קבצן של אהבה

אל תהיה קבצן של אהבה", נזכר פתאום במילותיו של ממן… ומששמע את קולו, הבין שהתשובה המתינה בתוכו.

אסף, שמקרין ביטחון עצמי גבוה וחי לכאורה חיי נוחות של שלווה ורוגע, פוגש שוב ושוב בצמתי חייו את הגבר המסתורי הלבוש חליפת ארמני ונעלי גוצ'י. היחסים בין השניים חושפים פצעים מן העבר ומערערים על תדמית הגבריות. שלוש הנשים שבחייהם חושפות מערכות יחסים בלתי צפויות.

קבצן של אהבה הוא סיפור על חמש דמויות שהמשותף להן הוא הרצון הנואש כמעט למצוא אהבה וקבלה מהסביבה וקודם כול מעצמם.

זהו רומן המטייל מתודעה לתודעה, היוצר פסיפס אנושי מרתק שלא חושש לגעת בנקודות כואבות.

קבצן של אהבה הוא ספר מסקרן ומעורר מחשבות, הלוקח את קוראיו למסע מטלטל הנוגע בנקודות חשופות וכואבות ומסתכל לאמת בלבן של העיניים.

קבצן של אהבה הוא ספר הביכורים של מירי וידן, עוסקת בחינוך, מלמדת ספרות וכתיבה יוצרת ומאמנת להתמודדות עם מצבי משבר.

סיפורים קצרים ושירים פרי עטה פורסמו בכתבי עת שונים.

מקט: 978-965-571-765-5

אל תהיה קבצן של אהבה", נזכר פתאום במילותיו של ממן… ומששמע את קולו, הבין שהתשובה המתינה בתוכו. אסף, שמקרין ביטחון […]

---

הגבר שנכנס לחנות ההלבשה התחתונה שבשכונה היה לבוש חליפת ארמני, עניבת משי אופנתית הייתה כרוכה סביב צווארו, נעליו היו מצוחצחות, על פרק כף ידו השמאלית שעון יוקרתי, ולקינוח בידו אחז תיק מסמכים אופנתי. צדעיו היו אפורים ומבטו אפור פלדה. הוא ידע את המידה המדויקת והתלבט בין שני הסטים מבד הסאטן שהניחה לפניו המוכרת לאחר שפשפשה בין המדפים העמוסים. הקווים במצחו העמיקו ואז אמר בטון נחרץ: 'אקח את שניהם. ארזי למתנה בבקשה'.

הוא הציץ בשעונו שוב ושוב, הזמן דחק, כנראה יאחר לפגישה הבאה. בינו לבין עצמו החליט לתת לה את המתנה עכשיו ולא לדחות לערב. המשקיעים הפוטנציאליים כל כך להוטים, הם ימתינו גם אם יאחר אפילו בחצי שעה. זה תמיד עובד 'הפוך על הפוך', חשב, האיחור רק יגביר את המתח שלהם לקראת סגירת העסקה ויעלה את יוקרתו בעיניהם.

המוכרת ארזה בידיים מיומנות את הסטים שבחר, מפעם לפעם הרים מבט קצר רוח כדי לבחון את התקדמותה. מבטו תעה אל מעבר לחלון הראווה ולרגע נראה שהוא מנותק ואז נזכר, 'תוסיפי סרט ורוד גדול על הקופסה'.

הוא שילם ויצא בחופזה כשעיני המוכרת תלויות בגבו של האיש המרשים בפליאה, מנסה לפענח את מה שקרה זה עתה.

אסף חיכה בסבלנות במכונית בסמוך לפתח החנות. כשראה את הגבר מתקרב אל דלת היציאה הוא זינק מכיסא הנהג ופתח למענו את הדלת.

'סע! ישר לשם, אתה יודע', אמר הגבר בחדות.

אסף ידע לאן נוסעים. זה היה יום ההולדת שלה, הוא כבר מכיר את הטקס. הוא ראה איך עם השנים צדעיו של הגבר האפירו, איך הקמטים נחרצו אט־אט בפניו. הוא הכיר היטב את עיני הפלדה ואת הטון הקצר והענייני. הוא ידע שהיום עליו להישמר במיוחד, לא להגיד מילה מיותרת, לא לעשות מחווה לא רצויה. המתח במכונית ישב שם לצידו, וגם לצידו של הגבר שמאחור.

'עצור', אמר הגבר בחדות.

המכונית נעצרה מייד, כמו נשמעת ויודעת שעליה לציית להוראותיו ולעצור, כך בפשטות ללא חריקת בלמים של הפתעה.

'כבר חוזר', הפטיר הגבר קצרות ויצא, הפעם בלי תיק המסמכים.

הגבר, שאחז בידיו את האריזה המפוארת, הלך והתרחק. הוא נבלע בבניין הגדול. המעלית החליפה מספרים אדומים במהירות, הדלת לקומה ארבע־עשרה נפתחה. שקט מצוחצח קידם אותו, ריח בושם קל נישא באוויר, מנגינה שקטה של ג'ורג' גרשווין ליוותה את צעדיו לחדר 495. הוא נכנס, כמעט לא מורגש, הניח את המתנה לצידה, נשק ללחיה, ליטף את ידה ויצא.