ואז היא נעלמה

1

לורל פתחה את דלת הדירה של בִּתה ונכנסה פנימה. אפילו ביום ההוא, שהיה יפה יחסית, הדירה היתה חשוכה וקודרת. את החלון בחזית הסתיר שיח ויסטריה סבוך להחריד, ועל הצד השני של הדירה האפילה כָּליל החורשה הקטנה הצמודה אליה.

הדירה נקנתה בגחמה של רגע. האנה בדיוק קיבלה את הבונוס הראשון שלה ורצתה להוציא אותו על משהו מוחשי לפני שהוא יתפוגג. האנשים שמהם קנתה את הדירה מילאו אותה בדברים יפים, אבל להאנה אף פעם לא היה זמן לקנות רהיטים, ועכשיו הדירה נראתה כמו מקום כזה שעוברים אליו אחרי גירושים, כשרוצים להצטמצם. עצם העובדה שלא היה אכפת לה שאמא שלה באה לנקות כשהיא לא נמצאת היתה הוכחה לכך שהדירה היא לא יותר מחדר מלון משודרג מבחינתה.

לורל טיאטאה, מכוח ההרגל, לאורך המסדרון המטונף של האנה ומשם עד למטבח, שם הוציאה את חומרי הניקיון מתחת לכיור. נראה כאילו האנה לא היתה בבית בלילה שעבר. לא היתה קערת דגני בוקר בכיור, לא היו נתזים של חלב על השיש, לא היתה שפופרת מסקרה חצי פתוחה ליד מראת האיפור המגדילה על אדן החלון. גבה של לורל הפך לגוש של קרח. האנה תמיד חזרה הביתה. להאנה לא היה שום מקום אחר ללכת אליו. היא ניגשה אל תיק היד שלה, הוציאה את הטלפון, וחייגה את המספר של האנה באצבעות רועדות שנכנעו כשהשיחה עברה למשיבון, כמו תמיד כשהאנה היתה בעבודה. הטלפון נשמט מידיה אל הרצפה, ושם נחבט בצד הנעל שלה ולא נשבר.

‘שיט,’ היא סיננה לעצמה, הרימה את הטלפון ובהתה בו כעיוורת. ‘שיט.’

לא היה לה למי להתקשר אליו, את מי לשאול: ראית את האנה? יש לך מושג איפה היא? החיים שלה פשוט לא עבדו ככה. לא היו חיבורים בשום מקום. רק איים קטנים של חיים פזורים פה ושם.

יכול להיות, היא חשבה, שהאנה פגשה גבר, אבל זה לא סביר. להאנה לא היה חבר, אפילו לא אחד, אף פעם. מישהו העלה פעם את התיאוריה שלהאנה אין חבר כי היא מרגישה אשמה על כך שלאחותה אף פעם לא יהיה. את אותה תיאוריה אפשר היה להחיל גם על הדירה העלובה שלה, ועל חיי החברה הלא קיימים שלה.

לורל ידעה שבעת ובעונה אחת היא גם מגזימה וגם לא מגזימה. כשיש לך ילדה שיצאה בוקר אחד מהבית עם ילקוט מלא ספרים כדי ללמוד בספרייה במרחק רבע שעה הליכה מהבית, ומאז לא חזרה מעולם הביתה, אין דבר כזה להגזים. העובדה שהיא עומדת במטבח של בתה הבוגרת, ומדמיינת שהיא שוכבת מתה באיזו תעלה רק כי לא השאירה קערת קורנפלקס בכיור, היא שפויה והגיונית לחלוטין כשמביאים בחשבון את ניסיון חייה.

היא הקלידה את שם החֶברה של האנה במנוע חיפוש והקישה על הקישור למספר הטלפון. ניתוב השיחות העביר אותה לשלוחה של האנה, ולורל עצרה את נשימתה.

‘האנה מק מדברת.’

הנה הוא, קולה של הבת שלה, קצר רוח וחסר אופי.

לורל לא אמרה כלום, רק נגעה בכפתור הניתוק על המסך והחזירה את הטלפון אל התיק. היא פתחה את מדיח הכלים של האנה והחלה לרוקן אותו.