מיכל מלול

״בַּלַּיְלָה, בַּמִּטָּה, הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאוֹד וְהָיָה לִי קָשֶׁה לְהֵרָדֵם. מָה יִקְרֶה בַּמִּרְפָּאָה? מָה הָרוֹפְאָה תַּעֲשֶׂה לִי? פַּעַם אוּרִי סִפֵּר לִי שֶׁבַּמִּרְפָּאָה יֵשׁ פֵיָה, פֵיַת שִׁנַּיִם. הִיא לוֹקַחַת מִיְּלָדִים אֶת הַשִּנַּׁיִם שֶׁלָּהֶם וְנוֹתֶנֶת לָהֶם מַתָּנוֹת בִּמְקוֹמָן. אֲנִי לֹא צְרִיכָה מַתָּנוֹת וְלֹא מְוַתֶּרֶת... להמשך