החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

טריסקל

מאת:
הוצאה: | 2009 | 177 עמ'
קטגוריות: מתח ופעולה
זמינות:

33.00

רכשו ספר זה:

טריסקל הינו מותחן פעולה בן זמננו המשלב מציאות עכשווית והיסטוריה עתיקה.

עם סיום פעילותם נגד ממשיכי דרך הרייך השלישי, מיגור תוכניתם השטנית וחשיפת יחידות הלאבריס, מתכוונים חלק מאנשי יחידת העילית, לאחר שנים של פעילות מאומצת, לפרוש מה CIA לחיים פרטיים באי כרתים.

במהלך "התאזרחותם", נקלעים חברי הצוות לפרשה שמזעזעת אותם והמעמידה בסימן שאלה נאמנויות וקשרים שחושלו בדם.

מי הוא האויב האמיתי? מי הידיד? מה משחקו של איאן? מהו משמר העורב? לגיון מוריגן? לוחמי פורטריין?

יניב עברון בונה עלילה מתח מהירה המשלבת קטעים מההיסטוריה הבלתי מוכרת של העולם הדרואידי והמציאות של ימינו. מסע מרתק באנגליה, אירלנד וסקוטלנד המוביל את הקורא אל הסיום הבלתי צפוי.

זהו ספרו הרביעי הרואה אור והשני בטרילוגיה שהחלה עם הלאבריס.

מקט: 9-62314-067-0
מסת"ב: 978-1-62314-067-0
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
עמוד הפייסבוק
שני בסדרה מתוך: לאבריס, טריסקל, קיאמה, שלום עולמי

1

“יש שינוי בתוכניות”.

הרמתי את מבטי. ריג בהבעה רצינית, הושיט לי דף נייר מודפס, “מה[1] DCI” אמר “הוא דורש שנחזור לארה”ב לתחקור מלא”.

לוקי וסאגה הביטו בי בשאלה, רק לפני יומיים שלחנו את מכתבי ההתפטרות וכבר החילונו בתוכניות להשתקע בכרתים.

“סיבה מיוחדת?” שאלתי את ריג.

“לא שידוע לי עליה” ענה ריג, “אבל יש דברים בגו, דיברתי עימו הבוקר, קורה משהו,הוא התחמק באלגנטיות אבל התעקש שנוכחותנו נדרשת”.

“ולא נוכל לבצע זאת ממיקומנו הנוכחי?” הקשיתי.

ריג משך בכתפיו והתיישב לשולחן.

המלצר הגיע עם קנקן קפה טרי, הניחו על השולחן ועזבנו לנפשנו.

ישבנו לנו ברחבת קאסה דלפיניו, נהנים מהרגיעה ומנפילת המתח עם סיום פרשת NNWO.

“דון, מתי נוכל להתארגן על חזרה?” שאלתי.

“מבחינתי, כבר מחר בבוקר” החזיר לי דון.

“מתאים לנו?” פניתי לסאגה וללוקי והם הנהנו לחיוב, לא מסתירים את הבעת האכזבה שעל פניהם.

“זה רק עיכוב קטן” אמרתי, “בכל מקרה אנחנו חוזרים הנה”.

צל גדול הוטל על השולחן, “היי ילד, מה קורה?” מיק שאחר בשנתו הופיע לנו.

“מיק, אנחנו חוזרים לארה”ב לתחקור ב CIA” חייכתי אליו, “אבל אם אתה רוצה, תוכל להישאר כאן בינתיים, עד שנחזור, מה דעתך?”

“אין מצב” ענה לי בחיוך ענק, “אני לא נותן לך להתרחק ממני, ברור?”

“כן המפקד” עניתי קורץ אליו.

“מתי?” שאל.

“מחר בבוקר” עניתי.

“יש סיכוי לעצור באגילס?” שאל בתקווה.

“בדרך חזרה” עניתי, “אנחנו נדרשים בלנגלי[2], ריג חושד שקורה משהו מעבר לתחקיר שלנו”.

“טוב ילד” ענה, “אני מתחיל להשמין פה יותר מידי”.

צודק, המטבח היווני החל לתת אותותיו בנו.

“ריג, מה הדחיפות?”

“אנו אמורים להתייצב ב [3]HQ ביום שני הקרוב, כלומר בעוד שבוע” ענה.

“פיטלוכרי?” שאלתי ואנשי הנהנו בהסכמה.

“דון, אנחנו טסים מחר אבל לסקוטלנד, שדה התעופה הקרוב ביותר ליעדנו הוא דאלקרוס, לא רחוק מאינברנס, או.קיי?”

“או.קיי” ענה, “אבל מה זה פיטלוכרי?”

“יש ליחידה מתקן אימונים ליד עיירה בשם פיטלוכרי בהיילנדס בסקוטלנד ואתה ומיק מוזמנים להצטרף אלינו. נשהה שם מספר ימים ואחר כך נחזור לארה”ב, מוסכם?”

האנשים הנהנו בהסכמה.

“או.קיי, אז מחר ב 0800 אנחנו מתייצבים בקבלה”.

אנשי פנו לענייניהם וסאגה התלוותה אלי לחדרנו.

“על מה אתה חושב?” שאלה אותי סאגה.

“זה לא משנה לנו את התוכניות ולא נראה לי שנאלץ לשהות שם יותר מיומיים, את הדו”ח המלא שלחתי כבר ל DCI, ייתכן והם לא התלהבו מהעובדה שהתפטרנו ואולי ינסו לשכנע אותנו לחזור בנו. אני יותר מוטרד ממה שריג רמז”.

“אתה חושב שריג יודע יותר מכפי שסיפר?”

“אנחנו מכירים קצת את ריג אבל קשה לי להאמין שיסתיר ממני משהו”.

“נוכל לנסוע לבקר את אמי, שתכיר אותך ו… אנחנו יכולים להינשא שם, נכון?” ותלתה בי את עיניה בצפייה.

“נכון” השבתי וחיבקתי אותה בחוזקה, “ולחלוק כבוד אחרון לאביך” וסאגה חפנה את ידה בידי.

נכנסנו לחדר והחלנו לארוז והטלפון השמיע צליל המסמן קבלת SMS, ריג.

“פגוש אותי בחוץ, לבד” לשון ההודעה.

אמרתי לסאגה שמיק מחפש אותי למשהו ואני כבר חוזר ויצאתי החוצה.

הרחבה מחוץ למלון הייתה ריקה וזיהיתי את צילו של ריג על יד שער הברזל, קרבתי אליו והוא במבט חמור סבר פלט “בוא נלך”.

שמנו פעמינו לכיוון הים, חולפים על פני חנויות המזכרות והטברנות המועטות בעיבורה של העיר העתיקה של כאניה, אי אלו תיירים מזדמנים והרוח הכתה בנו בחוזקה, נושאת את הריח המוכר כל כך של הים.

ריג המשיך בהליכתו כאילו כפאו שד ורק כשהיינו מרוחקים מספיק עצר.

“מה קורה ריג?” שאלתי “מה החשאיות?”

“לא יכולתי לדבר או לדווח לך על שיחתי עם ה DCI לפני כל האנשים וליד סאגה בפרט”

עיני הצטמצמו, “דבר” הוריתי לו.

“גופתו של אודין, של קולין, נחטפה בדרך מסונורה ללנגלי, צוות אנוביס הותקף במארב מתוכנן היטב, האנשים רק הוממו, לא נורו ולא נפצעו ורק גופתו של קולין נלקחה. צוות חקירה מיוחד הוקם ועד עתה אין להם אפילו קצה חוט. הם לא פוסלים מעורבות של ה NNWO מאחר ו AMT VI היה באזור באותה עת אבל גם חקירותיהם לאחר פרסום הפרשה לא העלו דבר, מה עוד, שזה אינו סגנון הפעולה של הגרמנים, שבדרך כלל משאירים את הגופות בשטח.”

“תמתין רגע” אמרתי לריג וחייגתי למיק.

“הי סטיבי, מה קורה ילד?” ענה לי.

“מיק, צא ברגע זה מהמלון לבדך ותשתדל שסאגה לא תבחין בך, אם היא במקרה רואה אותך, תגיד לה שביקשת להיפגש איתי כדי לחפש מתנה לסניוריטה באגילס, ברור?”

“ברור”, אמר וניתק.

נפניתי לריג, “עוד עדכונים?”

“הוא ציין שאין טעם שנקדים את שובנו מאחר והצוות המיוחד לא חוסך באמצעים”.

“האם הוא מודע לעובדה ששיטות החקירה שלנו מעט שונות מהמקובל בארגון?” שאלתי.

“הוא בהחלט מודע לכך” ענה ריג “אבל הצוות הזה לא עובד ‘לפי הספר’,אלא על פי הנחיותיו בלבד”.

“ריג” הנחתי יד על כתפו, “נראה לי שאתה לוקח זאת אישית וקשה”.

ריג לא ענה מייד. הוא השקיף לעבר הים, פניו כחצובים בסלע, ורק הווריד הפועם בצווארו בפראות העיד על סערת נפשו.

“סטיב, אתה כבר מכיר אותי, פטפטן גדול אני לא, אגיד לך רק דבר אחד וממנו תסיק את מסקנותיך. אני לא אשביע אותך, שלא תספר לאיש אבל אבקשך לשמור זאת לעצמך”.

“אני מתחייב על כך” אמרתי.

הוא לקח לעצמו עוד מספר דקות ואמר “אתה מכיר את הספר ‘אבא ארך רגליים[4]’?

“כן” עניתי.

“כך היו חיי, קולין היה…” ולא סיים.

המתנתי מספר דקות.

“ריג, בשלב זה אנחנו משאירים את תוכניותינו על כנן והמידע לגבי קולין חסוי. אני אעדכן את הצוות בזמן ובמקום שיראו לי”.

“מקובל עלי” אמר ריג, “תוכל לחזור לבדך למלון? אני זקוק לעוד מספר רגעים לבדי”.

“זה בסדר, אני כבר ילד גדול” עניתי וזנב חיוך הבליח על פניו של ריג.

פניתי לעיר העתיקה, מתקשר למיק על מנת שנחזור יחד ותוכנית ההסחה תושלם.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “טריסקל”