החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

סדקים של אור

מאת:
הוצאה: | 2019-05 | 170 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

אני הכל ולא כלום.

יפה ומכוערת, חכמה וטיפשה.

אני מתבוננת מהצד וחווה את הכל בו זמנית.

 

בעידן שלנו החיים הם מציאות של לכאורה. אשליית הפייסבוק, הוואטצאפ, האינסטגרם מאפשרת לנו לבנות מציאות שמראה 'כמה טוב לי', אך רגע לאחר שאורות הצג כבים, בגלל השומר מסך, אנחנו מוצאים את עצמנו, מול עצמנו, קצת אחרים- החיוך שבחרנו להציג, נמחק. אנו מביטים במראה ורואים את האמת, זאת שאנחנו מפחדים כל כך להראות, שחלילה לא ידעו מה מסתתר שם עמוק בפנים.

 

מי אנחנו באמת? מה אנחנו רוצים עבור עצמנו? מתי אי- פעם עצרנו ושאלנו את עצמנו מה מכל מה שאנחנו עושים הוא מתוך בחירה ומה מתוך אוטומט, כי כולם עושים את זה?

מקט: 4-1272-308
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


 

מצאתי אותי

 

אני מקבלת עוד הודעה בפייסבוק מעוד גבר שיורה חיצים באוויר.

“היי”.

“היי”, אני עונה באדישות ומבינה לאן הרוח נושבת.

התבנית מדי פעם משתנה.

“מאיפה את בארץ?”

יש כאלה שמשתתקים לאחר שאני אומרת שאני מהדרום. מאבדים עניין. מדוע להתאמץ כשהיום הכול בלחיצת כפתור?

“מגניב”, הוא מגיב ועובר לבחורה הבאה.

“שנעבור לוואטסאפ?” מה עם קצת חיזור, בן אדם, איפה הרומנטיקה? להבין, לשאול, לנסות להכיר.

רצים מרתון, מהר, עכשיו, וואטסאפ, קצת שאלות, טיזינג, להביע התעניינות, ציניות, מחמאות, אינטליגנציה בשקל.

נפגשים על בירה, ריאיון עבודה. הוא מחזיר אותי לדירה ואז מגניב נשיקה. התשוקה בוערת, האדרנלין עולה לראש, ידיים מטיילות להן, ידיים שעד לפני רגע היו נטע זר בעולם, ועכשיו הן נוגעות בגופי באופן טבעי.

במקרה הטוב הוא ישלח הודעה יום למחרת, ישקר שהיה לו כיף, יבין שהוא לא ישיג את מבוקשו וידפדף הלאה לריגוש הבא.

יש אלפי בנות שמחכות בלי מאמץ, והן מוכנות להגיע למחוזות שהם קו אדום מבחינתי.

הכול משעמם מדי, בשביל ריגוש צריך לעשות לפחות שלישייה.

כמה נדפקנו? בא לי לצעוק!

איך איבדנו את הדבר הטהור הזה שנקרא אהבה?

נפגשים לאחר שבוע, נזרק לאוויר “אני אוהב אותך” בכזאת קלות ראש. לאחר שבועיים כבר שוכבים, מגיעים לכל תנוחה אפשרית, עד שמאבדים עניין.

אהבה.

היא עוד קיימת, אך במינונים קטנים כמו הבגדים שהולכים ונעלמים.

אלפי “חברים”, שאולי עשירית מהם מכירים, אוסף של מספרים ופרצופים, חושך על פני תהום שהולכת ונפערת.

לכולנו נותרה עוד טיפה של שפיות, היא חומקת מבין האצבעות.

הסופר מלא בכל כך הרבה שפע, מיליון סוגים של כל דבר. שמפו רגיל, שמפו לשיער מתולתל, חלק, נגד קשקשים, קרטין, לשיער צבוע, לשיער יבש, לשיער פגום, לשיער מלא ברק, ורדים, שושנים.

מדוע להסתפק בסוג אחד? מדוע להשקיע במשהו אחד? קצת משעמם? קצת מעיק? Next.

אצבע מדפדפת, ההודעה נשלחה, בשביל מה לחכות שהיא תענה כשאפשר בינתיים לשלוח לחמש בנות נוספות הודעות.

בא לי להקיא, הפכנו לחיות.

אני שמה סטופ, מפסיקה לבזבז אנרגיות על אנשים שרואים בי מישהי להעביר איתם את הזמן, לקשקש שקצת משעמם בלילה, חמודה כזאת שאפשר “להכיר”, להתייאש ממנה מהר ולעבור הלאה.

אני רוצה משהו אמיתי. שייקח כל הזמן שבעולם, אני לא ממהרת.

כל החיים שלי רצתי ממקום למקום, ברחתי כשקצת לא היה לי טוב, מיציתי בקלות.

אני מוכנה להתמודד, לספוג מה שצריך, כדי לאהוב, לאהוב באמת.

לא כדי שזה יצטלם יפה, לא כדי להתאים מישהו למשבצת, אלא ליצור משבצת חדשה, נקייה וטהורה. ללמוד להיות אני טובה יותר, ללמוד את האיזון בין לתת ולקבל, להקשיב, שיקשיבו לי, להבין ולבנות קן לאט-לאט. אם הדברים מתקלקלים, אני לא אברח, אני אשאר להתמודד.

אני מוכנה להיות לבד עד שיהיה מישהו שיפסיק לברוח, שיהיה שווה לעצור בשבילו, כי עמוק בתוכנו אנחנו רוצים לאהוב, לכאוב, להתמודד, אנחנו רוצים אתגרים ולא עוד לילה שישאיר אותנו ריקים.

“היי”. אני מקבלת עוד הודעה, ומקווה, שהפעם, זה יהיה אחרת.

 

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סדקים של אור”