טעות לעולם חוזר.ת

עברית היא יצור חי, נושם ומפתיע – עברית היא יצור חי, נושם ומפתיע – ולפעמים  גם שובב קצת. היא נולדת מחדש בכל רחוב ובכל כיתה, בין ברזי המים של השוק לרחשי הרשתות החברתיות, ולעיתים קרובות היא עושה זאת מבלי לבקש רשות מאיש. טעות לעולם חוזר.ת של ד״ר רותי ברדנשטיין הוא מסע משעשע ועמוק בעקבות השפה החיה, שחושף את סודותיה של העברית המדוברת ומראה כי מאחורי כל ״שגיאה״ מסתתר היגיון פנימי, ולעיתים גם חן מיוחד. דרך סיפורים, דוגמאות והבזקי הומור, הספר מגלה כיצד טעויות לשון, שיבושים והמצאות ספונטניות של דוברים הופכים עם הזמן לחלק בלתי נפרד מהשפה – ואיך גם האקדמיה ללשון מוצאת את עצמה לעיתים רודפת אחרי המציאות. זה ספר שמלמד לאהוב את העברית כפי שהיא באמת: חכמה, חיה, גמישה ומלאת הפתעות – שפה שיודעת לטעות, לחייך ולחזור אלינו בכל פעם קצת אחרת.

מקט: 4-575-948

עברית היא יצור חי, נושם ומפתיע – עברית היא יצור חי, נושם ומפתיע – ולפעמים  גם שובב קצת. היא נולדת […]

---

פתח דבר

תארו לעצמכם:

אדם יושב על הבר, מרים יד עייפה אל הברמן ומצהיר בכובד ראש — "אני מַכְחִישׁ שאני שיכור!" (כ"ף רפה, אינה דגושה).

האם הוא שיכור או פיכח לחלוטין? העברית תקנית להפליא. המצב? פחות.

לו היה מבקש ממלצר בבית קפה: "אבקש ממך, אדוני, להואיל בטובך ולחמם עבורי עיגול מאפה עתיר גבינה מותכת, שצלוי הוא כהוגן ושניחוחו מעלה על נס את חדוות החיים", האם המלצר היה מחמם לו רוגלעך או היה מרים גבה בפליאה?

המילים אולי מדויקות, אבל הסיטואציה בולעת אותן בבת צחוק.

ומה לגבי בחור המתייצב לראיון עבודה במשרד עורכי דין ועונה לשאלה כיצד הוא רואה את עצמו משתלב בצוות מקצועי כך: "תראי, אני לא פראייר, בא לעבוד במאתיים קמ"ש, דופק יעדים, מביא וייב טוב למשרד ויאללה — טילים!" האם היה מתקבל? הסיכוי לכך קטן.

יש משפטים שפשוט לא שייכים לעיתוי, כמו ללכת לחוף הים בשמלת נשף או להפך: להגיע לנשף בבגד ים, גם אם הם נכונים מבחינה דקדוקית. העברית עשירה ומלאה רבדים שונים, וזו בדיוק הנקודה שממנה יצאתי לדרך.

הספר הזה נולד מתוך אהבה עמוקה לעברית לדורותיה. לשפה העברית, כמו לכל שפות העולם, יש כוח טבעי והיא מתאימה את עצמה למקום, למרחב ולזמן. העברית, כמו כל שפה חיה, אינה רק אוסף של כללים יבשים ונוקשים, היא מרחב חופשי ובטוח. היא לא רק צורת הפועל — היא תנועת הגוף, קצב הנשימה, העיניים שמביטות והיד שמרימה כוס לחיים.

אם נצטט את נתיבה בן יהודה, שאהבתה לעברית המדוברת הכתה גלים, נאמר כי "העברית אינה רק שפה, היא גם מפה של נפשנו. בכל מילה, בכל צליל, טמון זיכרון של תקופה, של קרב, של בדיחה, של אהבה ראשונה. העברית שאנחנו מדברים היא תעודת הזהות שלנו. היא לא ירשה את ירושלים, היא יצרה אותה מחדש".

כך, העברית נולדת מחדש בכל רגע שבו מישהו מדבר בה — ברחוב, בבית, בכיתה, ברשת.

העברית של בית הספר? היא לא תמיד זו של הבית.

העברית של המילון? היא לא בדיוק זו של הטלוויזיה.

העברית של הדקדוק? היא לא בהכרח זו של הדוברים.

וזה לא כי מישהו טועה — זה מפני שהעברית היא ככל שפה — שפה חיה!

טעויות (או ליתר דיוק — טעויות כביכול) של דוברים ממפות את חיינו בכל תחום. השפה משוללת רסן, היא דינמית ומשתנה באופן בלתי נמנע, וחשוב מכך: טעויות אצל דוברים ילידיים של שפה אינן מופיעות יש מאין. לכל טעות יש היגיון, יש דרך ויש אופי. טעויות רבות לעיתים הופכות, עם חלוף הזמן, לחלק בלתי נפרד מן השפה התקנית.

בספר זה נבחן מונחים שנראים לנו "לא נכונים" — ונגלה שלא רק שהם תקניים, אלא גם הגיוניים.

נבחן ונחקור את השפה המדוברת, נשווה אותה ללשון המקרא, למשנה, ללשון חכמים, ונראה כי הרבה ממה שנחשב לשיבוש הוא למעשה חידוש, או לפעמים פשוט שכבת עומק נשכחת.

נשאל גם מי קובע מה נכון הוא? ומי מחליט מהי טעות? נזכור כי לכל דור, העברית שלו, עברית שמשתנה כל הזמן, והשינוי הוא אינו באג — אלא הפיצ'ר.

ומכאן גם שם הספר: "טעוּת לעולם חוזר.ת"

מקור הביטוי "טעות לעולם חוזר" הוא בלשון חכמים ראו שימושו בהלכות אונאה (בבא בתרא צה ע"א). במשמעותו המקורית, הביטוי מתייחס לזכותו של הקונה לחזור בו ממכירה שנעשתה בהטעיה, גם לאחר שכבר התבצעה. כלומר, הטעות, במקרה זה, מאפשרת חזרה מהפעולה.

בהמשך, ובגלל "טעות" של דוברים, הביטוי התפשט ומשמש כיום כביטוי כללי להתנצלות על טעות או הסכמה לקבלת טעות, תוך הדגשה שהאדם נוטה לטעות. דוברים ייחסו את דבר החזרה לטעות עצמה ולא לחוזר מן ההטעיה.

וזה לא רק משחק מילים, אלא תובנה:

מה שנחשב לטעות אתמול, עשוי להפוך ללשון קבע מחר.

אני מזמינה אתכם לקרוא, להקשיב ולגלות שעברית לא תמיד מבקשת רשות. לפעמים היא פשוט קמה והולכת, ולפעמים — חוזרת.

ולפעמים, כמו כל שיכור חכם על הבר, היא פשוט אומרת את שלה, ומחכה שתבינו.

רותי ברדנשטיין