הסכמה פנימית מאפשרת את כל הטוב, מזוככת דרך חיכוך וחישול. כמו החרב של הסמוראי, עליה להיכנס אל הכבשן, לעבור תהליך […]
אלה שיזדמנו לקרוא את הספר הזה, אני רוצה לחשוב שהם מתואמים בתדר לאנרגייה שלי. אנרגייה מתפרצת, חלוצה, שאינה מפחדת לחשוב ולהתבטא מחוץ לקונצנזוס החברתי.
שיתחברו לעצמם ויקבלו השראה, עידוד ואישור לפנימיותם, מהדהוד המילים הכתובות בספר, המהוות כלי רכב לרגשות ולמחשבות בעמקי נשמתי.
למי שרוצה לשכלל יכולות ולרתום אנרגייה מתפרצת לתדר בונה ולא הורס. למחפשים איזון בחייהם.
לאותם ילדי פרא, אלה שחשבו שלא יצא מהם דבר.
אלה שסירבו להשלים עם תכתיבי חברה בינוניים של קיום.
אלה שלא מבקשים מאף אחד אישור על מי שהם.
אלה שממציאים את עצמם, והולכים על פי צו ליבם, לא משנה כמה מתנגדים לדרכם.
אלה שלא מוכרים את נשמתם, רק כדי שאחרים יאהבו אותם.
אלה שלא משנה מה עברו או עוברים, ממשיכים להיות תמימים ונאיביים, אך עם זאת מפוכחים.
אלה שמתרגשים מציורים וקשתות כפולות בשמיים.
אלה שמצטמררים בהתרגשות, מהדהוד של מפגש עם מישהו או עם מילים שפורטות על מיתרי ליבם הכמוסים ביותר.
אותם נושאי אור, עם לב אמיץ, מלא חמלה ואהבה.
ובעיקר, בעבור הבנות האהובות שלי, שאני רוצה שהספר הזה, וקודמו, ילוו אותן בדרכן תמיד ויהוו בעבורן השראה.
אתן המשפחה שלי, הרשומות על מצבת נשמתי.
מלאכים, ישויות אור, גלגולים קודמים, ממדים, חייזרים.
הרוב המכריע מתרחק ממילים כאלה וממשמעותן, במשיכת כתף מבטלת מלווה בשיפוט, כאילו המדברים על כך הם “רוחניקים מעופפים”, מנותקים מהמציאות הארצית.
בנתיב היזכרות הנשמתי, בחרתי להעביר את מהות המסר שבליבי, על פי ניסיון החיים שלי, שכלול היכולות וההתפתחות האישית שלי כפועל יוצא מכך. לאורך השנים השתדלתי להישאר בכאן ועכשיו, ממוקד, על האדמה שעליה אני חווה חיים פיזיים.
הרצון שלי לחלוק ולשתף נובע מהרצון לתת השראה לתהליכי חיים, צמתים, מוקדי קונפליקט ובחירה, על מנת לחיות חיים טובים, שמחים ומאוזנים יותר.
אפשר לרחף לממדי תודעה גבוהים, לדבר על מעברי זמן וכו’. אך אני בחרתי בגישה פרקטית לחיים, גישה שמבוססת על יישום פשוט, ישיר ואוטודידקטי, שרבים יכולים להתחבר אליה ולחוות פחות התנגדות בתהליך.
כאחד שמילים לא הדהדו עבורו, והטלתי ספק בכל מילה שנאמרה, הייתי חייב לבדוק כל דבר בעצמי. מה שהתאים, הכנסתי פנימה. מה שלא, הדפתי על הסף.
לכן, החיבור הראשוני שלי לעצמי הגיע דרך צבעים והטבעות אנרגטיות, שהשכל והרגש בגוף הפיזי שלי לא ידעו להסביר ולסתור. זה הקסים וסקרן אותי. הייתה לי, ועדיין יש, תשוקה להמשיך לגלות ולפענח, כמו ילד.
המילים הגיעו הרבה אחרי. רק כששוכנעתי מתוכי עצמי שהחיים בעדי, התובנות נשפכו ממני. היו רגעים שדיברתי, היו רגעים שכתבתי, היו רגעים שחוויתי בשקט. לאורך השנים ביטאתי את התשוקה שלי בדרכי יצירה רבות, לא מתוך רצון לקבוע משהו, אלא פשוט כדי לאפשר.
כך אני מצייר. כך אני מעצב קסדות. כך אני מדבר. כך אני כותב. כך אני רוכב על אופנועים. כך אני חי. מה שרלוונטי להתפתחות שלי, מופיע בפניי בבהירות רבה. אני מזקק את ההרגשה והתחושה שנוצרות מעשייה, ללא מרכיב התוצאה.
לא שואל “למען מה?”, “את מי זה משרת?” או “אם אתפרנס מזה”. השאלה היחידה היא — האם זה מבטא באותנטיות את מי שאני?
כך מצאתי את הדרך שלי לאיזון וריפוי, עבורי.
אין לי נוסחאות או שיטות. אני רק משתדל לתאר בשקיפות את המסע שלי. אם זה ישרת מישהו, יעורר השראה להמציא ולשכלל את עצמו, זה נהדר.
בחודשים האחרונים יש האצה בכתיבה שלי. משהו בפנים מעודד אותי להוציא עוד ועוד חוויות ממסע חיי ולהעלות אותן על הכתב.
אני לא מתווכח ולא שואל שאלות מיותרות. אני נמצא ברגע הזה, שממילא זה כל מה שיש. נותן לזה לזרום ממני.
העדות לקשב הפנימי הזה מתבטאת בהרגשה של התעלות. ובעבור זה בלבד כבר שווה לסנכרן את עצמי עם עצמי.
אין עדיין תגובות