החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

יחסי בורא-נברא בספר בראשית

מאת:
הוצאה: | 2018 | 290 עמ'
קטגוריות: מבצעי החודש, יהדות
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

מחקר מרתק זה, בעל השגות ומסקנות לא שכיחות, ד"ר רחל גלבוע בוחנת את תופעת הבריאה – של עולם, אדם, ואומה.
בגישה ייחודית לספר בראשית כספרות נעזר המחקר במאפייני לשון, במושגים פסיכולוגיים ובכלי ניתוח ספרותיים, על מנת להציג את האירועים של גן-העדן, העקֵדה
והמאבק עם המלאך ביַבּק באור חדש ורענן.

המתעניין במדעי הרוח יעריך מחקר זה כמחקר ספרותי ייחודי :
לומדי תנ"ך, היסטוריה עברית עתיקה ותפיסות אינטלקטואליות שייתכן שהיו חלק ממנה. גם המתעניינים בפסיכולוגיה של היווצרות הרֵאשית יעריך מחקר זה כמחקר ספרותי ייחודי ויימצא בספר זה מקור בעל חשיבות חיונית להצגת שלושת סיפורי-בריאה אלו שהם בלב לבה של התרבות המערבית.

המסקנות הנובעות מהמחקר מציעות בשלושת פרקי הבריאה הנידונים, מאפיינים לא-קונבנציונליים של יחסי בורא-נברא.

ד"ר גלבוע היא בוגרת אוניברסיטת ת"א בספרות אנגלית ותולדות האמנות. התרגום המוגש בזה הוא של תזת הדוקטורט עבור אוניברסיטת מנצ'סטר-אנגליה.

מקט: 4-128-85
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
מחקר מרתק זה, בעל השגות ומסקנות לא שכיחות, ד"ר רחל גלבוע בוחנת את תופעת הבריאה – של עולם, אדם, ואומה. […]

על אודות הספר

א. הצגת הנושא

מנקודת ראות ספרותית ההתייחסות המקובלת לספר בראשית היא כאל ביטוי בכתב (כצֶבר של סיפורים מסורתיים) שבאמצעותו חזר וסיפר העם היהודי את ההיסטוריה שלו. הביטויים “סיפור” ו”טקסט” מועדפים עליי משום שהם ניטרליים ביחס לסוגות ספרותיות שונות, ולכן אני נמנעת מביטויים כ”אגדות” או “מיתוסים”, וממעטת בביטויים לועזיים כגון “נרטיב”, והסיבות לכך יפורטו בהמשך.

כאסופה של סיפורים מסורתיים, בראשית דומה לסיפורים מסורתיים של עמים אחרים,1 ובהיבטים רבים הוא מציג נושאים ומוטיבים שניתן למצאם בסאגות אחרות:

“סאגה” היא נרטיב מתמשך (על פי מילון אוקספורד – להלן: O.E.D.), ולכן יכולה להכיל מספר אגדות, או על פי הניסוח המועדף כאן – מספר סיפורים. ישנה התייחסות לספר בראשית כסאגה – כאשר כמה מסיפוריו מושווים לעתים לסאגה הבבלית של גלגמש. בשני המקרים כל סאגה מציגה מספר נושאים, שכל אחד מהם יכול להיחשב כסיפור.

כשסיפורים ממקורות שונים מציגים מאפיינים ספרותיים זהים, ו/או משמעויות פילוסופיות או תפיסות מוסריות דומות, אנו מניחים שהם משקפים או עונים למכנה משותף שמאחד אנשים שונים באותו צורך רוחני. ובמילים אחרות – אם סיפורים מסורתיים ממקורות שונים מציגים את אותו נושא, אנו יכולים לומר שמדובר בנושא אוניברסלי.

הסוּגה הנותנת ביטוי ספרותי למכנה משותף אוניברסלי נקראת בדרך כלל “מיתוס” או “אגדה” (O.E.D.).

בשימוש רגיל של המילים, אנו נוטים להתייחס לאגדות כאל סיפורים שנוגעים לחיים – לבעיות ושאיפות של אנשים רגילים, בעוד שמיתוסים נוגעים, או חוצים, את הגבול שבין אנשים לאלים.2 עם זאת, הגבולות הספרותיים אינם מוגדרים בבהירות, ולכן החלופה היא לנטוש לחלוטין הגדרות סוגה ולסכם שמה שאנו עוסקים בו הוא פשוט סיפור.

כוח המשיכה של סיפור מסורתי על-זמני מעוגן באיכות מסוימת שבאופיו – מהות ייחודית אוניברסלית שטמונה בו, ושבספר זה יכונה “המוטיב המיתי”. כמה מהסיפורים בבראשית, במיוחד אלו העוסקים בקטגוריית ה”בריאה” נחשבים כמיתוסים מכיוון שהם נתפסים כבעלי חשיבות אוניברסלית, למרות המגוון של הפרשנויות בדבר משמעותם או המטרה שהם משרתים. ולמגוון נדרשת הבהרה:

ריבוי של פרשנויות תמיד יתעורר כאשר אלו הרווחות אינן עונות לצרכים אנושיים-חברתיים משמעותיים. העובדה שהסיפור ישנו והוא נגיש, מאפשרת ל”פנטזיה האנושית להשתלט על המשך האירועים המיתיים”, כך מציעה הפסיכולוגית הלנה דויטש,3 ובמילים אחרות – הדמיון האנושי משתלט על גרעין הסיפור המסורתי, ובלי התייחסות לפונקציה האורגינלית, למשמעות או לקונטקסט ההיסטורי שלו, מאמצת אותו דרך פרשנות, הֶדגש שונה, או בהרחבת הסיפור לצרכים העכשוויים. אי לכך, סיפורים מיתולוגיים אלו הם דֶגם מופת למצב האנושי המתמשך, ואנו – על ידי הפרשנות הסובייקטיבית שלנו – מעורבים בהם.4

בהתייחסות לפרשנות של מיתוס, יש להתחשב בשני גורמים כשמנסים למצוא את “המשמעות האמתית” של נרטיב ספרותי, ודרכה – את המוטיב המיתי שלה:

1) עליה להיעשות על בסיס של הטקסט הנבחן, ללא התייחסות למקור המשוער שלו.

גישה זו מנוגדת לנטייה פופולרית של תחילת המאה ה-20. למשל: תאודור רייק5 מציע פרשנות (The Fall-Story) של האירוע בגן- עדן דרך מציאות משוערת של עידן קדום, בשחר האנושות, שקדם לעידן שבו שררה התפיסה של ‘יהוה’ שבהמשכה חלה ההתפתחות של הרעיונות הדתיים שלו. אני בספק אם כל הרקע הזה הוא בעל משמעות לסיפור התיאורי של בראשית, מכיוון שנראה לי שהגישה הפסיכואנליטית של רייק מַצלילה ומתעלמת מהפרטים של העשייה הספרותית והמשמעויות האפשריות שלה.

המאמץ, כך נראה לי, צריך להיות מכוון לגילוי המשמעות שסופר סובייקטיבי ש”לקח את הגרעין של המיתוס” ומנסה למסור אותה לקוראיו. הדיון בטקסט נתון, אם כך, מטרתו לבחון איך הוא מושך או משרת את הקורא, ולא לחטט בשורשיו, בגלגוליו או בשונוּת שלו.

2) מה שיוצע בסופו של דבר כמשמעות של הסיפור, יהיה סובייקטיבי וישקף את המפרש – את דעותיו הקדומות, בין אלו המודעות ובין הלא מודעות, וכן את שיטות מחקרו – למרות ניסיון כן לאובייקטיביות. סובייקטיביות תופסת גם לגבי מסע המחקר של ספר זה.

נושא ספר מחקרי זה, בתחומי שתי המגבלות שצוינו לעיל, הוא ניסיון לבדוק נושא אחד בספר בראשית – “יחסי בורא-נברא” דרך שלוש פאזות שמסופרות בפרקים שעונים על כך: בריאת העולם (1-2:3), בריאת האנושות (2:4-4), ובריאת אומה (פרקים ופסוקים שונים שיפורטו בהמשך).

דרך ממצאים לשוניים ומחקר ספרותי ספר זה שואף למצוא את המוטיבים המיתיים בסיפורי בריאה אלו כפי שהגיעו אלינו בצורתם הנוכחית, ולבדוק האם המוטיבים שנמצאו מקרינים רעיון פילוסופי ברור ואחיד.

אולם לְמה כוונתי ב”מוטיבים מיתיים”?

ב. המוטיב המיתי

המוטיב המיתי הוגדר בהצגת הנושא כאיכות בטבעו של סיפור מסורת שבדרך כלל נחשב כמיתוס; מכאן בחירתי הסמנטית במושג “מוטיב מיתי” לאיכות זו. אם כך, “המוטיב המיתי” הוא מהות בנרטיב ולא חלק ספרותי ממנו, וזוהי הסיבה מדוע הוא יכול להימצא בסוגות ספרותיות שונות, וסיבה נוספת לאלו שצוינו לעיל להימנע מהגדרות של סוגה.

התפיסה המודגשת כאן של הגדרת המוטיב המיתי דורשת הבהרה בקשר למהותו של המיתי, כלומר – על אודות טיבו של הסיפור המבטא אותו, ועל התהליך לחשיפת תכונה זו. לצורך הבהרת שני עניינים אלו אני פונה לדיון המקיף שבספרו של קירק The Nature of Greek Myths פורשׂת את עיקריו, משום שהוא סוקר דעות וגישות לחקר מיתוסים מאז תחילת המאה ה-6:20

קירק מציג שתי גישות שונות למחקר מיתוסים, שאת מסקנותיהן הסופיות ניתן לסכם כ”התפקודי והפסיכולוגי”. הקבוצה הראשונה, התפקודית, מציגה חמש תאוריות שכולן חולקות תכונה משותפת: הן מפרשות את הסיפורים בהקשר לנסיבות ולסיבות שבהן הם סופרו, ואת השירות שהם מעניקים לקהילה.

ההיבט התפקודי של הסיפור עשוי להיות:

1) מיתוסי טבע: על תופעות מטאורולוגיות וקוסמולוגיות (אנימיזם – הענקת נשמה לחפצים; אנטרומורפיזם – ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם. כל אלו מדגישים את התפיסה של אלוהי טבע ומיתוסיהם בעולם הפיסי).7

2) מיתוסים אטיולוגיים: סיבה או הסבר לדברים בעולם האמיתי (מיתוסים כסוג של מדע פרימיטיבי).8

3) צ’רטרים: מערכות של תפיסות או כללים למנהגים, למוסדות או אמונות.9

4) תחייה רוחנית: מיסוד מסוים של ‘העידן היצירתי’ (האלמנט של תור הזהב שאליו משתוקקים).10

5) פולחן דת: התקרבות, או אפילו שאיפה להגיע למקור של הנוהג.11

קירק טוען שבעוד כל תאוריה עשויה להתאים לטיבם של סיפורים מסוימים, אף אחת מהן אינה חובקת את כל מה שמוגדר כמיתוס.

הקבוצה השנייה מתייחסת למיתוסים כאל “תוצרים של הנפש”, כלומר, הם נתפסים ככאלו שמעל לכול הם נוגעים לרגשותיו של היחיד, היכן שאפילו פעולות אובייקטיביות של התיאוריה התפקודית משניות לצרכים הפסיכולוגיים של האינדיבידואל או של החברה.12

שלוש תאוריות עיקריות מוצעות:

א) הקתרזיס – של אריסטו,13

ב) הגשמת הפנטזיה – של פרויד,14

ג) התת-מודע הקולקטיבי המובע על ידי הארכיטיפים – של יונג.15 ההשגות של קירק כלפי קבוצה זו הם אותן כמו כלפי הקבוצה הראשונה, כלומר – בעוד שכל תאוריה עשויה לענות לטבעם של כמה סיפורים, אף אחת מהן אינה חובקת את כל מה שמוגדר כמיתוס.

דעתו של קירק על הנושא של האלמנט החמקני במיתוסים, קרי: האיכות שמחריגה אותם מסיפורים מסורתיים אחרים היא, שעליה “להיות קשורה – לא עם דגם ספציפי של ביטוי מיתי, אלא עם הנושא בכללותו, או אפילו עם הנסיבות המיוחדות שבהן הוא סופֵּר” (שם, עמ’ 88).

הערכתו לנטייה הפסיכולוגיסטית שמוּרָה ליחסים (שאותרו על ידי פרויד) בין חלומות למיתוסים, אך בהסתייגות מסוימת: “אם מיתוסים דומים לחלומות תוך עיווּת במיקום האירועים, זה לא עקב מאפייני ההיגיון הפסיכולוגי שנחזו על ידי פרויד [אדיפוס קומפלקס, הדחף המיני], במקום זאת אני מציע שהעיוות במיקום של היום-יומי בחיים הוא בעצמו מעורר חיים ומשחרר” (שם, עמ’ 90).

המורכבות של הניסיון למציאת תאוריה חובקת כול לאופיים של מיתוסים מתבררת במסקנותיו המצוטטות לעיל: מחד גיסא – קירק מאחד, או מערבב, את התועלתיות (הנסיבות המיוחדות שבהן הם סופרו ונושאיהם) והפסיכולוגיות (עיוות המיקום), מאידך גיסא – בעודו דוחה את הסברו של פרויד, הוא מתקרב לדעתו של אריסטו על אפקט הקתרזיס’ (המשחרר) כמהותם של המיתוסים.

המפתח להבנת מלוא המובנים של המיתוס נמצא בגרעין ההתלבטות של קירק. אם, בהתאם למסקנתו, המורכבות של המיתוסים היא כזו שבסופו של דבר היא עירוב של הפונקציונלי והפסיכולוגי, אזי הדרך להבנתם אמורה להיות בהתרת המורכבות למרכיביה – מתודה פרוידיאנית שכנראה קירק התעלם ממנה. פרויד מציע16 שישנן שתי רמות שיחדיו מרכיבות את המובן המלא של נרטיב: המובן המפורש המבוטא בגלוי (The explicit meaning) שעונה לצרכים התרבותיים, סוציאליים ומוסריים של הקולקטיב (הפונקציונלי, בניתוח של קירק), והפירוש הנסתר (The implicit meaning, כאן במחקר: המשתמע, המכּללא), כלומר – הפירוש המקרין את שורשי הפסיכוזה האנושית (הפסיכולוגי, בניתוח של קירק).

אי לכך, הפירוש הגלוי הנותן ביטוי להבנה הסובייקטיבית של קולקטיבים מסוימים בתקופת זמן מסוימת הוא מרכיב סובייקטיבי בפרושים למיתוס, בעוד שהפירוש המשתמע משקף את האובייקטיביות של צרכים מנטליים בסיסיים שלא השתנו באופן משמעותי בתקופת הקיום האנושי.

הקונספט המקביל של קרל יונג ל”הפירוש הנסתר” של פרויד הוא “התת-מודע הקולקטיבי” (The collective unconscious), והוא מסביר את בחירתו במונח “קולקטיבי” מכיוון ש”הוא לא אינדיבידואלי אלא קולקטיבי, במילים אחרות – הוא זהה לכל בני האדם ובכך מהווה מרכיב מהותי פסיכולוגי של טבע אישי שקיים בכל אחד מאתנו”.17 מעצם היותו אוניברסלי, מסכים עמו לוי-שטראוס (C.L. Strauss), הוא גם נצחי: “הוא מסביר את ההווה והעבר, וכן את העתיד”.18

מחקרים בפסיכולוגיה מציעים פרשנויות שונות באשר למשמעות המיתוסים, בדרך כלל בהתאם לתיאוריות הפרוידיאניות והיונגיאניות דלעיל. במחקר זה הן תיושמנה ללא התייחסות למחלוקות הדיסציפלינה, או חוסר עקביות עם תאוריה זו או אחרת, אלא רק בהתאם לטבעו של הטקסט. הצעת משמעות זו או אחרת לסיפור אינה מוציאה מכלל אפשרות משמעות אחרת, כפי שקורה עם הפרשנות למיתוס של אדיפוס.19 וכפי שכבר נאמר, מה שלא תהיה ההצעה אין היא משקפת אלא את הנטיות הסובייקטיביות של מחברה.20

על מנת למצוא את המוטיבים המיתיים של סיפורי הבריאה שבדיון זה, הצעד הראשון, על פי הצעתו של פרויד, יהיה לחפש את המשמעויות הגלויות בתוכם, ולאחר מכן לנסות למצוא את המשמעות החבויה בהם. התקווה היא שמחקר זה יהווה תרומת-מה למחקר על בראשית, על פי הקווים המנחים שיפורטו בהמשך הדברים..

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “יחסי בורא-נברא בספר בראשית”