החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על שלומית גיא

ד"ר שלומית גיא היא אנתרופולוגית חוקרת ספורט, העוסקת בשאלות של ציוויליזציה, חינוך, כוח וחופש. בשנת 2011 פרסמה את ספרה הראשון: "אימפריה: איך המציאה אנגליה את הכדורגל מחדש" (הוצאת רסיס נהרה). כיום היא מרצה באקדמיה ומרצה בסמינרים בנושא מניעת אלימות. ... עוד >>

ילדים טובים משחקים כדורגל

מאת:
הוצאה: | 2014-01 | 262 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

"אבל עזבי אותך מכדורגל. הדבר החשוב ביותר שאנחנו מלמדים את השחקנים שלנו הוא להיות ילדים טובים…" (ארני, מאמן באקדמיה של ארסנל)

משנות התשעים של המאה העשרים השתנה לחלוטין משחק הכדורגל באנגליה. מספורט של מעמד הפועלים, המתקשר לגבריות ולאלימות הפך המשחק לאליטיסטי ומתאים למעמד הגבוה. שחקני הכדורגל הפכו כבר מגיל צעיר מודלים לחיקוי, חוקי המשחק השתנו, והוא נעשה עדין ומתורבת יותר. אך לא רק המשחק נעשה מתורבת יותר. גם האוהדים שלו, לשעבר כורי פחם ועובדי דחק במפעלים, אימצו נורמות של התנהגות "מערבית".

ספר זה מבוסס על עבודת שדה שנעשתה לשם עבודת דוקטור, בשנים 2006–2008 באנגליה, ומנסה להבין את השינוי הדרמטי שהתחולל באחד מתחומי התרבות הפופולרית החשובה בממלכה –משחק הכדורגל. כדי לעשות זאת יצאה החוקרת למסע באצטדיוני הכדורגל החדשים במדינה ולביקורים במוזיאונים המייצרים את המשחק כתרבותי. היא התארחה מדי שבוע באקדמיות לכדורגל, ריאיינה מנהלים ומאמנים, וכולם הדגישו את חשיבות המשחק ככלי מחנך.

הכותבת עוסקת בעיקר בשאלת החופש, שהוא מנת חלקם של כל המגשימים את חלומם ועוסקים בכדורגל אנגלי, לעומת הכוח הגדול המופעל עליהם להתאים למודלים של מערביות ותרבות.

המסקנות המובאות בספר זה רלוונטיות לכל מי שעוסק בשאלות של תרבות ומערביוּת ומתעניין בשאלות של חינוך וכוח. הכותבת מתמודדת באומץ עם טענות מבית מדרשם של נורברט אליאס ופייר בורדייה ומנסה להגדיר מחדש את המושג "חופש" תוך הסתמכות על תאוריות של מישל פוקו. בנוסף, החוקרת מציגה תפיסה חדשה להתמודדות עם אלימות, הן במגרשי הכדורגל והן בחברה. אפשר לאמץ תפיסה זו וליישמה בהצלחה גם בישראל.

***

ד"ר שלומית גיא היא אנתרופולוגית חוקרת ספורט, העוסקת בשאלות של ציוויליזציה, חינוך, כוח וחופש. בשנת 2011 פרסמה את ספרה הראשון: "אימפריה: איך המציאה אנגליה את הכדורגל מחדש" (הוצאת רסיס נהרה). כיום היא מרצה באקדמיה ומרצה בסמינרים בנושא מניעת אלימות.

הספר יצא לאור ע"י המכללה האקדמית בוינגייט

מקט: 9-63041-034-6
מסת"ב: 978-1-63041-034-6
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
"אבל עזבי אותך מכדורגל. הדבר החשוב ביותר שאנחנו מלמדים את השחקנים שלנו הוא להיות ילדים טובים…" (ארני, מאמן באקדמיה של […]

פרולוג

ביום שישי 8 באוגוסט 2008 נערך טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בבייג’ינג. כמו כל מדינה שנופלת בחלקה הזכות לארח את האולימפיאדה בחרה סין להשתמש בטקס הפתיחה כדי לספר לכל העולם על עצמתה. לסין היה הרבה מה להוכיח בהתחשב בביקורת שהוטלה עליה, ועדיין מוטלת, מצד מדינות מערביות על כיבוש טיבט והגבלת חופש האדם במדינה. סין הצליחה להפתיע את כולם. הטקס היה, לדעת רבים, מהמרשימים שאי פעם הופקו בפתיחת משחקים אולימפיים. נראו שם טכנולוגיה ברמה גבוהה, משחקי חושך ואור ובעיקר מספר רב של משתתפים שהשאירו רושם עצום על הקהל באצטדיון ועל מיליוני הצופים בבית. רק לשם המחשה, הטקס נפתח בתיפוף המוני של אלפיים ושמונה מתופפים, בעלי מאפייני גוף דומים, לבושים באותם בגדים, שתופפו לאורך דקות ארוכות בהפגנת תיאום מושלם.

אפשר רק לדמיין את חברי הוועד האולימפי הבריטי יושבים באותה שעה במשרדיהם, או אפילו באצטדיון בבייג’ינג, צופים בטקס המרשים ומגרדים בראשם מוטרדים בשאלה כיצד יצליחו בעוד ארבע שנים לייצר טקס פתיחה שיהיה מרשים לא פחות מזה של הסינים.

ארבע שנים לאחר מכן, בערב יום שישי 27 ביולי, נערך טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בלונדון. מזג האוויר לאורך כל הקיץ היה חמים ונעים, אולם בארבעת הימים שלפני פתיחת המשחקים ירדו קיתונות של גשם מהשמים, כאילו נאגרו במשך כל אותם חודשי קיץ, ולו רק כדי להרוס לאנגלים את החגיגות. כמה שעות לפני טקס הפתיחה, להקלת כולם, הפסיקו הממטרים לנחות על האי, והאוויר והאווירה היו מושלמים.

הטקס החל בהקרנה של סרטון וידאו שהוביל את הצופים בין נופיה, אנשיה וההיסטוריה המפוארת של אנגליה, תוך סיור על גדות נהר התמזה ועד לאצטדיון האולימפי. כש”הגיעו” הצופים לאצטדיון בסופו של הסרטון נגלה לפניהם מראה מרהיב – סימולציה של כפר אנגלי בתקופה החקלאית ובו בתים קטנים מאבן פולטים עשן מארובות, סוסים ומרכבות המובילים דואר ומאות צעירים, נשים וטף המשחקים בפינות ירוקות משחקים מסורתיים. בצד אחד נשים מוסרות זו לזו פֵּרות, בצד אחר מסתובבים ילדים בקרוסלה של חוטים ובצד שלישי משחקים גברים בקריקט. הסימולציה נראתה מושלמת למי שלא חי בתקופה החקלאית באנגליה.

הטקס הוסיף ללוות את הצופים לאורך ההיסטוריה של אנגליה. איזמבארד קינגדום ברונל, מהנדס וחלוץ המהפכה התעשייתי, דקלם שורות ממחזה של שייקספיר כדי להוביל את אנגליה (וכמובן, את העולם) לעידן התעשייתי. צלילי תופים, מאיימים אך גם מעוררי תקווה, ליוו את “מעמד הפועלים” כאשר הם הופכים את הכפר לעיר ומחליפים את הירוק של הדשא בשחור של מפעלי התעשייה. מהמהפכה התעשייתית הובילו אותנו כותבי התסריט לעבר המאה העשרים: שורות של מהגרים שהגיעו לאנגליה אחרי סיום התקופה הקולוניאליסטית נעמדו להצדעה שקטה לנספי מלחמות העולם, ולבסוף הפכו יחד למהפכה הצבעונית של שנות השישים, זו שיצרה תרבות מוזיקלית וסטייליסטית חדשה.

טקס פתיחת המשחקים האולימפיים בלונדון השיג בדיוק מה שביקשו המארגנים להשיג בזכותו. מצד אחד הוא היה שונה מכל טקס פתיחה של משחקים אולימפיים בעבר ובכך מיצב את האנגלים כחדשניים, מקוריים ופורצי דרך. מצד שני, ובו בזמן, הוא הצליח להציג את ההיסטוריה והמסורת האנגליים כמפוארים ביותר, מעוז תחילתם של זרמים כמו מודרניזציה ותיעוש. הישג נוסף של הטקס היה הביטוי שניתן לקבוצות אתניות שונות, וזאת כדי להעיד על סובלנותה של החברה האנגלית ורב-תרבותה. זאת ועוד, טקס הפתיחה הצליח להציג את אנגליה כמעוז התרבות המערבית בתחומים של מוזיקה, קולנוע, ספרות, ספורט ועוד.

אולם הטקס חולל דבר נוסף: הוא יצר הבחנה בין אנגליה, המדינה המערבית שאירחה את המשחקים האולימפיים בשנת 2012, לסין, המדינה הלא מערבית, שאירחה את המשחקים האולימפיים ארבע שנים לפני כן. טקס הפתיחה בבייג’ינג הדגיש את יתרון הקולקטיב על פני האינדיבידואל, את שיתוף הפעולה, עבודת הצוות והתיאום המוחלט למען השגת המטרה. התרבות האנגלית (והחברה המערבית בכלל) מושתתת על ערכים אלה. זו הרי משמעותה של מדינת הלאום, שמקורה במערב, והיא דוגלת בקיומו של צבא, שירותי מדינה וביורוקרטיה למען רווחתו של הפרט. עם זאת, סין איננה מדינה מערבית והמערב אינו מכיר בה כמערבית, והאנגלים לא יכלו להדגיש בטקס הפתיחה שלהם את אותם ערכים שהדגישו הסינים ארבע שנים לפניהם. בתהליך של הבחנה חברתית וכדי להבחין בין המערב למי שאיננו מערב היה על האנגלים להדגיש ערכים אחרים, כמו אינדיבידואליזם, שינוי וגיוון. זו הסיבה שבטקס כולו המעיטו המארגנים בריקודים משותפים-מתואמים והעלו לבמה אנשים מקבוצות אתניות שונות, בגילאים שונים, לבושים בבגדים שונים, שרקדו בסגנונות שונים ומגוונים.

ה”מערב” אפוא איננו הגדרה גאוגרפית. מערביות היא קטגוריה מוסרית, שכדי להשתייך אליה יש ליצור מערך ערכים מסוים ולחיות על פיו. מערך ערכים זה משתנה מפעם לפעם, ולו כדי שהמערב יוכל ליצור הבחנה ממי שאיננו מערב, ובכך לשמור על עדיפותו המוסרית. ספר זה יתמקד באחד מענפי התרבות החשובים ביותר כיום בעולם ובעיקר באנגליה – כדורגל. לא תמיד נחשב הכדורגל ענף תרבות; עד תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת זוהה משחק הכדורגל עם מאפיינים של מעמד הפועלים, ונקשרו לו תארים בהתאם. הוא נחשב המוני, פיזי ואלים, ובוודאי לא היה מקור לגאווה לאומית-אנגלית, המתבססת על תרבות ענפה ומפוארת. אולם כיום מתאפיין השיח על משחק הכדורגל בערכים של מעמד אריסטוקרטי, והוא נחשב משחק המתאים לציוויליזציה ולמערב ומחמיא ל”טעם” חברתי של מעמד גבוה. מטרתי המרכזית בספר זה היא להבין כיצד התרחש שינוי זה בכדורגל האנגלי בעשרים השנים האחרונות, כיצד הפך הכדורגל מתת-תרבות לתרבות גבוהה, וממקור לגינוי הפך למשחק מערבי המתאים לציוויליזציה. בכוונתי להראות בספר זה כי חלק ניכר בשינוי מקורו בשיח חדש המַבנה את משחק הכדורגל כבעל מאפיינים מסוימים, השונים מאוד מאלו שנהגו לייחס לו במאה העשרים.

כדי לעשות זאת יענה הספר על שתי שאלות מרכזיות:

ראשית נשאל מהו כדורגל וכיצד אנו יודעים מהו כדורגל. בשער הראשון של הספר נעקוב אחר התפתחות המשחק כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתיבה עליו לאורך ההיסטוריה. כיוון שמשחק הכדורגל נחשב מאות בשנים ענף ספורט פופולרי שיש להתבייש בו, חלק גדול מהמידע שיש לנו עליו מגיע מחוקים שאסרו אותו או מכתיבה נֵאו-מרקסיסטית שעשתה לו דה-לגיטימציה.

שנית נענה על השאלה כיצד ענף תרבות מצליח לשנות את מאפייניו שינוי ניכר בכל פעם מחדש ולהפוך להיות, כמעט בכל מאה שנה, לענף ספורט אחר כמעט לגמרי – בחוקיו, בקהל שאליו הוא פונה ובמסריו. על שאלה זו נענה בשער השני ובשער השלישי של הספר. לקראת סופו של הספר נדון במאפייני משחק הכדורגל האריסטוקרטי העדין, המקובל כיום.

רוב הספר עוסק בשינויים הדרמטיים שחלו במאפייני משחק הכדורגל משנות התשעים של המאה העשרים ועד היום. בתקופה זו מופעלות באנגליה אופרציות שמטרתן לקשור למשחק הכדורגל במדינה מאפיינים של תרבות מערבית וציוויליזציה, כדי להתאימו לטעם חברתי גבוה. באופן כללי, תהליך הציוויליזציה בחברות המערב-אירופיות התחיל, לטענת אליאס, בחצרות המלוכה כבר במאה השש-עשרה, ראשית בצרפת ובגרמניה ולאחר מכן באנגליה (Elias, 1978). תהליך של ציוויליזציה החל לפעול על משחק הכדורגל, באופן פרטי, כבר במאה התשע-עשרה, אך ברובה של המאה העשרים ההתנהגות במגרשי כדורגל נותרה אלימה ולא תרבותית, לפי הגדרתה של החברה האנגלית מהו תרבותי. החל מסוף המאה העשרים, כהמשך לאותו תהליך, השתנו מאפייני המשחק על כר הדשא, ביציעים, בפאבים המשדרים משחקי כדורגל בשידור חי ובאקדמיות לילדים. השינוי הכשיר את המשחק כמאפיין של “טעם” חברתי גבוה, על פי המונח שהציע בורדייה (Bourdieu, 1984), והגדיר את משחק הכדורגל כמשחק “מערבי”. המונח “מערב” כאן אינו מתייחס למרחב הגאוגרפי או הטריטוריאלי שבו משחקים כדורגל אלא הוא מתאר קטגוריה מוסרית שמעצבות חברות, ובמקרה זה החברה האנגלית, כשבד בבד היא מתאמצת להתאים עצמה אליה.

בכדורגל האנגלי מופעלים בשנים האחרונות מנגנונים חברתיים המַבנים את המשחק כראוי לציוויליזציה וכמאפיין של “טעם” חברתי גבוה. מצד אחד פועלים מנגנונים אלה בדומה לתיאורים של אליאס ובורדייה. כלומר, הם מגדירים אילו התנהגויות מאפיינות ציוויליזציה ומתאימות לטעם האריסטוקרטי. מצד אחר מופעלים בכדורגל האנגלי מנגנונים חברתיים הפועלים כדי להכיל שחקנים ואוהדים למערכת משותפת של הבנות לאומיות, המאופיינת בין היתר בעושר תרבותי, בציוויליזציה ובמערביות. ההכלה של אוהדי המשחק לקטגוריה מערבית מחמיאה היא שהצליחה לטענתי להעלים את תופעת החוליגניות בכדורגל האנגלי, שהייתה נפוצה בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים. כיום מצליחה ההכלה לשמר התנהגויות כגון משחק הוגן, סובלנות, סגנון ואדיבות, הן על כר הדשא והן ביציעי האוהדים.

ספר זה מתייחס אל משחק הכדורגל לא כאל תשעים הדקות הרשמיות שבהן מתמודדות שתי קבוצות בשביל שלוש נקודות בטבלת הליגה; משחק הכדורגל בשבילי הוא סך כל הזירות שבהן בא לידי ביטוי שיח על כדורגל באנגליה. כדורגל הוא מערך הקשרים בין שחקנים לבין עצמם במהלך משחק באקדמיות לילדים, כמו גם סיור מאורגן במוזיאון של קבוצת כדורגל. ה”משחק” יכול להתקיים באצטדיון חדש שבו תשעים אלף מקומות או בשיחה אינטימית בין שני אנשים הצופים במשחק על גבי מסך גדול בפאב השכונתי. כאשר אני טוענת כי המשחק השתנה, אני מתכוונת לומר שנורמות ההתנהגויות של האנשים המשחקים אותו, שופטים אותו ומנהלים אותו השתנו, וכן שהשתנה השיח על המשחק, הן במוסדות המנהלים אותו והן בשביל אוהדיו.

ספר זה מתבסס על מחקר שדה שעשיתי באנגליה בשנים 2006–2008 ועל עבודת דוקטורט שהגשתי באוקטובר 2010 למחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. הספר איננו עבודת הדוקטורט עצמה אלא כתב יד שעבר עדכונים לפי השינויים שחלו באנגליה בין מועד הגשת עבודת הדוקטורט לבין פרסום הספר ולפי מקורות ספרות נוספים שהתפרסמו בינתיים. הבחירה בכדורגל האנגלי כזירה למחקר על השינויים שעבר המשחק בשנים האחרונות אינה מקרית. הכדורגל באנגליה עד שנות התשעים של המאה העשרים היה כאמור משחק אלים וגברי, רווי אוהדים שהוגדרו “חוליגנים” ונתפסו כבעיה חברתית. השינוי הדרמטי שנעשה במדינה בשנות התשעים השפיע על תפיסתם של ערכי המשחק באנגליה, ומשם השפיע על אירופה בכלל ועל ישראל בפרט. במסגרת המחקר התמקדתי בהנהלות מועדוני הכדורגל של ארסנל וצ’לסי תוך עבודת תצפית בעיקר באקדמיות לכדורגל המכשירות שחקנים צעירים. קיימתי תצפיות באצטדיונים והצטרפתי לסיורים מודרכים במוזיאונים של מועדוני כדורגל. ראיינתי אנשי יחסי ציבור, מנהלים, מאמנים, שחקנים ואוהדים.

הבחירה במועדונים אלה חשובה מכמה טעמים:

א. ארסנל וצ’לסי הם מועדונים מפורסמים ומוכרים בעולם, המשמשים לאנגליה במה להפגנת רמת הציוויליזציה שלה. הדינמיקה הפוליטית המופעלת עליהם משתקפת כבחלונות ראווה לאירופה ולעולם ומשמשת להפגנת ההתאמה של ה”אנגליות” לקטגוריה “מערביות”.

ב. שני המועדונים ייצגו בעבר שכונות מגורים, וכעת משחקיהם משודרים ומעוררים הזדהות בחלקים רבים של העולם. השינויים הדרמטיים שעברו המועדונים באים לידי ביטוי בתקציבים, באוהדים, בשחקנים ובבעלי המועדונים. כל אלה הפכו אותם ממועדוני כדורגל שייצגו בעבר גברים ממעמד הפועלים שהתגוררו בשכונות שבהן שיחקו ל”בעלי אחוזות נעלמים”, לפי הגדרתו של באומן את האליטה הבין-לאומית החדשה, המנותקת כעת מהיאחזות בקרקע (באומן, 2002).

ג. בשני המועדונים הושקעו בשנים האחרונות כספים רבים בפיתוח “אקדמיות לכדורגל”; מטרתן של אלו להכשיר שחקנים בעלי פוטנציאל להפוך לשחקני כדורגל מקצוענים ובד בבד לחנך את הילדים המתאמנים למערך ערכים אידאלי. בחינת העבודה הנעשית באקדמיות תאיר את הפעילויות הפוליטיות שנעשות בתהליך ההבניה של הקטגוריה “כדורגל אנגלי”.

ד. לבסוף, שתי הקבוצות משחקות בעיר לונדון, שכערים גדולות אחרות מושכת אליה מהגרים מאירופה ומהעולם. במועדונים של ארסנל וצ’לסי, יותר מבמועדונים אחרים, מועסקים שחקנים ומאמנים זרים רבים. בהקשר זה היה מעניין לבדוק דרכים שבהן הוטמעו הערכים האריסטוקרטיים ונעשתה התאמה לטעם גבוה אצל מי שאינם מוגדרים כחלק מהזהות האנגלית.

הספר מחולק לארבעה שערים: השער הראשון מציע דיון היסטורי-חברתי של משחקי כדורגל מאז המאה הארבע-עשרה כמושפע ממערכת של כוח. מטרותיו של שער זה הן שלוש: ראשית, להבין את המשמעויות שיש למשחק כיום דרך השימוש בְּהקשרים היסטוריים שלו. האנגלים מתפארים במשחק הכדורגל שאותו לכאורה המציאו ו”העניקו” לעולם (Taylor, 1990). בשער זה אנסה להציע תפיסה מורכבת יותר של המשחק ולהבין כיצד נעשה שימוש זה בְּהיסטוריה. מטרה שנייה, הנובעת מהראשונה, היא לטעון כי מאפיינים של משחקי ספורט לאורך ההיסטוריה הם תוצאה של הבנה חברתית-זמנית. המשמעויות של משחק הכדורגל באופן ממוקד נתונות לשינויים, למניפולציה ולניהול. המטרה השלישית של שער זה נובעת מהנחה בעלת חשיבות שמעלה בורדייה בספרו על הבחנה חברתית. בורדייה טוען כי מוצרים ניטרליים, המתאימים לטעם חברתי גבוה, מוכרחים להיות חד-קוליים ושיוצגו כבר מהרגע הראשון ככאלה (Bourdieu, 1984). משחק הכדורגל, שהשתנה מאוד זה כמה פעמים מאז המאה הארבע-עשרה, הוא מקרה מעניין שבו על אף רב-הקוליות במשמעויות המשחק, תהליך ההכשרה שלו כמאפיין של טעם גבוה כיום מצליח ומשכנע מאוד.

בשער השני אעסוק בהרחבה בדוח ועדת טיילור: ועדה שהוקמה על ידי הממשלה האנגלית בשנת 1989 בעקבות אחד האסונות הקשים בכדורגל האנגלי. חוקרים מסכימים כי ועדה זו חוללה את השינוי הדרמטי במאפייניו של הכדורגל האנגלי והפכה אותו לענף ספורט לכל המשפחה, עדין ותרבותי (Bale,2000; Duke,2002; Greenfield & Osborn, 1998; Lee, 1998; Brown, 1998 ואחרים). בשער זה אציע לבחון את השינויים שעבר המשחק גם בהקשר חברתי רחב יותר, שכן לשינויים שעברה החברה האנגלית בכלל הייתה השפעה רבה על המוטיבציה להביא לשינוי ניכר במאפייני המשחק. עם שינויים אלה אפשר למנות את ההיפתחות לאירופה ולעולם שבעקבותיה נעשה ניסיון להגדיר מחדש אתוס “אנגלי”, וכן עלתה השאיפה להצטרפות לארגונים על-מדינתיים (במקרה של הכדורגל ארגונים כמו פיפ”א ואופ”א). אנתח את דוח ועדת טיילור ואת השינויים בחברה האנגלית דרך פרדיגמת תהליך הציוויליזציה של אליאס ותהליך יצירת הטעם החברתי של בורדייה.

בד בבד אבקש לטעון כי תהליך הציוויליזציה הוא פעולה כוחנית של שימוש באסטרטגיות של ידע, שכנוע ופיקוח. לכן אבקש לבחון שינויים בכדורגל האנגלי החל מסוף המאה העשרים גם דרך שאלות של ניהול וכוח חברתיים, ודרך השוואת התיאוריה של אליאס לאלה של פוקו בנוגע לאמת, כוח וממשליות (governmentaltity) (פוקו, 2007 [1976]; Foucault 1991,2000a).

השער השלישי מתאר את תהליך ההכשרה של ילדים צעירים לנורמות התנהגות המתאימות לציוויליזציה. בפרק הראשון אעסוק בהרחבה באקדמיות לילדים של מועדוני הכדורגל צ’לסי וארסנל ואטען כי במקביל לניסיון להכשיר את הילדים להפוך בעתיד לכדורגלנים, באקדמיות אלה מחנכים את הילדים למערך ערכים תרבותי, המתאים את המשחק לערכים של ציוויליזציה ותרבות, כפי שתופסים כיום במערב מושגים אלה. הפרק השני בשער יעסוק בפעילות למען הקהילה של מועדון הכדורגל, במיוחד של ארסנל. בפרק זה אטען כי מחלקות למען הקהילה פועלות כארגוני NGO ובאמצעותן סוגיות שעד אז היו מנותקות מפוליטיקה הופכות לפוליטיות, והמערב כקטגוריה מוסרית מייצר עצמו כאידאל.

השער הרביעי והאחרון מחולק לחמישה פרקים ועוסק בזירות שונות בכדורגל המקצועני באנגליה כיום. הפרק הראשון יעסוק בהרחבה בפעולות הפיקוח וההכלה המופעלות על שחקני כדורגל. הפרקים הבאים ידונו בהשפעת הפיקוח וההכלה על אוהדי המשחק במעגלי אהדה שונים. בפרק החמישי אעסוק בשאלת הזרים בכדורגל האנגלי כיום. אטען כי על שחקנים זרים, מאמנים ובעלי מועדונים זרים מופעלים תהליכים של התאמה לציוויליזציה באותה צורה ובאותה מידה שתהליכים אלה מופעלים על שחקנים מקומיים. כיוון שכך, ובניגוד לטענות של חוקרים בנוגע לשליטה הגמונית כוחנית ו”גזענות חדשה”, אי אפשר לטעון כי תהליכים אלה נובעים מהבחנות על יסוד גזע.

הפרק האחרון הוא פרק מתודולוגי ובו אבקש להראות כיצד תהליכי חינוך הופעלו גם עליי כחוקרת של הכדורגל האנגלי. כיצד התהליכים שתיארתי כמופעלים על סובייקטים הופעלו גם עליי. התנהגותי כחוקרת בשדה הושפעה רבות מהדרישה ממני לאמץ מערך ערכים מערבי, שעיקרו סגנון הופעה, ניהול מחקר, דיוק ומקצוענות.

בכל פרקי הספר אבקש לדון בנושא באמצעות שלושה מתחים תיאורטיים מרכזיים.

המתח הראשון נוגע למאפייני המשחק; כדורגל אנגלי נחשב לאורך כל המאה העשרים למשחק “מודרני”, על פי הגדרותיו של גוטמן, כלומר למשחק המדגיש מאפיינים כמו מקצוענות, תוצאה, הישגיות, ביורוקרטיה ומדידה (Guttmann, 1978). לקראת סוף המאה העשרים נעשה המשחק מדיד, מקצועני, הישגי ותחרותי אף יותר, כפי סכומי הכסף הגדולים יותר שהושקעו בו לאחר יישום מסקנות ועדת טיילור. בד בבד נעשה גם משחק “יפה” המתאים לטעם חברתי גבוה ומדגיש ערכים כמו דרך, עדינות, אדיבות והנאה. מסוף המאה העשרים משחק הכדורגל הוא משחק תחרותי והמוני (מבחינת מספר האנשים המשחקים אותו והצופים בו) ובו-זמנית ענף של תרבות פנאי המתקשר עם ערכים של מעמד אריסטוקרטי. הטרמינולוגיה המתייחסת למשחק מאז סוף המאה העשרים מדגישה את הדיבור עליו הן כמשחק מסחרי ותחרותי והן כענף של תרבות ואמנות.

תפיסות רב-קוליות אלה של המשחק סותרות את ההבחנה שעשה גוטמן ב-1978 בין משחק פרה-מודרני למשחק מודרני, ובין play, משחק המדגיש הנאה וללא מטרות, לבין game, שאותו משחקים למען מטרה מסוימת. בשנים האחרונות נפוץ בכתיבה האקדמית השיח על התמסחרות המשחק ומדידתו בערכים של כסף, לכאורה על חשבון ניכור האוהדים המסורתיים של המשחק (Crabbe & Brown, 2004; Giulianotti, 1999, 2002; McGill, 2001; Morrow, 2003 ועוד. בישראל: בן פורת 2002, 2006). בניגוד לטענות אלה, אני טוענת בספר זה כי ההון הכלכלי אינו בא בהכרח על חשבון “ההון הרגשי” של האוהד, וכי תהליך ההתמסחרות במועדונים הגדולים אינו מלווה בהכרח בניכור האוהד ובהפיכתו לצרכן אדיש. הפעולות שנעשו בכדורגל האנגלי מראות כיצד אפשר לשלב ערכים הישגיים-מודרניים עם ערכים הלקוחים מהפילוסופיה האריסטוקרטית, המדגישים הנאה נטולת מטרות. בנוסף, מפעולות אלה אפשר ללמוד שגם כאשר מספר האוהדים והצופים במשחק גדל בעקביות, עדיין אפשר לסווגם לקטגוריות מחמיאות ואליטיסטיות.

המתח השני עוסק אפוא בניגוד לכאורה שבין המוניות לטעם גבוה. מבחינה תיאורטית אצא בעיקר נגד התפיסה שמבטאים אליאס ובורדייה של תהליך ההבחנה החברתי. אליאס מתאר תהליך ציוויליזציה כתהליך היסטורי ארוך שהונע על ידי המעמדות הגבוהים בחברה. הוא הופעל, בסופו של דבר, גם על המעמדות הנמוכים בדרך של חיקוי התנהגויות. אם כן, אימוץ דגמי ההתנהגות על ידי המעמדות הנמוכים בחברה הולך ומצמצם את המרחק התרבותי שבין השכבות החברתיות. אולם, כפי שמסביר אלגזי, “בד בבד הולכת ומתחדדת הרגישות החברתית לפערים הנותרים, כך שהבדלים מזעריים באופן ההתנהגות או בדרך הדיבור מקבלים חשיבות עצומה” (אלגזי, 2000:72). כך הפער התרבותי בין המעמדות החברתיים, שאליאס מדבר עליו, נשמר כל העת.

בורדייה מרחיב טענה זו בספרו Distinction (Bourdieu, 1984) אל עבר מושג ה”טעם”. “טעם”, לדידו, הוא תוצאה של עבודת הבחנה חברתית מערכתית בין גבוה לנמוך, ראוי ושאינו ראוי, וולגרי ואמנותי. עבודת אמנות נחשבת מתאימה לטעם גבוה אם היא עומדת בשני תנאים: היא מיוצרת בטכניקה מורכבת הנגישה למעטים, והיא מייצרת תגובה אנטי-פופולרית. כלומר, מוצר נחשב “יפה” רק אם המוני העם אינם מצליחים להבין מה “יפה” בו. טעם נמוך מוגדר באמצעות הדגשת תוצאת העבודה ופופולריות גבוהה. מאפיינים אלה מתארים תיאור אמין בהחלט את הכדורגל האנגלי גם כיום, שכן הכדורגל מחויב לתוצאה ושואף לגידול קבוע במספר האוהדים. על פי טענתו של בורדייה, כדורגל אפוא, באופן אימננטי, אינו יכול להיות משחק “יפה” ולא מאפיין של טעם גבוה.

בניגוד לטענות אלה של אליאס ושל בורדייה אראה כי במאה העשרים ואחת ענף הכדורגל באנגליה מצליח להדגיש בו-זמנית הן את התוצאה והן את הדרך. כתוצר תרבותי הכדורגל מחד גיסא הוא המוני מבחינת כמותית, ומאידך גיסא הוא מאפיין של טעם גבוה בשל תהליך הכלה שמופעל על שחקנים ואוהדים באנגליה היום. בשער השלישי של הספר, העוסק בכדורגל המקצועני באנגליה כיום, אעסוק במתח זה באופן הנרחב ביותר. בתוך כך אראה כיצד למרות הפנייה לאוהדי כדורגל בכל העולם המשחק מצליח להציע ערכים של מעמד אריסטוקרטי ולהתאים לטעם חברתי גבוה.

לבסוף, המתח השלישי שבו אעסוק הוא בין רמות פיקוח גבוהות לתחושות אישיות של חופש. תהליך הציוויליזציה, אראה, הוא פעולה כוחנית של שימוש באסטרטגיות של ידע, שכנוע ופיקוח. אלה הן טכניקות שפוקו דן בהן בהרחבה (פוקו,2007 [1976]; Foucault, 1991,2000a, 2000c), בעיקר דרך המונחים ממשליות (governmentaltity), אמת וכוח. תהליך הציוויליזציה, להגדרתו של אליאס, ותהליך ההומניזציה, להגדרתו של פוקו, דומים במובן הזה שהם מציעים להבין תופעות מקומיות ככאלה שנוצרו לא מתוך רִיק חברתי אלא כחלק מתהליכים היסטוריים שהתחוללו במערב לאורך מאות בשנים. תהליך הציוויליזציה שמתאר אליאס החל באירופה המערבית, בעיקר בצרפת ובגרמניה, במאה השש-עשרה, ותהליכי הפיקוח המתוחכמים שמתאר פוקו הם תוצאה של היווצרותם ההדרגתית של מוקדי כוח לאומיים כבעלי לגיטימציה לפקח ולהעניש (Foucault, 1991). עם זאת, שני תהליכים מקבילים אלה מציעים הגדרה מורכבת למושג הכוח ומעודדים תפיסה שלפיה כוח איננו פרקטיקה מדכאת ומצמצמת, אלא שלכוח יש פעולה יצרנית המעודדת פעילות ומעודדת תחושות של חיים וחופש. כיוון שכך, אציע כי השינויים בכדורגל האנגלי, המיועדים להפוך את המשחק לכזה המתאים לציוויליזציה, אמנם נעשו דרך שימוש כוחני באסטרטגיות של ידע ופיקוח, אולם הכוח לא הופעל כדי לצמצם את החופש של המשחקים כדורגל ושל האוהדים אותו. מטרת הפעלת הכוח היא לעודד אוהדים ושחקנים להשתתף בפעילויות המייצרות חיים.

פוקו ואליאס שונים זה מזה שוני רב בהתייחסותם התיאורטית לספורט. על אף עיסוקו הרוחבי של פוקו בנושאים חברתיים רבים, מניהול חיי המין דרך מוסדות כפייה ועד עיצוב השיח, לא התמקד הלה מעולם בענפי ספורט. רק משנות התשעים של המאה העשרים, עם התרחבות העיסוק החברתי-מדעי בספורט, ובשל השפעתו הרבה של פוקו והפופולריות שלו במדעי החברה, החלו חוקרים לנסות ולהבין פלח זה של החיים החברתיים דרך נקודת המבט שהציע. בין הראשונים לעשות זאת היו פיסק (Fiske, 1999) ובייל [1](Bale, 1993). שני החוקרים עסקו בקשר שבין טכניקות פיקוח לניהול ספורטאים. טענות פוקויאניות מסוגים אלה היו נפוצות בדיון על ספורט בשנות התשעים. מאותה תקופה ובעיקר מתחילת המאה העשרים ואחת התגברה הפופולריות של מחקרים הנוגעים לטענות הכוח המתוחכם של פוקו והמזינים את הזרם הנֵאו-ליברלי (Cole et al., 2004; Rose, 1999; Lemek,

בשנת 1939 פרסם אליאס את ספרו “תהליך הציוויליזציה” בגרמנית. בספר זה טען כי מבנה הרגשות של האדם משתנה לפי תהליכים חברתיים-היסטוריים. אליאס ניתח את השינויים בחברה האירופית במאות השנים האחרונות, ובעיקר התמקד בגרמנית ובצרפתית. לטענתו, חברות אלו משתנות לציוויליזציה שבה נורמות המחשבה וההתנהגות של הפרט עוברות עידון ואיפוק כדי להתאים לחברה שבה התלות של אנשים באחרים גדלה. הספר הוא תוצאה של עשר שנות עבודה שבהן נאלץ אליאס, יהודי גרמני, לברוח מהמדינה על סף פתיחת מלחמת העולם השנייה. נדמה כי התזמון היה בעוכריו של אליאס, בפרסמו טענות אלה על רקע היציאה למלחמה, שניפצה לאנושות את פנטזיית הנאורות והמודרניזציה. הרקע הזה לא היטיב עם הספר, שביקש באדיקות להוכיח שהאנושות צועדת למקום תרבותי יותר. גם עשרות שנים לאחר פרסום הספר (באנגלית ב-1969 וממנה לצרפתית, איטלקית ופולנית) נמתחה על אליאס ביקורת חריפה; כיצד אפשר להבין את ההתנהגות הברוטלית של ממשלות ומדינות כמו זו הגרמנית, שעליה הסתמך אליאס רבות, לאור הפרדיגמה המניחה תהליך עידון קבוע ומתמשך?

בשנת 1954 קיבל אליאס משרה באוניברסיטת לסטר שבאנגליה והתחבר למגמה במחלקה לסוציולוגיה שייעודה היה חקר הספורט. רוב עבודותיו באותה תקופה ובשנים שלאחר מכן עסקו ברמת האלימות הגבוהה בספורט באנגליה. בספרו “חיפוש אחר ריגושים: ספורט ופנאי בתהליך הציוויליזציה” בוחן אליאס (עם דנינג, 1986) דרך של ניתוח היסטורי את עולם הספורט. הוא טוען כי גם בדרך זו אפשר לראות כיצד רמת האלימות הגבוהה שנלוותה למשחק לאורך מאות שנים מתמתנת בשנים האחרונות, וכיצד “אלימות לשם אלימות” מפנה את מקומה לאלימות כאמצעי להשגת המטרות של הספורט המודרני. לתהליך הציוויליזציה בספורט קרא אליאס “The Sportization Process”.

כמו “תהליך הציוויליזציה” גם “חיפוש אחר ריגושים” יצא לאור בתקופה לא טובה לכאורה מבחינת ההקשר החברתי. שנות השבעים והשמונים היו תקופה אלימה ביותר, שבה כנופיות של גברים צעירים שליוו את קבוצות הכדורגל הפגינו התנהגויות אלימות חריגות מכל התנהגות אחרת שהייתה מוכרת בעבר. מקרי פציעה קשים ומקרי מוות חסרי היגיון ותכלית באירועים אלימים היו לכאורה הוכחה ניצחת שהאלימות בספורט לא התמתנה עם השנים, אלא אף הפכה קיצונית ומסוכנת יותר. אולם אליאס ותלמידיו המשיכו להגן על עבודותיו ועל טיעוניו בנוגע לתהליך הציוויליזציה בכלל ובספורט בפרט. אליאס נפטר בשנת 1990, השנה שבה פורסמו ואומצו מסקנות ועדת טיילור. הוא לא היה עד לשינוי הדרמטי שהתרחש בכדורגל האנגלי באותה שנה. שינוי זה עומד כאמור במרכז עניינו של ספר זו.

האופקים הרחבים של ספר זה יכולים לתרום לשיח במגוון תחומי מחקר ודעת של מדעי הכדורגל ומדעי החברה. ראשית, ספר זה מסכם לראשונה בעברית את הידע על כדורגל באנגליה מאז התקופה האגררית, ולכן מיועד למגוון רחב של קוראים חובבי משחק הכדורגל ולא רק מתחומי האקדמיה. חובבי כדורגל בפרט וספורט בכלל יכולים ללמוד ממנו על תהליכים היסטוריים וחברתיים המשפיעים על הקשר שבין ספורט ותרבות במערב ובישראל. שנית, הספר מתמקד בתהליך שבו הפכה אהדת הכדורגל מאלימה ומסוכנת לאהדה מתורבתת ועוקב אחר תהליך העלמת החוליגנים בכדורגל. המסקנות המוצגות בספר מתארות כיצד אפשר להתמודד עם האלימות בתוך הספורט וכיצד אפשר להתמודד עם אלימות באמצעות הספורט. הניסיון להעלים את האלימות מהספורט בישראל (בעיקר בכדורגל, אך גם בכדורסל) הגיע בשנים האחרונות עד לספסלי הממשלה ולדיוני ועדות חקירה רבות. הספר המוצע כאן מתאר בהרחבה את הפעולות שנעשו בכדורגל באנגליה, מראה היכן טעה החוק הישראלי לאורך שנים ומציע מה אפשר לעשות כיום כדי ליישם את המסקנות בישראל. חשיבותו של הספר היא בהעלאה לדיון טכניקות חדשות של טיפול באלימות שאינן קיימות כיום בספורט בישראל, ולכן קהל של אנשי חינוך, מורים לחינוך גופני ומנהלי אירועי ספורט יוכלו למצוא בו ערך רב. אנשי חינוך מכל התחומים הבאים במגע יום-יומי עם ילדים וממלאים תפקידים של אחרים-משמעותיים בתהליך החינוך והחִברות של ילדים בישראל הם קהל יעד חשוב ומרכזי לספר זה. יתר על כן, הספר יכול לשמש מורים לחינוך גופני, המשתמשים בפעילות ספורטיבית ככלי חינוכי-מוסרי, בעל משמעויות של חינוך לעצמאות, חינוך למנהיגות ולעבודת צוות, חינוך לקבלת סמכות וקבלת האחר. הספר כאמור מציע דיון עמוק על הקשר שבין חוקים ממשלתיים להתנהגות חברתית בפועל במגרשי ספורט. התמקדות בשאלות אלה מעלה לדיון סוגיות כגון מתי ועדות חקירה למניעת אלימות יכולות להביא לשינוי חיובי וכיצד הן עושות זאת. כיוון שכך, הספר יכול לשמש כלי עזר בידיהם של פוליטיקאים וקובעי מדיניות חברתית וקהילתית ברמה הלאומית והמקומית, ובידיהם של התאחדויות לספורט ומנהלי מועדוני ספורט בישראל. לבסוף, הדיונים הרחבים המוצעים כאן, המתבססים על תיאוריות ממדעי הרוח והחברה, יכולים להיות כר פורה לדיונים בסוגיות של ציוויליזציה, הדרה, כוח וחופש לחוקרי מדעי הרוח והחברה ולחוקרים מדיסציפלינות של מדעי המדינה, לימודי אירופה, גאוגרפיה פוליטית ועוד.

כדי להבין מהו בכלל המשחק שאותו אנו מכנים “כדורגל”, יציע השער הבא תפיסה מורכבת ורב-קולית של המשחק תוך התייחסות להבניות חברתיות תלויות זמן והקשר חברתי ולשימוש שעושים בהיסטוריה של המשחק בטענות על משמעויותיו בהווה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ילדים טובים משחקים כדורגל”