתְיַשֵּׁב וְאָמַר, ‘כְּלוּמְנִיסְטָן הִיא מְדִינָה דֵּי רְחוֹקָה מִפֹּה. הִיא שׁוֹכֶנֶת בְּלֵב הַמִּדְבָּר הַשְּׁוֵיצָרִי. וְלֹא רַק שֶׁהָיִיתִי מְפֻרְסָם בִּכְּלוּמְנִיסְטָן, אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי כּוֹכַב־עָל.’

‘אֵיךְ הָפַכְתָּ לְכוֹכַב־עָל?’ שָׁאַל יִנּוֹן, וְדוֹד אַרְיֵה הִתְחִיל לְסַפֵּר: ‘בְּאֶחָד מִמַּסְּעוֹתַי בַּמִּדְבָּר הַשְּׁוֵיצָרִי הִגַּעְתִּי לִכְּלוּמְנִיסְטָן. הִכְרִיזוּ שָׁם עַל תַּחֲרוּת שְׁנָתִית מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, תַּחֲרוּת שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בַּמְּדִינָה כְּבָר שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה. בַּמּוֹדָעוֹת בָּרְחוֹבוֹת וּבָעִתּוֹנִים נִכְתַּב שֶׁמִּי שֶׁיַּצְלִיחַ לָגַעַת בָּאַף שֶׁלּוֹ בְּעֶזְרַת הַלָּשׁוֹן יִזְכֶּה בִּכְבוֹד מְלָכִים וּבִפְרָסִים רַבִּים. מִיָּד נִסִּיתִי לְהַגִּיעַ עִם הַלָּשׁוֹן אֶל הָאַף וְהִצְלַחְתִּי. ‘יֵשׁ!’ קָרָאתִי. ‘אֲנִי חַיָּב לְהִשְׁתַּתֵּף בַּתַּחֲרוּת, כִּי אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיעַ לָאַף שֶׁלִּי עִם הַלָּשׁוֹן. אֲנִי אֶזְכֶּה בְּכָבוֹד וּבִפְרָסִים!”

יִנּוֹן נִסָּה לְהַגִּיעַ עִם הַלָּשׁוֹן עַד הָאַף שֶׁלּוֹ, אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ. גַּם אֲנִי הוֹצֵאתִי אֶת הַלָּשׁוֹן, אֲבָל לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה נִסִּיתִי, לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיעַ אִתָּהּ עַד הָאַף.

‘אַתָּה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

דּוֹד אַרְיֵה הוֹצִיא אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ וְהִגִּיעַ אִתָּהּ עַד הָאַף. וְאָז הוּא הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר: ‘הַתַּחֲרוּת הִתְקַיְּמָה לְמָחֳרָת בְּאִצְטַדְיוֹן עֲנָקִי שֶׁבְּמֶרְכָּזוֹ בָּמָה. בַּיְּצִיעִים יָשְׁבוּ הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים וְעוֹדְדוּ בְּהִתְלַהֲבוּת אֶת הַמִּתְחָרִים. בָּזֶה אַחַר זֶה עָלוּ הַמִּתְמוֹדְדִים לַבָּמָה — יְלָדִים, נָשִׁים, גְּבָרִים. כֻּלָּם נִסּוּ לְהַגִּיעַ עִם הַלָּשׁוֹן עַד הָאַף שֶׁלָּהֶם. הָיוּ שֶׁמָּשְׁכוּ אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּהֶם בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת. אֲחֵרִים מָשְׁכוּ אוֹתָהּ בְּעֶזְרַת אֲטָבִים. אֲחָדִים נִסּוּ לִדְחֹף דַּוְקָא אֶת הָאַף לְכִוּוּן הַלָּשׁוֹן. אֲבָל אַף אֶחָד לֹא הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ עִם הַלָּשׁוֹן עַד הָאַף שֶׁלּוֹ. פַּעַם אַחַר פַּעַם יָרְדוּ הַמִּתְחָרִים מֵהַבָּמָה מְאֻכְזָבִים. כַּמָּה מֵהֶם אֲפִלּוּ בָּכוּ. וְאָז הִכְרִיזוּ אֶת שְׁמִי, וְהֻזְמַנְתִּי לַעֲלוֹת לַבָּמָה וּלְנַסּוֹת לַעֲמֹד בַּמְּשִׂימָה. עָלִיתִי. הַקָּהָל, שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתִי, הִשְׁתַּתֵּק. הוֹצֵאתִי אֶת הַלָּשׁוֹן מִפִּי, וְכַמּוּבָן הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיעַ אִתָּהּ עַד הָאַף שֶׁלִּי. הַקָּהָל נוֹתַר בְּשֶׁקֶט מֵרֹב תַּדְהֵמָה, וְאָז הֵחֵלּוּ לְהָרִיעַ לִי בִּקְרִיאוֹת רָמוֹת וּבִמְחִיאוֹת כַּפַּיִם סוֹעֲרוֹת.

‘רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְרַעְיָתוֹ עָלוּ לַבָּמָה. רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה עָנַד זֵר פְּרָחִים לְצַוָּארִי. הוּא פָּנָה אֶל הַקָּהָל וְאָמַר, ‘אִישׁ זֶה, שֶׁשְּׁמוֹ דּוֹד אַרְיֵה, הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּצֵּחַ בְּתַחֲרוּת הַלָּשׁוֹן. הָרִיעוּ לְדוֹד אַרְיֵה! הָרִיעוּ! הָרִיעוּ! הָרִיעוּ!’ וְהַקָּהָל קָרָא בְּהִתְלַהֲבוּת שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִיָּמַי, ‘הֵידָד לְדוֹד אַרְיֵה! הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד!’

‘סַבָּלִים נָשְׂאוּ אוֹתִי בְּאַפִּרְיוֹן אֶל חֶדֶר מְפֹאָר שֶׁהוּכַן בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילִי.

”בַּחֶדֶר הַזֶּה נְשָׁרֵת אוֹתְךָ וְנִדְאַג לְכָל צְרָכֶיךָ,’ אָמְרוּ לִי שְׁלוֹשָׁה מְשָׁרְתִים בַּכְּנִיסָה.

‘נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר וְנִשְׁכַּבְתִּי בַּמִּטָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָמְדָה בְּמֶרְכָּזוֹ. הַסְּדִינִים הָיוּ נְעִימִים, הַכָּרִיּוֹת הָיוּ רַכּוֹת, הַשְּׂמִיכָה הָיְתָה חֲמִימָה, וַאֲנִי הָיִיתִי עָיֵף מִיּוֹם הַתַּחֲרוּת. מַהֵר מְאוֹד נִרְדַּמְתִּי. אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁבַּבֹּקֶר צְפוּיָה לִי הַפְתָּעָה גְּדוֹלָה.’

‘מָה קָרָה בַּבֹּקֶר?’ שָׁאַלְתִּי אֶת דּוֹד אַרְיֵה.

‘בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרַרְתִּי כִּי שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת שִׁירָה. פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי וְהֵבַנְתִּי שֶׁהַקּוֹלוֹת מַגִּיעִים מֵהָרְחוֹב. פָּתַחְתִּי אֶת הַתְּרִיס, הֵצַצְתִּי הַחוּצָה וְנִדְהַמְתִּי: בַּחוּץ עָמְדוּ הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים סְבִיב פֶּסֶל עֲנָקִי.’

דּוֹד אַרְיֵה הִשְׁתַּתֵּק עַכְשָׁו בַּסָּלוֹן, וְהַפָּנִים שֶׁלּוֹ נִרְאוּ מֻפְתָּעִים.

‘אֵיזֶה פֶּסֶל זֶה הָיָה?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

‘פֶּסֶל בִּדְמוּתִי,’ עָנָה דּוֹד אַרְיֵה. ‘בִּן לַיְלָה יָצְרוּ פֶּסֶל עֲנָקִי שֶׁנִּרְאָה בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי. הָאֲנָשִׁים רָקְדוּ סְבִיב הַפֶּסֶל וְשָׁרוּ שִׁיר שֶׁהָיָה בּוֹ מִשְׁפָּט אֶחָד שֶׁחָזַר עַל עַצְמוֹ שׁוּב וָשׁוּב:

 

”דּוֹד אַרְיֵה הַגָּדוֹל הוּא הַכֹּל יָכוֹל!

דּוֹד אַרְיֵה הַגָּדוֹל הוּא הַכֹּל יָכוֹל…’

 

‘לֹא יָדַעְתִּי מָה לוֹמַר אוֹ מָה לַעֲשׂוֹת. הִתְרַגַּשְׁתִּי. הִתְלַהַבְתִּי. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי פֶּסֶל בִּדְמוּתִי. שָׂמַחְתִּי שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שָׁרִים שִׁיר שֶׁחֻבַּר בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילִי. הֵבַנְתִּי שֶׁהֲמוֹן אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים אוֹתִי. לֹא צִפִּיתִי שֶׁאֶזְרְחֵי הַמְּדִינָה יִתְלַהֲבוּ כָּל כָּךְ מֵהַזְּכִיָּה שֶׁלִּי בַּתַּחֲרוּת.

‘יָצָאתִי מֵהַחֶדֶר. שְׁלשֶׁת הַמְּשָׁרְתִים חִכּוּ לִי בַּחוּץ וְלִוּוּ אוֹתִי לְכָל מָקוֹם. אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב עָצְרוּ וְהִבִּיטוּ בִּי. צַיָּרִים חִכּוּ בְּפִנּוֹת רְחוֹב וְנִסּוּ לְצַיֵּר אוֹתִי מַהֵר־מַהֵר. הֵם צִיְּרוּ אוֹתִי כְּשֶׁאָכַלְתִּי, כְּשֶׁהָלַכְתִּי, כְּשֶׁצָּחַקְתִּי, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי, כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי. צִיְּרוּ אוֹתִי בְּכָל דָּבָר שֶׁעָשִׂיתִי. הַצִּיּוּרִים הִתְפַּרְסְמוּ בָּעִתּוֹנִים.

‘כָּךְ עָבְרוּ הַיָּמִים, וַאֲנִי הָיִיתִי הָאִישׁ הֲכִי מְפֻרְסָם בִּכְּלוּמְנִיסְטָן. אֲנָשִׁים רַבִּים רָצוּ לְהֵרָאוֹת כָּמוֹנִי. יְלָדִים, נָשִׁים וּגְבָרִים הִתְחִילוּ לְהִסְתַּפֵּר כָּמוֹנִי.’

‘אֲבָל אֵיךְ, דּוֹד אַרְיֵה? יֵשׁ לְךָ רַק אַרְבַּע שְׂעָרוֹת עַל הָרֹאשׁ,’ אָמַרְתִּי.

‘בְּדִיּוּק,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה. ‘אֲנָשִׁים בִּקְּשׁוּ מֵהַסַּפָּרִים לְגַלֵּחַ אֶת כָּל הַשֵּׂעָר מֵרֹאשָׁם וּלְהַשְׁאִיר רַק אַרְבַּע שְׂעָרוֹת וְלִצְבֹּעַ אוֹתָן בְּצָהֹב אוֹ בְּסָגֹל — בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי. אֲבָל לֹא רַק בַּתִּסְפֹּרֶת חִקּוּ אוֹתִי. גְּבָרִים, נָשִׁים וִילָדִים הִרְכִּיבוּ מִשְׁקָפַיִם עֲגֻלִּים כְּמוֹ שֶׁלִּי. אֲנָשִׁים רָזִים הִכְנִיסוּ כָּרִית לְתוֹךְ הַחֻלְצָה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם כֶּרֶס עֲגֻלָּה כְּמוֹ שֶׁלִּי. וְזֶה לֹא נִגְמַר בָּזֶה: בְּאֶחָד מִבִּקּוּרַי בַּשּׁוּק רָאִיתִי שֶׁמּוֹכְרִים סֻכָּרִיּוֹת עַל מַקֵּל בִּדְמוּתִי. יְלָדִים הָלְכוּ בָּרְחוֹב וְלִקְּקוּ סֻכָּרִיּוֹת שֶׁנִּרְאוּ בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי. אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב בִּקְּשׁוּ לִלְחֹץ אֶת יָדִי וְשֶׁאֶחְתֹּם לָהֶם עַל צִיּוּרִים שֶׁל דְּמוּתִי.

‘מִדֵּי יוֹם אָכַלְתִּי אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם בִּמְעוֹן רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה. בְּכָל פַּעַם הֻזְמְנוּ לַסְּעוּדָה אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְאִשְׁתּוֹ לֹא עִנְיְנוּ אֶת הָאוֹרְחִים. הָאוֹרְחִים רָצוּ רַק לִפְגּשׁ אוֹתִי. הָיִינוּ מְשׂוֹחֲחִים, וּלְמָחֳרָת הָיִיתִי קוֹרֵא בָּעִתּוֹנִים דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי בָּאֲרוּחָה:

‘הַשָּׁבוּעוֹת הָרִאשׁוֹנִים בִּכְּלוּמְנִיסְטָן עָבְרוּ עָלַי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. אֲבָל כְּכָל שֶׁחָלַף הַזְּמַן, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁקָּשֶׁה לִי.’

‘לָמָּה הָיָה לְךָ קָשֶׁה?’ הִתְפַּלֵּא יִנּוֹן. ‘זֶה לֹא הָיָה כֵּיף?’

‘לֹא, אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת זֶה לֹא הָיָה מְהַנֶּה בִּכְלָל. לְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַכְתִּי עָקְבוּ אַחֲרַי הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים. לֹא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד לְבַד. הַצַּיָּרִים הַזְּרִיזִים לֹא הִפְסִיקוּ לְצַיֵּר כָּל דָּבָר שֶׁעָשִׂיתִי, אֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמִּקְלַחַת! רָצִיתִי פְּרָטִיּוּת. כֻּלָּם סְבִיבִי נִרְאוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר — בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי! אַרְבַּע שְׂעָרוֹת עַל הָרֹאשׁ, מִשְׁקָפַיִם עֲגֻלִּים וְכֶרֶס גְּדוֹלָה. רָצִיתִי לִרְאוֹת אֲנָשִׁים שׁוֹנִים מִמֶּנִּי. כִּמְעַט כָּל דָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי הוֹפִיעַ בָּעִתּוֹנִים. הָיִיתִי צָרִיךְ לַחְשֹׁב עַל כָּל מִלָּה שֶׁיָּצְאָה מִפִּי.

‘יוֹם אֶחָד רָאִיתִי אֲפִלּוּ אֶת הַפָּנִים שֶׁלִּי עַל שִׁטְרוֹת הַכֶּסֶף הַחֲדָשִׁים שֶׁל כְּלוּמְנִיסְטָן. בַּלַּיְלָה, בְּחַדְרִי הַמְּפֹאָר, לֹא הִצְלַחְתִּי לְהֵרָדֵם. חָשַׁבְתִּי, ‘אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם. אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁכֻּלָּם יִתְלַהֲבוּ מִמֶּנִּי בְּצוּרָה כָּזֹאת. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת לְבַד. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת רָגִיל. אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי כְּמוֹ פַּעַם!’ הֶחְלַטְתִּי לַחְמֹק מִיָּד מֵהַמְּדִינָה.

‘יָצָאתִי בְּשֶׁקֶט־בְּשֶׁקֶט מֵהַחֶדֶר וְצָעַדְתִּי עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת. שְׁלשֶׁת הַמְּשָׁרְתִים יָשְׁנוּ עַל הַסַּפְסָל מִחוּץ לַדֶּלֶת. אִם אֵצֵא מִשָּׁם בְּלִי שֶׁהֵם יִתְעוֹרְרוּ, אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכִּי. אֲבָל רַק עָשִׂיתִי צַעַד, וְאַחַד הַמְּשָׁרְתִים הִתְעוֹרֵר.

”הֵי! מָה זֶה? מָה קוֹרֶה פֹּה? דּוֹד אַרְיֵה הַמְּהֻלָּל, לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ בִּלְעָדֵינוּ?’

”אֲנִי? אֲנִי לֹא דּוֹד אַרְיֵה,’ אָמַרְתִּי לַמְּשָׁרֵת.

”אֲבָל יֵשׁ לְךָ מִשְׁקָפַיִם וּשְׁלֵיְקֶס כְּמוֹ שֶׁל דּוֹד אַרְיֵה,’ אָמַר הַמְּשָׁרֵת.

”אֲנִי מִתְלַבֵּשׁ כְּמוֹ דּוֹד אַרְיֵה כִּי אֲנִי מַעֲרִיץ אוֹתוֹ,’ אָמַרְתִּי. ‘הִתְבַּלְבַּלְתָּ. אֲנִי לֹא דּוֹד אַרְיֵה. זֶה בְּסֵדֶר, אַתָּה יָכוֹל לַחְזֹר לִישֹׁן.’

‘הַמְּשָׁרֵת הָרִאשׁוֹן חָזַר לִישֹׁן וְהִמְשַׁכְתִּי הָלְאָה, אֲבָל אָז הִתְעוֹרֵר הַמְּשָׁרֵת הַשֵּׁנִי.

”הֵי! לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, דּוֹד אַרְיֵה הַנַּעֲרָץ?’

”אֲנִי?’ אָמַרְתִּי. ‘אֲנִי לֹא דּוֹד אַרְיֵה. הִתְבַּלְבַּלְתָּ.’

”אֲבָל יֵשׁ לְךָ אַרְבַּע שְׂעָרוֹת כְּמוֹ לְדוֹד אַרְיֵה,’ אָמַר הַמְּשָׁרֵת הַשֵּׁנִי.

”כֵּן, אֲנִי מְאוֹד אוֹהֵב אֶת דּוֹד אַרְיֵה, וְלָכֵן אֲנִי מִסְתַּפֵּר כָּמוֹהוּ,’ אָמַרְתִּי. ‘זֶה בְּסֵדֶר, אַתָּה יָכוֹל לַחְזֹר לִישֹׁן.’

‘גַּם הַמְּשָׁרֵת הַשֵּׁנִי חָזַר לִישֹׁן. הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲבֹר עוֹד מְשָׁרֵת אֶחָד בִּלְבַד. אִם הוּא לֹא יִתְעוֹרֵר, אוּכַל לָלֶכֶת מִשָּׁם וְלַחְמֹק מִכְּלוּמְנִיסְטָן. אֲבָל רַק עָשִׂיתִי צַעַד, וְהַמְּשָׁרֵת הַשְּׁלִישִׁי הִתְעוֹרֵר.

”שְׁנִיָּה! לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, דּוֹד אַרְיֵה הַמְּפֻרְסָם?’

”אֲנִי? אֲנִי לֹא דּוֹד אַרְיֵה,’ אָמַרְתִּי לוֹ.

”אֲבָל יֵשׁ לְךָ כֶּרֶס עֲגֻלָּה כְּמוֹ לְדוֹד אַרְיֵה,’ אָמַר הַמְּשָׁרֵת הַשְּׁלִישִׁי.

”אֲנִי שָׂם כָּרִית מִתַּחַת לַחֻלְצָה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לִי כֶּרֶס עֲגֻלָּה כְּמוֹ לְדוֹד אַרְיֵה כִּי אֲנִי מַעֲרִיץ אוֹתוֹ, אֲבָל אֲנִי לֹא הוּא,’ אָמַרְתִּי.

”רֶגַע, רֶגַע, רֶגַע, אֲנִי רוֹצֶה לִבְדֹּק,’ אָמַר הַמְּשָׁרֵת. הוּא נִגַּשׁ לַחֶדֶר שֶׁלִּי וְחָזַר מִיָּד, ‘הַחֶדֶר רֵיק. דּוֹד אַרְיֵה לֹא שָׁם. אַתָּה כֵּן דּוֹד אַרְיֵה!’ קָרָא הַמְּשָׁרֵת, וּשְׁנֵי הַמְּשָׁרְתִים הָאֲחֵרִים הִתְעוֹרְרוּ. שְׁלָשְׁתָּם קָרְאוּ, ‘דּוֹד אַרְיֵה הַיָּדוּעַ, זֶה אַתָּה! לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ בִּלְעָדֵינוּ? אָסוּר לָנוּ לָתֵת לְךָ לָלֶכֶת לְבַד! אַתָּה צָרִיךְ מַשֶּׁהוּ? אַתָּה צָמֵא? אַתָּה רָעֵב? אַתָּה רוֹצֶה כּוֹס חָלָב? אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנָּשִׁיר לְךָ שִׁיר עֶרֶשׂ?’

”לֹא,’ אָמַרְתִּי בְּאַכְזָבָה. ‘אֲנִי לֹא צָרִיךְ שׁוּם דָּבָר.’

‘חָזַרְתִּי לְחַדְרִי. הֵבַנְתִּי שֶׁלֹּא אוּכַל לָצֵאת בְּקַלּוּת מִכְּלוּמְנִיסְטָן. כָּל הַלַּיְלָה נִסִּיתִי לַחְשֹׁב מָה לַעֲשׂוֹת. עַד שֶׁבַּבֹּקֶר עָלָה בְּרֹאשִׁי רַעְיוֹן. הֶחְלַטְתִּי לְבַקֵּשׁ מֵרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לַעֲזֹב אֶת הַמְּדִינָה.

‘בַּבֹּקֶר הָלַכְתִּי אֶל מְעוֹן רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה. רַק רָאוּ אוֹתִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְאִשְׁתּוֹ, וּמִיָּד אָמְרוּ, ‘דּוֹד אַרְיֵה, מְפֻרְסָמֵנוּ הַיָּקָר, הֶחְלַטְנוּ לְמַנּוֹת אוֹתְךָ לְשַׂר הַבְּרִיאוֹת, הַחִנּוּךְ, הָאוֹצָר וְהַתַּיָּרוּת.’

”אֲבָל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה,’ אָמַרְתִּי. ‘אֲנִי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שַׂר בַּמֶּמְשָׁלָה! אֲנִי לֹא מִתְמַצֵּא בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה!’

”לֹא מִתְמַצֵּא! בִּרְצִינוּת! חִי חִי חִי חִי חִי,’ צָחֲקוּ רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְאִשְׁתּוֹ. וְאָז רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה אָמַר: ‘דּוֹד אַרְיֵה, כּוֹכָבֵנוּ הַנֶּהֱדָר! אֲנַחְנוּ מְקַיְּמִים אֶת תַּחֲרוּת הַלָּשׁוֹן זֶה שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, וְאַתָּה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִצְלִיחַ לַעֲמֹד בַּמְּשִׂימָה. אַתָּה מְיֻחָד. אַתָּה חָשׁוּב לָנוּ. אַתָּה מְפֻרְסָם. אֶזְרְחֵי כְּלוּמְנִיסְטָן כָּל כָּךְ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ. אַתָּה תִּהְיֶה שַׂר מְעֻלֶּה!’

”חַכּוּ רֶגַע, אֲדוֹנִי וּגְבִרְתִּי,’ אָמַרְתִּי לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְאִשְׁתּוֹ. ‘אָנָּא הַקְשִׁיבוּ לִי. יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה מִכֶּם.’

”מָה שֶׁרַק תִּרְצֶה,’ הִכְרִיז רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.

‘אָמַרְתִּי, ‘אֲדוֹנִי וּגְבִרְתִּי הַיְּקָרִים, אֲנִי רוֹצֶה… אֲנִי רוֹצֶה… לַעֲזֹב אֶת כְּלוּמְנִיסְטָן.’

”מָה?! לַעֲזֹב אֶת מְדִינָתֵנוּ?’ הִתְפַּלֵּא רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.

”לַעֲזֹב אוֹתָנוּ?’ קָרְאָה אֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.

”אָה… כֵּן, כְּבוֹד רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְרַעְיָתוֹ, אֲנִי רוֹצֶה לַעֲזֹב אֶת הַמְּדִינָה.’

”אֲבָל לָמָּה? לָמָּה לַעֲזֹב? אַתָּה הָאִישׁ הֲכִי חָשׁוּב בִּמְדִינָתֵנוּ. אַתָּה הֲכִי מְפֻרְסָם. כָּל הָאֶזְרָחִים אוֹהֲבִים אוֹתְךָ בְּכָל לִבָּם!’

”כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ. זֹאת הַבְּעָיָה,’ אָמַרְתִּי.

”אַתָּה לֹא אוֹהֵב שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתְךָ?’ שָׁאֲלָה אֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.

”אֲנִי אוֹהֵב שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתִי,’ אָמַרְתִּי לָהּ. ‘אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה חֹפֶשׁ, אֲנִי רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ לְטַיֵּל בַּמִּדְבָּר הַשְּׁוֵיצָרִי. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת לְבַד. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁקֶט. אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁכֻּלָּם סְבִיבִי יִתְלַבְּשׁוּ וְיִסְתַּפְּרוּ כָּמוֹנִי,’ הִסְבַּרְתִּי לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וּלְרַעְיָתוֹ.

‘רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הִתְיַשֵּׁב וְהֵחֵל לְהַזִּיל דְּמָעוֹת. אִשְׁתּוֹ הִתְיַשְּׁבָה לְיָדוֹ וְלִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ.

”אֲבָל מָה נַעֲשֶׂה בִּלְעָדֶיךָ?’ שָׁאֲלָה.

”מָה נַעֲשֶׂה בְּלִי דּוֹד אַרְיֵה שֶׁלָּנוּ?’ יִבֵּב רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.

”הַקְשִׁיבוּ נָא, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן,’ אָמַרְתִּי.

”מָה שֶׁתַּגִּיד,’ אָמְרָה אֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.

”אוּלַי נְקַיֵּם תַּחֲרוּת לָשׁוֹן חֲדָשָׁה?’ הִצַּעְתִּי. ‘בַּתַּחֲרוּת הַזֹּאת יִזְכֶּה מִי שֶׁיַּצְלִיחַ לְהַגִּיעַ עִם הַלָּשׁוֹן עַד… עַד… עַד הַמַּרְפֵּק! הַזּוֹכֶה יִהְיֶה הַכּוֹכָב הֶחָדָשׁ שֶׁל כְּלוּמְנִיסְטָן.’

‘רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְאִשְׁתּוֹ חָשְׁבוּ רֶגַע עַל הַהַצָּעָה שֶׁלִּי, וְאָז אָמְרוּ, ‘דּוֹד אַרְיֵה הַמְּפֻרְסָם, יָדַעְנוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלֶיךָ! כָּךְ נַעֲשֶׂה! צָרִיךְ לְהִתְחַדֵּשׁ! צָרִיךְ לִצְעֹד עִם הַזְּמַן! צָרִיךְ לְהַכְרִיז עַל תַּחֲרוּת חֲדָשָׁה!’

‘רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הוֹדִיעַ עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עַל תַּחֲרוּת לָשׁוֹן חֲדָשָׁה. הִצִּיבוּ בָּמָה בְּמֶרְכַּז הָאִצְטַדְיוֹן הַגָּדוֹל, וַהֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים הִגִּיעוּ לִצְפּוֹת בַּתַּחֲרוּת. בָּזֶה אַחַר זֶה עָלוּ הַמִּתְמוֹדְדִים עַל הַבָּמָה וְלֹא הִצְלִיחוּ לְהַגִּיעַ עִם הַלָּשׁוֹן לַמַּרְפֵּק. פָּחַדְתִּי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אַף אֶחָד בִּכְּלוּמְנִיסְטָן שֶׁמְּסֻגָּל לְהַגִּיעַ עִם הַלָּשׁוֹן לַמַּרְפֵּק, אֲבָל אָז עָלְתָה לַבָּמָה יַלְדָּה קְטַנָּה, וְהִיא הִצְלִיחָה לַעֲמֹד בַּמְּשִׂימָה. הַקָּהָל הֵרִיעַ לַיַּלְדָּה בִּקְרִיאוֹת רָמוֹת וּבִמְחִיאוֹת כַּפַּיִם. אֵשֶׁת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה עָנְדָה לְצַוָּארָהּ זֵר פְּרָחִים. רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הִכְרִיז עָלֶיהָ כִּמְנַצַּחַת. בְּתַהֲלוּכָה גְּדוֹלָה נָשְׂאוּ אֶת הַיַּלְדָּה בְּאַפִּרְיוֹן אֶל הַחֶדֶר הַמְּפֹאָר.

‘אֲנִי עָמַדְתִּי בַּצַּד. אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב אֵלַי. גַּם מִי שֶׁרָאָה אוֹתִי לֹא הִתְרַגֵּשׁ וְלֹא הִתְלַהֵב. נִרְאָה שֶׁאַף אֶחָד אֲפִלּוּ לֹא מְזַהֶה אוֹתִי. אַף צַיָּר לֹא נִסָּה לְצַיֵּר אוֹתִי. אַף מְשָׁרֵת לֹא נִסָּה לְשָׁרֵת אוֹתִי. אַף אֶחָד לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי חֲתִימָה. כֻּלָּם הִתְלַהֲבוּ מֵהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה שֶׁזָּכְתָה בַּתַּחֲרוּת הַחֲדָשָׁה. כֻּלָּם שָׁכְחוּ מִמֶּנִּי. יָצָאתִי לְדַרְכִּי וְעָזַבְתִּי אֶת הַמְּדִינָה,’ סִיֵּם דּוֹד אַרְיֵה אֶת סִפּוּרוֹ.

‘וְהָיִיתָ עָצוּב?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

‘בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הָיִיתִי עָצוּב, יִנּוֹן. הֲרֵי לוּ הָיִיתִי מַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת הַכּוֹכָב שֶׁל כְּלוּמְנִיסְטָן, לֹא הָיִיתִי חוֹזֵר מֵהַמִּדְבָּר הַשְּׁוֵיצָרִי וּמְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלִּי.’

בָּעֶרֶב נִכְנַס יִנּוֹן לַמִּטְבָּח עִם מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ. הוּא קָרָא, ‘קַבְּלוּ אֶת כּוֹכַב־הַעָל יִנּוֹן!’

‘כּוֹכַב־עָל?’ שָׁאֲלָה אִמָּא.

‘הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם,’ הִסְבַּרְתִּי. ‘כְּמוֹ דּוֹד אַרְיֵה.’

‘דּוֹד אַרְיֵה? מְפֻרְסָם?’ הִתְפַּלֵּא אַבָּא.

‘הוּא הָיָה מְפֻרְסָם בִּכְּלוּמְנִיסְטָן,’ סִפַּרְתִּי. ‘זֹאת מְדִינָה בַּמִּדְבָּר הַשְּׁוֵיצָרִי.’

‘אֲנִי אֶהְיֶה זַמָּר!’ הִכְרִיז יִנּוֹן.

‘זַמָּר! מְעֻלֶּה!’ אָמַר אַבָּא. ‘אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁשַּׁרְתִּי בַּמַקְהֵלָה בְּכִתָּה א’? יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת זַמָּר נֶהֱדָר!’ אָמַר אַבָּא. הוּא הִתְחִיל לָשִׁיר, ‘יַם הַשִּׁבּוֹלִים שֶׁמִּסָּבִיב…’

אַבָּא זִיֵּף נוֹרָא, אֲבָל לֹא אָמַרְתִּי שׁוּם דָּבָר.

‘אַתֶּם יְכוֹלִים לְהָקִים יַחַד לַהֲקָה,’ הִצִּיעָה אִמָּא.

‘אָז אֲנִי הַמְּתוֹפֵף!’ אָמַרְתִּי.

‘מָה פִּתְאוֹם! אֲנִי הַמְּתוֹפֵף!’ קָרָא יִנּוֹן.

‘אֲבָל אַתָּה הַזַּמָּר!’ אָמַרְתִּי.

‘זֹאת הַלַּהֲקָה שֶׁלִּי,’ אָמַר יִנּוֹן. ‘אֲנִי קוֹבֵעַ מָה כָּל אֶחָד יִהְיֶה. אִמָּא, גַּם אַתְּ תִּהְיִי בַּלַּהֲקָה?’

‘רַק אִם תִּסְתַּדְּרוּ זֶה עִם זֶה,’ אָמְרָה אִמָּא. ‘אֲנִי לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת בְּלַהֲקָה שֶׁרָבִים בָּהּ כָּל הַזְּמַן.’

יִנּוֹן שָׁתַק לְרֶגַע וְאָמַר, ‘בְּסֵדֶר, אַתָּה תִּהְיֶה הַמְּתוֹפֵף.’

‘יֹפִי,’ אָמְרָה אִמָּא. ‘וַאֲנִי וְאִילְאִיל נִהְיֶה הַקָּהָל. כָּל לַהֲקָה צְרִיכָה שֶׁיִּהְיֶה מִישֶׁהוּ בַּקָּהָל, לֹא?’

‘אֲבָל רֶגַע, גַּם אֲנִי אֶהְיֶה זַמָּר?’ שָׁאַל אַבָּא.

‘רַק אִם לֹא תָּרִיב עִם אַף אֶחָד,’ אָמַרְתִּי לוֹ.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הרפתקאות דוד אריה 3 במדבר השויצרי”