אהובה ליפמן בן צור

"בסתיו 1968, בגיל 14, אני עוזבת את הבית, ללא מלווים, עם מזוודה, ברכות של אמא ודמעות בעיניים. נוסעת באוטובוס מתל מונד לתחנה המרכזית בתל אביב. בתחנה לראשון לציון אני גוררת את המזוודה, שהופכת כבדה מרגע לרגע, כמו החששות שמציפים אותי.... להמשך