שנת הקרחון

מקס מק'אליסטר, גיבור מאדים, חוזר לכדור הארץ עם אנה אשתו ובנם הקטן שון. מקס מתגורר בגרימסטד נורווגיה ומנסה לבנות לעצמו חיי שגרה שלווים, עד שיום אחד מופיע בפתח ביתו חבר וותיק- דוקטור ג'יימס הייסן, חוקר אקלים בכיר במכון גודרד. הוא מספר למקס על קבוצת חוקרים מתחנת "ווסטוק" באנטרקטיקה, המקום הקר ביותר בכדור הארץ. החוקרים נלכדו שלושה ימים קודם לכן בתוך מבנה טרומי שנפל לבקיע קרח לאחר רעידת אדמה שפקדה את האזור.

הייסן מגייס את מקס למשימת חילוץ מסוכנת ביותר. ג'ד מק'לאוד חברו הטוב של מקס מגויס אף הוא. השלושה מצרפים אליהם קבוצה נבחרת שמתמחה במשימות חילוץ דומות. הם נעזרים בסיירת האוניות של הצי האמריקאי הרביעי בפיקודו של תת-אדמירל פלויד בקר.

רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש ביבשת אנטרקטיקה ובסביבתה מאיימות על חייהם של הלכודים ומחלציהם בכל רגע. התנאים ב"ווסטוק" קשים מנשוא ומסכנים את כל מי שמנסה להתקרב לבקיע. הלכודים נמצאים יותר משישה ימים באיום מתמיד בין חנק ממחסור באוויר לבין סכנת נפילה לתהום עמוקה שממנה אין חזרה.

האם מקס וחבורתו יצליחו להביא את הלכודים לחוף מבטחים בזמן?

"שנת הקרחון" הוא ספרו השני, של המחבר מני הרפז, מתוך הטרילוגיה: "ימי הספירה לאחור".

הספר הראשון- "כחול באדום", יצא לאור בשנת 2013.

מקט: 001-1500-002

מסת"ב: 978-965-565-008-2

מקס מק'אליסטר, גיבור מאדים, חוזר לכדור הארץ עם אנה אשתו ובנם הקטן שון. מקס מתגורר בגרימסטד נורווגיה ומנסה לבנות לעצמו […]

---

12 בדצמבר, 2034 – שעה 8:45 – פיירבנקס – אלסקה.

מסוק משטרה מדגם bell-47 חג מעל דלטון הייוֶוי, שלוש מאות ושבעים קילומטרים צפונה לפיירבנקס שבאלסקה.

משמרתו של בוב פרלי, טייס וותיק במחלק התנועה המחוזי החלה באותו בוקר שמשי ונעים בטיסה שגרתית מעל הכביש המוכר.

חמש דקות לאחר שהחל את סיורו, ראה משאית גדולה עומדת בזווית מוזרה באמצע הדרך והנמיך טוס כדי להיטיב ראות. כשריחף כחמישים מטרים מעל הכביש התבררה התמונה. משאית ענק של חברת “קרלייל” שהובילה חומרי גלם לשדות הנפט בדֶד-הוֹרְס הצפונית, שקעה כמעט במלואה במים הקפואים. גלגליה האחוריים שהסתובבו עדיין והתיזו מים ושברי-קרח לכל עבר, העידו שהנהג המופתע לא הספיק ללחוץ על דוושת הבלמים ולהיחלץ ממנה. זו היתה המשאית הראשונה שראה פרלי מרגע שהחל את סיורו בדלטון. שתי משאיות נוספות היו תקועות כמה מאות מטרים זו מזו. על כולן לא ניכרו שום סימני בלימה או ניסיון לכך. שלושתן היו שקועות בחלקן הקדמי עד מחציתן. לנהגים, לא היה כל סיכוי. פרלי הסיק משברי הקרח הרבים שצפו מסביב לטריילרים הכבדים, שהקרח נעשה פריך ונשבר בקלות תחת משקלן, דבר לא אופייני כלל לעונה זאת שבה הכביש היה בדרך כלל בטוח למעבר, והקרח יציב ועבה. בכל עשרים ושתיים שנות עבודתו כטייס משטרתי, לא ראה פרלי מחזה כזה. הוא יצר קשר עם התחנה בפיירבנקס, מודיע על האסון וממליץ לסגור את הכביש לאלתר כדי למנוע תאונות נוספות. הכביש נסגר עד להודעה חדשה. שלושה ימים לאחר מכן התקבלו תוצאות ראשוניות של בדיקת מעבדה ובה נכתב לסיכום:

“הקרח בכביש המוזכר לעיל נחלש ונסדק כתוצאה מהשפעת קרינת השמש שגרמה להצטברות חום מאסיבית ולא אופיינית לאזור. אנו ממליצים לסגור את הכביש עד הודעה חדשה ולקיים מעקב תקופתי אחר התנהגות שטחי הקרח באזור.”

בכבוד רב,

סם ג’פרסון – מנהל מעבדות “פיקרטון בע”מ.”