החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

זו היא אמריקה

מאת:
הוצאה: | יולי 2025 | 416 עמ'
קטגוריות: עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

53.00

רכשו ספר זה:

מעריצים אותה ובזים לה, מקנאים בה ושונאים אותה. היא עשירה, מגוונת, עוצמתית, מפתה ומושכת. היא בדלנית ומסתגרת, אך גם נוטלת אחריות כ"שוטר של העולם". היא מובילה את המדע העולמי, אך גם דתית ושמרנית. ובכל זאת, למרות ריבוי הפנים שלה, היא מופעלת על־פי מנגנון תרבותי משותף, ככתוב בסמלה:

E pluribus unum — "מתוך רבים, אחד".

והיא תמיד חידתית: ארצות הברית של אמריקה.

מאז ומתמיד היה יחסן של ארצות העולם לארצות הברית אמביוולנטי. אבל למרות השניוּת, עוד ועוד אנשים נוהים לטעום ממנעמיה כתיירים, ועוד ועוד מהגרים אליה כדי לממש בה את "החלום האמריקאי". דלתה של אמריקה פתוחה לאוהבי החירות והזכויות, והקפיטליזם בה מאפשר לכל חולם ויזם להצליח בגדול. וכך, זה 250 שנה שעיני העולם כולו נשואות אליה יותר מאשר לכל ארץ אחרת, כדי להעתיק ממנה או כדי לזכות בחסדיה. אך כל כמה שכתבו על אודותיה וצרכו מתוצריה, אמריקה נותרת חידתית, ותרבותה — בלתי מובנת.

לכבוד שנת ה־250 לעצמאותה של ארצות הברית, מציע פרופ'

גד יאיר בספרו זו היא אמריקה: דיוקנה של אומה אפיון תרבותי מעמיק של "האומה הגדולה בעולם". כתיבת הספר נעשתה בתום שלושה עשורים של ליקוט תצפיות וניתוח מאות ראיונות עם אמריקאים ועם ישראלים המתגוררים בארצות הברית, והניתוח המרתק המוצג בספר שופך אור על הקודים התרבותיים המייחדים את אמריקה ועושים אותה למה שהיא.

פרופ' גד יאיר הוא סוציולוג באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא שהה בארצות הברית שלוש שנות השתלמות וביקר בה רבות. במהלך השנים הללו הציג ממחקריו בהרווארד, בסטנפורד, בשיקגו וב-MIT. לאחר שאפיין את התרבות הישראלית (בספרו "צופן הישראליות") והגרמנית (ב"אהבה זה לא פרקטיש"), משלים פרופ' יאיר טרילוגיה מרתקת של ניתוח תרבותי בדרכו הייחודית.

 

מקט: 15102208
מעריצים אותה ובזים לה, מקנאים בה ושונאים אותה. היא עשירה, מגוונת, עוצמתית, מפתה ומושכת. היא בדלנית ומסתגרת, אך גם נוטלת […]

זו היא אמריקה

את יום העצמאות של 2024 חגגתי ברוֹזוֶול, ג'ורג'יה, עם המוני אמריקאים מכל הגזעים, הצבעים והמינים. מעייני כולם היו נתונים למשאיות האוכל ולזיקוקים. רבים עמדו בתור למשאית עם הבוריטו המקסיקאי והיו שבחרו בזו עם הפיצה האיטלקית. היו שביקשו המבורגר טקסני בקטשופ ואחרים חמדו נקניקיות וצ'יפס. כל אחד וטעמו, כל אחת ובחירותיה. דומה היה שזה כל מה שהחוגגים ביקשו במפגש הקהילתי התוסס הזה, אך חישוף קל גילה שמתחת לשמחת האוכל והזיקוקים חגגו הבאים משהו עמוק בהרבה, קרי את חג החירות ואת הפלורליזם באמריקה. וגם אם באותו רגע ניכרה חירותם באפשרות הבנאלית לבחור את מבוקשם מתוך שפע משאיות המזון, באי הפסטיבל אכן חגגו את הערך העליון של אמריקה: החירות. ולכן, מתחת לכל המגוון האנושי העצום שהתכנס שם היה ברור לכולם: זו היא אמריקה.

בשולי החגיגה ניצבה צילייה שהכריזה 'אמריקה 250, רוזוול'. ניגשתי לשוחח עם הנשים שישבו תחתיה. 'אם אתה רוצה להפעיל עסק באירוע של 2026, אתה יכול להירשם כאן', הסבירו לי במאור פנים והפקידו בידי מחברת, עטים ופלאיירים. וכך, עוד בטרם נורה הזיקוק הראשון, הבנתי באחת: ברור, עושים פה כסף. הקפיטליזם לא נח פה לרגע, בין שביום העצמאות ובין שביום הזיכרון לנופלים. ואכן, לא משנה לאן אתם מגיעים באמריקה ומתי, תמיד תמצאו חלק מן המנוע הגדול בעולם פועל. ואם אין לכם סבלנות להמתין לעינוגי העולם הבא, תמיד תמצאו גן עדן ארצי פתוח במרכז הקניות הקרוב למקום שאתם שוהים בו. ואין לכם מקום המקנה אושר לנשמה כמו מרכזי הקניות הגדולים וחנויות הענק, כי בהם מתמצים העושר והחירות. ואין זה משנה אם תיכנסו למכונת הכסף הקפיטליסטית בדוֹלפין מוֹל במיאמי, במוֹל אוֹף אמריקה בבלומינגטון שבמינסוטה, או בכל מוֹל גדול אחר ברחבי הארץ, כי אתם יודעים: זו היא אמריקה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “זו היא אמריקה”