החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

סיור לֵילי סביב חדרי

מאת:
מצרפתית: אביבה ברק־הומי | הוצאה: | 2019 | 118 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

"אדם צריך לדעתי להרשות לעצמו לצחוק, או לכל הפחות לחייך, בכל פעם שנקרית לו הזדמנות טובה לכך."
(סיור לילי סביב חדרי, פרק שלושים ושבעה)

"גזביה דה מסטר הוא אדם אנושי, ישר עם עצמו, ישר עם זולתו…
הוא ניחן ביכולת להתעדן ולהתרכך ברגע הנכון. הוא מתרונן ובוכה בה בעת… זמן קצר אחרי כיבוש טוֹרינוֹ בידי הצבאות האוסטרוֹ־רוסיים ולפני שעזב את העיר הזאת, הוא כתב את 'סיור לילי סביב חדרי'.
זוהי יצירה בעלת אופי מגובש יותר מקודמתה ['מסע סביב חדרי'], והיא בשלה יותר באופן הצגת הרעיונות המובעים בה. זוהי דוגמה ספרותית נדירה של הוספת חֵלק לספר קיים באופן שאינו מזיק לו."

אנטול פראנס, חתן פרס נובל לספרות,
בתוך "הגאונות הלטינית", 1913

מקט: 4-644-1077
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
"אדם צריך לדעתי להרשות לעצמו לצחוק, או לכל הפחות לחייך, בכל פעם שנקרית לו הזדמנות טובה לכך." (סיור לילי סביב […]

פרק ראשון

כדי לעורר עניין־מה בחדר החדש שערכתי בו סיור לילי, עלי לספר לסקרנים כיצד נפל חדר זה בחלקי. מאחר שדעתי הייתה מוסחת בלי הרף מעיסוקַי בבית הרועש שגַרתי בו, היה בכוונתי זה זמן רב למצוא לי בשכנות מקום מפלט מבודד יותר. ויום אחד, בעוברי ברפרוף על ידיעה ביוגרפית על אודות מר דה בּוּפוֹן, קראתי שָם כי אדם מפורסם זה בחר בגניו ביתן מבודד שלא היו בו רהיטים מלבד כורסה ושולחן הכתיבה שלו, ושום יצירה מלבד כתב־היד שעליו עבד.

תעתועי הדמיון המעסיקים אותי מציבים לפנַי ניגודים כה רבים ביחס ליצירותיו האלמותיות של מר דה בּוּפוֹן, עד כי המחשבה לחקותו, ולוּ גם בעניין זה, לא הייתה מן הסתם עולה בדעתי מעולם אלמלא תקרית אקראית שהובילה אותי להחלטה בעניין זה. משָרת שהסיר אבק מעל הרהיטים סבר שיֵש הרבה אבק על תמונה בצבעי פסטל שאך זה סיימתי לצייר, ואיבק אותה טוב כל כך בפיסת בד, עד שהצליח למעשה להסיר ממנה את כל האבק שהתקנתי בה בקפידה רבה. לאחר שכעסתי עליו מאוד, כעס שלא היה במקומו, ושלא כדרכי בקודש לא אמרתי לו דבר כאשר הגיע, שינסתי מיד מותנַי ושבתי לביתי עם מפתח לחדר קטן ששכרתי בקומה החמישית ברחוב דה לה פְּרוֹבידֵנס. העברתי לשם עוד באותו יום חלק ניכר מן החומרים המובחרים שעסקתי בהם, ובהמשך הרביתי לבלות שם, מוגן מפני המהומה הביתית וממנקי תמונות. השעות חלפו כרגעים בחדרון מבודד זה, ויותר מפעם אחת השכיחו ממני הזיותי את שעת ארוחת הערב.

הו, בדידות ענוגה! הכרתי את המנעמים שאַת משכֶּרת בהם את אהובייך. אבוי למי שאינו מסוגל להיות לבד יום אחד בחייו בלי לחוש את ייסורי השעמום, ולמי שמבכר, כאשר נדרש, לשוחח עם אווילים ולא עם עצמו!

עם זאת עלי להודות כי אני אוהב את הבדידות רק בערים הגדולות; ואם איני נאלץ אחרת בשל איזו סיבה רצינית כגון מסע סביב חדרי, אני רוצה להתבודד רק בבקרים; בערב אני אוהב לשוב ולראות פני אנוש. התַקָלות של החיים החברתיים ואלה של הבדידות סותרות אלו את אלו, וכך שתי צורות הקיום הללו משתפרות האחת בזכות האחרת.

אך בשל הפכפכותם והכרחיותם של ענייני העולם הזה, אפילו חיותם של התענוגות שנהניתי מהם במשכני החדש היה בה כדי להובילני לחזות מראש עד כמה יהיו הם קצרים. המהפכה הצרפתית, שגאתה מכל עֵבר, אך זה חצתה את האלפּים ונחפזה אל איטליה. הגל הראשון סחף אותי עד בולוניה: שמרתי על מעון הפרישה שלי והעברתי אליו את כל רהיטי עד שיבואו זמנים טובים יותר. זה שנים מספר לא הייתה לי מולדת; ובוקר בהיר אחד הבנתי שגם אין לי תעסוקה. משחלפה שנה שלמה שבּה ראיתי דברים ואנשים שלא אהבתי כלל, ורציתי דברים ואנשים שלא ראיתים עוד, שבתי לטוֹרינוֹ. צריך היה להחליט. יצאתי מפונדק “האישה הטובה”, שם השתכנתי, מתוך כוונה להחזיר את החדר הקטן לבעליו ולהיפטר מרהיטַי.

בשובי אל מעון הפרישה שלי חוויתי תחושות שקשה לתארן: כל הסדר, כלומר אי־הסדר שהותרתי שם, נשמר במקום: הרהיטים המגובבים כנגד הקירות חמקו מן האבק בזכות גובהו של המקום; עֵטַי היו עדיין בקסת הדיו המיובשת, ועל השולחן מצאתי מכתב שהתחלתי לכתוב.

אני עדיין בביתי, אמרתי לעצמי בשביעות רצון של ממש. כל חפץ הזכיר לי איזה מאורע בחיי, וחדרי היה מרובד בזיכרונות. בִּמקום לחזור אל הפונדק, החלטתי לבלות את הלילה בין חפצַי. שלחתי להביא את מזוודתי, ובה בעת תכננתי לצאת לדרך למחרת היום בלי להיפרד מאיש ובלי להיוועץ באיש, להפקיד עצמי בלב שלם בידי ההשגחה העליונה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סיור לֵילי סביב חדרי”