מיכל עינב

אֲנִי לוֹקַחַת אֶת אַרְנָבוּשִׁי הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלִּי לְמִטָּתִי, וְאִמָּא אוֹ אַבָּא מְסַפְּרִים לִי סִפּוּר לִבְחִירָתִי. אֶת מְנוֹרַת הַלַּיְלָה מְעַמְעֲמִים וְלוֹחֲשִׁים לִי: "חֲלוֹמוֹת נְעִימִים." רֶגַע לִפְנֵי שֶׁעֵינַי נֶעֱצָמוֹת, אַרְנָבִי לוֹחֵשׁ שֶׁהוּא מֵהַחשֶׁךְ חוֹשֵׁשׁ, וַאֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ וְשָׁרָה לוֹ שִׁיר עֶרֶשׂ. אַרְנָבִי הִתְחִיל... להמשך