סיפור, סיפור הוא ספר הסיפורים הקצרים השלישי שכתב אביחי שמידט. הסופר נדד בעולם כבר כשהיה בן תשע, כמו כן הוא […]
הקדמה
זהו ספר הסיפורים הקצרים השלישי שכתבתי, ובסך הכול כמעט שלוש מאות סיפורים מפרי עטי התפרסמו עד עכשיו. כשאני כותב את המספר הזה, שלוש מאות, אני עצמי איני מאמין שהגעתי להספק כזה.
מניין, אני תוהה, שואב אדם רעיונות לכל כך הרבה סיפורים, מה עוד שהוא גם יודע שיש באמתחתו עוד רבים נוספים.
אני מאמין שהפוריות הספרותית שבה התברכתי החלה לנבוט אצלי עוד בימי ילדותי, כי עוד בטרם מלאו לי תשע שנים כבר הורגלתי בנסיעות ברחבי אירופה.
מאז התגוררתי, עבדתי וביקרתי בעשרות מדינות בנסיבות שונות. במשך שנים ארוכות עבדתי כאיש צוות טלוויזיה, וכנראה המפגשים עם התרבויות ועם אורחות החיים של התושבים המקומיים העשירו והפרו את דמיוני, ועזרו לי להעלות בזיכרוני את כל הסיפורים שבחרתי לכתוב.
חבר אחד שלי שעבד יחד איתי אמר לי פעם אמירה בלתי נשכחת: “אתה יודע, את כמות החוויות שאנחנו צוברים במהלך שבוע ימים של עבודה כמו שלנו, אחרים אינם חווים בתקופת חיים שלמה”. כמה נכון!
בכל יום שחולף וכמעט בכל אירוע שאני נוכח בו אני נזכר בסיפור או באירוע שנקרו בדרכי, ועם זיכרון כמו שלי, “זיכרון של פיל” – כמאמר הביטוי שמבוסס על היכולת הנדירה של הפילים לדלות מזיכרונם פרטים שאירעו לפני שנים – סביר להניח שאכתוב עוד סיפורים רבים.
שלא כמו בספרי הסיפורים הקצרים הקודמים שכתבתי, לא כל הסיפורים בספר הזה אמיתיים, נאמנים לעובדות וקרו במציאות. אבל גם אלה הלקוחים מן הדמיון מבוססים על עובדות חלקיות או על מצבים אפשריים מסוימים שהחלטתי הפעם להוליך בנתיב שונה מהקודמים כדי לבחון – יחד איתכם או אולי רק עם עצמי – “מה היה קורה אילו…”
מניסיוני האישי למדתי שהגזמה והקצנה של מצבים ותיאורים הם דרך בדוקה ללכוד את דמיונו של הקורא או של המאזין ולעורר בהם סקרנות ועניין.
עם השנים פרטים מהסיפורים החלו מתערבבים זה בזה עד שהמספר עצמו, ובמקרה הזה אני עצמי, כבר אינו בטוח אילו מהם קרו במציאות ואילו מהם לא, מה בדיוק היה שם ומה רק בערך. והאמת היא שבעיניי העיסוק בקטנות כאלה הוא שולי ומיותר כי קסמו וייחודו של סיפור טמונים בעיקר בדרך שבה פונה המחבר אל קהל קוראיו, והיא זו שהופכת שורות ומילים למפגש אישי ואינטימי. המחבר מחזר אחר הקוראים, ומשאת נפשו היא שייענו לחיזוריו וייהנו ממה שיש לו להעניק.
מטרתי ככותב היא לעורר אצל הקורא תחושות של הפתעה, של כאב או שמחה, צחוק או בכי, כעס או התעלות רוח, ולהרשות לו להתמכר לכל התחושות האלה בכל פעם שייקח לידו את ספרי וישקע בקריאה.
את הסיפורים שלי כתבתי כדי לחלוק עם אחרים מה שחוויתי אני, ותקוותי היא שגם הם, כמוני, ימצאו בסיפורים האלה מפלט מהשגרה היומיומית ויצאו למסע הרפתקאות משחרר מבלי לצאת מהבית.
כפי שעשיתי בהקדמות לספריי הקודמים, אני שב ומודה במידה של צער שאת הסיפורים הטובים ביותר שיש לי לספר לכם לא כתבתי, וברור לי גם שלעולם לא אכתוב. ומדוע? משום שבכל אחד מן הסיפורים האלה יש סיכוי שאנשים מסוימים יגלו שהם מתוארים בסיפור באופן שאינו מחמיא להם וייפגעו או שמא מכריהם יזהו אותם בסיפור.
בכל מקרה אני חוזר ומצהיר שגם בסיפורים שכתבתי אין לי ולא הייתה לי שום כוונה לפגוע באי מי או להביך אותו, ואם יש מישהו שחש נפגע או מובך, אני מתנצל בפניו מראש.
גם בספר זה מטרתי היא לשתף את הקוראים במצבים שאני או גיבורי הסיפור נקלענו אליהם.
גם הסיפורים שכביכול אינם “מן החיים” עונים על כל המשתמע מהקלישאה המפורסמת “המציאות עולה על כל דמיון”. בשני המקרים גיבורי הסיפורים, שהם בני האדם, “גונבים את ההצגה כולה” ומסופרים מזווית ראייה ייחודית ואישית שלי.
אני מקווה שגם קובץ הסיפורים הזה, השלישי במספר, יגרום לקוראיי הנאה, כפי שהייתה להם מספריי הקודמים, שזכו לביקורות מעולות.
כמו אז, גם הפעם הזו נהניתי מאוד בעת הכתיבה. אני רואה עצמי, בכל פעם מחדש, בן מזל על שיש לי הכלים והיכולת לשתף אנשים בהרפתקאות ובמצבים שבחרתי לספר עליהם.
אוסיף ואומר שאף על פי שאפשר לקרוא כל אחד מהסיפורים בנפרד, אני מציע לקרוא אותם על פי הסדר, שכן לעיתים הם קשורים זה בזה.
מקווה שתיהנו.
שלכם בידידות,
אביחי (אבי) שמידט
אין עדיין תגובות